בית המדרש
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • לימוד יומי באמונה
  • ספר הכוזרי
קטגוריה משנית
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ספרי אמונה וחסידות
  • ספר הכוזרי
undefined
3 דק' קריאה
לד אָמַר הֶחָבֵר: וְאַל תַּחְשֹׁב כִּי סִיּוּעִי לִדְבָרְךָ הוּא הוֹדָאָה מִמֶּנִּי שֶׁאֲנַחְנוּ בְּמַדְרֵגַת הַמֵּתִים, אֶלָּא יֵשׁ לָנוּ דְּבֵקוּת בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי הַהוּא בַּמִּצְווֹת אֲשֶׁר שָׂם אוֹתָן חִבּוּר בֵּינֵינוּ וּבֵינוֹ, כַּמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: "וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם", וְהַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: "כִּי אוֹת הִיא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם", מִלְּבַד בְּרִית אָבוֹת, וּבְרִית הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר חִיְּבָנוּ בָּהּ פַּעַם אַחַת בְּחוֹרֵב וּשְׁנִיָּה בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, עִם הַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ הַכְּרוּכִים בָּהּ בְּפָרָשַׁת "כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים" וְגוֹ', וּמַה שֶּׁנִּכְלַל בָּהּ מֵאָמְרוֹ יִתְעַלֶּה "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם" וְגוֹ', "כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ" וְגוֹ', וּכְמוֹ פָּרָשַׁת "וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ וְגוֹ' וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ" וְגוֹ', וְשִׁירַת הַאֲזִינוּ, וְזוּלַת זֶה.
וְאֵין אָנוּ בְּמַדְרֵגַת הַמֵּת, אֲבָל אֲנַחְנוּ בְּמַדְרֵגַת הַחוֹלֶה הָאָנוּשׁ שֶׁהִתְיָאֲשׁוּ הָרוֹפְאִים מֵרְפוּאָתוֹ, וְהוּא מְקַוֶּה לָהּ מִדֶּרֶך נֵס וִיצִיאָה מִגֶּדֶר הַטֶּבַע, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה", וְכַמָּשָׁל הַנִּשָּׂא בְּ"הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי" בְּאָמְרוֹ: "לֹא תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר", "וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ", רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שֶׁהוּא מִצַּד כִּעוּר הַחִיצוֹנִיּוּת וְרֹעַ הַמַּרְאֶה בְּמַדְרֵגַת הַדְּבָרִים הַמְטֻנָּפִים אֲשֶׁר בּוֹחֵל הָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם וּמַסְתִּיר פָּנָיו מֵהֶם, "נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי".
לה אָמַר הַכּוּזָרִי: וְאֵיך יִהְיֶה זֶה מָשָׁל לְיִשְׂרָאֵל, וְהוּא אוֹמֵר: "אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא", וְיִשְׂרָאֵל לֹא חָל בָּהֶם מַה שֶּׁחָל אֶלָּא בַּעֲווֹנוֹתֵיהֶם.
לו אָמַר הֶחָבֵר: יִשְׂרָאֵל בָּאֻמּוֹת בְּמַדְרֵגַת הַלֵּב בָּאֵיבָרִים, רַב חֳלָיִים מִכֻּלָּם וְרַב בְּרִיאוּת מִכֻּלָּם.
לז אָמַר הַכּוּזָרִי: הוֹסֵף לִי בֵּאוּר.

___________________________
ב'הנה ישכיל עבדי' – [ישעיה פרק נ"ג]. אכן חוליינו הוא נשא – משמעות הפסוק שהוא מקבל עליו את המחלות של אחרים. מה שחל – הפורענות והצרות. הלב באברים – כמו הלב שמזרים חיים לאיברים.



