ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות יסודי התורה
יֵשׁ בִּכְלָלָן אַחַת וַחֲמִשִּׁים מִצְווֹת, שְׁתֵּי מִצְווֹת עֲשֵׂה וְתֵשַׁע וְאַרְבָּעִים מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְזֶה הוּא פְּרָטָן: א) שֶׁלֹּא לִפְנוֹת אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה.* ב) שֶׁלֹּא לָתוּר אַחַר הִרְהוּר הַלֵּב וּרְאִיַּת הָעֵינַיִם.* ג) שֶׁלֹּא לְגַדֵּף.* ד) שֶׁלֹּא יַעֲבֹד אוֹתָהּ כְּדֶרֶךְ עֲבוֹדָתָהּ. ה) שֶׁלֹּא יִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ. ו) שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל לְעַצְמוֹ. ז) שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל אֲפִלּוּ לַאֲחֵרִים.* ח) שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת צוּרוֹת* אֲפִלּוּ לְנוֹאי. ט) שֶׁלֹּא לְהַדִּיחַ אֲחֵרִים אַחֲרֶיהָ.* י) לִשְׂרֹף עִיר הַנִּדַּחַת.* יא) שֶׁלֹּא לִבְנוֹתָהּ.* יב) שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת מִכָּל מָמוֹנָהּ. יג) שֶׁלֹּא לְהָסִית יָחִיד לְעָבְדָהּ. יד) שֶׁלֹּא לֶאֱהֹב הַמֵּסִית. טו) שֶׁלֹּא לַעֲזֹב שִׂנְאָתוֹ. יו*)* שֶׁלֹּא לְהַצִּילוֹ. יז) שֶׁלֹּא לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת. יח) שֶׁלֹּא יִמָּנַע מִלְּלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה. יט) שֶׁלֹּא לְהִתְנַבֵּא בִּשְׁמָהּ. כ) שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ מִן הַמִּתְנַבֵּא בִּשְׁמָהּ. כא) שֶׁלֹּא לְהִתְנַבֵּא בְּשֶׁקֶר, וַאֲפִלּוּ בְּשֵׁם יי.* כב) שֶׁלֹּא לָגוּר* מֵהֲרִיגַת נְבִיא שֶׁקֶר. כג) שֶׁלֹּא לִשָּׁבַע בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. כד) שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אוֹב.* כה) שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת יִדְּעוֹנִי.* כו) שֶׁלֹּא לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ.* כז) שֶׁלֹּא לְהָקִים מַצֵּבָה.* כח) שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּחֲווֹת עַל אֶבֶן מַשְׂכִּית.* כט) שֶׁלֹּא לִטַּע אֲשֵׁרָה.* ל) לְאַבֵּד עֲבוֹדָה זָרָה וְכָל הַנַּעֲשֶׂה בִּשְׁבִילָהּ. לא) שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת בַּעֲבוֹדָה זָרָה וּבְכָל מְשַׁמְּשֶׁיהָ. לב) שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת בְּצִפּוּיֵי נֶעֱבָד.* לג) שֶׁלֹּא לִכְרֹת בְּרִית לְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. לד) שֶׁלֹּא לָחֹן עֲלֵיהֶן.* לה) שֶׁלֹּא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצֵנוּ. לו) שֶׁלֹּא לְהִדַּמּוֹת בְּמִנְהֲגוֹתָן וּבְמַלְבּוּשָׁן. לז) שֶׁלֹּא לְנַחֵשׁ.* לח) שֶׁלֹּא לִקְסֹם.* לט) שֶׁלֹּא לְעוֹנֵן.* מ) שֶׁלֹּא לַחֲבֹר חֶבֶר.* מא) שֶׁלֹּא לִדְרֹשׁ אֶל הַמֵּתִים.* מב) שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל בְּאוֹב. מג) שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל בְּיִדְּעוֹנִי. מד) שֶׁלֹּא לְכַשֵּׁף.* מה) שֶׁלֹּא לְהַקִּיף פְּאַת רֹאשׁ.* מו) שֶׁלֹּא לְהַשְׁחִית פְּאַת זָקָן.* מז) שֶׁלֹּא יַעֲדֶה אִישׁ עֲדִי אִשָּׁה.* מח) שֶׁלֹּא תַּעֲדֶה אִשָּׁה עֲדִי אִישׁ. מט) שֶׁלֹּא לִכְתֹּב קַעֲקַע.* נ) שֶׁלֹּא לְהִתְגּוֹדֵד.* נא) שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת קָרְחָה עַל מֵת.* וּבֵאוּר כָּל הַמִּצְווֹת הָאֵלּוּ בִּפְרָקִים אֵלּוּ.
