ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- פרנסה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רחל רשלין בת אלגרה
באופן עקרוני, ידועים דברי בעל חובת הלבבות "שכל מה שירבה היישוב תיקון יוסיף השכל חורבן". קביעה זו אומרת שעדיף לאדם לברוח מעיסוק בעניינים חומריים, כיוון שהם יגרמו לו ירידה ברמתו הרוחנית. ודאי וודאי שעם ישראל זקוק גם לשבט לוי ודומה לו, שיקדישו כל זמנם לתורה, אך לא כל אחד ראוי לו להימנות על "חיל השם", כפי שמכנה הרמב"ם.
בגמרא בברכות פליגי ר' ישמעאל ורשב"י. לר' ישמעאל אידיאל היהדות הוא "ואספת דגנך, הנהג בהם מנהג דרך ארץ", ואילו לרשב"י, אם אדם יחרוש בזמן חרישה ויזרע בזמן זריעה וכדומה - תורה מה תהא עליה, אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר ואספת דגנך". והגמרא מסיקה שם "אמר אביי הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידן, כרשב"י ולא עלתה בידן", היינו שדרכו של ר' ישמעאל היא הדרך לרבים, ורק יחידים ראויים לדרכו של רשב"י. ואף ר' ישמעאל מודה בכך, שישנם יחידים באומה הרואיים לנהוג כהדרכתו של רשב"י, אך אין זו הדרכה לכלל האומה. וכבר כתב בעל השפת אמת, שרבים עשו כרשב"י ולא עלתה בידן, היינו שלא היתה להם עלייה מזה.
והנה כתב החת"ם סופר על דברי בעל חובת הלבבות: "נלע"ד רבי ישמעאל נמי לא אמר מקרא ואספת דגנך אלא בארץ ישראל ורוב ישראל שרויין, שהעבודה בקרקע גופה מצווה משום יישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים. ועל זה ציוותה התורה ואספת דגנך, ובועז זורה השעורים הלילה משום מצווה. וכאילו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, הכי נמי לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה, ואפשר אפילו שארי אמוניות שיש בהם יישוב העולם, הכל בכלל מצווה. אבל כשאנו מפוזרים בעו"ה בין אומות העולם, וכל שמרבה העולם יישוב מוסיף עבודת ה' חורבן, מודה ר"י לרשב"י. ועל זה אנו סומכים על ר' נהוראי במתני' סוף קידושין, מניח אני כל אומנויות שבעולם ואיני מלמד בני אלא תורה".
וכתב ה'משך חכמה' שאף לבעלי תשובה אין מתאימה דרך זו. שבפרשת כי תבוא נאמר "והותירך ה' לטובה בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה", ואילו בפרשת ניצבים חוזר ושונה פסוק זה, "והותירך ה' לטובה בכל מעשה ידיך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה", אלא שכאן הוסיף הכתוב "בכל מעשה ידיך". ופירש המשך חכמה "משום שיש שני דרכים, יש כרשב"י – 'ועמדו זרים ורעו צאנכם', ויש כר' ישמעאל – 'ואספת דגנך'. והנה לצדיק גמור נאה כרשב"י, דמלאכתם תהא נעשית על ידי אחרים, אבל לבעל תשובה, שכבר נשתרש בחטא, לו אין נאה לילך בטל ולעסוק רק ברוחניות, משום שהוא עלול לחזור לסורו. לו יאות כר' ישמעאל, שיגיעת דרך ארץ עם התורה משכחת עוון. ולכן כאן אחרי התשובה (בפרשת ניצבים - "ושבת עד ה' אלוקיך") כתוב 'בכל מעשה ידיך'".
בספר הברית האריך בעניין, והובאו דבריו בשדי חמד (ח"א עמ' 64, 345) וכתב שם על ספר הברית שהם "דברי מוסר השכל בנועם שיח, דברים המושכים את לבו של אדם לקרבה אל המלאכה". "ולפי שאין ספר התורה הזה מצוי בידי אדם", על כן העתיקם באריכות.
והנה כמה פיסקאות מדבריו: "ורע עלי המעשה והמנהג של גסות הרוח בדורות הללו, שרוב בני עמנו אינם רוצים ללמד אומנות לבניהם... ויותר חרה לי על תלמידי שלא רוצים ללמד בניהם אומנות, רק תורה, וסומכים עצמם שבניהם יהיו רבנים ודיינים... ונשארים קירחים מכאן ומכאן... רבו המלמדים יותר מן התלמידים, ובביתם אין לחם ושמלה... ובלי ספק שכל העובר על דברי חכמינו בדבר זה ואינו מלמד את בנו אומנות, עתיד ליתן את הדין וענוש ייענש... והנה האומות אומרות עלינו... בטלנים הם ועצלנים... וכלום יש חילול השם יותר מזה? שימו לבבכם ללמד בניכם מלאכה, איזה שעות ביום, ולימדתם אותם שאר כל היום תורה בקביעות, ועד מתי יהיה זה לנו למוקש, מדוע היה לבז לנו האומנות... וגם עתה מנהג בני מערבי, ששם היהודים רובם ככולם בעלי מלאכה, אפילו הרבנים שלהם... לכן שמע בני... ואהוב את המלאכה ותלמד לבניך אחריך מלאכה, ולא תהיינה עוד לבוז וחרפת עמו יסיר" (ספר הברית ח"ב מאמר י"ד).
ואחרוני דורנו כתבו שהרבה תלוי בדעת האישה, "אם יש לה אהבת תורה במידה גדולה יותר ממידה בינונית... כשהיא אומרת לא אכפת לי שתלמד - זה לא מספיק", "אך בכל זאת צריכים להיזהר מעניות ולברוח ממנה" (בראון, החזון איש עמ' 300). ובאגרות משה כתב "אם כשרונותיו נמוכים... צריך לעשות מלאכה לפי מה שצריך לו ולבני ביתו, ולא ליקח צדקה, אף שהוא בשביל לימודו" (או"ח ח"ד קי"א).
מתוך העיתון בשבע
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מתי נכון לומר סליחות ?
ארבע כוסות ושלוש מצות
איך עושים קידוש?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
המהפך בחייו של התנא רבי שמעון בר יוחאי
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
