ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

"תמים תהיה עם ד' אלוקיך"

דף הבית בית מדרש עבודת ה', מצוות ותשובה הדרכות ונושאים בעבודת ה' קידוש השם Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אדר תשע"ב

"תמים תהיה עם ד' אלוקיך"


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אשר פלמר ויונתן בנו הי"ד

בקרובי אקדש
להרוגי מלכות יש מעלה מיוחדת,קירבה אל ה' מעבר להשגה, וישנם רגעים בחיים שבבת אחת יש קפיצת מדרגות "ואת עלית על כולנה". לכן, כשמתעסקים בקדושים, לא ממש שייך לדבר על מידות פרטיות וחוויות אישיות, השייכות יותר לנפטרים בשם טוב על מיטתם וכד', על צרות פרטיות יותר, אז ניתן להתבשם מהאישיות והמידות, אבל כשמדברים על קרבן ציבור נושקים למימד כלל ישראלי.
ככלל, כל אדם הוא עולם מלא, לכן שלמה המלך מזהיר: "אורח חיים פן תפלס" (משלי ה', ו'). אנו צריכים לאמץ לעצמנו בחיים בכלל, בהספדים ובאזכרות בפרט, להיזהר שלא להגדיר את האישיות, לא להדביק תוויות ולהכניס למסגרות, כל אדם הוא עולם מלא, אפשר לדבר בענווה ממה שהתבשמנו, אבל לא להגדיר 'הוא היה כך', על אחת כמה וכמה כשמדובר בהרוגי מלכות, ועוד יותר כאן אצלנו, בנסיבות כאלה של "אותו ואת בנו"...

"תמים תהיה עם ד' אלוקיך"
אמנם, יש מידה אחת שכולנו ראינו כי התקיימה באשר הי"ד, מידה שאיננה פרטית ומקומית, אלא מקיפה את כלל האישיות עד לכדי מסירות נפש. זוהי מידת התמימות.
ידועה דרשת חז"ל במדרש 1 ובספרי 2 על הפסוק: "תמים תהיה עם ד' אלוקיך" (דברים י"ח, י"ג), אם 'תמים תהיה', אז 'עם ד' אלוקיך', כלומר, שעל ידי מידת התמימות, זוכים להיות במחיצתו של רבש"ע.
אפשר גם לקרוא את הפסוק מהסוף להתחלה, וכך באמת מובא בתלמידי הבעל שם טוב, אצל ההפלאה 3 , הקדושת לוי והדגל מחנה אפרים , (כנראה זו תורה שנמסרה להם בשמו) וכך דרשו את הפסוק: אם אתה 'עם ה' אלוקיך' – אז 'תמים תהיה'.
נקודה זו התחדשה והתחדדה לי בדמותו של אשר ז"ל, כשאתה עם ד' אלוקיך מקיים מצוותיו, הולך בדרכיו, עושה מה שצריך ביושר ופשטות, יש לך תמימות טבעית. לא שכשאני מתעלה למדרגה של תמים אז אני במחיצתו של ד', אלא הפוך, אני כל הזמן עם ד', מה שהוא אומר אני עושה, ואז - אני תמים.
זה היה השקט הכל כך אופייני של אשר, וכמו שאמר גיסו בלוויה 'לעולם לא הרמת את הקול', בבחינת 'משכני אחריך נרוצה', הוא לא מתמודד מול, הוא פשוט זורם, תמימות של שלמות.

"תומת ישרים תנחם" - בישיבה ובצבא

מידת התמימות התבטאה אצל אשר בצורה מופלאה מהרגע הראשון בהגיעו לישיבה, הוא הגיע בלי הרבה רקע, ולפעמים יש לאדם קושי להשתחרר, מדימוי מסויים המכביד עליו ומונע ממנו לרוץ קדימה. לאשר כלל לא היתה בעיה כזו, הוא פשוט ישב, פשוט למד, ודאי שהיה לו קשה, אך הוא מסר את נפשו והתקדם מאוד יפה, הוא היה עם ד' אלוקיך והיה תמים.
כך גם בשירות הצבאי שלו, בחיל הים. זו היתה פעם ראשונה שדיברו על גיוס בחורי ישיבה לחיל הים. סיפר לי חיים דיל הי"ו, על שלבי ההחלטה, איך נסתדר, מה יהיה שם, אשר אמר 'זה חשוב ניכנס', ובהמשך גם כשחיים חשב אולי לוותר על כך, אשר אמר לו 'אני הולך על זה גם לבד זה חשוב', בסופו של דבר הנחישות נסכה כח לכולם, והתגייסו יחד. הגישה של אשר היתה אני עם ד', מה שצריך עושים, ממש בתמימות, הוא לא ניסה לשכנע ולדון עם נימוקים לכאן ולכאן, בלי חשבונות, אלא זו הליכה והתמסרות גמורה לקב"ה.

