ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ליל הסדר
- מהלך הסדר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצ"ל
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות:
שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים,
שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה והלילה הזה כולו מצה,
שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות והלילה הזה מרור,
שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין והלילה הזה כולנו מסובין.
כשמעיינים בקטע זה עולות מספר שאלות:
א. מדוע ליל הסדר מתחיל בארבע קושיות, לשם מה זה נצרך?
ב. מדוע לאורך כל ליל הסדר, אין תשובה לקושיות שנשאלו בליל הסדר?
ג. לכאורה אף אחת מהשאלות איננה הגיונית שתישאל באופן טבעי:
1. הקושיה הראשונה לכאורה לא כ"כ מובנת, הרי הבן עוד לא ראה שהטבילו שתי פעמים (אלא רק פעם אחת בכרפס), וא"כ מדוע הוא מקשה שהלילה מטבילים שתי פעמים? ועוד יש להקשות, וכי איננו מטבילים בשאר הלילות את החלה או הלחם במאכלים שונים (חומוס, טחינה וכדומה)?
2. הקושיה השנייה לכאורה גם לא כ"כ מתאימה למציאות, שהרי במשך השנה כמעט ואיננו אוכלים מצות, וא"כ היה מקום לשאול "שבכל הלילות אנו אוכלים אוכלים חמץ" (מבלי המילה המצה)? ועוד יש לשאול שהמילים "הלילה הזה כולו מצה" לא מובנות, מדוע "כולו" מצה, הרי אוכלים מאכלים נוספים בלילה?
3. הקושיה השלישית גם לכאורה לא מסתדרת עם סדר ההגדה, הרי רק לפני רגע טבלו את הכרפס (ירק) במי המלח, ומדוע שהבן יתמה מדוע אוכלים מרור שעוד לא נאכל כלל? ועוד שעל הכרפס שנאכל כבר הוא לא תמה מדוע אכלו אותו פתאום, היה יותר מתאים היה שישאל על הכרפס שזה עתה נאכל?
4. הקושיה הרביעית, גם לכאורה לא מובנת דיה, שהרי בכל הלילות בימינו לא נהוג לאכול בהסבה? ועוד שגם בליל הסדר לא כל הזמן אנחנו מסובים, רק בזמן אכילת המצה וארבעת הכוסות, שהרי את המרור לא אוכלים בהסבה? ועוד שהמילים "כולנו מסובים" קצת לא מובנים, שהרי לא כולם מסובים, וכפי שנפסק בשו"ע (סי' תעב סע' ד-ה) שאישה לפני בעלה לא צריכה הסבה, וכן תלמיד לפני רבו אסור לו להסב (מבלי קבלת רשות)?
ד. עוד שאלה שניתן להוסיף, מדוע בהגדה של פסח אנו קוראים חכם לאותו ילד ששאל: "מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם", ורשע לאותו אחד ששאל: "מה העבודה הזאת לכם", לכאורה שניהם שואלים שאלה מאוד דומה, מדוע זה נקרא חכם, וזה נקרא רשע, ההבדל כל כך דק בין השאלות?
ליל הסדר מתחיל בשאילת שאלות "ארבע הקושיות", ולאחר מכן שאלות של כל אחד מארבעת הבנים בהגדה. מה בדיוק אדם שואל זה לא כל משנה אם השאלות נשאלות ממקום נכון זה נפלא. עצם שאלות השאלות זה מעיד על קשר. כשאדם שואל שאלות הוא מראה שהוא מתעניין בנעשה סביבו. הבן הרביעי בליל הסדר הוא הבן "שאינו יודע לשאול", זה הילד הבעייתי ביותר. הוא כלל לא מתעניין, לא אכפת לו מה קורה. כבר אין לו בכלל שאלות.
ליל הסדר הוא תמיד ב"לילה". על הלילה נאמר: "ואמונך בלילות". האמונה שלנו בה' יתברך היא מתגלה דווקא בלילה, זמן של חושך, זמן שלא רואים הכל, שלא הכל מבינים. דווקא בלילה עולות לנו הרבה שאלות: למה ה' עשה כך ולא אחרת, למה ה' מעניש צדיקים, ועוד שאלות הקשורות להנהגת ה' את העולם. בלילה לא רואים את התשובות. כפי הטיב לתאר זאת ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק, בראשית חנוכה אות כב): "ובערבית תיקנו לומר אמת ואמונה שנאמר (תהלים צ"ב, ג') ואמונתך בלילות. שזה בחינת זאת התגלות מלכות שמים על ידי האמונה הגם שלא הוסר החשכות מכל מקום על ידי תוקף האמונה שנקבע בנפשות ישראל יכולים לקבוע בנפשם היראה כמו שרואים בחוש".
