בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ספר הכוזרי
לחץ להקדשת שיעור זה
ה' ניסן

ספר הכוזרי מאמר שני י"ג – י"ד

היום נלמד שהגורם לגילוי השכינה בעולם זוהי ארץ ישראל, ולכן כל גילוי שכינה בעולם הינו בארץ ישראל או למענה. נראה שאבותינו תלו את גילוי הקב"ה אליהם בזכות ארץ ישראל ולא בצדקותם.

undefined

בשביל הנשמה

ניסן תשע"ג
4 דק' קריאה
וּבַאֲשֶׁר לִנְבוּאַת יִרְמְיָהוּ בְּמִצְרַיִם — הֲרֵי הִיא בָּהּ וּבַעֲבוּרָהּ, וְכֵן נְבוּאַת משֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם. וְאָמְנָם סִינַי וּפָארָן כֻּלָּם מִגְבוּלוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מֵעֵבֶר מִזֶּה מִיַּם סוּף, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יִתְעַלֶּה: "וְשַׁתִּי אֶת גְּבוּלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יַם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר", וְהַמִּדְבָּר הוּא מִדְבַּר פָּארָן, וְהוּא "הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַהוּא", גְּבוּלָהּ בַּדָּרוֹם, וְהַנָּהָר הוּא פְּרָת, גְּבוּלָהּ בַּצָּפוֹן.
וּבָהּ הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר לָאָבוֹת, שֶׁנַּעֲנוּ בָּהֶם בָּאֵשׁ הַשְּׁמֵימִית וְהָאוֹר הָאֱלֹהִי. וּכְבָר הָיְתָה עֲקֵדַת יִצְחָק בְּהַר שׁוֹמֵם, וְהוּא הַר הַמּוֹרִיָּה, וְאַחַר כָּך נִתְגַּלָּה הַנֶּעֱלָם בִּימֵי דָּוִד, כְּשֶׁהָיָה מְיֻשָּׁב, שֶׁהוּא הַמָּקוֹם הַמְיֻחָד הַמּוּכָן לַשְּׁכִינָה, וַאֲרַוְנָה הַיְבוּסִי עוֹבֵד וְחוֹרֵשׁ בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה", וּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים כִּי בֵּית הַמִקְדָשׁ בָּנוּי בְּהַר הַמּוֹרִיָּה. וְשָׁם בְּלִי סָפֵק הַמְּקוֹמוֹת הָרְאוּיִים לְהִקָּרֵא שַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם. הֲלֹא תִּרְאֶה יַעֲקֹב, אֵיך לֹא תָּלָה הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאָה בְּזַכּוּת נַפְשׁוֹ, וְלֹא בְּיִרְאָתוֹ וְחֹזֶק אֱמוּנָתוֹ, אֶלָּא תָּלָה אוֹתוֹ בַּמָּקוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה", וְאָמַר