"הוי-ה אלוקיך" - התמזגות המידות שבתמימות
בעל ההפלאה, ב'פנים יפות' על התורה, מעמיד אותנו על רובד עמוק יותר של מידת התמימות. הפסוק אומר, "תמים תהיה עם הוי-ה אלוקיך", יש כאן שתי שמות סמוכים זה לזה, 'הוי-ה' – מידת הרחמים, ו'אלוקיך' – מידת הדין. בעבודתו של התמים יש מדרגה נוספת, השתוות של מידת הדין ומידת הרחמים, עבודת ד' מופלאה שכזו, בהארת או בהסתרת פנים, 'בכל מזג אויר', זה כלל לא משנה! כאן מידת הדין ומידת הרחמים מזוגות יחד, שלמות כוללת.
מדרגה זו אנו פוגשים אצל יעקב אבינו עליו השלום, 'איש תם יושב האוהלים', היא מידת התפארת, מידה הממזגת גם את החסד וגם את הדין. במידה זו העבודה אינה מוטית לצד מסויים, זוהי עבודה של התקדמות בכל מצב, ללא שום מעצורים.
ובאתריה דיעקב אבינו ע"ה בבית אל ת"ו מדריך אותנו מו"ר ראש הישיבה שליט"א, בבחינת 'הוא היה אומר'-מה שהוא, הוא אומר, "גם זו לטובה". תוך כדי עבודה, משימה, איננו צריכים לחשוב איך הקב"ה מודד אותנו ומתנהג איתנו, זה לא כל כך משנה, מה שלא יקרה, אנו תמיד חותרים לכיוון אחד, לעשות רצונו, להסתופף בצילו ולהחיש את גאולתו.
במצוות התמימות, יש מחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן. הרמב"ם רואה אותה כמתנגדת להתחכמויות, ולכן למעשה משמעותה היא האיסור ללכת לחוזים, לחקור עתידות וכיוצא בזה, ואצל הרמב"ן התמימות היא שלמות הלב, והדברים משלימם זה את זה, זה 'סור מרע' וזה 'עשה טוב'.
הרשב"א בתשובה (מובא בנצי"ב) אומר, שיש להתבונן בפסוק הזה בצורה כפולה, בפשוטו של מקרא, יש גם הבטחה וגם אזהרה, הבטחה - 'אתה תהיה תמים', אבל גם אזהרה – אני מצווה אותך, 'תהיה תמים'. ניתן לראות גם בכך את ההתמזגות, את השתוות המידות ממש בלשון הדו משמעית של הפסוק.

"כי אני בתומי הלכתי" - התמימות, החכמה והבטחון
יש נקודה שטעונה בירור, ועומד על כך האברבנאל בשמות. התורה מזהירה אותנו 'תמים תהיה' כנגד מגידי עתידות למיניהם, אולם בתורה, אנו מוצאים דרך כשרה לדעת את העתידות - האורים ותומים! ולא רק זאת, אלא שעוד קוראים להם 'תומים' מלשון תמימות?! איפה נעלם ה'תמים תהיה'?
ניתן להבין לפי הנאמר לעיל, באמת בדרגה כזו של לב תמים בעבודת ד', (ככהן גדול הנושא את החושן על ליבו, ונכנס לפני ולפנים- 'אצל ה', עם ה') בהשתוות המידות, של הוי-ה ואלוקים גם יחד, אז העתידות אינם ביטוי של חוסר בטחון בה', אדרבא הם 'היכי תמצי' לעבוד את ד', לעזר ולסיוע. הפסול של מגידי עתידות הוא, שבעצם, זה מין תנאי בעבודת ד', בכך יש חוסר בטחון, אבל כשאתה בוטח לגמרי ברבש"ע, 'נכון ליבו בטוח בד'', כשעל הלב שלך יש אורים ותומים, אז 'מגלים לו רזי תורה' (אבות פ"ו), ניתן להיעזר גם בעתידות. זהו גם פשט הפסוק, "לדוד שפטני ה' כי אני בתמי הלכתי ובה' בטחתי לא אמעד" (תהילים כ"ו, א'), יש כאן חיבור של מידת הבטחון עם מידת התמימות.
כך ראינו גם אצל גדולי ישראל, הם ידעו היטב מי ומה עומד נגדם, ולעיתים גם מה שעתיד להתרחש, אף על פי כן תפילתם וחוק לימודם לא השתנו, זוהי שלווה בעבודת ד', השתוות כזו שמקיפה גם את הבחינה של האורים ותומים. יש בדברי מרן הרב זצ"ל כמה פסקאות העוסקות בהתמזגות של התמימות העליונה עם החכמה העליונה. על אף שהדברים נראים מנוגדים, בשלמות הגדולה - הם משלימים זה את זה.

