ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
יֵאָמֵר לוֹ: אָכֵן, אֲבָל לֹא תִּמְנַע הַטַּעֲנָה הַזֹּאת מִלִּנְקֹט בָּעֵצָה הַיּוֹתֵר טוֹבָה, וְתִתְכּוֹנֵן בִּכְלֵי נֶשֶׁק לְאוֹיִבְךָ, וּבְמָזוֹן לְרַעֲבוֹנְךָ, כַּאֲשֶׁר יִתְבָּרֵר לְךָ כִּי שְׁלוֹמְךָ אוֹ אָבְדָנְךָ אָמְנָם יִשְׁלְמוּ בַּסִּבּוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת. וּמִכְּלָלָן — יָתֵר עַל כֵּן: רֻבָּן — נְקִיטָתְךָ בַּיָּזְמָה וּבַחֲרִיצוּת אוֹ בָּעַצְלוּת וּבָרִפְיוֹן. וְאַל תִּטְעַן בְּמַה שֶּׁיֶּאֱרַע מְעַט וּבְאֹפֶן נָדִיר, וּבְדֶרֶך הַהִזְדַּמֵּן וְהַמִּקְרֶה, מֵאָבְדָן הַיּוֹזֵם וּשְׁלוֹם הַמֻּפְקָר הַמַּזְנִיחַ, כִּי שֵׁם הַבִּטָּחוֹן הוּא עִנְיָן מוּבָן, שׁוֹנֶה מֵעִנְיַן שֵׁם הַסַּכָּנָה, וְאֵין בַּר דַּעַת בּוֹרֵחַ אֶל מְקוֹם סַכָּנָה מִמְּקוֹם בִּטָּחוֹן כְּמוֹ שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ מִמְּקוֹם סַכָּנָה אֶל מְקוֹם בִּטָּחוֹן, וּמַה שֶּׁיֶּאֱרַע בִּמְקוֹם הַסַּכָּנָה מִשָּׁלוֹם יֵאָמֵר שֶׁהוּא נָדִיר, וּמַה שֶּׁיֶּאֱרַע בִּמְקוֹם הַבִּטָּחוֹן מֵאָבְדָן יֵאָמֵר שֶׁהוּא דָּבָר יוֹצֵא מִדֶּרֶך הַטֶּבַע, וּלְפִיכָך נְקִיטַת הַיָּזְמָה מְחֻיֶּבֶת. וּמִן הַסִּבּוֹת שֶׁיְּסוֹבְבוּ אֵת הַיָּזְמָה — עֲצָתִי זֹאת לְמִי שֶׁיַּאֲמִין בָּהּ, וּמִן הַסִּבּוֹת שֶׁיְּסוֹבְבוּ אֵת הַהַפְקָרָה — הָעֵצָה הַסּוֹתֶרֶת לָעֵצָה הַזֹּאת. וְהַכֹּל חוֹזֵר בְּדֶרֶך הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת אֶל ה' יִתְעַלֶּה. אֲבָל אֲשֶׁר יִהְיֶה בִּגְזֵרָה בִּלְבַד הֲרֵי זֶה בַּמּוֹפְתִים וּבַנִּפְלָאוֹת, וְהוּא אֵינוֹ זָקוּק לַסִּבּוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת, וְלִפְעָמִים הִצְרִיך לָהֶן, כְּהַגָּנַת משֶׁה מִן הָרָעָב בְּמֶשֶׁך אַרְבָּעִים יוֹם לְלֹא הֲכָנַת מָזוֹן, וְאָבְדַן אַנְשֵׁי סַנְחֵרִיב לְלֹא סִבָּה גְּלוּיָה, אֶלָּא בְּסִבּוֹת אֱלֹהִיּוֹת, שֶׁאֵינָן סִבּוֹת אֶצְלֵנוּ, לְסִכְלוּתֵנוּ בָּהֶן. וּבָהֶם יֵאָמֵר שֶׁלֹּא תּוֹעִיל בָּהֶם הַהִתְכּוֹנְנוּת, וְזֶה בַּהֲכָנוֹת הַמּוּחָשִׁיּוֹת, אֲבָל הַהֲכָנוֹת הַנַּפְשִׁיּוֹת, וְהֵם סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, לְמִי שֶׁיֵּדָעֵן וְיַעֲשֶׂה אוֹתָן כְּתִקְנָן, הֵן מוֹעִילוֹת, מְבִיאוֹת אֵת הַטּוֹב וְדוֹחוֹת אֵת הָרָע. וְכַאֲשֶׁר יִנְקֹט הָאָדָם בַּיָּזְמָה בַּסִּבּוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת, אַחַר שֶׁיִּמְסֹר אֵת מַה שֶּׁנֶּעֱלַם מִמֶּנּוּ אֶל ה' בְּכַוָּנָה גְּמוּרָה, יַצְלִיחַ וְלֹא יִתְאַכְזֵב. אֲבָל לְהִכָּנֵס לְסַכָּנָה בְּרוּרָה וּלְהַשְׁלִיך יְהָבוֹ עַל ה', הֲרֵי זֶה בְּגֶדֶר "לֹא תְנַסּוּ אֶת ה'".