___________________________________
מניין המצוות: א) שֶׁלֹּא לִפְנוֹת אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה – שלא יעסיק מחשבתו בהבלי עבודה זרה, מפני שהעיון בהם "מעורר את הפתי לדרוש אותם ולעבדם" (סה"מ ל"ת י; להלן ב,ב–ג). ב) שֶׁלֹּא לָתוּר אַחַר הִרְהוּר הַלֵּב וּרְאִיַּת הָעֵינַיִם – שלא לשוטט במחשבה עד שנאמין בהשקפות שהן נגד התורה, ונצטווינו "לעשות למחשבה גבול שתעמוד אצלו, והוא מצוות התורה ואזהרותיה" (סה"מ ל"ת מז; להלן ב,ג). ג) לְגַדֵּף – לקלל את ה'. ז) אֲפִלּוּ לַאֲחֵרִים – אפילו לגוי (סה"מ ל"ת ג). ח) צוּרוֹת – פסלים. ט) שֶׁלֹּא לְהַדִּיחַ אֲחֵרִים אַחֲרֶיהָ – שלא לקרוא לבני אדם לעבוד עבודה זרה ולזרז אותם לכך (סה"מ ל"ת טו). מדיח – לרבים. מסית – ליחיד (להלן מצוה יד). י) עִיר הַנִּדַּחַת – עיר שרוב תושביה עבדו עבודה זרה. יא) שֶׁלֹּא לִבְנוֹתָהּ – כפי שהייתה (סה"מ ל"ת כג; להלן ד,ח). יו*) – כך בכתבי היד. כא) וַאֲפִלּוּ בְּשֵׁם יי – ואפילו מי שתוכן דבריו הוא נבואה שנאמרה לאדם אחר (סה"מ ל"ת כד; להלן ה,ח). כב) לָגוּר – לפחד. כד) לַעֲשׂוֹת אוֹב – אחד ממיני עבודה זרה, שמקטיר קטורת ועושה מעשים מסוימים, עד שהשואל שומע כאילו מישהו מדבר עמו בקול נמוך כמדבר בשם המתים (סה"מ ל"ת ח; להלן ו,א; פה"מ סנהדרין ז,ז). כה) לַעֲשׂוֹת יִדְּעוֹנִי – אחד ממיני עבודה זרה, שמכניס עצם של עוף הנקרא 'ידוע' לתוך פיו ומגיד עתידות (סה"מ ל"ת ט; להלן ו,ב). כו) לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ – להעביר בן או בת מעל האש לכבוד האליל העמוני מולך. כז) מַצֵּבָה – עמוד המוצב כדי שיתכנסו סביבו כדרך עובדי עבודה זרה. ונאסרה המצבה אף אם היא עשויה כדי לעבוד בה את ה' (להלן ו,ו), "כדי שלא נתדמה בעבודתו יתעלה לעבודה זרה, לפי שכך היו עושים, בונים מצבות ושמים את הנעבדים עליהם" (סה"מ ל"ת יא). כח) אֶבֶן מַשְׂכִּית – אבן שמשתחווים עליה, שאסור להשתחוות עליה גם לה', מלבד בבית המקדש (להלן ו,ו). ומילת 'משכית' היא לשון 'ראייה והסתכלות', מפני שבדרך כלל היו עליה פיתוחים מעשה אומן (סה"מ ל"ת יב; הפתיחה למו"נ, פירוש "משכיות כסף"). כט) שֶׁלֹּא לִטַּע אֲשֵׁרָה – אסור לטעת אילן ליד המזבח או בכל העזרה (סה"מ יג; להלן ו,ט). ובכלל איסור זה "אילן שנטעו מתחילה שיהא נעבד" (להלן ח,ג), הקרוי כן על שם האלילה הכנענית אשרה, שעובדיה היו מדמים שהיא אלת האושר והרבייה, והיו נוטעים עצים לעבודתה. לב) נֶעֱבָד – דבר שעבדו אותו כעבודה זרה. לד) שֶׁלֹּא לָחֹן עֲלֵיהֶן – שלא לחמול עליהם, שלא ימצאו חן בעינינו, כגון שאסור