ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות יסודי התורה
יֵשׁ בִּכְלָלָן אַחַת וַחֲמִשִּׁים מִצְווֹת, שְׁתֵּי מִצְווֹת עֲשֵׂה וְתֵשַׁע וְאַרְבָּעִים מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְזֶה הוּא פְּרָטָן: א) שֶׁלֹּא לִפְנוֹת אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה.* ב) שֶׁלֹּא לָתוּר אַחַר הִרְהוּר הַלֵּב וּרְאִיַּת הָעֵינַיִם.* ג) שֶׁלֹּא לְגַדֵּף.* ד) שֶׁלֹּא יַעֲבֹד אוֹתָהּ כְּדֶרֶךְ עֲבוֹדָתָהּ. ה) שֶׁלֹּא יִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ. ו) שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל לְעַצְמוֹ. ז) שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל אֲפִלּוּ לַאֲחֵרִים.* ח) שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת צוּרוֹת* אֲפִלּוּ לְנוֹאי. ט) שֶׁלֹּא לְהַדִּיחַ אֲחֵרִים אַחֲרֶיהָ.* י) לִשְׂרֹף עִיר הַנִּדַּחַת.* יא) שֶׁלֹּא לִבְנוֹתָהּ.* יב) שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת מִכָּל מָמוֹנָהּ. יג) שֶׁלֹּא לְהָסִית יָחִיד לְעָבְדָהּ. יד) שֶׁלֹּא לֶאֱהֹב הַמֵּסִית. טו) שֶׁלֹּא לַעֲזֹב שִׂנְאָתוֹ. יו*)* שֶׁלֹּא לְהַצִּילוֹ. יז) שֶׁלֹּא לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת. יח) שֶׁלֹּא יִמָּנַע מִלְּלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה. יט) שֶׁלֹּא לְהִתְנַבֵּא בִּשְׁמָהּ. כ) שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ מִן הַמִּתְנַבֵּא בִּשְׁמָהּ. כא) שֶׁלֹּא לְהִתְנַבֵּא בְּשֶׁקֶר, וַאֲפִלּוּ בְּשֵׁם יי.* כב) שֶׁלֹּא לָגוּר* מֵהֲרִיגַת נְבִיא שֶׁקֶר. כג) שֶׁלֹּא לִשָּׁבַע בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. כד) שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אוֹב.* כה) שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת יִדְּעוֹנִי.* כו) שֶׁלֹּא לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ.* כז) שֶׁלֹּא לְהָקִים מַצֵּבָה.* כח) שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּחֲווֹת עַל אֶבֶן מַשְׂכִּית.* כט) שֶׁלֹּא לִטַּע אֲשֵׁרָה.* ל) לְאַבֵּד עֲבוֹדָה זָרָה וְכָל הַנַּעֲשֶׂה בִּשְׁבִילָהּ. לא) שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת בַּעֲבוֹדָה זָרָה וּבְכָל מְשַׁמְּשֶׁיהָ. לב) שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת בְּצִפּוּיֵי נֶעֱבָד.* לג) שֶׁלֹּא לִכְרֹת בְּרִית לְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. לד) שֶׁלֹּא לָחֹן עֲלֵיהֶן.* לה) שֶׁלֹּא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצֵנוּ. לו) שֶׁלֹּא לְהִדַּמּוֹת בְּמִנְהֲגוֹתָן וּבְמַלְבּוּשָׁן. לז) שֶׁלֹּא לְנַחֵשׁ.* לח) שֶׁלֹּא לִקְסֹם.* לט) שֶׁלֹּא לְעוֹנֵן.* מ) שֶׁלֹּא לַחֲבֹר חֶבֶר.* מא) שֶׁלֹּא לִדְרֹשׁ אֶל הַמֵּתִים.* מב) שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל בְּאוֹב. מג) שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל בְּיִדְּעוֹנִי. מד) שֶׁלֹּא לְכַשֵּׁף.* מה) שֶׁלֹּא לְהַקִּיף פְּאַת רֹאשׁ.* מו) שֶׁלֹּא לְהַשְׁחִית פְּאַת זָקָן.* מז) שֶׁלֹּא יַעֲדֶה אִישׁ עֲדִי אִשָּׁה.* מח) שֶׁלֹּא תַּעֲדֶה אִשָּׁה עֲדִי אִישׁ. מט) שֶׁלֹּא לִכְתֹּב קַעֲקַע.* נ) שֶׁלֹּא לְהִתְגּוֹדֵד.* נא) שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת קָרְחָה עַל מֵת.* וּבֵאוּר כָּל הַמִּצְווֹת הָאֵלּוּ בִּפְרָקִים אֵלּוּ.