אֲבָל הַמַּאֲמָר שֶׁלַּשָּׁוְא צִוָּה בַּמִּשְׁמַעַת אֵת מִי שֶּׁקָּדַם בִּידִיעָתוֹ שֶׁהוּא יַמְרֵהוּ אוֹ יִשָּׁמַע לוֹ — אֵין זֶה לַשָּׁוְא, כִּי כְּבָר הִקְדַּמְנוּ וּבֵאַרְנוּ שֶׁהַמְּרִי אוֹ הַמִּשְׁמַעַת אָמְנָם יִשְׁלְמוּ בַּסִּבּוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת, וְהָיְתָה סִבַּת מִשְׁמַעַת הַנִּשְׁמָע הַצִּוּוּי בַּמִּשְׁמַעַת, וְכָך קָדַם בִּידִיעָתוֹ, שֶׁהוּא יִשָּׁמַע, וְשֶׁסִּבַּת מִשְׁמַעְתּוֹ שְׁמִיעַת תּוֹכַחְתּוֹ, וְכָך קָדַם בִּידִיעָתוֹ מְרִי הַמַּמְרֶה בְּשֶׁל סִבּוֹת אֶמְצָעִיּוֹת, אִם בְּשֶׁל חֶבְרַת הָרָעִים אוֹ הִתְגַבְּרוּת מֶזֶג רַע, אוֹ נְטוֹת אֶל עֹנֶג וּמְנוּחָה. וְיֵשׁ בְּתוֹכַחְתּוֹ כְּדֵי לְהָקֵל מִמִּרְיוֹ, כִּי הִנֵּה מְפֻרְסָם שֶׁלַּתּוֹכֵחָה רשֶׁם בַּנֶּפֶשׁ עַל כָּל פָּנִים, וְשֶׁהַמַּמְרֶה תִּתְפָּעֵל נַפְשׁוֹ בִּשְׁמִיעַת הַתּוֹכֵחָה וְלוּ הִתְפָּעֲלוּת מְעַטָּה, כֹּל שֶׁכֵּן כַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה הַתּוֹכֵחָה לְקָהָל, כִּי יִהְיֶה בָּהֶם עַל כֹּל פָּנִים מְקַבֵּל, וּכְבָר תּוֹעִיל וְאֵינָהּ לַשָּׁוְא.
___________________________
רובן – עיקר הצלחת האדם תלויה בהשתדלותו. מאבדן היוזם – מכישלון האדם למרות השתדלותו. שם הבטחון – הגדרת מצב כבטוח. עצתי זאת – ההנחה שיש לאדם לנקוט יוזמה. ולפעמים הצריך להם – לפעמים ה' פועל בדרך נסית שמצריכה פעולה מסוימת כמו משה והמטה. כהגנת משה – זה נס ללא אמצעים. המוחשיות – המעשיות שעל-פי דרך הטבע. ההכנות הנפשיות – תיקון הנפש כמו תפילה ותשובה. שקדם בידיעתו – ה' יודע את העתיד והאם האדם יעשה טוב או רע.
ביאורים
יש דעה מסוימת, שבעקבות שאלת 'הידיעה והבחירה' הגיעה למסקנה שאכן אין משמעות לבחירת האדם. החבר מציין, שייתכן ודעה זו לא נאמרה מתוך בירור האמת, אלא ככיסוי לחולשה של האדם כמו מידת העצלות. העצל, שאיננו חפץ בעמל, טוען שאין טעם להתאמץ כי התוצאות ידועות וקבועות מראש. החבר מוכיח את חוסר הרצינות בטענה הזו, בכך שגם העצל הגדול ביותר בעומדו בפני סכנה קיומית, כמו רעב או מלחמה, יעשה כל שביכולתו כדי לשמור על עצמו.
דרך תעמולה נוספת של העצלנים היא שימוש במקרים יוצאי דופן כדי להוכיח שההשתדלות איננה ערובה להצלחה. נכון אמנם, שלעתים הזריז מפסיד והעצל נשכר, אולם כל בר דעת מבין שבדרך כלל המציאות היא הפוכה, ולכן מראש יש לנקוט את כל אמצעי הביטחון כדי להינצל מסכנות. הישיבה בחיבוק ידיים מתוך ביטחון בה', איננה רק מעשה טיפשות אלא גם איסור מהתורה הנאמר בפסוק "לא תנסו את ה' אלהיכם" [דברים ו, טז].
