ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- הארץ ופירותיה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רחל רשלין בת אלגרה
האדמו"ר הקדוש רבי אהרון מבעלז זי"ע, שזכה להימלט בשנות השואה האיומה לארצנו הקדושה, היה משתדל לאכול דווקא מפירות הארץ. (עד היום נוהגים חסידי בעלז לשתות ל'לחיים' ליקר בננות, מפני שבימי ר' אהרון היה זה הליקר היחידי שהופק מפירות הארץ).
אותם שנים היו שנות ה'צנע' שבראשית שנותיה של המדינה. והנה, באחד ה'טישים' (השולחנות) חילק ר' אהרון כ'שיריים' תפוחים מהארץ. בהתאם לאילוצי הימים ההם, לא היו התפוחים מובחרים.
במרחק גדול מהרבי עמדו כמה חסידים עשירים מחוץ לארץ והתלחשו ביניהם. הרבי קלט את ההתלחשות וציווה עליהם לספר לו על מה התלחשו. החסידים התביישו בדבריהם, אך חזקה עליהם מצוותו של הרבי, והם התוודו – "אמרנו, שבפעם הבאה שנבוא אל הרבי, נביא לו מחו"ל תפוחים יפים".
אמר להם הרבי – לכו לשטוף את פיכם במים ואחר תשובו אלי. כששבו החסידים, ביקש מהם הרבי, אמרו אחרי – והורה להם לחזור על משפט זה שלשה פעמים – "התפוחים של ארץ ישראל טובים, יפים וטעימים".
על המר והמתוק
רבי ישראל משקלוב, מגדולי תלמידי הגר"א, עלה לארץ בראש שיירה גדולה של תלמידי הגר"א ובני משפחותיהם. העולים הגיעו באנייה לנמל עכו, ומשם יצאו בשיירת חמורים לכיוון צפת.
בדרכם ראו העולים החדשים, לראשונה בחייהם, עצי זית. רבי ישראל, נרגש ונפעם מהמפגש הראשון עם פרי משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל, עצר את השיירה, וכל אחד מאנשיה קטף חופן זיתים. רבי ישראל בירך ראשון "שהחיינו" עם שם ומלכות, ואחריו ברכו בהתלהבות כל העולים, ובשמחה עצומה נגסו בפירות.
עד מהרה התוודעו העולים לטעמו המר של הזית הטבעי, ורצו לפלוט את אשר בפיהם ולהשליך לארץ את הפירות שנותרו בידיהם. "מרים הזיתים, מרים..." – נשמעו צעקות מכל עבר.
"חס ושלום!" - ענה רבי ישראל. "חלילה לנו מלומר על פירות ארץ ישראל כי מרים הם! פירות ארץ ישראל לעולם מתוקים הם!", והמשיך לאכול את חופן הזיתים עד תומו.
והזית – מאין ימצא?
באחד ממסעותיו של מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל לחו"ל, דיבר הרב על חשיבותה של ארץ – ישראל. במהלך הסעודה הביאו לרב זיתים גדולים ויפים. אחד האנשים אמר לרב: "כבודו יטעם את הזיתים הללו, הם גדלים כאן. גם כאן יש פירות טובים, לא רק בארץ ישראל".
סיפר הרב – אמרתי בליבי: אם משתמשים בזיתים הללו על-מנת להמעיט את כבודה של ארץ ישראל, לא אוכל מהם. כשראיתי שכולם טעמו מהזיתים ושיבחו את טעמם, לקחתי את הקופסא והבחנתי שכתוב עליה 'מיוצר בקיבוץ יבנה'. הבנתי שאיש מלבדי לא שם לב לעובדה שהזיתים המשובחים הללו גדלים בארץ ישראל.
אמרתי להם: "אם הזיתים הללו כל כך טעימים, גם אני אטעם".
טעמתי את הזיתים ואמרתי: "באמת זה כל כך משובח. לא יכול להיות שזיתים כאלה גדלים בחו"ל. זה בטוח של ארץ ישראל". אמר לי האיש: "כבוד הרב, גם בחו"ל גדלים דברים טעימים".
ביקשתי ממנו שיסתכל על הקופסא ויגיד לי היכן מיוצרים הזיתים הללו. הוא הסתכל ואמר לי: "קיבוץ יבנה, ארץ ישראל". אמרתי לו: "אם אתה כל כך אוהב זיתים טעימים, בוא לארץ ישראל. היא מגדלת בשבילך את כל הפירות הטעימים. ממש בשבילך ולמענך. בוא. הארץ מחכה לך".
(אביהם של ישראל ג', עמוד 113)
על מה מברכים
הבבא סאלי זיע"א, היה שולח בכל שנה למרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל אתרוג מהודר ממרוקו. הרב אליהו היה מנענע אתרוג זה, אך היה מקפיד לברך על אתרוג מארצנו הקדושה.
הרגיש בכך הבבא סאלי ושאלו: "מה עם האתרוג שלי?"
השיב לו הרב אליהו: "אני מנענע בו". "אמת", החזיר לו הבבא סאלי, "אך אינך מברך עליו". ובכל זאת, לא שינה הרב אליהו ממנהגו והמשיך לברך דווקא על אתרוג מארצנו הקדושה.
כידוע, הרב אליהו לא היה יחיד בעניין זה, שהרי משהתחדשו מטעי האתרוגים בארצנו הקדושה היו רבים מגדולי ישראל מקפידים ליטול דווקא אתרוגים מהארץ.