___________________________________
מניין המצוות: א) שֶׁלֹּא לִפְנוֹת אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה – שלא יעסיק מחשבתו בהבלי עבודה זרה, מפני שהעיון בהם "מעורר את הפתי לדרוש אותם ולעבדם" (סה"מ ל"ת י; להלן ב,ב–ג). ב) שֶׁלֹּא לָתוּר אַחַר הִרְהוּר הַלֵּב וּרְאִיַּת הָעֵינַיִם – שלא לשוטט במחשבה עד שנאמין בהשקפות שהן נגד התורה, ונצטווינו "לעשות למחשבה גבול שתעמוד אצלו, והוא מצוות התורה ואזהרותיה" (סה"מ ל"ת מז; להלן ב,ג). ג) לְגַדֵּף – לקלל את ה'. ז) אֲפִלּוּ לַאֲחֵרִים – אפילו לגוי (סה"מ ל"ת ג). ח) צוּרוֹת – פסלים. ט) שֶׁלֹּא לְהַדִּיחַ אֲחֵרִים אַחֲרֶיהָ – שלא לקרוא לבני אדם לעבוד עבודה זרה ולזרז אותם לכך (סה"מ ל"ת טו). מדיח – לרבים. מסית – ליחיד (להלן מצוה יד). י) עִיר הַנִּדַּחַת – עיר שרוב תושביה עבדו עבודה זרה. יא) שֶׁלֹּא לִבְנוֹתָהּ – כפי שהייתה (סה"מ ל"ת כג; להלן ד,ח). יו*) – כך בכתבי היד. כא) וַאֲפִלּוּ בְּשֵׁם יי – ואפילו מי שתוכן דבריו הוא נבואה שנאמרה לאדם אחר (סה"מ ל"ת כד; להלן ה,ח). כב) לָגוּר – לפחד. כד) לַעֲשׂוֹת אוֹב – אחד ממיני עבודה זרה, שמקטיר קטורת ועושה מעשים מסוימים, עד שהשואל שומע כאילו מישהו מדבר עמו בקול נמוך כמדבר בשם המתים (סה"מ ל"ת ח; להלן ו,א; פה"מ סנהדרין ז,ז). כה) לַעֲשׂוֹת יִדְּעוֹנִי – אחד ממיני עבודה זרה, שמכניס עצם של עוף הנקרא 'ידוע' לתוך פיו ומגיד עתידות (סה"מ ל"ת ט; להלן ו,ב). כו) לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ – להעביר בן או בת מעל האש לכבוד האליל העמוני מולך. כז) מַצֵּבָה – עמוד המוצב כדי שיתכנסו סביבו כדרך עובדי עבודה זרה. ונאסרה המצבה אף אם היא עשויה כדי לעבוד בה את ה' (להלן ו,ו), "כדי שלא נתדמה בעבודתו יתעלה לעבודה זרה, לפי שכך היו עושים, בונים מצבות ושמים את הנעבדים עליהם" (סה"מ ל"ת יא). כח) אֶבֶן מַשְׂכִּית – אבן שמשתחווים עליה, שאסור להשתחוות עליה גם לה', מלבד בבית המקדש (להלן ו,ו). ומילת 'משכית' היא לשון 'ראייה והסתכלות', מפני שבדרך כלל היו עליה פיתוחים מעשה אומן (סה"מ ל"ת יב; הפתיחה למו"נ, פירוש "משכיות כסף"). כט) שֶׁלֹּא לִטַּע אֲשֵׁרָה – אסור לטעת אילן ליד המזבח או בכל העזרה (סה"מ יג; להלן ו,ט). ובכלל איסור זה "אילן שנטעו מתחילה שיהא נעבד" (להלן ח,ג), הקרוי כן על שם האלילה הכנענית אשרה, שעובדיה היו מדמים שהיא אלת האושר והרבייה, והיו נוטעים עצים לעבודתה. לב) נֶעֱבָד – דבר שעבדו אותו כעבודה זרה. לד) שֶׁלֹּא לָחֹן עֲלֵיהֶן – שלא לחמול עליהם, שלא ימצאו חן בעינינו, כגון שאסור לספר בשבחם (סה"מ ל"ת נ; להלן י,ד2). לז) לְנַחֵשׁ – לעשות