הייעודים הטובים של ה' מגיעים אל האדם בשתי דרכים: א. דרך הטבע: בדרך זו על האדם לעשות הכנות מעשיות כדי שיוכל לקבל את המגיע לו. ב. דרך נס: בדרך זו אין משמעות להכנה מעשית אלא להכנה רוחנית בדבקות בתורה ובמצוות, כיוון שהיא הגורם המכריע בהתרחשות נסים. לכן על האדם לעשות גם השתדלות מעשית וגם השתדלות רוחנית כדי לקבל את הטוב מאת ה' בכל אפיק אפשרי.
למרות שה' יודע מראש מה יהיו מעשי האדם, יש משמעות למצוות התורה. הסיבה היא, כפי שהסביר החבר, שידיעת ה' אינה משפיעה על הבחירה האנושית אלא מתבססת עליה, בכך שה' יודע במה האדם יבחר. ה' יודע שהצדיק יישמע למצוותו, ואילו הרשע ייכנע ללחץ חברתי או ליצרו הרע, מתוך ההיכרות שלו את עומק נפשם ואת מכלול הגורמים שמשפיעים עליהם.
למרות שה' יודע מראש שהאדם יחטא, הוא שולח תוכחה על ידי הנביאים, כיוון שיש לה השפעה בשתי דרכים: א. השפעה נפשית: על החוטא עצמו - למרות שהוא אינו משנה את דרכו, התוכחה חודרת לנפשו ומרככת אותה. ב. השפעה מעשית: התוכחה יכולה לשכנע אדם אחד מתוך קהל רב של חוטאים.
הרחבות
* מדוע ה' מצווה את הצדיקים והרשעים, הרי הוא יודע מה הם יעשו?
וְהָיְתָה סִבַּת מִשְׁמַעַת הַנִּשְׁמָע הַצִּוּוּי בַּמִּשְׁמַעַת. ריה"ל מבאר שידיעת הקב"ה אם יהיה האדם צדיק או רשע, באה אחרי שקלול של כל נתוני האדם. באיזו סביבה גדל, אילו תכונות יש לו ומהי רמת ההשפעה של שמיעת ציוויי התורה והתוכחות על בחירתו של האדם. נמצא, שהיות האדם צדיק או רשע מושפע מידיעתו את ציוויי התורה שכן בעקבותיהם באה הבחירה, על כן אינם לשווא.
גם רבנו סעדיה גאון (רס"ג) נדרש לשאלה זו, אלא שמביא תשובות שונות. הקב"ה מזהיר את הצדיק מכמה סיבות: א. להודיע מה ה' חפץ שהאדם יעשה. ב. ה' מצווה את הצדיק כדי להרבות את גמולו, שכן גמולו של המצֻווה ועושה גדול יותר. ג. אם יגמול לאדם או יעניש אותו על מה שלא ציווהו הרי זה עוול. ד. אף שרצונו של הצדיק לעבוד את ה', ציווי הנביא בא כתוספת חיזוק לצדיק על מנת שלא יחטא.
רס"ג מוסיף לבאר מדוע ה' שולח תוכחה לכופרים: א. ללא תוכחות הנביאים, היה הכופר יכול לטעון שאם הקב"ה היה שולח לו נביא להוכיחו, היה מיטיב את מעשיו. ב. ראוי שחוץ מההוכחות השכליות על בריאת העולם והנהגתו בידי הבורא, יהיו גם הוכחות נבואיות על ציוויו. ג. דבר טוב הוא לצוות למעשה טוב את מי שלא עשה אותו עדיין. ד. צריך להגדיר את הטוב ואת הרע האלוהיים, כדי שלא נטעה ונחשוב שהרע הוא טוב. ה. כשם שהקב"ה שולח ציוויים לצדיק, ראוי שישלח לרשע. [אמונות ודעות מאמר רביעי ה].
שאלות לדיון
איזו תועלת יש בהכנות הנפשיות שאין בהשתדלות הרגילה? למה דווקא בהן צריכה להיות כוונה?
לפי דברי החבר, האם לנשמע ישנה בחירה לשמוע או שבעצם הוא מוכרח להישמע מסיבות אמצעיות? ואם כן היכן יתרונו על הממרה?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה המשמעות הנחת תפילין?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מתי נכון לומר סליחות ?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
אי אפשר לבד!
אנחנו קודש למענך
בדיקת פירות ט''ו בשבט
איך ללמוד גמרא?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
