- ספריה
- מסכת ברכות
- משנה וגמרא
- ברכות
הירושלמי דן בזה בברכות פ"א ה"ב [ז:], ועיין מה שכתבנו שם.
להתפלל בקול או בלחש פ"ד ה"א [כט:]
רבי אבא בר זבדא מצלי בקלא. רבי יונה, כד הוה מצלי בכנישתא הוה מצלי כלחישה, כד הוה מצלי בביתא הוה מצלי בקלא עד דיילפון בני בייתיה צלותיה מיניה (כדי שילמדו בני ביתו את התפילה).
בבבלי כד: מובא שמותר ליחיד להתפלל בקול אם אינו יכול לכוון בלחש, אך לא הובא להתפלל בקול כדי ללמד את בני ביתו.
הטעם לשלוש תפילות ביום בבלי כו: • פ"ד ה"א [כט:]
מאיכן (מהיכן) למדו שלש תפילות? רבי שמואל בר נחמני אמר כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות וכו'. רבי יהושע בן לוי אמר תפילות מאבות למדום וכו'. ורבנן אמרו תפילות מתמידין גמרו.
בבבלי רק שתי דעות - אבות ותמידים. כמו כן בבלי רבי יהושע בן לוי הוא האומר כנגד תמידים תקנום 1 .
תפילות לומר בשחר במנחה ובערב בבלי כו. • פ"ד ה"א [כט:]
בשחר צריך אדם לומר: מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שהוצאתני מאפילה לאורה, במנחה צריך אדם לומר: מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי כשם שזכיתני לראות החמה במזרח כך זכיתי לראותה במערב, בערב צריך לומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה כך תוציאני מאפילה לאורה.
בבבלי לא הובא, והובא להלכה בביאור הלכה (תחילת סי' א ד"ה שיהא).
מעשה שהקריבו את התמיד בארבע שעות בבלי כז. • פ"ד ה"א [ל.]
בימי מלכות יון היו משלשלין להן שתי קופות של זהב והיו מעלין להן שני טליים. פעם אחת שילשלו להן שתי קופות של זהב והיו מעלין להן שני גדיים. באותה שעה האיר הקב"ה עיניהם ומצאו שני טליים מבוקרים בלישכת הטלאים. על אותה שעה העיד רבי יודה בר אבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות (ובהמשך הובא המעשה שהביאו להם חזירים).
בבבלי סוטה מט:, בבא קמא פב: ומנחות סד: הובא רק המעשה עם החזירים, ושם במקום "על אותה שנינו שקרב תמיד בארבע שעות" סיים "על אותה שנה שנינו מעשה ובא עומר מגגות צריפים וכו'".
תפילת נעילה פ"ד ה"א [לא.]
מניין לנעילה (שהרי אינה כנגד קרבן ואינה מתקנת האבות)? אמר רבי לוי: גם כי תרבו תפלה - מכאן שכל המרבה בתפילה נענה (ונעילה היא לריבוי תפילה). אימתי היא נעילה וכו'? רב אמר: בנעילת שערי שמים, ורבי יוחנן אמר: בנעילת שערי היכל.
בבבלי לא הובא, ורש"י (יומא פז: ד"ה נחית) הביאו.
תפילת ערבית מבעוד יום בבלי כז: • פ"ד ה"א [לב:]
אמר רבי זעורא כל מן דהוינא עבד כן (פני משה: שהייתי מתפלל של ערבית מבעוד יום. קרבן העדה תענית פ"ד ה"א [יט.]: שלא הייתי מתפלל כלל, שתפילת ערבית רשות) הוינא מפחד בליליא.
בבבלי דן בתפילת ערבית מבעוד יום והאם היא רשות או חובה, אך המעשה שהיה מפחד כל הלילה לא הובא שם.
