ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- ויקהל
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- פקודי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
התורה חזרה וכפלה את פרשיות המשכן פעם אחת בשעת צוויו בפרשיות תרומה תצוה, ופעם אחת בשעת בצוע עשיתו בפרשיות ויקהל פקודי, ונשאלת השאלה מדוע התורה שכל מלותיה מדודות וספורות כפלה כאן את הדברים ובפרוט רב כל כך?
הרמב"ן עונה על כך (שמות לו, ח, בסופו):
"ועל הכלל כל זה, דרך חיבה ודרך מעלה, לומר כי חפץ ה' במלאכה ומזכיר אותה בתורתו פעמים רבות להרבות שכר לעוסקים בה, כענין מה שאמרו במדרש: יפה שיחתן של עבדי בתי אבות לפני המקום, יותר מתורתן של בנים, שהרי פרשת אליעזר שנים ושלושה דפים היא".
מדוע יפה שיחתן של עבדי בתי אבות יותר מתורתן של בנים? מפני שתורתן של בנים היא האידיאה שעל פיה יש לחיות, ותכליתה לקיים אותה בפועל. ועל כן עבדי אבות הגשימו את חזון התורה למעשה ובפועל ממש חביבין יותר ממחדשי אותו חזון של תורה, (הבנים יודעים יותר מה שבלב האבות ומסוגלים יותר לחדש חדושי תורה הלכה למעשה, העבדים הם בעלי העובדות והמעשים שמקיימים אותם בפועל). ולפי זה המשכן, שנעשה בל"ט מלאכות, (שהן כנגד מעשה שמים וארץ), ומעשה הקרבנות שנקרא עבודה, הוא התכלית של התורה. ולכן חביב המשכן מקום העבודה יותר מתורתן של בנים.
ונראה ללמוד מפרשת אליעזר עבד אברהם שנכפלה שיחתו, מפני השנויים שבה, שבאו ללמד על מידותיו הטובות. וכך גם פרשת המשכן נכפלה בגלל השנויים שבה שבאו ללמד ענין מהותי במשכן.
כפי שיבואר להלן.
סדר עשית המשכן והארון
מובא בגמ' (ברכות נה.):
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך, ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו: משה רבינו, מנהגו של עולם - אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר: עשה לי ארון וכלים ומשכן! כלים שאני עושה - להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא: עשה משכן ארון וכלים. אמר לו: שמא בצל אל היית וידעת!"
ומנין ידעו חז"ל שמשה הפך את הסדר (עיין תוס' שם "לך אמור".), נראה שלמדו זאת משנוי הסדר של עשית המשכן וכליו. בפר' תרומה נזכר קודם עשית הארון ואח"כ המשכן. ובפרשת כי תשא ויקהל קודם המשכן ואח"כ ארון.
ולכאורה קשה איך שינה משה ממה שנאמר לו. ולא יתכן לומר את התורה שנאמרה לו, שכן העיד הקב"ה על משה "וגם בך יאמינו לעולם", ומה שנאמר לנו על ידו "הלכה למשה מסיני" שאין לערער עליה!?
וכדי לתרץ זאת נקדים דברי הרמב"ן שישראל נצטוו על המשכן עוד לפני חטא העגל, והפרשיות נאמרו כסדרן קודם פרשת תרומה תצוה שיש בהן צווי על הקמת המשכן ואח"כ פר' כי תשא שמוזכר בה חטא העגל, ומה שנצטוו שנית על המשכן לאחר חטא העגל פר' ויקהל פקודי, והתורה חזרה וכתבה פרשיות אלו ללמדנו שהשכינה חזרה לשכון בתוכנו וסלח לנו על חטא העגל. וז"ל (רמב"ן לה,א):
"והנה משה אחר שצוה לאהרן והנשיאים וכל בני ישראל האנשים כל אשר דבר ה' אתו בהר סיני אחרי שבור הלוחות, ונתן על פניו המסוה, חזר וצוה והקהילו אליו כל העדה אנשים ונשים. ויתכן שהיה זה ביום מחרת רדתו. ואמר לכולם ענין המשכן אשר נצטוה בו מתחלה קודם שבור הלוחות, כי כיון שנתרצה להם הקב"ה ונתן לו הלוחות שניות וכרת עמו ברית חדשה שילך השם בקרבם, הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולותם, ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם כענין שצוהו תחלה, כמו שאמר (לעיל כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ולכן צוה אותם משה עתה בכל מה שנצטוה מתחלה".
ונראה לומר שאם לא היו חוטאים בחטא העגל היה המשכן שלהם במדרגה של ישראל לפני החטא, כמעלת הלוחות הראשונות שהיו אבן משמים, היינו שהגשמיות היתה מתרוממת למדרגה רוחנית של התורה. ובאופן זה נכון היה לצוות על עשית הארון לפני המשכן, שהמשכן נבנה לפי איכות רוחניותו של הארון. וכך היתה גם נתינת התורה בפרשת יתרו קודמת לצווי המשכן בפרשת תרומה, שמהווה המשך של מתן תורה בדרך קבע בישראל ע"י המשכן (כמבואר בדברי הרמב"ן בהקדמה לפר' תרומה). אבל משחטאו ונתנו לישראל לוחות שניות שהיו אבן מלמטה. שמשה נצטווה לפסול את האבנים ולהתקין אותם לתורה, אז נהפך גם סדר הדברים שהיו צריכים להתקין קודם משכן ואח"כ ארון, דהיינו להכין את הכלים, שיוכלו לקלוט את התורה. וכך גם ישראל צריכים להכין עצמם לקבל את התורה, בתקון המידות ודרך ארץ שקדמה לתורה, ואז יוכשרו לתורה.