עָלָיו קֹדֶם לָכֵן: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם", רְצוֹנוֹ לוֹמַר: הַמָּקוֹם הַמְיֻחָד. וַהֲלֹא תִרְאֶה אֵיך הָעְתַּק אַבְרָהָם מֵאַרְצוֹ כַּאֲשֶׁר גָּדַל וְהָיָה רָאוּי לְהִדָּבֵק בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וְהוּא לֵב אוֹתָהּ הַסְּגֻלָּה, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ תִּגָּמֵר שְׁלֵמוּתוֹ. כְּמוֹ שֶׁיִּמְצָא עוֹבֵד הָאֲדָמָה גֶּזַע אִילָן שֶׁפִּרְיוֹ טוֹב בְּאֶרֶץ מִדְבָּר, וְיַעְתִּיקֵהוּ אֶל אֶרֶץ נֶעֱבֶדֶת שֶׁמִּטִּבְעָהּ שֶׁיִּגְדַּל בָּהּ מִין הַגֶּזַע הַהוּא, וִיגַדְּלוֹ שָׁם, וְיֵעָשֶׂה בֻּסְתָּנִי אַחַר שֶׁהָיָה מִדְבָּרִי, וְיִרְבֶּה אַחַר שֶׁלֹּא הָיָה נִמְצָא אֶלָא בִּזְמַן שֶׁיִזְדַּמֵּן וּבְמָקוֹם שֶׁיִּזְדַּמֵּן — כָּך נֶעֶשְׂתָה הַנְּבוּאָה בְּזַרְעוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, רַבּוּ אֲנָשֶׁיהָ כֹּל יְמֵי עָמְדָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִם הַנְּסִבּוֹת הַמְסַיְּעוֹת מֵהַטְּהָרוֹת וְהָעֲבוֹדוֹת וְהַקָּרְבָּנוֹת, כֹּל שֶׁכֵּן בְּהִמָּצֵא הַשְּׁכִינָה.
כִּי הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי כְּמוֹ צוֹפֶה לְמִי שֶׁרָאוּי לְהִתְחַבֵּר בּוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ לֵאלֹהִים, כַּנְּבִיאִים וְהַחֲסִידִים, כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׂכֶל צוֹפֶה לְמִי שֶׁנִּשְׁלְמוּ טְבָעָיו וְהִתְאַזְּנוּ נַפְשׁוֹ וּמִדּוֹתָיו, שֶׁיָּחוּל בּוֹ עַל הַשְּׁלֵמוּת, כַּפִילוֹסוֹפִים, וּכְמוֹ שֶׁהַנֶּפֶשׁ צוֹפָה לְמִי שֶׁשָּׁלְמוּ כֹּחוֹתָיו הַטִּבְעִיִּים שְׁלֵמוּת מוּכָנָה לְמַעֲלָה נוֹסֶפֶת שֶׁתָּחוּל בּוֹ, כְּבַעֲלֵי הַחַיִּים, וּכְמוֹ שֶׁהַטֶּבַע צוֹפֶה לַמֶּזֶג הַמְאֻזָּן בְּאֵיכֻיּוֹתָיו שֶׁיָּחוּל בּוֹ, וְיֵעָשֶׂה צֶמַח.
טו אָמַר הַכּוּזָרִי: אֵלֶּה כְּלָלֵי חָכְמָה הַצְּרִיכִים פֵּרוּט שֶׁאֵינוֹ מֵעִנְיָנֵנוּ עַתָּה, וְעוֹד אֶשְׁאַל אוֹתְךָ עָלָיו בִּמְקוֹם הַחָכְמָה. וְעַתָּה אֱמֹר דְּבָרֶיךָ עַל מַעֲלוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