מעשה על פי מה שהמנחש צופה שיהיה בעתיד על פי אירוע מסוים (סה"מ ל"ת לג; להלן יא,ד). לח) לִקְסֹם – להגיד עתידות, תוך כניסה למצב נפשי מסוים (סה"מ ל"ת לא; להלן יא,ו). לט) לְעוֹנֵן – לייחס השפעה לעונה, לזמן (סה"מ ל"ת לב; להלן יא,ח–ט). מ) לַחֲבֹר חֶבֶר – ללחוש הברות בלתי מובנות כדי להגן על האדם מפני מזיקים (סה"מ ל"ת לה; להלן יא,י). מא) לִדְרֹשׁ אֶל הַמֵּתִים – לעשות מעשה מסוים כדי לדמות יצירת קשר עם המת ובקשת עצה ממנו, ובכלל זה מה שנקרא בימינו 'סיאנס' (סה"מ ל"ת לח; להלן יא,יג). מד) לְכַשֵּׁף – לעשות מעשה כשפים, מעשה הבל המיוחס בשקר לכוח נסתר, שהוא כעבודה זרה. מה) לְהַקִּיף פְּאַת רֹאשׁ – לגלח את קצות שיער הראש בתער. מו) לְהַשְׁחִית פְּאַת זָקָן – לגלח את פאות זקן הפנים בתער. מז) עֲדִי אִשָּׁה – קישוט של אשה. מט) קַעֲקַע – כתובת צבעונית על העור הנעשית על ידי שריטה בו ומילוי מקום השריטה בצבע שאינו ניתן למחיקה (להלן יב,יא). נ) לְהִתְגּוֹדֵד – לפצוע את הגוף לאות אבל. נא) לַעֲשׂוֹת קָרְחָה עַל מֵת – לתלוש שערות כאות אבל.
הערה: מצוות א–ג) מבוארות בפרק ב. ד–ח) פ"ג. ט–יב) פ"ד. יג–כג) פ"ה. כד–כט) פ"ו. ל–לא) פ"ז. לב) פ"ח–פ"ט. לג–לה) פ"י. לו–מד) פי"א. מה–נא) פי"ב.
הלכות יסודי התורה (79)
בשביל הנשמה
51 - הלכות תלמוד תורה פרק ג' הלכות י"ב–י"ג
52 - הלכות עבודה זרה וחקות הגויים
53 - לימוד שבועי באמונה ג- ט אדר תשע"ה
טען עוד
הקדמה
עבודת האלילים מלווה את העולם משחר לידתו. כבר הנכד של אדם הראשון, יציר כפיו של הקב"ה, עבד עבודה זרה. איך דבר זה קרה? מה גרם לעולם שלם לעבוד עבודה זרה ולזנוח אלוהים חיים? הרמב"ם בהלכות שלפנינו, הלכות עבודה זרה, מנתח את שורשי הופעת העבודה הזרה בעולם, ומדריך אותנו איך להתמודד מולה. הרמב"ם מבאר שמאז ומעולם הייתה לאנושות ידיעה ברורה שיש בורא לעולם. אך טעות שכלית דרמטית גרמה לכך שבמשך הזמן בורא העולם נזנח לצד. דבר זה קרה עקב החשיבה השגויה שהבורא רוצה שנעבוד ונכבד גם את משרתיו - הכוכבים והמזלות. במשך הזמן הפכה עבודה זו להיות הדומיננטית, וכמעט כל האנושות כולה האמינה שיש לעבוד לאותם כוחות הטבע. העולם העתיק, ובראשו מצרים ועמי כנען היה שטוף בעבודה זרה. כנגד עולם אלילי שלם שגם הוא היה חלק ממנו, קם אברהם אבינו, ולאחר חקירה שכלית הגיע למסקנה שיש בורא לעולם שאותו יש לעבוד. אברהם הנחיל זאת לרבבות ובעיקר ייסד אומה שתפקידה הוא להנחיל ידיעה זו בקרב העולם כולו. הרמב"ם פוסק שכדי שלא ניטה אחרי עבודה זרה עלינו להתרחק מכל מחשבה של עבודה זרה ומקריאה בספרי עוֹבְדֵיהָ. אדם מישראל שמודה בעבודה זרה מנתק את עצמו מהייעוד שלו ולכן מתנתק מעם ישראל. גם