ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
וְשָׁקְדוּ עַל הַמִּשְׁנָה כִּשְׁקִידָתָם עַל הַתּוֹרָה, בְּסִדּוּרָם אוֹתָהּ וּבַעֲרִיכָתָהּ, וּבְמִסְפַּר הַסְּדָרִים וְהַפְּרָקִים וְהַהֲלָכוֹת, וּבִשְׁמִירַת הַשְּׁמוּעוֹת, מַה שֶּׁיַּרְחִיק מֵהַמַּחְשָׁבָה שֶׁיִּהְיֶה זֶה דָּבָר שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו, וְנִכְלַל בָּהּ מִצַּחוּת הַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית הַרְבֵּה מַה שֶּׁאֵינוֹ נִגְזָר מִלְּשׁוֹן הַמִּקְרָא. אֲבָל קִצּוּר דְּבָרֶיהָ, וִיפִי סִדּוּרָהּ, וְטִיב חִבּוּרָהּ, וַהֲקָפַת צְדָדֵי הָעִנְיָנִים, עִם הַהַחְלָטָה וְהַפְּסִיקָה בְּלִי סְפֵקוֹת וְהַשְׁעָרוֹת, הֲרֵי הֵם בְּגֶדֶר שֶׁהַמְעַיֵּן בָּהּ בְּעֵין הָאֱמֶת יִרְאֶה שֶׁבָּשָׂר וָדָם לֹא יוּכַל לְחַבֵּר כְּמוֹתָהּ אִם לֹא בְּעֵזֶר אֱלֹהִי. וְאֵין עוֹיֵן אוֹתָהּ אֶלָּא מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדְעָהּ, וְלֹא הִתְעַסֵּק בְּלִמּוּדָהּ וּבָעִיּוּן בָּהּ, וְהוּא שׁוֹמֵעַ מִמָּסֹרוֹת הַחֲכָמִים הַסִּפּוּרִים הָעֲמָמִיִּים הַדְּרָשִׁיִּים, וְיִגְזֹר עֲלֵיהֶם בְּחֻלְשָׁה וְחֶסְרוֹן, כַּאֲשֶׁר גּוֹזֵר אָדָם בְּחֶסְרוֹן עַל מִי שֶׁפָּגַשׁ אוֹתוֹ מִבְּלִי נִסָּיוֹן וְחֶבְרָה מְמֻשֶּׁכֶת. מעלת המשניות והדיוק בחיבורן
וּמִדֻּגְמָאוֹת סְמִיכַת מָסָרְתָּם אֶל הַנְּבוּאָה, אָמְרָם: "אָמַר רַבִּי נַחוּם הַלַּבְלָר מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבִּי מְיָאשָׁא שֶׁקִּבֵּל מֵאַבָּא שֶׁקִּבֵּל מִן הַזּוּגוֹת שֶׁקִּבְּלוּ מִן הַנְּבִיאִים הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי". וּמֵהִסְתַּיְּגָם מִקַּבָּלַת הַיְּחִידִים, מַה שֶּׁאָמַר אֶחָד מֵהֶם לִבְנוֹ, מְצַוֶּה לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ: "בְּנִי, חֲזֹר בְּךָ בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר, אָמַר לוֹ, וְאַתָּה לָמָּה לֹא חָזַרְתָּ בְּךָ? אָמַר לוֹ, אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּים וְהֵם שָׁמְעוּ מִפִּי רַבִּים, אֲנִי עָמַדְתִּי בִּשְׁמוּעָתִי וְהֵם עָמְדוּ בִּשְׁמוּעָתָם, אֲבָל אַתָּה שָׁמַעְתָּ מִפִּי יָחִיד, מוּטָב לְהַנִּיחַ אֵת דִּבְרֵי יָחִיד וְלֶאֱחֹז אֵת דִּבְרֵי מְרֻבִּים". וְאֵלֶּה נְקֻדּוֹת מְעַטּוֹת וְטִפָּה מִיַּם רְאָיוֹת עַל מַעֲלַת מָסֹרוֹת הַמִּשְׁנָה. אֲבָל מָסֹרוֹת הַתַּלְמוּד וּמוֹסְרָיו, יֶאֶרְכוּ הַדְּבָרִים בָּהֶם וּבְדַרְכֵיהֶם וּבְמַעֲשִׂיּוֹתֵיהֶם וּבְמִשְׁלֵיהֶם, וְאִם יֵשׁ בָּהֶם מַה שֶּׁאֵינוֹ נֶחְשָׁב לְנָאֶה הַיּוֹם, הֲרֵי כְּבָר הָיָה בַּדּוֹרוֹת הָהֵם נָהוּג וְנֶחְשָׁב לְנָאֶה. מעלת מסורות המשנה
___________________________
דבר שהסכימו עליו – בסברה, אלא זו קבלה. מה שאינו נגזר מלשון המקרא – מילים מתקופת המשנה שאינן מופיעות בתנ"ך. ויגזור עליהם – ויקבע על החכמים. חברה – קשר חברתי. עמדתי – לא חזרתי בי.
