ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בגליל עם הרב שמואל אליהו. מספר החדרים מוגבל!

לצערנו התרחשה שגיאה בקבלה או הצגה של נתונים

בית המדרש מדורים ענג שבת

גליון מס' 1052

פרק 62

וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם

997
מוקדש לרפואת
שירה מרים בת הילה
לחץ להקדשת שיעור זה
פרשת חיי שרה פותחת בתיאור ארוך ומפורט של קבורת שרה אימנו. אמנם אצל אבות נוספים מצאנו, יחד עם סיפור מותם, גם תיאור קצר של מקום הקבורה, ולעיתים גם פרט נוסף. אך רק אצל שרה אנו מוצאים פרשייה שלימה על עצם הקבורה, שעיקרה - משא ומתן בין אברהם לבני חת על רכישת מקום הקבר.
ענג שבת (240)
הרב אורי סדן
61 - עונג שבת חיי שרה - תולדות תשע"ב
62 - וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם
63 - דיני השבוע ומנהגיו פרשות חיי שרה ותולדות
טען עוד
האריכות בולטת במיוחד כיוון שקשה להבין מה באה הפרשיה כולה ללמדנו. לכן גם הפרשנים הקלאסיים, כראב"ע ורמב"ן, התייחסו לשאלה זו. ראב"ע מביא לשאלה זו שני פירושים: "ונזכרה זאת הפרשה להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים. ועוד, לקיים דבר ד' לאברהם להיות לו נחלה". רמב"ן מתעמת עם דבריו, ולאחר שדוחה פירושים אלו מציע שני פירושים משלו ("להודיע חסדי השם עם אברהם ... ועוד, כי רצה להודיענו מקום קבורת האבות"). לעניות דעתנו גם בפירושיהם אין בכדי להסביר את אריכות ופירוט הפרשה, ובשורות הבאות ננסה למצוא עומק נוסף הטמון בה.
קודם להסבר זה נזכיר עובדה ידועה, שבתקופות קדומות, עוד מימי קין והבל, נחלק העולם לחקלאים ולרועי צאן. כאשר עובדי האדמה נטועים במקומם וקשורים לאדמתם, בעוד שהרועים נעים ונדים בארץ, ואינם תלויים במקום. גם בצורת הקבורה נחלקו: הנוודים קוברים במקום מקרי (ובאיש חשוב - על גבעה נישאה או תחת עץ רענן). לא כן עובדי האדמה, המקפידים לקבור מתיהם במערה בנחלתם, כאשר האדמה אותה עבד האדם בחייו - ייטמן בה במותו, וייאסף אל אבותיו אשר הנחילו לו את הארץ, שאף הם טמונים באותה מערה עצמה.
כבר עמדו מפרשים חדשים על כך שהמשא ומתן בין אברהם לעפרון אינו חוזר על עצמו, כפי שנראה במבט ראשון, אלא יש בו התקדמות. אברהם מבקש מבני חת: "תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם", כלומר: מכרו לי אחוזה שיש בה קבר. אולם נענה: "בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ", כלומר: אתה מוזמן לקבור מתך בקברו של אחר. לאחר שמצביע אברהם על שדה מסויים, ומתעקש לקנותו, מסכים עפרון החיתי בסופו של דבר למכור את השדה במחיר עצום, ואברהם אכן קונה שדה, שמערה בקצהו.
לא מרוע דוחים אנשי חת את בקשת אברהם, שהרי טענתם נשמעת: למה זה יקנה אברהם, רועה הצאן אשר מתהלך בארץ לאורכה ולרחבה, שדה הראוי לעבודה? אם חפץ לקבור מתו כאחד החקלאים - הרי הוא מוזמן, ובמיטב הקברים. אך מדוע לרכוש לשם שדה שלם?
אלא שמשמיענו כאן אברהם לקח גדול לדורות: אמנם נודד הוא בארץ כאחד הרועים, אך אין זה משום שאינו קשור לאחוזתו. אדרבה ואדרבה - עובד האדמה אחוז בשדהו בלבד, ואילו אברהם נאחז כביכול בארץ כולה. כל נדודיו בארץ אינם אלא משום "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה". לכן בעוד שבחייו מתהלך אברהם בארץ, בקבורתו וקבורת משפחתו רוצה להביע שהקשר לארץ הוא קש בל יינתק, וזרעו יחיה בה את חייו, יטמן בה עם אבותיו, ויורישנה לבניו. לכן קונה אברהם שדה סמלי, וכבעל שדה קובר את מתו במערה אשר בקצה השדה. כך ימשיך אברהם לבטא אחיזתו בארץ בהליכותיו, אך ייטמן בה כעובדי האדמה הנטועים בנחלתם.
לכן מאריכה התורה בפרשת קנית המערה, ושבה ומזכירה את הדבר בפטירת כל אחד מהאבות - להשמיענו שכאן מובעת לראשונה זיקת אבי האומה עֹם הארץ, עליה כרותה ברית לזרעו.
עוד בנושא ענג שבת
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il