ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- פרנסה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רחל רשלין בת אלגרה
באופן עקרוני, ידועים דברי בעל חובת הלבבות "שכל מה שירבה היישוב תיקון יוסיף השכל חורבן". קביעה זו אומרת שעדיף לאדם לברוח מעיסוק בעניינים חומריים, כיוון שהם יגרמו לו ירידה ברמתו הרוחנית. ודאי וודאי שעם ישראל זקוק גם לשבט לוי ודומה לו, שיקדישו כל זמנם לתורה, אך לא כל אחד ראוי לו להימנות על "חיל השם", כפי שמכנה הרמב"ם.
בגמרא בברכות פליגי ר' ישמעאל ורשב"י. לר' ישמעאל אידיאל היהדות הוא "ואספת דגנך, הנהג בהם מנהג דרך ארץ", ואילו לרשב"י, אם אדם יחרוש בזמן חרישה ויזרע בזמן זריעה וכדומה - תורה מה תהא עליה, אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר ואספת דגנך". והגמרא מסיקה שם "אמר אביי הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידן, כרשב"י ולא עלתה בידן", היינו שדרכו של ר' ישמעאל היא הדרך לרבים, ורק יחידים ראויים לדרכו של רשב"י. ואף ר' ישמעאל מודה בכך, שישנם יחידים באומה הרואיים לנהוג כהדרכתו של רשב"י, אך אין זו הדרכה לכלל האומה. וכבר כתב בעל השפת אמת, שרבים עשו כרשב"י ולא עלתה בידן, היינו שלא היתה להם עלייה מזה.
והנה כתב החת"ם סופר על דברי בעל חובת הלבבות: "נלע"ד רבי ישמעאל נמי לא אמר מקרא ואספת דגנך אלא בארץ ישראל ורוב ישראל שרויין, שהעבודה בקרקע גופה מצווה משום יישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים. ועל זה ציוותה התורה ואספת דגנך, ובועז זורה השעורים הלילה משום מצווה. וכאילו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, הכי נמי לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה, ואפשר אפילו שארי אמוניות שיש בהם יישוב העולם, הכל בכלל מצווה. אבל כשאנו מפוזרים בעו"ה בין אומות העולם, וכל שמרבה העולם יישוב מוסיף עבודת ה' חורבן, מודה ר"י לרשב"י. ועל זה אנו סומכים על ר' נהוראי במתני' סוף קידושין, מניח אני כל אומנויות שבעולם ואיני מלמד בני אלא תורה".
וכתב ה'משך חכמה' שאף לבעלי תשובה אין מתאימה דרך זו. שבפרשת כי תבוא נאמר "והותירך ה' לטובה בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה", ואילו בפרשת ניצבים חוזר ושונה פסוק זה, "והותירך ה' לטובה בכל מעשה ידיך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה", אלא שכאן הוסיף הכתוב "בכל מעשה ידיך". ופירש המשך חכמה "משום שיש שני דרכים, יש כרשב"י – 'ועמדו זרים ורעו צאנכם', ויש כר' ישמעאל – 'ואספת דגנך'. והנה לצדיק גמור נאה כרשב"י, דמלאכתם תהא נעשית על ידי אחרים, אבל לבעל תשובה, שכבר נשתרש בחטא, לו אין נאה לילך בטל ולעסוק רק ברוחניות, משום שהוא עלול לחזור לסורו. לו יאות כר' ישמעאל, שיגיעת דרך ארץ עם התורה משכחת עוון. ולכן כאן אחרי התשובה (בפרשת ניצבים - "ושבת עד ה' אלוקיך") כתוב 'בכל מעשה ידיך'".
בספר הברית האריך בעניין, והובאו דבריו בשדי חמד (ח"א עמ' 64, 345) וכתב שם על ספר הברית שהם "דברי מוסר השכל בנועם שיח, דברים המושכים את לבו של אדם לקרבה אל המלאכה". "ולפי שאין ספר התורה הזה מצוי בידי אדם", על כן העתיקם באריכות.
והנה כמה פיסקאות מדבריו: "ורע עלי המעשה והמנהג של גסות הרוח בדורות הללו, שרוב בני עמנו אינם רוצים ללמד אומנות לבניהם... ויותר חרה לי על תלמידי שלא רוצים ללמד בניהם אומנות, רק תורה, וסומכים עצמם שבניהם יהיו רבנים ודיינים... ונשארים קירחים מכאן ומכאן... רבו המלמדים יותר מן התלמידים, ובביתם אין לחם ושמלה... ובלי ספק שכל העובר על דברי חכמינו בדבר זה ואינו מלמד את בנו אומנות, עתיד ליתן את הדין וענוש ייענש... והנה האומות אומרות עלינו... בטלנים הם ועצלנים... וכלום יש חילול השם יותר מזה? שימו לבבכם ללמד בניכם מלאכה, איזה שעות ביום, ולימדתם אותם שאר כל היום תורה בקביעות, ועד מתי יהיה זה לנו למוקש, מדוע היה לבז לנו האומנות... וגם עתה מנהג בני מערבי, ששם היהודים רובם ככולם בעלי מלאכה, אפילו הרבנים שלהם... לכן שמע בני... ואהוב את המלאכה ותלמד לבניך אחריך מלאכה, ולא תהיינה עוד לבוז וחרפת עמו יסיר" (ספר הברית ח"ב מאמר י"ד).
ואחרוני דורנו כתבו שהרבה תלוי בדעת האישה, "אם יש לה אהבת תורה במידה גדולה יותר ממידה בינונית... כשהיא אומרת לא אכפת לי שתלמד - זה לא מספיק", "אך בכל זאת צריכים להיזהר מעניות ולברוח ממנה" (בראון, החזון איש עמ' 300). ובאגרות משה כתב "אם כשרונותיו נמוכים... צריך לעשות מלאכה לפי מה שצריך לו ולבני ביתו, ולא ליקח צדקה, אף שהוא בשביל לימודו" (או"ח ח"ד קי"א).
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
