בפרשת השבוע אנחנו עורכים היכרות עם הדמות המרכזית ביותר בכל ההיסטוריה היהודית, אפילו בכל ההיסטוריה של הציוויליזציה: משה רבנו. התורה, כדרכה, לא מספרת לנו פרטים רבים על חייו של משה מאז שמלאו לו עשרים שנה, כשנמלט מחמת זעמו של פרעה על כך שהרג אחד מנוגשי העבדים המצרים שלו, ועד שהוא מופיע שוב כמנהיגם של בני ישראל המשועבדים, כשהוא כבר בן 80 שנה.
לפי האגדה שימש משה כמלך של עם באפריקה בתקופה זו. אך התורה מספרת לנו רק שהוא פגש במקרה את בנותיו של יתרו, הציל אותן מידי רועים שהתנכלו להן, ולבסוף נשא לאישה אחת מהן, את ציפורה, והמשיך לעבוד אצל חותנו יתרו.
על פניו לפחות אין אלה קורות חיים מרשימים במיוחד לנביא, למחוקק ולמנהיג הגדול ביותר בכל ההיסטוריה האנושית. עם זאת מעניין לציין שזאת תבנית שחוזרת על עצמה בהיסטוריה היהודית. וכבר למדנו ש"האדם יראה לעיניים וד' יראה ללבב".
אפילו שמואל הנביא לא הבחין בדוד המלך, מי שממנו עתיד לצאת המשיח, ולא ראה שהוא אדם שראוי להקים את בית המלוכה של עם ישראל. כל ההיסטוריה של העם היהודי, ולמעשה, ההיסטוריה של האנושות כולה, אינה אלא אוסף של אירוניות, צירופי מקרים לכאורה, החלטות לא צפויות ואירועים מפתיעים. אך ההיסטוריה האנושית כולה היא בעצם ביטוי לרצונו הנעלם של הקב"ה.
נראה שהתורה איננה מבקשת לעם ישראל מנהיגים שיש להם עבר מושלם. התלמוד מסכם זאת יפה כשהוא אומר "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו."
בעולם הסוער של הפוליטיקה בישראל, נדמה שלא פעם הולכים עם הפתגם הזה עד לקיצוניות. בכל זאת, ברור שמנהיגים דגולים יכולים להגיע ממקומות מוזרים, לצמוח מרקע קשה. גם בימינו מנהיגים ומורי תורה חשובים הגיעו לעמדות של חשיבות והשפעה על אף שלא באו מרקע ישיבתי רגיל. חלקם היו אלמוניים לגמרי עד שגדולתם בתורה וכושר מנהיגותם הפכו אותם לדמויות ציבוריות.
רקע, ייחוס, אילן יוחסין, השכלה, וניסיון כולם נלקחים בחשבון, כמובן, כשאנחנו בוחרים לנו בן או בת זוג, עובד, מנהיג או כל אדם שנושא באחריות גדולה. אולם אדם צריך להיות מוכן תמיד לבלתי צפוי, בחיים ובמיוחד בהנהגה של החברה היהודית.
משה, דוד, הגאון מווילנה ועוד רבים אחרים הפכו, באופן לא צפוי, למנהיגים של עם ישראל בחסד האל ובזכות החריצות, הכישרון, הכריזמה והמסירות שלהם לקב"ה ולעם ישראל. גם על זה אמרו חז"ל "כי לא אלמן ישראל", והם צדקו. הנהגה יכולה לצמוח ממקורות מפתיעים, אך היא תמיד צומחת כדי להוביל ולחזק אותנו.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין