ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
סה אָמַר הֶחָבֵר: הִנֵּה הַנְּבוּאָה לִוְּתָה אֵת אַנְשֵׁי בַּיִת שֵׁנִי בְּמֶשֶׁך אַרְבָּעִים שָׁנָה, מִן הַזְּקֵנִים הַנֶּעֱזָרִים בְּכֹחַ הַשְּׁכִינָה אֲשֶׁר הָיְתָה בְּבַיִת רִאשׁוֹן, הוֹאִיל וְהַנְּבוּאָה הַנִּקְנֵית הִסְתַּלְּקָה בְּהִסְתַּלֵּק הַשְּׁכִינָה, וְהָיְתָה לְמַה שֶּׁאֵין לְקַוּוֹת לוֹ אֶלָּא בְּאֹפֶן נָדִיר וּמִכֹּחַ גָּדוֹל, כְּמוֹ אַבְרָהָם וּמשֶׁה, וְהַמָּשִׁיחַ הַמְצֻפֶּה וְאֵלִיָּהוּ, וְהַדּוֹמִים לָהֶם, אֲשֶׁר הֵם בְּעַצְמָם מְקוֹם הַשְּׁכִינָה, וּבְהִמָּצְאָם יִקְנוּ הַנִּמְצָאִים מַדְרֵגַת הַנְּבוּאָה. וְנִשְׁאֲרוּ לָעָם בְּשׁוּבָם אֶל הַבַּיִת חַגַּי וּזְכַרְיָה וְעֶזְרָא וְזוּלָתָם. וְאַחֲרֵי הָאַרְבָּעִים שָׁנָה הָיוּ הֲמוֹן הַחֲכָמִים הַנִּקְרָאִים אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, וְרַבִּים הֵם מִסְּפֹר, וְהֵם, אֲשֶׁר עָלוּ עִם זְרֻבָּבֶל, סָמְכוּ אֵת קַבָּלָתָם אֶל הַנְּבִיאִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה". וְאַחֲרֵיהֶם דּוֹר שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק כֹּהֵן גָּדוֹל וְהַנִּלְוִים אֵלָיו מִן הַתַּלְמִידִים וְהַחֲבֵרִים. וְאַחֲרָיו אַנְטִגְנָס אִישׁ סוֹכוֹ הָיָה מְפֻרְסָם, וּמִתַּלְמִידָיו צָדוֹק וּבֵיתוֹס אֲשֶׁר הָיוּ שֹׁרֶשׁ לַכּוֹפְרִים, וּבָהֶם נִקְרְאוּ הַצְּדוֹקִין וְהַבֵּיתוֹסִין. וְאַחֲרָיו יוֹסֵף בֶּן יוֹעֶזֶר חָסִיד שֶׁבַּכְּהֻנָּה וְיוֹסֵף בֶּן יוֹחָנָן וְחַבְרֵיהֶם, וּבוֹ נֶאֱמַר: "מִשֶּׁמֵּת יוֹסֵף בֶּן יוֹעֶזֶר בָּטְלוּ הָאֶשְׁכּוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר 'אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל' וְגוֹ'", לְפִי שֶׁלֹּא נִזְכַּר לוֹ חֵטְא מִנְּעוּרָיו עַד פְּטִירָתוֹ.