המעשה בתלמיד ששאל על תפילת ערבית בבלי כז: • פ"ד ה"א [לב:]
הלכו ומינו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה (להיות נשיא), בן שש עשרה שנה ונתמלא כל ראשו שיבות. והיה רבי עקיבה יושב ומצטער ואמר לא שהוא בן תורה יותר ממני אלא שהוא בן גדולים יותר ממני וכו'. וכמה ספסלין היו שם? רבי יעקב בן סיסי אמר: שמונים ספסלים היו שם של תלמידי חכמים חוץ מן העומדין לאחורי הגדר, רבי יוסי בירבי אבון אמר: שלש מאות היו שם חוץ מן העומדין לאחורי הגדר וכו'. מיד הלך לו רבן גמליאל אצל כל אחד ואחד לפייסו בביתו וכו'. אף על פי כן (אע"פ שהשיבו את רבן גמליאל להיות נשיא) לא הורידו אותו (את רבי אלעזר בן עזריה) מגדולתו (לגמרי), אלא מינו אותו אב בית דין.
בבבלי מובא אותו המעשה בכמה שינויים: רבי אלעזר בן עזריה היה בן שמונה עשרה, לא הובא שרבי עקיבא הצטער על כך שרבי אלעזר בן עזריה הוא בן גדולים יותר ממנו, הגירסא היא שנוספו ארבע מאות או שבע מאות ספסלים, רבן גמליאל הלך לפייס רק את רבי יהושע, ולא מינו אותו אב בית דין אלא חילקו ביניהם את השבתות (ומראה הפנים כתב שאולי היינו הך, שמנהגם היה שהאב בית דין דורש שבת אחת).
תפילה לפני ואחרי הלימוד בבלי כח: • פ"ד ה"ב [לג.]
בכניסתו מהו אומר? יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שלא אקפיד כנגד חבירי ולא חבירי יקפידו כנגדי, שלא נטמא את הטהור ולא נטהר את הטמא, שלא נאסור את המותר ולא נתיר את האסור ונמצאתי מתבייש לעולם הזה ולעולם הבא. וביציאתו מהו אומר? מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שנתת חלקי מיושבי בית המדרש ובתי כניסיות ולא נתת חלקי בבתי תרטיות ובבתי קרקסיות, שאני עמל והן עמלין, אני שוקד והן שוקדין, אני עמל לירש גן עדן והן עמלין לבאר שחת, שנאמר כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת.
בבבלי הגירסא שונה, לא הובאה הבקשה "שלא אקפיד כנגד חברי ולא חברי יקפידו כנגדי" שהירושלמי פתח בה 2 , ועוד שינויים. ובסידור עולת ראיה (עמוד שמג) הגיה בבבלי במקום "ולא שמת חלקי מיושבי קרנות" - "מיושבי קרו"ת", והוא ראשי תיבות קרקסאות ותאטראות, ע"פ הירושלמי כאן.
בשעת מיתתו אמר שיצאו מהבית ולא יטמאו בבלי כח:
הירושלמי דן בזה בנזיר פ"ג ה"ה [יד.], ועיין מה שכתבנו שם.
תפילה אחר התפילה פ"ד ה"ב [לג.]
רבי אלעזר היה מתפלל שלש תפילות לאחר תפילתו (וכן מספר על עוד שהתפללו אחר התפילה).
בבבלי יז: מוזכרות תפילות אחר התפילה, אך לא אמורא אחד שהתפלל שלוש תפילות לאחר התפילה.
המתעורר מברך מחיה המתים פ"ד ה"ב [לג.]
הנוער משנתו צריך לומר ברוך אתה ה' מחיה המתים.
בבבלי לא הובאה ברכה זו למתעורר משנתו, וגליון הש"ס על הירושלמי כתב שברכה זו כלולה ב"מחזיר נשמות לפגרים מתים" או ב"הנותן ליעף כח".
קושיא על מספר הברכות בתפילה בבלי כח: • פ"ד ה"ג [לג:]
אם יאמר לך אדם תשע עשרה אינון (כך גירסת הגמרא ומוהרא"פ. והפני משה הגיה: שבע עשרה אינון, שהיו כוללים את ברכת דוד וירושלים יחד)! אמור לו: של מינין כבר קבעו חכמים ביבנה (לגירסא "תשע עשרה" התירוץ הוא שהיו רק שמונה עשרה עד שהוסיפו את ברכת המינים, ולגירסא "שבע עשרה" התירוץ הוא שהם שמונה עשרה לאחר שהוסיפו את ברכת המינים).
