ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
חדרים אחרונים לשבת שירה בירושלים עם הרב סבתו
בית המדרש מדורים פרשת שבוע

וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי

953
מוקדש לרפואת
שירה מרים בת הילה
לחץ להקדשת שיעור זה
מאבק בין אחים, מלווה אותנו לאורך כל הדרך בקריאת ספר בראשית. נזכיר רק חלק מן הדוגמאות. קין והבל, שם וחם, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו וכמובן המאבק בין בניו של יעקב. מאבק זה הוכרע לכאורה בצורה ברורה בסוף הספר. חלומותיו הנבואיים של יוסף התקיימו באופן כללי. יוסף הוא המשנה לארץ מצרים וכל האחים כפופים למרותו. גם יעקב חזר ואישר את בכורתו:
"בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו" (בראשית מ"ט כז).

יעקב גם קובע מי הוא הבכור =המנהיג מבני יוסף, הנבחר הוא אפרים. כך מוכח גם מהפרשנות שנתן משה רבנו בסוף ימיו לברכותיו של יעקב ליוסף:
"וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה" (דברים ל"ג טז-יז).

המפסידים הגדולים של סוף ספר בראשית הם ראובן שמעון ולוי. לא זו שאותם יעקב איננו מברך אף זו שהוא נוזף בהם. את ראובן הוא מדיח ממעמדו, גם שקו ותעניתו לא עזרו לו. הקשר עם שמעון ולוי אף מנותק מבחינה מסוימת:
"בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי" (שם, שם ו).
לכן ההכרזה: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי" (שמות ב' א) מפתיעה מאוד. הביטוי "אִישׁ" בכל התנ"ך (לא בחלקים ההלכתיים, שם הוא מתפרש כפשוטו) משמעותו תמיד איש חשוב, אישיות, מנהיג. כמו ב"וַיְהִי אִישׁ אֶחָד ...וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה ...אֶפְרָתִי" (שמואל א א' א) או "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי" (אסתר ב' ה). אם כך, בתחילת ספר שמות ההנהגה עוברת לשבט לוי, לעמרם בן קהת בן לוי.
חז"ל גם מוסרים לנו כי "תניא עמרם גדול הדור היה" (שמות רבה [וילנא] פרשת שמות פרשה א). נשתדל להסביר את פשר המהפך.
באופן טבעי, בתקופה שבין סוף ספר בראשית לשליחותו של משה ההנהגה הייתה בידי בני אפרים. בני אפרים המשיכו לשמור על קשר עם ארץ ישראל, גם בזמן שהיו נסיכים במצרים (עיינו דברי הימים א ז' כ-כד). הם גם היו גם אלה שנסו להוציא את בני ישראל ממצרים כדי להחזירם למכורתם (עיינו מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויהי פתיחתא ד"ה ויהי בשלח). כל זאת על פי החינוך שקיבלו מאבי המשפחה, יוסף. יוסף, שחז"ל משבחים אותו על כך, שתמיד הציג עצמו כאיש ארץ ישראל ותמיד "הודה בארצו". כישלונם ואולי כישלונותיהם של בני אפרים שניסו להביא גאולה טרם זמנה, גרמו לצמיחת מנהיגות חדשה.
בני לוי הקנאים הם שתפסו הנהגה. הם הפנו את מרצם וקנאותם לשמירה על ייחודו של עם ישראל ואי התבוללותו בניכר. הם עשו זאת, לא באמצעות פגיעה באחרים אלא על ידי חיזוק פנימי. המדרש מקשר בין המנהיגות של בני עמרם לבין ההקפדה על אי התבוללות. וז"ל: "ג' מינים לעולה כנגד ג' פרנסים טובים שנתן להם הקדוש ברוך הוא לישראל משה אהרן ומרים, ד"א למה נאמר ג' מיני עולה כנגד ג' מדות טובות שהיו בידן של ישראל במצרים ובזכותן נגאלו שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ושגדרו עצמם מן הערוה" (במדבר רבה פרשת נשא פרשה יג).

הבה נתפלל כי גם אנו נזכה לשלום פנימי ביו אחים ולמנהיגים כמו משה אהרן ומרים.
עוד בנושא פרשת שבוע
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il