"תמים לה'" – בחייו ובמותו
אצל אשר הי"ד האירה התמימות בפשטות ובישרות, בכל התחומים של עבודת ה': בלימוד התורה, בשירות בצבא, בהקמת בית, הכל בהתמדה ובמסירות, מה שצריך, מה שד' ציוה, עושים, עם ד' אלוקיך, התקיים בו גם "תמים לד'", כקרבנות על גבי המזבח, עקידת האב עם הבן אל נורא עלילה.
לכן, גם יתקיים בהם בע"ה דברי המפרשים, למה דוד יכול לבקש "שפטני ד'"? משום "כי אני בתמי הלכתי". כיון שאני הולך בתמימות, אז זה כבר לא משפט של אדם יחיד אלא משפט של ד', ואז – 'שפטני ה'', זה מסור בידך, לא בידי ולא ביד שום אדם אחר, אף מתווך, רק אתה. כך מתבקש, שד' יקום את דם עבדיו השפוך.
על הפסוק "ואני בתומי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם" 4 , אומר רבינו בחיי, שזהו השכר הגדול של הצדיקים, של התמימים ובהרוגי מלכות הכתוב מדבר. "ואני בתומי תמכת בי", לכן יש שכר גדול - "ותציבני לפניך לעולם" אלו הרוגי מלכות שעומדים לפניך לעולם, כמו שמתאר רשב"י בזוהר הקדוש שיש 'פורפירא דמלכא', מלבוש עליון של המלך, מלכו של עולם ובו דיוקני הקדושים שמסרו נפשם בכל הדורות, ועתיד הקב"ה ללובשו בשעה שיעשה דין עם האומות. אם כן כל הנשמות, שמסרו את נפשם על קדושת שמו יתברך, ניצבים לפניו לעולם. 'נשמתם צרורה בצרור החיים', ובצרור החיים יש מדרגות, יש דרגה של נשמה שהיא ממש לבושו של הקב"ה, אלו הם הרוגי מלכות. החשבון איננו פרטי, זהו חשבונו של הקב"ה שצריך להתגלות בגאולה.
התקיים בחייו של אשר הי"ד "תמים תהיה עם ד' אלוקיך", והתקיים במותו "תמים לד'", ויתקיים בעזרת ה' "ותציבני לפניך לעולם" בעגלא ובזמן קריב אמן ואמן.



^ 1.. מדרש תהילים (בובר) מזמור קיט הוספה א: "תמים תהיה עם ה' אלהיך, לפני ה' אלהיך אין כתיב כאן אלא עם ה' אלהיך, אם היית תמים הרי אתה עם ה' אלהיך, למה? שאף הוא תמים, שנאמר בו, הצור תמים פעלו". וכן בילק' שמעוני שופטים רמז תתקיט כנוסח הספרי בהערה 2.
^ 2.. שופטים פסקא קעג: "תמים תהיה עם ה' אלהיך, כשאתה תם - חלקך עם ה' אלהיך וכן דוד אמר ואני בתומי אלך פדני וחנני ואני בתומי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם".
^ 3.. בספרו "פנים יפות" על התורה.
^ 4.. תהילים מא, יג. פסוק זה הובא בספרי דלעיל על הפסוק "תמים תהיה עם ד' אלוקיך".
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il