כשרות מהודרת
סיפר רענן כהן: בתקופה שהרב מרדכי אליהו זצ"ל היה בבית החולים שערי צדק, הייתי במשמרת אצלו. חלק מתפקידי היה לנסות לגרום לרב לאכול כדי שיתחזק.
יום אחד שאלתי את הרב, מה ברצונו לאכול, והוא השיב: חמוצים. התקשרתי לבעל חנות חמוצים, והוא הביא לבית החולים מבחר גדול מכל סוגי החמוצים.
הרב הסתכל על המבחר הגדול, הצביע על זיתים שחורים מיובשים ושאל: איזה הכשר יש לזיתים הללו?
אמרנו לו: כל החנות היא בהכשר בד"ץ ידוע, כולל הזיתים הללו. הרב שתק, אך לא אכל מהזיתים השחורים המיובשים.
כמובן, שמיד הלכתי לחנות לבדוק את ההכשרים השונים. והנה, ראיתי שלכול מה שהבאנו לרב היה הכשר טוב, כולל הזיתים השחורים המיובשים, אולם הזיתים הללו היו מטורקיה, וכל שאר החמוצים היו מפירות ארץ ישראל.
הגמרא (כתובות כח.) אומרת שהקב"ה לא מכשיל צדיקים באכילת דבר איסור. "השתא, ומה בהמתן של צדיקים, אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם, צדיקים עצמם, לא כל שכן?" מי שהכיר את אהבתו של הרב אליהו זצ"ל לארצנו הקדושה ולפירותיה – לא יתקשה להבין את 'רוח הקודש' הזו.
(אביהם של ישראל חלק ד' עמוד 143)
היין הבלעדי
הרב מרדכי אליהו זצ"ל היה משתדל מאוד לאכול לחם, יינות או פירות רק של ארץ ישראל. פעם אחת היה הרב בחו"ל והביאו לו יין של חו"ל עם עשר חותמות של הכשרים. הרב סירב לשתות יין של חו"ל, ואמר למארחיו שהוא משתדל לברך רק על יין של ארץ ישראל. חיפשו המארחים ומצאו בקהל אדם שיש לו ארגז שלם יין מארץ ישראל, בירך עליו ושתה.
חיבת הקודש
מרן הראי"ה קוק זצ"ל היה נוהג ליטול את ידיו לפני שאוכל מפירות ארץ ישראל, מפני חיבת הקדושה של פירות הארץ.
(מלאכים כבני אדם עמוד 233)
שמחה רבה
סיפר הרב מנחם בורשטיין: כשהיינו רואים בשוק פרי גדול או יפה במיוחד, או פרי חדש ולא מוכר, היינו מביאים אותו לרב צבי יהודה הכהן קוק, והרב היה מתמוגג מנחת ומצטט את הפסוק מיחזקאל (לו, ח) – "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא". על פסוק זה דורש רבי אבא בגמרא (סנהדרין צח.), שפירות הארץ הם סימן לקץ המגולה.
נוכחנו שראיית פירותיה המובחרים של הארץ גורמת לרב שמחה מרובה, שכן, בהם הוא רואה את הקץ המגולה.
(משמיע ישועה עמוד 239)
האפשרות היחידה
הצדיק רבי אברהם דב מאבריטש עלה לארץ והתיישב בה. כיוון שזכה לשבת בארץ הקודש, קיבל על עצמו לאכול אך ורק מפריה. והנה הגיעה שנת בצורת, ובני צפת הביאו קמח מחוץ לארץ. כל בני העיר אפו את לחמם מקמח זה, אולם רבי אברהם דב סירב לאכול מקמח שלא גדל בארצנו הקדושה.
וכך נימק הרב את סירובו: "כשהובאה בתורה שאלתם של שומרי השמיטה - מה נאכל בשנה השביעית? הבטיחה התורה, שבשנה השביעית נזכה לנס והיבול ישלש את עצמו, ולא יעצה לנו התורה לייבא תבואה מחוץ לארץ, ומכאן שלא זו הדרך, ויהודי אוכל רק מפירות הארץ".
לא להסתפק במועט
הרב בנימין הרלינג הי"ד ידוע היה בהסתפקותו במועט. מאכלו פשוט וקבוע, מבוסס על עקרונות בריאותיים, ולא על יופי מראה או טעם.
אך באשר לפירותיה הקדושים של הארץ, רוח אחרת הייתה עימו. את הפירות שגדלו בחצרו היה קוטף בהתלהבות רבה, מעשרם בברכה, ומשבחם בהתלהבות. שכנו, ר' שלמה יוסף, זוכר כיצד ראה את הרב אורֶה תאנה מהעץ בדחילו ורחימו, ניגש אליו כשהתאנה בידו המושטת ואומר: "ראה מה הן פירות של ארץ ישראל!"
(איש ימינך עמ' 280)
ובדורנו, היו שני מקדשי ה', שהסתפקו בחייהם במועט – הרב הלל ליברמן הי"ד ור' יאיר הר-סיני הי"ד, אשר הקפידו לאכול רק מגידולי ארצנו הקדושה.
הכול סוג א'
הרב הרלינג הי"ד היה עובד מפעם לפעם בחקלאות בגבעות החדשות כדי להשתתף בגופו בגאולת הארץ. פעם כשהגיע לסייע בעבודה בחממת עגבניות, הזדעזע לגלות שכל העגבניות שאינן 'סוג א'' מושלכות על הקרקע ללא שימוש. מיד החל לאוספן, וכך במשך שעתיים אסף את העגבניות מהקרקע בתקווה שימצא שימוש לפירות ארץ ישראל אלו.
(איש ימינך)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