בבבלי הקשה שהם תשע עשרה ותירץ כירושלמי.
מקור לתפילת י"ח מתפילת חנה בבלי כח:
הירושלמי דן בזה בברכות השמטות ד"ה ה"ג, ועיין מה שכתבנו שם (בסוף המסכת).
הוספת "רחם" בתפילה בתשעה באב פ"ד ה"ג [לד.]
יחיד בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע. מהו אומר? רחם (ולא "נחם" כגרסתנו בתפילה) ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים עלינו ועל עמך ישראל ועל ירושלם עירך וכו'.
בבבלי לא הובא, והשו"ע (או"ח סי' תקנז סעיף א) פסק זאת.
מקומן של הוספות מעין המאורע בתפילה פ"ד ה"ג [לד.]
כל דבר שהוא לבא (להבא, דהיינו בקשה, כגון יעלה ויבוא) אומרה בעבודה וכל דבר שהוא לשעבר (הודאה, כגון על הניסים) אומרה בהודאה.
בבבלי לא הובא כלל זה.
מחלוקת היכן אומרים יהיו לרצון אמרי פי פ"ד ה"ד [לד:]
רבי יוסי ציידניא בשם רבי יוחנן: לפני תפילתו הוא אומר ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך, לאחר תפילתו הוא אומר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי. רבי יודן אמר תרויהון קומי צלותיה (לפני תפילתו).
בבבלי ט: פשוט שאת הפסוק יהיו לרצון אומרים לאחר התפילה, והקשה מדוע, ותירץ שהוא משום שהפסוק נאמר בתהילים לאחר שמונה עשרה מזמורים 3 .
מחלוקת בנזכר שכבר התפלל פ"ד ה"ד [לד:]
היה עומד ונזכר שהתפלל - רב אמר חותך (פוסק באמצע הברכה), ושמואל אמר אינו חותך.
בבבלי כא. שמואל אמר פוסק, ואין חולק על כך.
דיני טעות בתפילת גשם וטל בבלי כט.
הירושלמי דן בזה בתענית פ"א ה"א [ב.], ועיין מה שכתבנו שם.
מחזירים ש"ץ שטעה בשלוש ברכות בבלי כט.
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ה ה"ג [מ.], ועיין מה שכתבנו שם.
גם בתפילה קצרה מוסיף ברכות ראשונות ואחרונות בבלי ל. • פ"ד ה"ד [לד:]
המהלך במקום סכנה מתפלל תפילה קצרה מעין שמונה עשרה וכו'. רב חסדא אמר: (גם בתפילה קצרה צריך להוסיף) שלש ברכות הראשונות ושלש האחרונות.
בבבלי כתב שבתפילה קצרה לא מוסיף את הברכות, אלא רק בהביננו.
מקום קבוע לתפילה בתוך בית הכנסת פ"ד ה"ד [לה.]
צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל.
בבבלי ו: כתב רק שיש מעלה לקבוע מקום לתפילתו, אך לא הדגיש שגם בתוך בית הכנסת צריך לקבוע מקום מסוים. והשו"ע (או"ח סי' צ סעיף יט) פסק כירושלמי.
המתפלל צריך להסב פניו לכותל פ"ד ה"ד [לה.]
צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל.
בבבלי ה: הלשון: שלא יהיה דבר חוצץ בינו לכותל 4 .
ויסב חזקיהו אל הקיר פ"ד ה"ד [לה.]