וְאַחֲרָיו יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה, וְעִנְיָנוֹ מְפֻרְסָם, וְיֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי הָיָה מִתַּלְמִידָיו. וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי בֶּן דּוֹרוֹ. וְאַחֲרָיו יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח וְחַבְרֵיהֶם. וּבִזְמַנָּם יָצָא שֹׁרֶשׁ שִׁיטַת הַקָּרָאִים, בִּגְלַל מַה שֶּׁאֵרַע לַחֲכָמִים עִם יַנַּאי הַמֶּלֶך, וְהָיָה כֹּהֵן וְהָיְתָה אִמּוֹ חֲשׁוּדָה שֶׁהִיא חֲלָלָה, וְעָמַד כְּנֶגְדּוֹ אִישׁ אֶחָד מֵהֲמוֹן הַחֲכָמִים בְּאָמְרוֹ לוֹ: "יַנַּאי הַמֶּלֶך, רַב לְךָ כֶּתֶר מַלְכוּת, הַנַּח כֶּתֶר כְּהֻנָּה לְזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן". וְשִׁסּוּהוּ חֲבֵרָיו בַּחֲכָמִים לְהַבְאִישׁ רֵיחָם וּלְהַגְלוֹתָם וּלְפַזְּרָם וּלְהָרְגָם. וְאָמַר לַחֲבֵרָיו: אִם אֲאַבֵּד אֵת הַחֲכָמִים, מִי יִהְיֶה לָנוּ בְּחָכְמַת הַתּוֹרָה? אָמְרוּ לוֹ: הֲרֵי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב מֻנַּחַת, כֹּל הָרוֹצֶה לִלְמֹד יָבוֹא וְיִלְמַד, וְאַל תָּחוּשׁ לַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְקִבֵּל מֵהֶם, וְהִגְלָה אֵת הַחֲכָמִים וּבִכְלָלָם שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח, וְהָיָה גִּיסוֹ, וְהִתְרוֹפְפָה הָרַבָּנוּת זְמָן מֻעָט, וְרָצוּ לְהַחֲזִיק בַּתּוֹרָה בְּהֶקֵּשׁ, וְנִלְאוּ, עַד שֶׁבָּאוּ שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח וְתַלְמִידָיו מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה וְחָזְרָה הַקַּבָּלָה כְּבָרִאשׁוֹנָה.
וּכְבָר הֻשְׁרַשׁ לַקָּרָאִים שֹׁרֶשׁ עַל יְדֵי אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ דּוֹחִים תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וּמִתְחַכְּמִים בִּטְעָנוֹת, כַּאֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה אוֹתָם הַיּוֹם. אֲבָל הַצְּדוֹקִין וְהַבֵּיתוֹסִין לֹא הָיוּ אֶלָּא מִינִים אֶפִּיקוֹרוֹסִים מַכְחִישִׁים הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם הַמִּינִים שֶׁמְּבַקְּשִׁים עֲלֵיהֶם בַּתְּפִלָּה. אֲבָל חַבְרֵי יֵשׁוּ הֲרֵי הֵם הַמְשֻׁעְמָדִים הַנִּכְנָסִים לַדָּת הַנּוֹצְרִית הַמֻּטְבָּלִים בַּיַּרְדֵּן. אֲבָל הַקָּרָאִים הֲרֵי הֵם מִשְׁתַּדְּלִים בָּעִקָּרִים וּמִתְחַכְּמִים בָּעֲנָפִים, וְיֵשׁ אֲשֶׁר יַּעֲבֹר הַהֶפְסֵד גַּם אֶל הָעִקָּרִים, אֲבָל מִתּוֹך סִכְלוּת מִצִּדָּם, לֹא בְּמִתְכַּוֵּן.
___________________________
איכות הקבלה – אופן השתלשלות מסורת חז"ל. הנבואה הנקנית – הנבואה השורה על ידי השתדלות האדם. האשכולות – אנשי מעלה במידותיהם ובחכמתם. חללה – הפסולה לכהונה. ונלאו – התעייפו, לא הצליחו. משועמדים – משומדים. ומתחכמים בענפים – מפרשים לפי סברת לִבָּם את פרטי המצוות.