ביאורים
בניגוד לדעת המלך, שאין קיום לעם ישראל בלי הארץ והמקדש, מלמד החבר שלעם ישראל יש כוח עמידה עצמי שאיננו תלוי בשום גורם חיצוני. הארץ והמקדש אמנם בונים ומחזקים את היכולת הרוחנית של העם, ולכן בחסרונם עם ישראל נחשב כחולה אנוש. אכן, בדרך הטבע לא נראה שתהיה לו תקומה לאומית, בדומה לעמים אחרים שגלות עבורם פירושה כליה והתבוללות. אבל הקיום של עם ישראל הוא על טבעי, וכמו שהטבע הלאומי שלו הוא אלוהי, כך גם ההיסטוריה הלאומית שלו. ישנה ברית בין הקב"ה לעם ישראל, שמשמעותה קשר אמיץ בינו לבין עם ישראל, ובשל כך הקב"ה ידאג להישרדות הקשר בכל מצב. החבר מתאר שלושה מרכיבים של ברית: א. מצוות המילה והשבת. ב. ברית עם האבות. ג. ברית התורה, שיש בה מסר כפול: מצד אחד יש השגחה של שכר ועונש, ואז היה מקום לחשוב שבמקרה שהעם יחטא הוא יאבד. מצד שני, התורה עצמה מתבטאת בכך שבמקרה של עונש, לא תהיה כליה ואבדון, אלא עם ישראל ישוב לעצמו ולארצו. החבר נותן פרשנות לפרשת 'הנה ישכיל עבדי' [ישעיה נב – נג], שאיננה עוסקת בעבד יחיד, אלא בעבד ציבורי לאומי, דהיינו העם כולו. בפרשייה הזו מתוארת שפלות ומסכנות נוראה של העם בגלותו, ואת פליאת הגויים לעתיד כשעם ישראל ייגאל ויעלה לגדולה. הגויים יסבירו את המהפך הזה בכך, שעם ישראל באמת לא היה אשם במצבו, וכי הוא לא נענש על חטאיו שלו אלא על חטאי אחרים, ולכן יש לסבל שלו קצבה. המלך משתומם על פרשנות החבר לפרשייה הזו, שהרי גלוי ומפורש לאורך ספרי הנביאים שעם ישראל גולה וסובל בגלל חטאיו שלו. החבר מחדש לו, שאכן למרות חטאי העם, נכון יהיה לומר שבעצם האומות אשמות בכך, כיוון שהיחס בין ישראל לאומות הוא כיחס הלב לאיברי הגוף.

הרחבות
1. פירושים בחזון יחזקאל
וְהוּא מְקַוֶּה לָהּ מִדֶּרֶך נֵס וִיצִיאָה מִגֶּדֶר הַטֶּבַע, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה". החבר בדבריו מסביר למלך כוזר שאיננו במדרגת מת כי אם במדרגת החולה האנוש אשר נתייאשו הרופאים מלרפאו, והרי זה כחזון העצמות היבשות שמופיע ביחזקאל. המלבי"ם , בפירושו על נבואה זו, משרטט שני כיווני פירוש. דרך פשט ודרך משל ומליצה. על דרך הפשט, מדברת הנבואה על תחיית המתים, כל המתים בגולה יקומו מקברותיהם ויבואו לארץ ישראל. ועל דרך המליצה, שהמשיל את האומה לגוויה, שנראית כעצמות יבשות שאין בהם רוח. וניבא שנקום מקברינו, שהוא הגלות, ונעלה לארץ ישראל [יחזקאל לז, יא; עיין במפרשים שם].
2. מדוע חזון העצמות היבשות אינו מסמל מוות מוחלט?
החבר טוען שאין עם ישראל במדרגת מת אלא במדרגת חולה אנוש, ולדוגמה הוא מביא את חזון העצמות היבשות שביחזקאל. הדבר צריך בירור כיוון שעצמות יבשות מסמלות מוות. הרב קוק זצ"ל, בספרו עין-אי"ה מסביר זאת: "עצמות נקראו בשמן על שבהן נצטמצם כוח החיים עצום מאוד אלא שההרגשה שבהן מעוטה, ובשעה שכבר אפס כוח החיים הטבעיים מכל הגוויה עודנו שוכן בעצמות" [עין-אי"ה, ברכות א, פרק ה', ס"ג. עמ' 146].
3. התחיינה העצמות?
במקומות רבים הרב צבי-יהודה אמר שהגיע זמן התחייה של ה'עצמות היבשות'. כך למשל בשיחה לפרשת ואתחנן: "הגיע זמן התחייה, חזון יחזקאל של תחיית העצמות היבשות. 'התחיינה העצמות האלה?' חוזרים החיים לכל בית ישראל..." [שיחות הרצי"ה, ואתחנן, סדרה ב, להפטרה].

שאלות לדיון

מהי המשמעות לכך שהקב"ה כרת ברית עם עַם ישראל?
כשריה"ל כותב 'שאין אנו במדרגת המת', איזו תפיסה הוא בא לשלול?





סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il