ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
המגיד משנה (שבת י, יח) מבאר לפי תוס' שהסיבה שאסור לנער את הבגד מהטל רק אם הוא מקפיד על נקיונו היא בגלל שרק אז זה פסיק רישא דניחא ליה, משא"כ באופן שלא מקפיד על נקיון הבגד, מותר לנערו מהרטיבות, וגם אם הוא מתנקה בכך, הוא לא מכוון לנקיון הזה.
רמ"א (שב, א) מביא את דברי רש"י וכותב שיש לחשוש לשיטתו, ולא לנער אבק מבגד שמקפידים על הלכלוך. אמנם הוא מביא את דברי האור זרוע (ב, פא) שאם היו נוצות על בגד, מותר להסיר אותם בשבת לכו"ע. וערוה"ש (ט) ביאר שלשיטת רש"י יש איסור לנער גם נוצות שנדבקו לבגד, אבל או"ז ורמ"א מתירים רק בגלל שאין דרך להקפיד על הנוצות שנדבקות לבגד, אבל אם אכן האדם מקפיד שלא יהיו על הבגד, אסור להסיר אותם מהבגד (ויש להעיר על דבריו שאו"ז הביא ראייה מקוצים, שכתוב בירושלמי שמותר להסירם מהבגד, וקוצים וודאי שמקפידים שלא יהיו על הבגד). אמנם משנ"ב (ז) כותב שגם אם מקפיד על נקיון הבגד, מותר להסיר את הנוצות מכיון שהנוצות לא תחובות בבגד, אלא נמצאות מעליו. וכן ביאר לבוש (ס"א) שאין בזה ליבון כלל מכיון שהנוצות לא נכנסות לתוך הבגד, כמו חול או אבק.
המגן אברהם (ה) מביא הלכות גדולות (ז, שבת כג) שכותב ש"ישב לו זרע פשתן על כסותו או תבשיל, מותר לקלפו". ומשנ"ב (יא) מבאר שכוונתו רק כאשר הוא לא מקפיד על הלכלוך הזה, אבל אם הוא מקפיד יש איסור לקלפו מבגדו. ובביאור הלכה (ד"ה "עליה") הוא מוסיף שכיון שכשמקלף הוא מוריד את כל הלכלוך, והבגד נהיה נקי, לכן אם מקפיד עליו נחשב למלבן. אמנם ערוה"ש (ט) חולק כי לא שייך על זה שם ליבון כלל, ולכן גם אם הוא מקפיד אין שום איסור לקלף מהבגד.
נראה שנחלקו ערוה"ש ומשנ"ב בהבנת איסור ליבון לפי שיטת רש"י. לשיטת ערוה"ש איסור ליבון קיים כשמנקים דבר שנכנס לתוך חוטי הבגד ממש, כמו האבק שנכנס לתוך הבגד, ו'מתיישב' בתוך הסיבים שלו, זה נחשב לליבון. ולכן להוריד נוצה מבגד כלול באיסור ליבון לרש"י, כי היא נצמדת לבגד, ואילו חיטה או פשתן שנדבקו לא שייכים לליבון, כי זה לכלוך חיצוני לבגד שנדבק אליו, ולא נכנס לתוך סיבי הבגד.
אמנם שיטת המשנ"ב היא שלרש"י ליבון הוא ניקוי הבגד, והחזרתו למראה הנקי שלו, ולכן נוצה שאינה פוגמת במראה הבגד עצמו ובחזותו (אם נראה נוצות על בגד, לא נאמר שהבגד מלוכלך בנוצות, אלא שיש נוצות על הבגד שצריך להסירם), אין מקום כלל לאסור את הוצאתה מדין ליבון, ולעומת זאת חיטה שנדבקה בבגד פוגמת במראה הבגד, והופכת אותו לבגד מלוכלך, ולכן בהסרתה יש משום ליבון.
רעק"א מקשה מרש"י בדף קמא ע"א שם אומרת הגמרא שאם יש טיט על הבגד, מותר לשפשף את הבגד מבפנים, ולא מבחוץ. ורש"י שם מבאר (ד"ה מבפנים) ש'מלבן ממש לא הוי, דאין נותן שם מים'. ומשמע שגם לרש"י ליבון הוא רק כשמנקה במים, ולפי"ז כאן כשמנקה את הבגד מאבק או עפר לא אמור להיות ליבון? ויש לתרץ שכוונת רש"י שם שהבגד לא יתנקה בלא מים כלל, ולכן לא שייך לומר שיהיה מלבן, כי גם לשיטת רש"י (בין להסבר ערוה"ש ובין להסבר המשנ"ב) צריך שהבגד יתנקה כתוצאה מהשפשוף, אחרת וודאי זה לא נחשב מלבן. אמנם כאן שאם ינער את הבגד אמנם הוא יתנקה, סובר רש"י שלמרות שהלכלוך לא דבוק בבגד יעבור על איסור מלבן.
הרמב"ם (שבת י, יח) מבאר שהוא מנער את הטלית כדי ל'נאותה ולהסיר הציהוב הלבן הנתלה בה כדרך שהאומנין עושין' ומבאר הכס"מ שהרמב"ם למד שהבעייה בניעור הטלית הוא שהוא מכין אותה לשימוש (כמו קורע בית הצוואר) ואסור מדין מכה בפטיש ולא מדין מלבן, ולכן רק אם היא חדשה עובר בזה, ולא אם השתמש כבר בבגד. כך גם נראה מהקשר דברי הרמב"ם שנאמרו בהלכה שכולה דיני מכה בפטיש.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.