ביאורים
לאחר שהחבר השיב על שאלות ספציפיות של מלך כוזר, שואל עכשיו המלך באופן כללי על אמיתות המסורת. איך אפשר לדעת שבאמת ישנה מסורת עד מעמד הר סיני, הרי עבר זמן רב כל כך? על כך משיב החבר בכמה שלבים. דבר ראשון, הנבואה הייתה הבסיס למסורת (על אמיתות הנבואה וההסתמכות עליה דיבר החבר קודם לכן). גם לאחר גלות בבל, בזמן בית שני, הייתה עדיין נבואה בקרב ישראל במשך ארבעים שנה. הנבואה היא השורש היונק מדבר ה' באופן בלתי אמצעי. לא יכולה להיות בה טעות כי אין צורך בעיבוד שכלי ובהוכחות לוגיות. לכן הנבואה יכולה להצמיח אחריה גזע רחב ובריא שמצמיח איתו ענפים ופירות. גם אם במשך הגלות היה רפיון מסוים בהעברת המסורת ונשכחו מעט הלכות, באו הנביאים וחיזקו את מה שהוחלש ולימדו את מה שנשכח. הנביאים מסרו את התורה שבעל פה לאנשי כנסת הגדולה שכולם היו מפורסמים ביראת שמים, בגדולה ובחכמה, ובכל דור היו אנשי כנסת הגדולה מוסרים את התורה לבאים אחריהם.
באמצע פירוט שרשרת המסורת עובר ריה"ל לדבר על נקודה חשובה שמסבירה כיצד החלה הטלת הספקות בנוגע לאמיתות העברת המסורת. ראשית, יש לשים לב לכך שהדבר לא יכול לקרות בזמן הנביאים, כי על דבריהם אין מי שיכול לחלוק. הדבר החל בזמן אנשי כנסת הגדולה, בזמן שכבר פסקה הנבואה מישראל. ובכל מקרה היו אלה ענפים צדדיים וסוררים שיצאו מחוץ לצמיחה הישרה של העץ הישראלי.
הרחבות
* תחילת הצדוקים
צָדוֹק וּבֵיתוֹס אֲשֶׁר הָיוּ שֹׁרֶשׁ לַכּוֹפְרִים. חז"ל מספרים שכאשר שמעו צדוק וביתוס את רבם מלמד את המשנה "היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס" כפרו, משום שהבינו מדבריו שהקב"ה אינו משגיח על ברואיו ואין שכר ועונש על מעשיהם [אבות דרבי נתן ה]. כמובן שטעו בכך, ומה שרצה אנטיגנוס ללמד הוא את המעלה של העבודה לשם שמים, ולא לשם מטרה צדדית ושולית.
* תחילת הקראות
וּבִזְמַנָּם יָצָא שֹׁרֶשׁ שִׁיטַת הַקָּרָאִים. ריה"ל אינו רואה בקראים את המשכם הישיר של הצדוקים והביתוסים שהיו בתקופה מוקדמת יותר. הצדוקים כפרו בעולם הבא ובהשגחת ה' על העולם (שכר ועונש), שהוא אחד מעיקרי האמונה (עיין הקדמה לפרק חלק ה, ועיין עוד שם ח, היסוד האחד עשרה). לעומת זאת הקראים שהחלו את שיטתם בתקופת ינאי המלך לא כפרו בתורה מן השמים ובעיקרי האמונה, אלא בסמכות החכמים (אמנם על פי הרמב"ם נראה שגם האמונה במסורת חז"ל היא חלק מעיקר האמונה הזה. הקדמה לפרק חלק ביסוד השמיני). בהמשך אומר ריה"ל שבתקופת הגאונים התחזקה שיטת הקראים על-ידי ענן ותלמידיו.
הרמב"ם לעומת זאת רואה בקראים המשך ישיר של הצדוקים והבייתוסים. ההבדל הוא שצדוק וביתוס כפרו לגמרי, אף בתורה שבכתב. הם ידעו שעם ישראל לא ישמע להם ולכן ניסו למשוך את הלבבות על ידי הטלת ספק במסורת חכמים [פירוש המשנה אבות א, ג]. הרמב"ם מחלק בין הוגי השיטה שהם כופרים גמורים לבין בניהם שהם כתינוקות שנשבו [הלכות ממרים ג א-ג].
שאלות לדיון
מהו הקשר בין בית המקדש לנבואה?
כיצד יש להתייחס היום אל הנוצרים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