לספר בשבחם (סה"מ ל"ת נ; להלן י,ד2). לז) לְנַחֵשׁ – לעשות מעשה על פי מה שהמנחש צופה שיהיה בעתיד על פי אירוע מסוים (סה"מ ל"ת לג; להלן יא,ד). לח) לִקְסֹם – להגיד עתידות, תוך כניסה למצב נפשי מסוים (סה"מ ל"ת לא; להלן יא,ו). לט) לְעוֹנֵן – לייחס השפעה לעונה, לזמן (סה"מ ל"ת לב; להלן יא,ח–ט). מ) לַחֲבֹר חֶבֶר – ללחוש הברות בלתי מובנות כדי להגן על האדם מפני מזיקים (סה"מ ל"ת לה; להלן יא,י). מא) לִדְרֹשׁ אֶל הַמֵּתִים – לעשות מעשה מסוים כדי לדמות יצירת קשר עם המת ובקשת עצה ממנו, ובכלל זה מה שנקרא בימינו 'סיאנס' (סה"מ ל"ת לח; להלן יא,יג). מד) לְכַשֵּׁף – לעשות מעשה כשפים, מעשה הבל המיוחס בשקר לכוח נסתר, שהוא כעבודה זרה. מה) לְהַקִּיף פְּאַת רֹאשׁ – לגלח את קצות שיער הראש בתער. מו) לְהַשְׁחִית פְּאַת זָקָן – לגלח את פאות זקן הפנים בתער. מז) עֲדִי אִשָּׁה – קישוט של אשה. מט) קַעֲקַע – כתובת צבעונית על העור הנעשית על ידי שריטה בו ומילוי מקום השריטה בצבע שאינו ניתן למחיקה (להלן יב,יא). נ) לְהִתְגּוֹדֵד – לפצוע את הגוף לאות אבל. נא) לַעֲשׂוֹת קָרְחָה עַל מֵת – לתלוש שערות כאות אבל.
הערה: מצוות א–ג) מבוארות בפרק ב. ד–ח) פ"ג. ט–יב) פ"ד. יג–כג) פ"ה. כד–כט) פ"ו. ל–לא) פ"ז. לב) פ"ח–פ"ט. לג–לה) פ"י. לו–מד) פי"א. מה–נא) פי"ב.
הלכות יסודי התורה (79)
בשביל הנשמה
51 - הלכות תלמוד תורה פרק ג' הלכות י"ב–י"ג
52 - הלכות עבודה זרה וחקות הגויים
53 - לימוד שבועי באמונה ג- ט אדר תשע"ה
טען עוד
הקדמה
עבודת האלילים מלווה את העולם משחר לידתו. כבר הנכד של אדם הראשון, יציר כפיו של הקב"ה, עבד עבודה זרה. איך דבר זה קרה? מה גרם לעולם שלם לעבוד עבודה זרה ולזנוח אלוהים חיים? הרמב"ם בהלכות שלפנינו, הלכות עבודה זרה, מנתח את שורשי הופעת העבודה הזרה בעולם, ומדריך אותנו איך להתמודד מולה. הרמב"ם מבאר שמאז ומעולם הייתה לאנושות ידיעה ברורה שיש בורא לעולם. אך טעות שכלית דרמטית גרמה לכך שבמשך הזמן בורא העולם נזנח לצד. דבר זה קרה עקב החשיבה השגויה שהבורא רוצה שנעבוד ונכבד גם את משרתיו - הכוכבים והמזלות. במשך הזמן הפכה עבודה זו להיות הדומיננטית, וכמעט כל האנושות כולה האמינה שיש לעבוד לאותם כוחות הטבע. העולם העתיק, ובראשו מצרים ועמי כנען היה שטוף בעבודה זרה. כנגד עולם אלילי שלם שגם הוא היה חלק ממנו, קם אברהם אבינו, ולאחר חקירה שכלית הגיע למסקנה שיש בורא לעולם שאותו יש לעבוד. אברהם הנחיל זאת לרבבות ובעיקר ייסד אומה שתפקידה הוא להנחיל ידיעה זו בקרב העולם כולו. הרמב"ם פוסק שכדי שלא ניטה אחרי עבודה זרה עלינו להתרחק מכל מחשבה של