חשוב לדעת שעניין שאילת השאלות הוא דבר מאוד חשוב. אצל גדולי האומה מצינו שהם שאלו את ה' כל הזמן שאלות. שאלות קשות ולא פשוטות שלא בטוח שלא היה את האומץ לשאול כאלו שאלות:
אצל אברהם אבינו אנו מוצאים (בראשית יח, כג-כו) שבא בטענה כלפי שמיא: "וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?... הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?" אצל משה רבנו ניתן לראות גם ששאל את ה' (שמות ה, כב): "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר: אֲ-דֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה? לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי?:" וכן אצל יהושע רואים שהוא שאל (יהושע ז, ז): "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֲהָהּ אֲ-דֹנָי אלוקים: לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַאֲבִידֵנוּ וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן?" וכן אצל ירמיהו הוא בא בטענה כלפי שמיא (ירמיה כ, יח): "לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי לִרְאוֹת עָמָל וְיָגוֹן וַיִּכְלוּ בְּבֹשֶׁת יָמָי?" וכן חבקוק העלה קושיה כלפי ה' יתברך (חבקוק א, יג): "לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים, תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ?". ועוד גדולי ישראל רבים שאלו שאלות רבות כלפי שמיא.
אופן שאילת השאלות הוא מאוד חשוב. כשאדם שואל שאלות מתוך התרסה הוא כופר וצריך להקהות את שיניו. ההבדל בין הרשע לחכם הוא מאוד קטן, הרשע שאל את השאלה ע"י המילה: "לכם", לעומת זאת החכם שאל את השאלה עם המילה "אתכם". ההבדל הדק הזה הוא קריטי בשאילת השאלות. כל שאלה ניתן לשאול וחשוב שהיא תישאל, השאלה היא האם השאלה היא מתוך שייכות, או מתוך ניכור וריחוק. האם אתה רוצה באמת להבין, או שאתה רוצה לזלזל ולדחות.
בזמן האחרון עולות לנו הרבה שאלות כלפי שמיא: למה ה' לוקח צדיקים, למה כ"כ הרבה אנשים סובלים, למה יש כ"כ הרבה יתומים ואלמנות. לעומת זאת, ישנה נטייה של אנשים רבים לא לשאול שאלות, אך אין זה נכון. ה' רוצה שנשאל אותו, שננסה לחשוב, שנתעניין נבדוק מדוע ה' עשה לנו כך, במה הוא רוצה שנתעורר ונתחזק. המצב החמור ביותר, הוא כשאדם לא מתייחס כלפי חברו. כשילד רוצה תשומת לב, הוא עושה שטויות, כדי שההורים ישאלו אותו "מה קרה?". לאותו ילד אין תשובה מדוע הוא עשה כך, אלא עצם הקשר עם ההורים זה מה שהיה חסר לו. גם אצל ה' יתברך (להבדיל אלף הבדלות) ה' רוצה את הקשר אתנו. ולשם כך חשוב שנפנה אליו, ונשאל אותו שאלות. גם אם אין תמיד תשובה לכל שאלה, עצם השאלה היא הדבר המרכזי. בליל הסדר זה הלילה של השאלות, ה' רוצה שנשאל שאלות. גם אם לא נקבל תשובות בזמן הקרוב, עצם הפנייה והשאלה היא מה שיוצרת את הקשר.
אחד הדברים שהחזיקו את עמ"י בגלות זה עצם השאלות. מסופר על ר' אפרים אושרי, מחבר הספר שו"ת ממעמקים (שאלות שהוא נשאל בימי השואה. הוא קבר את השו"ת ליד עמודי התיל של גטו בקובנה. והוציא לאור בסוף את הספר). בקובנא לא היו הרבה חסידים. אך היה חסיד אחד משה גולדיג רצה לאפות מצות לכבוד פסח. ערב החג הוא לש את המצות במחבוא במסירות נפש, משום שהיה אסור. לצערו נאצי אחד תפס אותו, והיכה אותו פראות נוראית, ושבר את שיניו. בליל הסדר הוא הגיע לר' אפרים אושרי ושאל אותו שאלה הלכתית: הנאצי שבר לי את השיניים, ועכשיו אינני יודע מה לעשות, מה עדיף לאכול מצה עם שרויה או שלא לאכול מצה?
הוא לא שאל מדוע "צדיק ורע לו. מה שהחזיק את עמ"י בגלות זה לא התשובות, זה השאלות ששאלנו. הכוח להמשיך לפנות אל ה', ולשאול שאלות זה הדבר הנפלא ביותר. אנו נמצאים בעולם שאין תשובות לכל דבר, אך מה שחשוב הוא להמשיך לשאול, ולנסות להקשיב לתשובות שה' נותן.
התשובות גם יגיעו יום אחד, יום אחד תגיע הגאולה ונראה את התשובות לכל השאלות שנשארו פתוחות. כפי שתיאר זאת ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק, בראשית חנוכה אות כב): "לעתיד שיהיה מבורר השגת אלהות לעין כל כשיעברו כל המסכים ויתגלה האמת לאמיתו אמרו (תענית ל"א א) עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים וכו' וכל אחד ואחד מראה באצבעו שנאמר (ישעיה כ"ה, ט') ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' וגו', וזה בחינת יום ההוא שיתגלה כאור יום בחינת הוא. ולכן תיקנו לומר אמת ויציב בשחרית שהוא התגלות האמת כמו שהוא".
בתפילה שנזכה בקרוב ל"תאיר כאור יום חשכת לילה", ונקבל תשובות לכל שאלותינו בקרוב. בבניין המקדש וביאת משיח צדקנו.
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך ללמוד גמרא?
לאן שבים ולמה מתוודים?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
רמב"ם וכוזרי
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
אוי ויי!
חידוש כוחות העולם
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
