ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- פרנסה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רחל רשלין בת אלגרה
באופן עקרוני, ידועים דברי בעל חובת הלבבות "שכל מה שירבה היישוב תיקון יוסיף השכל חורבן". קביעה זו אומרת שעדיף לאדם לברוח מעיסוק בעניינים חומריים, כיוון שהם יגרמו לו ירידה ברמתו הרוחנית. ודאי וודאי שעם ישראל זקוק גם לשבט לוי ודומה לו, שיקדישו כל זמנם לתורה, אך לא כל אחד ראוי לו להימנות על "חיל השם", כפי שמכנה הרמב"ם.
בגמרא בברכות פליגי ר' ישמעאל ורשב"י. לר' ישמעאל אידיאל היהדות הוא "ואספת דגנך, הנהג בהם מנהג דרך ארץ", ואילו לרשב"י, אם אדם יחרוש בזמן חרישה ויזרע בזמן זריעה וכדומה - תורה מה תהא עליה, אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר ואספת דגנך". והגמרא מסיקה שם "אמר אביי הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידן, כרשב"י ולא עלתה בידן", היינו שדרכו של ר' ישמעאל היא הדרך לרבים, ורק יחידים ראויים לדרכו של רשב"י. ואף ר' ישמעאל מודה בכך, שישנם יחידים באומה הרואיים לנהוג כהדרכתו של רשב"י, אך אין זו הדרכה לכלל האומה. וכבר כתב בעל השפת אמת, שרבים עשו כרשב"י ולא עלתה בידן, היינו שלא היתה להם עלייה מזה.
והנה כתב החת"ם סופר על דברי בעל חובת הלבבות: "נלע"ד רבי ישמעאל נמי לא אמר מקרא ואספת דגנך אלא בארץ ישראל ורוב ישראל שרויין, שהעבודה בקרקע גופה מצווה משום יישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים. ועל זה ציוותה התורה ואספת דגנך, ובועז זורה השעורים הלילה משום מצווה. וכאילו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, הכי נמי לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה, ואפשר אפילו שארי אמוניות שיש בהם יישוב העולם, הכל בכלל מצווה. אבל כשאנו מפוזרים בעו"ה בין אומות העולם, וכל שמרבה העולם יישוב מוסיף עבודת ה' חורבן, מודה ר"י לרשב"י. ועל זה אנו סומכים על ר' נהוראי במתני' סוף קידושין, מניח אני כל אומנויות שבעולם ואיני מלמד בני אלא תורה".
וכתב ה'משך חכמה' שאף לבעלי תשובה אין מתאימה דרך זו. שבפרשת כי תבוא נאמר "והותירך ה' לטובה בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה", ואילו בפרשת ניצבים חוזר ושונה פסוק זה, "והותירך ה' לטובה בכל מעשה ידיך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה", אלא שכאן הוסיף הכתוב "בכל מעשה ידיך". ופירש המשך חכמה "משום שיש שני דרכים, יש כרשב"י – 'ועמדו זרים ורעו צאנכם', ויש כר' ישמעאל – 'ואספת דגנך'. והנה לצדיק גמור נאה כרשב"י, דמלאכתם תהא נעשית על ידי אחרים, אבל לבעל תשובה, שכבר נשתרש בחטא, לו אין נאה לילך בטל ולעסוק רק ברוחניות, משום שהוא עלול לחזור לסורו. לו יאות כר' ישמעאל, שיגיעת דרך ארץ עם התורה משכחת עוון. ולכן כאן אחרי התשובה (בפרשת ניצבים - "ושבת עד ה' אלוקיך") כתוב 'בכל מעשה ידיך'".
בספר הברית האריך בעניין, והובאו דבריו בשדי חמד (ח"א עמ' 64, 345) וכתב שם על ספר הברית שהם "דברי מוסר השכל בנועם שיח, דברים המושכים את לבו של אדם לקרבה אל המלאכה". "ולפי שאין ספר התורה הזה מצוי בידי אדם", על כן העתיקם באריכות.
והנה כמה פיסקאות מדבריו: "ורע עלי המעשה והמנהג של גסות הרוח בדורות הללו, שרוב בני עמנו אינם רוצים ללמד אומנות לבניהם... ויותר חרה לי על תלמידי שלא רוצים ללמד בניהם אומנות, רק תורה, וסומכים עצמם שבניהם יהיו רבנים ודיינים... ונשארים קירחים מכאן ומכאן... רבו המלמדים יותר מן התלמידים, ובביתם אין לחם ושמלה... ובלי ספק שכל העובר על דברי חכמינו בדבר זה ואינו מלמד את בנו אומנות, עתיד ליתן את הדין וענוש ייענש... והנה האומות אומרות עלינו... בטלנים הם ועצלנים... וכלום יש חילול השם יותר מזה? שימו לבבכם ללמד בניכם מלאכה, איזה שעות ביום, ולימדתם אותם שאר כל היום תורה בקביעות, ועד מתי יהיה זה לנו למוקש, מדוע היה לבז לנו האומנות... וגם עתה מנהג בני מערבי, ששם היהודים רובם ככולם בעלי מלאכה, אפילו הרבנים שלהם... לכן שמע בני... ואהוב את המלאכה ותלמד לבניך אחריך מלאכה, ולא תהיינה עוד לבוז וחרפת עמו יסיר" (ספר הברית ח"ב מאמר י"ד).
ואחרוני דורנו כתבו שהרבה תלוי בדעת האישה, "אם יש לה אהבת תורה במידה גדולה יותר ממידה בינונית... כשהיא אומרת לא אכפת לי שתלמד - זה לא מספיק", "אך בכל זאת צריכים להיזהר מעניות ולברוח ממנה" (בראון, החזון איש עמ' 300). ובאגרות משה כתב "אם כשרונותיו נמוכים... צריך לעשות מלאכה לפי מה שצריך לו ולבני ביתו, ולא ליקח צדקה, אף שהוא בשביל לימודו" (או"ח ח"ד קי"א).
מתוך העיתון בשבע
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.









