^ 1. המקור לחבישת כובע מעל הכיפה בברכת המזון הוא הסבר הב"ח (טור או"ח סי' קפג ס"ק ה) בדברי רבנו ירוחם (ני"ו ז דף קמח ע"ד), שאומר שצריך לתת סודר על ראשו, שאסור לברך בגילוי הראש. ומסביר ב"ח שאין הכוונה גילוי ראש ממש – שזה אסור לא רק בברכת המזון, אלא הכוונה שצריך לשים כיסוי ראש נוסף מעל הכיפה. ואמנם מדברי "דרכי משה" (שם) מוכח שהוא הבין שמדובר בגילוי ראש ממש, אך ה"מגן אברהם" (שם ס"ק ה) וה"משנה ברורה" (שם ס"ק יא) הביאו להלכה את דברי הב"ח, שראוי לכל ירא שמים לחבוש כובע בברכת המזון.
גם לגבי תפילה כותבים ה"חיי אדם" (כלל כב אות ח) וה"משנה ברורה" (סי' צא ס"ק יב) שצריך לחבוש כובע. אמנם מקורם הוא מדברי השו"ע (שם סעיף ה), האומר שאין להתפלל ברגליים מגולות, אם אין דרך אנשי המקום לעמוד כך לפני הגדולים – ובזמנם היה הנוהג לחבוש ברחוב כובע, וכל שכן בפגישה עם אנשים חשובים. וכן מוכח מלשון ה"חיי אדם" וה"משנה ברורה" עצמם שהדבר תלוי בצורת הלבוש הכללית, לכן אדם שאינו נוהג כלל לחבוש כובע, אינו צריך לחבשו בשעה שהוא מתפלל וכד'.
יש לציין שמרן המחבר עצמו לא הזכיר חבישת כובע כלל (בניגוד לעיטוף הראש בטלית), אלא רק כיסוי ראש (שו"ע או"ח סי' צא סע' ה לגבי תפילה, ובסי' קפג לא הזכיר כלל). גם מדברי ה"ציץ אליעזר" (יג סי' יג), המחייב למי שחובש כובע בפני גדולים לחבשו בתפילה גם כשחם מאוד, עולה שמי שאינו נוהג כלל לחבוש כובע אינו צריך לעשות זאת בתפילה.
אמנם בשו"ת "האלף לך שלמה" (או"ח סי' ג) רצה לדקדק מסוגיית הגמרא שיש איסור ללכת ד' אמות אם הראש אינו מכוסה כולו, אך כבר האריכו לדחותו ה"אגרות משה" (או"ח ח"א סי' א) וה"יביע אומר" (ו או"ח סי' טו אות ה). ועיין ב"יביע אומר" (שם), שכתב שראוי שמי שנכנס לבית כנסת ילך בכיפה גדולה שמכסה את רוב ראשו.
^ 2. עיין במנהגי מהרי"ל (הל' ט' באב אות ט), משם משמע המנהג ללבוש בגדי שבת לכבוד החתן, אולם לגבי כובע אין אזכור בפוסקים, ואם כן, הדבר תלוי בשאלה אם כובע נחשב חלק מבגדי השבת של הלובש.
^ 3. כתב הטור (או"ח סי' ח) על העיטוף בטלית: "ומכסה ראשו, שלא יהא בגילוי הראש". ופירש "בית יוסף" שאין הכוונה לגילוי ראש ממש, אלא לומר שאף-על-פי שראשו מכוסה, דרך הצנועים להטיל סודר או טלית על ראשם, והסיבה לכך היא שכיסוי זה מכניע את לב האדם ומביאו לידי יראת שמים. בהמשך הוא מביא פירוש נוסף, וגם "דרכי משה" מביא פירוש אחר, אך הוא כותב שמצווה לשמוע לדברי מרן ב"בית יוסף" ופירושו, ובשו"ע (או"ח סי' ח סע' ב) נפסק להלכה ש"נכון שיכסה ראשו בטלית". ונחלקו הפוסקים מתי צריך לכסות. דעת "באר היטב" (ס"ק ג) שצריך לעשות זאת מתחילת התפילה ועד סופה, כדי שיתפלל באימה, אך "פרי מגדים" ("אשל אברהם" ס"ק ג) כותב שלאחר זמן הילוך ד' אמות יכול לגלות את ראשו אם ירצה. "מגן אברהם" (ס"ק ב) מדקדק מהגמרא בקידושין (ח ע"ב) שמי שאינו תלמיד חכם לא יכסה את ראשו בטלית, אך הפוסקים לא הביאוהו. "חיי אדם" (כלל יב אות ג) ו"משנה ברורה" (שם ס"ק ד) הביאו שלכתחילה צריך כל התפילה, ולפחות כדי הילוך ד' אמות, וכן כתב ב"ילקוט יוסף" ("שארית יוסף" א סי' ח סע' כח), שמעיקר הדין רשאי להוריד הטלית מראשו לאחר העיטוף, אך נכון לכסות הראש בטלית עד סוף התפילה. ובהערה שם (אות לה), לאחר הדיון בנושא, הוא מביא שאביו הרב עובדיה יוסף שליט"א אינו מקפיד לכסות את ראשו בטלית בשעת התפילה, כיוון שהדבר מפריע לו להתרכז. לגבי השאלה באלו חלקים של התפילה המנהג לכסות הראש, מפשטות דברי "באר היטב" ו"משנה ברורה" נראה שהכוונה לכל חלקי התפילה.
^ 4. בשם הגרז"נ גולדברג.
^ 5. לגבי רווקים, "מגן אברהם" (שם ס"ק ב) הביא מהגמרא בקידושין (כט ע"ב) שרווק אינו צריך לכסות ראשו בטלית, וכן פסק "משנה ברורה" (ס"ק ד). ונכתב ב"ילקוט שמ"ש" (אות ה) שיש בכך משום יוהרא (בניגוד לנשואים, שבזה רבים מכסים את ראשם, ואין בכך משום יוהרא). ואף שב"שארית יוסף" (שם אות כט) מובא שראוי שגם בחורים יכסו את ראשם בטלית (והגמרא שממנה הוכיח "מגן אברהם" את דבריו מדברת על עיטוף בסודר ולא בציצית), כיוון שאף לנשואים אין כאן דין גמור ודעת רוב הפוסקים שאין לרווקים לכסות ראשם, וכן המנהג הרווח שאין הרווקים מכסים ראשם בטלית, קיים כאן חשש גדול של יוהרא ולכן לא יכסו.