בית המדרש
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • לימוד יומי באמונה
  • ספר הכוזרי
קטגוריה משנית
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ספרי אמונה וחסידות
  • ספר הכוזרי
undefined
4 דק' קריאה
וּלְכֹל אִישׁ מֵאִישֵׁי הָעוֹלָם סִבּוֹת שֶׁבָּהֶן יִשְׁלַם, וּלְפִיכָך אִישׁ אֲשֶׁר נִשְׁלְמוּ סִבּוֹתָיו בָּא שָׁלֵם, וְאִישׁ אֲשֶׁר חָסְרוּ סִבּוֹתָיו בָּא חָסֵר. כַּכּוּשִׁי, אֲשֶׁר לֹא הוּכַן לְיוֹתֵר מִקִּבּוּל צוּרַת הָאָדָם וְהַדִּבּוּר בְּתַכְלִית הַחֶסְרוֹן, וְהַפִילוֹסוֹף, אֲשֶׁר הוּכְנוּ לוֹ הֲכָנוֹת יְקַבֵּל בָּהֶן הַמַּעֲלוֹת הַמִּזְגִּיּוֹת וְהַמִּדּוֹתִיּוֹת וְהַמַּדָּעִיּוֹת וְהַמַּעֲשִׂיּוֹת, וְלֹא חָסֵר לוֹ דָּבָר מִן הַשְּׁלֵמוּת. אֲבָל אֵלּוּ הַשְּׁלֵמֻיּוֹת הֵן בְּכֹחַ, צָרִיך לְהוֹצָאָתָן אֶל הַפֹּעַל לְלִמּוּד וְחִנּוּך, וְאָז יֵרָאוּ הַתְּכוּנוֹת כְּפִי שֶׁהוּכְנוּ לוֹ, מִשְּׁלֵמוּת וְחֶסְרוֹן וּמִצּוּעִים לְאֵין סוֹף. וְהַשָּׁלֵם, יִתְחַבֵּר בּוֹ מִן הַמִּין הָאֱלֹהִי אוֹר הַנִּקְרָא 'הַשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל', יִתְחַבֵּר בּוֹ שִׂכְלוֹ הַנִּפְעָל בִּדְבֵקוּת וְהִתְאַחֲדוּת עַד שֶׁיֵרָאֶה הָאִישׁ שֶׁהוּא הוּא אוֹתוֹ הַשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל, אֵין הֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם. וְיֵעָשׂוּ כֵּלָיו, רְצוֹנִי לוֹמַר אֵיבְרֵי אוֹתוֹ הָאִישׁ, מְשַׁמְּשִׁים רַק לַמַּעֲשִׂים הַיּוֹתֵר שְׁלֵמִים, וּבַזְּמַנִּים הַיּוֹתֵר מַתְאִימִים, וּבַנְּסִבּוֹת הַיּוֹתֵר טוֹבוֹת, וּכְאִלּוּ הֵם כֵּלִים לַשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל, לֹא לַשֵּׂכֶל הַהִיּוּלִי הַנִּפְעָל אֲשֶׁר הָיָה מִקֹּדֶם מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, וְהָיָה פַּעַם קוֹלֵעַ וּפְעָמִים מַחֲטִיא, וְזֶה קוֹלֵעַ תָּמִיד. וְזֹאת הַמַּדְרֵגָה הִיא הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹנָה הַמְיֻחֶלֶת לָאָדָם הַשָּׁלֵם, אַחֲרֵי שֶׁתֵּעָשֶׂה נַפְשׁוֹ מְטֹהֶרֶת מִן הַסְּפֵקוֹת, מַשִּׂיגָה הַחָכְמוֹת עַל אֲמִתָּתָן, וְתֵעָשֶׂה כְּאִלּוּ הִיא מַלְאָך, וְתִהְיֶה בַּמַּדְרֵגָה הַנְּמוּכָה מִן הַמַּדְרֵגוֹת הַמַּלְאָכִיּוֹת הַנִּבְדָּלוֹת מִן הַגּוּפוֹת, וְהִיא מַדְרֵגַת הַשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל, וְהוּא מַלְאָך שֶׁמַּדְרֵגָתוֹ לְמַטָּה מִן הַמַּלְאָך הַמְמֻנֶּה עַל גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ, וְהֵם שְׂכָלִים מָפְשָׁטִים מִן הַחֹמֶר, קַדְמוֹנִים עִם הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה, אֵינָם יְרֵאִים הַכִּלָּיוֹן לְעוֹלָם. וְתֵעָשֶׂה נֶפֶשׁ הָאָדָם הַשָּׁלֵם וְאוֹתוֹ הַשֵּׂכֶל דָּבָר אֶחָד, וְלֹא יָחוּשׁ לְכִלְיוֹן גּוּפוֹ וְאֵיבָרָיו, הוֹאִיל וּכְבָר נַעֲשָׂה הוּא וְהַהוּא דָּבָר אֶחָד. וְהָיָה נַחַת לְנַפְשׁוֹ בַּחַיִּים, מִפְּנֵי שֶׁנִּהְיָה מִכַּת הֶרְמֵס וְאַסְקְלֵפְּיוֹס וְסוֹקְרָטֶס וְאַפְּלָטוֹן וְאַרִיסְטוֹ, יָתֵר עַל כֵּן, הוּא וְהֵם וְכֹל מִי שֶׁהָיָה בְּמַדְרֵגָתָם וְהַשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל דָּבָר אֶחָד הֵם. וְזֶה הוּא אֲשֶׁר יְכֻנֶּה בִּ'רְצוֹן הָאֵל' עַל דֶּרֶך הַמְּלִיצָה אוֹ הַקֵּרוּב.