ויסב חזקיהו פניו אל הקיר. באי זה קיר נשא עיניו? רבי יהושע בן לוי אמר: בקירה של רחב נשא עיניו, כי ביתה בקיר החומה אמר לפניו רבונו של עולם רחב הזונה שתי נפשות הצילה לך ראה כמה נפשות הצלת לה וכו'. רבי חיננא בר פפא אמר: בקירות בית המקדש נשא עיניו, בתתם ספם את סיפי ומזוזותם אצל מזוזותי והקיר ביני וביניהם, בני אדם גדולים היו ולא היו יכולין לעלות ולהתפלל בבית המקדש בכל שעה והיו מתפללין בתוך בתיהם, והקב"ה מעלה עליהם כאילו מתפללין בבית המקדש, אבותיי שעשו לך את כל השבח הזה על אחת כמה וכמה. רבי שמואל בר נחמן אמר: בקירה של שונמית נשא עיניו וכו'. ורבנן אמרי: בקירות לבו נשא עיניו וכו'.
בבבלי י: מובאות רק הדעות של קירות ליבו ושונמית.
קודש הקודשים של מעלה ושל מטה בבלי ל. • פ"ד ה"ה [לה:]
ואם לאו (שאינו יכול לכוון את הרוחות על החמור) יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים. לאי זה בית קדש הקדשים? רבי חייא רבא: כנגד קדשי הקדשים שלמעלן, רבי שמעון בן חלפתא אמר: כנגד בית קדש הקדשים שלמטן. אמר רבי פינחס: לא פליגין, בית קדשי הקדשים שלמטן מכוון כנגד בית קדש הקדשים שלמעלן.
בבבלי גם כן כתב שיכוון את ליבו כנגד קודש הקודשים, אך לא דן האם הוא קודש הקודשים של מעלה או של מטה.
שיעור הפסק בין תפילות סמוכות ולאחר התפילה בבלי ל: • פ"ד ה"ו [לו.]
את שמע מינה שאדם מתפלל ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף. אמר רבי אבא: ולא סוף דבר עד שיהלך ד' אמות, אלא אפילו שהא כדי הילוך ארבע אמות.
בבבלי נחלקו האם השיעור הוא כדי שתתחונן דעתו או כדי שתתחולל דעתו, ולא הובא שיעור ארבע אמות. והשו"ע (או"ח סי' קה סעיף א) פסק כירושלמי. והרמ"א (או"ח סי' קכג סעיף ב, בשם הב"י) למד מכך גם שיחיד המתפלל יעמוד במקום שכלו פסיעותיו כשיעור ארבע אמות.
האל הקדוש ושומע תפילה פ"ד ה"ו [לו.]
הירושלמי כאן הובא (בשינוי קל) גם בברכות פ"ג ה"ב [כד:], ועיין מה שכתבנו שם.
^ 1.בכמה מקומות אותה מחלוקת מובאת גם בבבלי אך הדעות הפוכות. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ע.
^ 2.יתכן שקשור בכך שדרך האמוראים בירושלמי להיות נוחים זה לזה יותר מהאמוראים בבבלי (כדברי הגמרא סנהדרין כד.), ולכן מתפללים על כך שלא יקפידו זה על זה. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף נג.
^ 3.דומה לכך שבמקומות רבים הבבלי דוחה את מסקנת הירושלמי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף סב.
^ 4.נראה שקשור לכך שדרך הירושלמי לנקוט לשון חיובית (להסב פניו) במקום שלילית בבבלי (שלא יהיה דבר חוצץ). עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף עו.
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
מה המשמעות הנחת תפילין?
סוד ההתחדשות של יצחק
קשה עליי פרידתכם
למה אנחנו ממש דומים לשמן?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה מיוחד בעבודת יום כיפור?
כשר קצר ולעניין!
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
חידוש כוחות העולם
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
התגלות הקב"ה בימי האבות ובימי משה רבינו
כלי יקר פרשת וארא חלק א'
הרב חיים כץ | כ"ב טבת תשפ"ה
סנהדרין דף ל"ח
הרב אלי סטפנסקי | כ"ד טבת תשפ"ה
יכירו וידעו כל יושבי תבל
עין איה שבת פרק ב' פסקאות מב-מד
הרב משה גנץ | כ"ב טבת תשפ"ה