ההבדל בין משכן שלפני החטא לאחריו
מובא במשך חכמה הסבר מדוע בפרשת כי תשא קדמה פרשת המשכן לפרשת שבת, ובפר' ויקהל קדמה פרשת שבת לפרשת המשכן. וחז"ל למדו בפר' ויקהל מסדר הדברים שאין מעשה המשכן דוחה שבת, ולפ"ז אפשר לדייק להפך שמעשה המשכן דוחה שבת!? ומתרץ המשך חכמה שאכן באמת לפני חטא העגל היה מעשה המשכן דוחה שבת, שהיה כקרבנות ממש שעולים לריח ניחוח לה' ודוחים שבת. הרי לנו שיש הבדל מהותי והלכתי בין המשכן שלפני חטא העגל לזה שלאחריו. המשכן שלפני חטא העגל היה כבר בחינת עבודת ה' ולא הכנת כלים והכשר מצוה. ולכן הוא לא היה רק מקום כדי להכניס בו את הארון, אלא אדרבה, ע"י הארון ניתן לבנין המשכן משמעות של "עבודה" ודביקות בקב"ה, ולכן צריך המשכן להעשות לאחר עשית הארון.
ולפי כל זה אפשר להסביר את מה שמשה הפך את הסדר וצווה לעשות ארון ואח"כ משכן, מפני שמשה צווה זאת לפני חטא העגל, אבל אחרי שחטאו נתברר שהם צריכים לעסוק תחילה בהכנת הכלים היינו המשכן לפני שיעסקו בארון ותורה. וזה דבר שלא נאמר בפירוש אלא שבצלאל הבין דבר מתוך דבר, מעשית הלוחות השניות מאבן מלמטה, שגם חל שנוי דומה, ועל זה אמרו חז"ל "בצלאל על שם חכמתו נקרא". כמו שנאמר: "בצל החכמה", והסכימה שכינה עמו. עליו אמר הכתוב "וימלא אותו בחכמה בתבונה ובדעת" (שמות לה), היינו שהייתה לו תבונה להבין דבר מתוך דבר, גם מה שלא נאמר לו בפרוש. "ולהורות נתן בלבו"- כח ההוראה בדמוי מילתא למילתא.
סדר עשית המשכן והארון לפי המדרש
והנה במדרש (שמות רבה נ) מובא גם כן שבצלאל אמר להפוך את סדר עשית הדברים, אבל באופן הפוך. וז":
"ד"א תן לחכם ויחכם עוד, זה משה שנאמר (משלי כא) עיר גבורים עלה חכם שהיה למד תורה מפי הגבורה ובא ואמר לישראל ומטיבן והוא מוסיף להם חיים הוי תן לחכם ויחכם עוד, ד"א תן לחכם זה בצלאל, אתה מוצא בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה המשכן בא ואמר לבצלאל אמר לו מהו המשכן הזה אמר לו שישרה הקב"ה שכינתו בתוכו ומלמד לישראל תורה, אמר לו בצלאל והיכן התורה נתונה אמר לו משאנו עושים את המשכן אנו עושין הארון, א"ל רבינו משה אין כבודה של תורה בכך אלא אנו עושין הארון ואח"כ המשכן לפיכך זכה שיקרא על שמו שנאמר ויעש בצלאל את הארון".
לכאורה קשה מדוע סבר המדרש להפוך את סדר הדברים בין משה לבצלאל? ויותר מזה קשה, שלפי המדרש בצלאל מחשיב את התורה יותר ממשה?
נראה לומר, שהמדרש מפרש את הצוי של משה כפי שאמר לו הקב"ה לעשות בפועל דהיינו משכן ואח"כ ארון. שלא יתכן שמשה ישכח את מה שה' ציווהו, ובצלאל שהוא בחינת תורה שבע"פ כמו שנאמר "ולהורות נתן בלבו", כיצד לעשות את המשכן בפועל, הוא ידע את אשר עלה במחשבה תחילה לפני החטא לעשות ארון תחילה לפי כבודו, וכך התחברו שני התורות תורה שבכתב מגמתה להוריד את התורה לתחתונים ע"י מעשיהם ונעשה קודם לנשמע, ולכן משכן קודם לכלים. ותורה שבע"פ מגמתה להעלות את המעשים להיות לפי רצון הבורא כפי שעלה במחשבה, והנשמע קודם למעשה, וזכור ושמור בדבור אחד נאמרו, וכך נעשה המשכן בשלימות ותוכל לשרות בו השכינה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