___________________________
סיבות שבהן ישלם – ישנם גורמים המביאים להיותו שלם (בשכלו). הגורמים הם התכונות שקיבל מהוריו, סביבתו, האקלים וכד' שנפרטו לעיל. בא שלם – מגיע לשלמותו. לא הוכן – אין לו פוטנציאל. בכוח – בפוטנציאל. משלמות וחסרון ומצועים לאין סוף – האדם יכול להוציא את כישרונו אל הפועל באופן מושלם או חלקי (בדרגות רבות). והשלם – האדם שהגיע לשלמותו. השכל הפועל כוח האמת המוחלטת ששורה בעולם, רצון אלוהים. הפילוסופים האמינו שאדם שמתעלה, מתמזג עם רצון עליון זה עד שנעשה רוחני ואינו נפעל על ידי החומר. השכל ההיולי – השכל הגולמי, הבלתי מעובד. הוא השכל האנושי המוגבל. שנהיה מִכַּת – הגיע אל מדרגתם. וזה הוא אשר יכונה – אנו מכנים את המגמה להגיע למדרגה זו שזהו 'רצון הא-ל' (אך זהו משל שהרי אין לא-ל רצון).


ביאורים
כפי שעוד נראה, עמדת הפילוסוף היא מנותקת ואריסטוקרטית. היא איננה מתאימה לכלל בני האדם אלא לקבוצה קטנה ומצומצמת. הפילוסוף רואה את הייחוד האנושי רק בצד השכלי, לכן הֶעמידה הפילוסופיה במרכז את החיפוש אחר אמיתות מדעיות ומטאפיזיות. זהו מבחינתה האידיאל הגבוה ביותר אליו יכול להעפיל האדם. מן הסיבה הזאת, עניינים אנושיים כגון רגשות או אפילו מעשים מוסריים כמו עזרה לזולת או חסד הפכו בפילוסופיה למשניים בלבד ביחס לחכמה. החברה האנושית כולה נוצרה כדי ליצור את האפשרות לכך שמיעוט פילוסופי יוכל להגות בחכמה. העמדת החכמה בלבד במרכז פוסלת ממילא כל בן אדם שכישוריו הטבעיים מונעים ממנו להיות משכיל. אך נראה שבאופן מפתיע, דווקא העמדת ההשכלה במרכז הייתה בעוכרי הפילוסופים. שכן אדם שטעה בתפיסותיו לדידם – חי את כל חייו בטעות. היום הרי ידוע שרבות מהתפיסות הפילוסופיות בעת העתיקה לא היו נכונות בעליל. המהפכה הקופרניקאית הפכה את תמונת העולם המדעית, ודעת הפילוסופיה העתיקה נדחתה מכל וכל. טעות זאת מלמדת שאין לחפש את יתרונו האנושי של האדם דווקא בתחום הידיעות שלו. גם ידיעות רבות באמונה עלולות להפוך למידע אנציקלופדי של ערכים. ערכו הנצחי של האדם צריך להימדד ביחס לערכים נצחיים, כאלה שלא משתנים מתקופה לתקופה. ערכים אלה המעלים את האדם, מתקנים אותו ומקדמים אותו, יכולים להעניק ערך וטעם לכלל האנושות ולא רק לקבוצה קטנה ומצומצמת.


הרחבות
1. אפשר לתקן
וְאִישׁ אֲשֶׁר חָסְרוּ סִבּוֹתָיו בָּא חָסֵר. לפי הפילוסוף ישנם כאלה שנבראו עם חסרון מולד ואין להם אפשרות לתקנו לעולם (אין הכוונה למום גופני או מחלה נפשית). הרמב"ם מציין שעל פי התורה ההשקפה הפוכה לגמרי: "ואמנם בארתי לך זה שלא תחשוב השגעונות אשר ישקרו בהם חכמי הכוכבים אמתיות, כי יחשבו שמולד האדם ישימהו בעל מעלה או בעל חסרון, ושהאיש מוכרח על המעשים ההם בהכרח אמנם אני יודע, שהדבר המוסכם עליו מתורתנו ומפילוסופי יון כמו שאמתוהו טענות האמת, שפעולות האדם כולן מסורות לו, אין מכריח אותו בהן ולא מביא אותו זולת עצמו כלל שיטהו לצד מעלה או לצד חסרון, אלא אם כן תהיה לו הכנת המזגים לבד, כמו שבארנו, שיקל בו ענין או יכבד. אבל שתתחַיב (פעולה מהפעולות) או יהיה בו נמנע – אין זה כלל" [שמונה פרקים פרק ח].
2. שלמות האדם
וְזֹאת הַמַּדְרֵגָה הִיא הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹנָה הַמְיֻחֶלֶת לָאָדָם הַשָּׁלֵם. מעין שאיפה גבוהה זו ניתן דווקא למצוא בתורת ישראל, כפי שמבאר רמח"ל : "ההשתדלות הוא שיהיה האדם נבדל ונעתק מן החומריות לגמרי ומתדבק תמיד בכל עת ובכל שעה באלהיו, ועל דרך זה נקראו הנביאים מלאכים... ואפילו בשעת התעסקו במעשים הגשמיים המוכרחים לו מפאת גופו הנה לא תזוז נפשו מדביקותה העליון, וכענין שנאמר: "דבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך" [תהלים סג] [מסילת ישרים פרק כו].

שאלות לדיון

הפילוסוף טוען כי השלמות השכלית תביא לשלמות המעשים. האם טענה זו נכונה או שמא ישנה עבודה מיוחדת לקניית שלמות זו?
לפי הפילוסוף, כשהאדם מגיע לשלמותו הוא זוכה להיות מִכת גדולי הפילוסופים. האם נכון לשאוף להימצא בין אנשים שנחשבים בעינינו למושלמים?

לרפואת גדעון בן ציפורה


סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il