___________________________
הנעלם – לא היה ידוע שזה מקום השראת השכינה. המראה – חלום הסולם. תלה אותו במקום – שמחמת המקום הנעלם זכה לחלום הנבואי. העתק – הועבר מאור כשדים. בוסתני – מבוית ולא גדל פרא. כי העניין האלוהי וכו' – העניין האלוקי נמצא אצל הראוי לכך.



ביאורים
החבר מציין כאן חידוש הלכתי ביחס לגבולות הארץ, ולפיו לא רק סיני הוא חלק מארץ ישראל, אלא גם חלק מארץ מצרים עצמה (בין קצה תעלת סואץ המערבית לים התיכון). לכלל המצוות יש השפעה מכרעת דווקא בארץ שראל, כמו שכבר אמר החבר, אבל יש סוג מסוים של מצוות שגם מתקיימות בפועל אך ורק בארץ ישראל, כמו עבודת הקרבנות. למרות שהאבות שהו גם בחוץ לארץ בתקופת חייהם, הם בנו מזבחות רק בגבולות הארץ. גם בארץ ישראל עצמה יש דירוג רוחני, ולהר הבית בירושלים יש מעמד מרכזי ועיקרי בעבודת ה'. הקדושה של ארץ ישראל לא בהכרח 'נוצצת' כלפי חוץ, ולכן גם בהר המוריה הקדוש מכולם לעתים הייתה שממה או עבודת קרקע פשוטה. בדומה לכך, גם הקדושה של עם ישראל לא בהכרח משתקפת כלפי חוץ, ולפעמים יש 'נפילות' וחטאים ליחידים או לחלקים גדולים מהעם, כמו שהסביר החבר במאמר ראשון. המעלה המיוחדת של העם והארץ נמצאת תמיד בכוח, אבל לא יוצאת אל הפועל בכל זמן. למרות שאברהם זכה לנבואה גם בחוץ לארץ, כיוון שהיא הייתה 'בעבורה', הוא נדרש לעלות בפועל לארץ ישראל כדי לממש את מעלתו הייחודית. הדבקות בה' והשגת הנבואה היא לא מלאכותית אלא טבעית. הקדושה לא חלה על האדם מבחוץ, אלא מבפנים, כתוצאה טבעית מתבקשת של אורח חיים רוחני וטהור. הרוחניות, כמו הגשמיות, היא מערכת מסודרת ובעלת חוקיות, ומי שעובד נכון לפי הכללים מפתח ומחזק אותה.

הרחבות
1. מתי ומדוע פסקה הנבואה
בפתיחת הסברו על המתנבאים בארץ או בעבורה (בלימוד של היום הקודם), ריה"ל מוסיף משפט שטעון בירור נוסף: וּכְבָר הָיוּ נִמְצָאִים בִּזְמַן בַּיִת רִאשׁוֹן וְהַשְּׁכִינָה, אֲשֶׁר בְּהִמָּצְאָהּ הָיָה מִתְעַלֶּה לַנְּבוּאָה כֹּל מִי שֶׁהֵכִין עַצְמוֹ אֵלֶיהָ מֵהַסְּגֻלָּה. כך גם דברי הגמרא: " הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים" [מגילה דף יד].
זמן מה לאחר חורבן הבית פסקה הנבואה. ריה"ל בעצמו, במאמר שלישי אות סה מסביר כי בבית ראשון שרתה השכינה ולכן המוכן לנבואה יכול היה להתנבא בקלות. בבית שני לא שרתה השכינה, אלא היו בו שאריות מכוח הקדושה המרוכז של בית ראשון ולכן ארבעים שנה לאחר בניינו כבר פסקה הנבואה.
הרב הנזיר בפירושו לכוזרי, מסביר שלאחר ארבעים שנה בתוך הבית השני החלו ההשפעות היווניות על ישראל ולכן פסקה רוח ישראל ממקור טהרתה וכבר לא התאפשרה שמיעתו של הדיבור האלוהי.
הר"ן בדרשותיו [הדרוש השמיני] מסביר שהנבואה לא פסקה בבת אחת, אלא ככל שהתרחקנו ממשה רבנו ע"ה, הלכה השפעת הנבואה שנמשכה ממנו ונחלשה, עד שלבסוף פסקה. ניתן להמשיל זאת לזורק אבן למים. ככל שמתרחקים מהאבן אדוות הגלים נחלשת.
רבי יוסף אלבו מוסיף ואומר שאף-על-פי שבבית שני היו הרבה ראויים לנבואה, הנבואה פסקה לגמרי כיוון שנגנז הארון שהוא מקור הדיבור האלוהי בישראל ופסקה גם השכינה. אף-על-פי-כן, היו נביאים שהתנבאו בראשית הבית, והם חגי, זכריה ומלאכי. זאת כיון שהם ראו את הנביאים שקדמו להם והתנבאו מכוחם [ספר העיקרים מאמר שלישי פרק יא]. (וראה באריכות בהקדמת האברבנאל לכתובים)

שאלות לדיון

מה הכוונה שנבואת משה, אהרן ומרים היו בעבור ארץ ישראל?
מהי משמעות הדבר שהעניין האלוהי 'צופה למי שראוי להתחבר בו'?





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il