ביאורים
בשעה שראה 'רבי', רבי יהודה הנשיא, שיש לחזק ולקבוע את המסורת שהתקבלה עד כה מפי חכמי כל הדורות סידר וערך את כל המשניות שנאספו עד זמנו בבתי המדרש ובכך 'חתם' את המשנה. כבר לפניו החלו לסדר את השמועות ואת ההלכות של החכמים, ולכתוב את המחלוקות שהיו בבתי המדרש. רבי הוא זה שערך את כל המשניות וסידר אותן באופן שבו אנו לומדים כיום.
ריה"ל מפרט שלושה עקרונות יסודיים בנוגע לאמיתותה של המסורת שהובאה לידינו בידיו האמונות של רבי. הראשון הוא הסדר המושלם של המשנה בכל פרטיה, כך שלא ייתכן שתיפול בה טעות. הסדר נוגע בדברים הגדולים של אופן סידור המשניות, ומגיע עד הפרטים הקטנים כמו הדקדוק הלשוני והקיצור בדברים המעיד על עריכה קפדנית.
העיקרון השני הוא הדיוק במסירת השמועות, להביא דבר בשם אומרו כמה דורות לאחור. דבר זה מאפשר לאמת את השמועה ומסיר את החשש שמא מישהו בדה את ההלכה במהלך הזמן או לא דייק בה. כי כאשר נאמרת ההלכה בשם חכם מסוים, לו היה יודע אחד מתלמידיו האחרים שהדברים סותרים את מה שלימדו הרב, היה מתווכח על כך. וכבר למדנו שלכל רב היו תלמידים רבים, ואף מצאנו מחלוקות בדברי התנאים והאמוראים המוכיחות עד כמה שמר כל אחד על המסורת שהייתה בידו, ולא הניח לשום דין והלכה להתעוות חלילה.
העיקרון השלישי הוא הסיוע האלוהי בכתיבת המשנה ובהעברת המסורת. כי החכמים שהיו מזוככים כל כך ביראת שמים, בחכמת התורה ובמידות טובות, היו כלי להשראת שכינה. אמנם לא במדרגת הנבואה אך מחשבתם הייתה זכה ביותר עד שזכו לרוח הקודש ולעזר אלוהי בדבריהם.
לכן עלינו לדקדק מאד בדבריהם הקדושים, מתוך שימוש תלמידי חכמים.
הרחבות
* אמיתות המסורת
לֹא יוּכַל לְחַבֵּר כְּמוֹתָהּ אִם לֹא בְּעֵזֶר אֱלֹהִי. ריה"ל מסביר שאמינות דברי חז"ל קבועה בשלושה קווי יסוד ובשל כך לא ייתכן שנפלה בהן טעות: א. חז"ל שקדו רבות על כתיבת התורה שבעל פה ועריכתה (המשנה). יש סדר בפרקים והלכות, אמרו דבר בשם בעל השמועה וכתבו בלשון ברורה וטובה. ב. היו רבים שהעבירו לרבים [לעיל ג כד; לח; מא; נג; סה; ולקמן ג, עג]. ג. לחכמים הייתה 'סייעתא דשמיא' (עזרה משמים) בפסיקתם.
כדברים אלה כותב גם הרמב"ם : א. שקידה על העברת תורה שבעל פה- "ולא היה זמן שלא היתה בו התבוננות" [הקדמת הרמב"ם למשנה, ג]. ב. רבים שמסרו לרבים- "להודיעך אמיתת המסורת והקבלה שהיא אמת, וקיבלוה רבים מרבים" [הקדמת הרמב"ם למשנה, ד]. ג. הקב"ה סייע לחכמים לכוון ההלכה לאמת- "וכאשר השלים רב אשי חיבור התלמוד... לעד עליו די רוח אלהין קדישין ביה" [הקדמת הרמב"ם למשנה, ז].
* אלפיים שנות תורה
וְהִיא שְׁנַת מֵאָה וַחֲמִשִּׁים לְחֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי. חורבן בית שני היה בשנת ג'תתכ"ח (3828 לבריאת העולם), אם כן לפי החשבון שעושה ריה"ל חתימת המשנה הייתה בשנת ג'תתקע"ח (3978 לבריאת העולם), כמעט בשנת ארבעת אלפים לבריאה. כך יוצא שעם חתימת המשנה נחתמו אלפיים שנות תורה, כדברי המדרש "תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח" [סנהדרין צז.].
שאלות לדיון
מדוע דווקא רבי נקרא "קדוש"?
מהו היחס בין התלמוד והמשנה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