עבודה זרה ומקריאה בספרי עוֹבְדֵיהָ. אדם מישראל שמודה בעבודה זרה מנתק את עצמו מהייעוד שלו ולכן מתנתק מעם ישראל. גם אדם שמגדף את ה' פועל את אותה פעולה: הוא מנתק את עצמו מהתפקיד הלאומי של עם ישראל - להעריץ ולעבוד את הבורא. ייעוד זה של עם ישראל מחייב אף להתרחק מלהידמות, אפילו בלבוש, לעובדי עבודה זרה. כמו כן, הוא מחייב להתנתק מְהַתְלוּת בכל מיני קסמים ומעשים מאגיים למיניהם, שגורמים לחשוב שיש עוד כוח בעולם חוץ מהקב"ה. זו הדרך שבה עם ישראל ילחם נגד העבודה הזרה וימגר את השפעתה עליו ועל העולם כולו.
ביאורים
התורה מקדישה מצוות רבות למלחמה בעבודה זרה. עבודה זרה נובעת מנתינת חשיבות וייחוס כוח ויכולת לכוחות שונים הקיימים בעולם. עבודה זרה כוללת כל עבודה ופולחן שאינם לקב"ה, בורא העולם. הרמב"ם מבאר במורה נבוכים [חלק ג פרק כט] שבזמן מתן תורה העולם היה שטוף בעבודה זרה, ודעותיה המקולקלות היו נחלת הציבור. דעות אלו השפיעו על התרבות ועל עבודת האל שהסתאבה ונהייתה מושחתת עד כדי הקרבת הבנים לאליל. כנגד תפיסות אלו נלחמת התורה בעוז. "הכוונה הראשונה מן התורה כולה הייתה להסיר עבודה זרה ולמחות זכרה וכל הנתלה בה וגם לזכרה, וכל מה שמביא לדבר ממעשים, כְּאוֹב, וידעוני, והעברה באש, וקוסם, ומעונן, ומנחש, ומכשף, וחובר חבר, ודורש אל המתים, ולהזהיר מהדמות במעשיהם אלו, וכל שכן להמשך אחריהם. ואמר בתורה בפירוש שכל מה שחשבוהו עבודה לאלהיהם והתקרבות אליו - הוא הדבר המתועב הנמאס אל השם. תורתנו כלה שרשה וקטבה אשר עליו תסוב (דהיינו, הציר המרכזי שלה), הוא למחות הדעות ההם (של עובדי עבודה זרה) מן הלבבות וזכרם מן המציאות (דהיינו, מחייתם מהעולם)" [שם]. לאור דבריו אלה של הרמב"ם ניתן לחלק את המצוות המופיעות כאן לכמה קבוצות:
א. איסור עבודה זרה בכלל: האיסור לזלזל באלוהותו של הקב"ה ונטייה אחרי כוחות אחרים [א-ג]
ב. האיסור על דרכי עבודתה [ד-ח]
ג. האחריות על עם ישראל שלא יעבדוה [ט-יח]
ד. האיסור לתת לה חשיבות [יט-כג]
ה. האיסור לעשות מעשים שקרובים לדרכי עבודה זרה [כד-כט]
ו. איבוד עבודה זרה ואיסור הנאה ממנה [ל-לב]
ז. הרחקה מגויים עובדי עבודה זרה [לג-לו]
ח. האיסור לעשות מעשים המביאים לידי עבודה זרה [לז-מד]
ט. האיסור לעשות מעשים הדומים למנהגי עובדי עבודה זרה [מה-נא]
להצלחת משפחת שמאי הי"ו
טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא ב נאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו ( רמב"ם על פי הרמב"ם (. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם .
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