אדם שמגדף את ה' פועל את אותה פעולה: הוא מנתק את עצמו מהתפקיד הלאומי של עם ישראל - להעריץ ולעבוד את הבורא. ייעוד זה של עם ישראל מחייב אף להתרחק מלהידמות, אפילו בלבוש, לעובדי עבודה זרה. כמו כן, הוא מחייב להתנתק מְהַתְלוּת בכל מיני קסמים ומעשים מאגיים למיניהם, שגורמים לחשוב שיש עוד כוח בעולם חוץ מהקב"ה. זו הדרך שבה עם ישראל ילחם נגד העבודה הזרה וימגר את השפעתה עליו ועל העולם כולו.
ביאורים
התורה מקדישה מצוות רבות למלחמה בעבודה זרה. עבודה זרה נובעת מנתינת חשיבות וייחוס כוח ויכולת לכוחות שונים הקיימים בעולם. עבודה זרה כוללת כל עבודה ופולחן שאינם לקב"ה, בורא העולם. הרמב"ם מבאר במורה נבוכים [חלק ג פרק כט] שבזמן מתן תורה העולם היה שטוף בעבודה זרה, ודעותיה המקולקלות היו נחלת הציבור. דעות אלו השפיעו על התרבות ועל עבודת האל שהסתאבה ונהייתה מושחתת עד כדי הקרבת הבנים לאליל. כנגד תפיסות אלו נלחמת התורה בעוז. "הכוונה הראשונה מן התורה כולה הייתה להסיר עבודה זרה ולמחות זכרה וכל הנתלה בה וגם לזכרה, וכל מה שמביא לדבר ממעשים, כְּאוֹב, וידעוני, והעברה באש, וקוסם, ומעונן, ומנחש, ומכשף, וחובר חבר, ודורש אל המתים, ולהזהיר מהדמות במעשיהם אלו, וכל שכן להמשך אחריהם. ואמר בתורה בפירוש שכל מה שחשבוהו עבודה לאלהיהם והתקרבות אליו - הוא הדבר המתועב הנמאס אל השם. תורתנו כלה שרשה וקטבה אשר עליו תסוב (דהיינו, הציר המרכזי שלה), הוא למחות הדעות ההם (של עובדי עבודה זרה) מן הלבבות וזכרם מן המציאות (דהיינו, מחייתם מהעולם)" [שם]. לאור דבריו אלה של הרמב"ם ניתן לחלק את המצוות המופיעות כאן לכמה קבוצות:
א. איסור עבודה זרה בכלל: האיסור לזלזל באלוהותו של הקב"ה ונטייה אחרי כוחות אחרים [א-ג]
ב. האיסור על דרכי עבודתה [ד-ח]
ג. האחריות על עם ישראל שלא יעבדוה [ט-יח]
ד. האיסור לתת לה חשיבות [יט-כג]
ה. האיסור לעשות מעשים שקרובים לדרכי עבודה זרה [כד-כט]
ו. איבוד עבודה זרה ואיסור הנאה ממנה [ל-לב]
ז. הרחקה מגויים עובדי עבודה זרה [לג-לו]
ח. האיסור לעשות מעשים המביאים לידי עבודה זרה [לז-מד]
ט. האיסור לעשות מעשים הדומים למנהגי עובדי עבודה זרה [מה-נא]
להצלחת משפחת שמאי הי"ו
טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא ב נאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו ( רמב"ם על פי הרמב"ם (. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם .
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
למה ללמוד גמרא?
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך יוצרים את השבת ?
האם מותר לפנות למקובלים?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
