ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שחר מיכאל בן רעות
טו אָמַר הֶחָבֵר: הִנֵּה כְּבָר הֵעַרְתָּ עַל מְקוֹם סָפֵק, וְאֵין אֶצְלִי בּוֹ סָפֵק. וּכְבָר יָצָאנוּ מֵעִנְיָנֵנוּ בַּתְּאָרִים, הָבָה נָשׁוּב אֲלֵיהֶם. וְאוֹסִיף לְךָ בֵּאוּר בְּמָשָׁל מֵהַשֶּׁמֶשׁ, אֲשֶׁר הִיא אַחַת, אֲבָל יַחֲסֵי הַגְּשָׁמִים הַמְקַבְּלִים אוֹתָהּ מִתְחַלְּפִים. וְהַשְּׁלֵמִים בְּיוֹתֵר בְּקִבּוּל אוֹרָהּ הֵם הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת וְהַגְּבִישִׁים, לְמָשָׁל, וְהָאֲוִיר הַזַּך וְהַמַּיִם, וְיִקָּרֵא בָּאֵלֶּה אוֹר חוֹדֵר, וְיִקָּרֵא בַּאֲבָנִים הַמַּבְרִיקוֹת וּבַשְּׁטָחִים הַמְלֻטָּשִׁים אוֹר מַבְרִיק, לְמָשָׁל, וּבָעֵצִים וּבַקַּרְקַע וְזוּלָתָם אוֹר זוֹרֵחַ, וּבְכֹל הַדְּבָרִים כֻּלָּם אוֹר סְתָם, בְּלִי יִחוּד. וְהָאוֹר סְתָם הוּא כְּמוֹ אָמְרֵנוּ 'אֱלֹהִים', כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר, וְהָאוֹר הַחוֹדֵר הוּא כְּמוֹ 'ה'', שֵׁם פְּרָטִי, מְיֻחָד לַיַּחַס אֲשֶׁר בֵּינוֹ וּבֵין הַשְּׁלֵמִים שֶׁבְּנִבְרָאָיו בָּאָרֶץ, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַנְּבִיאִים, אֲשֶׁר נַפְשׁוֹתֵיהֶם זַכּוֹת מְקַבְּלוֹת לְאוֹרוֹ, הַחוֹדֵר בָּהֶם כַּחֲדֹר אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת וְבַגְּבִישִׁים. וְאֵלֶּה הַנְּפָשׁוֹת יֵשׁ לָהֶן מוֹצָא וּמַחְצָב מֵאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכְּבָר הִתְבָּאֵר סֵדֶר הַסְּגֻלָּה וְהַלֵּב דּוֹר אַחַר דּוֹר וּתְקוּפָה אַחַר תְּקוּפָה, וְיוֹצְאִים הֲמוֹן הָעוֹלָם, מִלְּבַד אוֹתוֹ הַלֵּב, קְלִפּוֹת וְעָלִים וּשְׂרָפִים וְזוּלַת זֶה. וְנִקְרָא אֱלֹהֵי הַלֵּב הַזֶּה בְּיִחוּד 'ה'', וּבְשֶׁל הִתְחַבְּרוֹ בְּאָדָם הָעְתַּק שֵׁם 'אֱלֹהִים' אַחֲרֵי כְּלוֹת מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית אֶל 'ה' אֱלֹהִים', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז"ל: "שֵׁם מָלֵא עַל עוֹלָם מָלֵא", וּשְׁלֵמוּת הָעוֹלָם אָמְנָם הָיְתָה בְּאָדָם, אֲשֶׁר הוּא לֵב כֹּל מַה שֶּׁקְּדָמוֹ.
___________________________
היו מספקים החכמים וכו' – דנו אותו כישראל מומר לעבודה זרה, והסתפקו האם משום כך אסור לאכול מבהמה ששחט [ראה חולין דף ד, ב]. יהוא יעבדנו הרבה – [ראה מלכים ב פרק י']. ואין אצלי בו ספק – בחילוק שבין ירבעם לאחאב. יחסי הגשמים – היחס בינה לחומרים שונים. השלמים ביותר בקבול אורה – אורהּ נכנס לתוכם וממלא אותם. כמו שהתבאר – [לעיל א]. מוצא ומחצב מאדם – מקור יכולתם זאת מאדם הראשון. העתק – התחלף.
ביאורים
לאחר שהחבר ביאר את ההבדל בין הפילוסוף לבין ירבעם, טוען מלך כוזר שאף בין ירבעם לאחאב ישנו הבדל מהותי. אחאב היה מעובדי הבעל שסברו שהשמש הוא האלוה ואין מלבדו והוא נחשב "מומר לעבודה זרה" [חולין ד:]. לעומת זאת חכמים נמנעו מלהתייחס כך לירבעם. אמנם הוא היה עובד עבודה זרה, אך יתרונו היה שאף-על-פי-כן כל כוונתו הייתה לה' אלוהי ישראל. על אף שלירבעם ולאחאב אין חלק לעולם הבא [סנהדרין צ.], אנו למדים שיש הבחנה ביניהם בגלל הכוונה השונה.
החבר מסכים עם דברי מלך כוזר וחוזר לעניין תארי ה'. הוא מביא משל על השמש; השמש מקרינה את אותו אור לכול. המשמעות של האור משתנה לפי העצם שהוא פוגש. אל המים - האור חודר ומאיר. לעומת זאת אל האדמה לא. כן בנמשל "כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים" [תהילים פד] אלוהים מאיר את אורו על הנפשות באופן שווה. יש נפשות שמוכנות יותר לקבל את האור האלוהי ויש שפחות. ככל שהנפש מסוגלת לקבל יותר את האור האלוהי מתגלה בה יותר שם שמים. ישנה הבחנה בין ישראל לאומות, ואף בתוך עם ישראל ישנם דרגות. הנביאים הם המוכנים ביותר לקבל את האור ואצלם מתגלה ה' בשמו המיוחד. לעומת זאת אצל שאר בני האדם הוא מתגלה בשם אלוהים. האדם נברא אחרון, הוא נועד להשלים את כל מה שנברא לפניו. כאשר האדם מגלה את כוחותיו בשלמות, כאשר מאיר בו האור האלוהי במלואו, ישנה השלמה גם של העולם כולו וגם של שם ה' שהתגלה בו.
הרחבות
* ההבדל שבין ירבעם לאחאב
לְהַבְדִּיל בֵּין סִיעַת יָרָבְעָם וּבֵין סִיעַת אַחְאָב. מקור להשוואה זו מצוי כבר בדברי הגמרא: "אמר רבי יוחנן: קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם. ומפני מה תלה הכתוב בירבעם מפני שהוא היה תחילה לקלקלה" [סנהדרין קב:]. השוואה זו מופיעה כבר בפסוקים העוסקים באחאב: "ויהי הנקל לכתו בחטאות ירבעם בן נבט" [מלכים א טז, לא], ופירש רד"ק: "הנקל לכתו – אם היה בעיניו נקל ללכת בחטאת ירבעם והם העגלים כן הראה במעשיו כי נקלים היו בעיניו אותם החטאות ולקח אשה מגויי הארצות לחטוא עוד ולעבוד הבעל".
* ההשוואה בין אכילה אצל ירבעם לאחאב
הָיוּ מְסֻפָּקִים הַחֲכָמִים אֵיך אָכַל יְהוֹשָׁפָט מִסְּעֻדַּת אַחְאָב, וְלֹא הֵטִילוּ דֹּפִי כָּזֶה בְּסִיעַת יָרָבְעָם. כוונת ריה"ל לדברי הגמרא: "אמר רב ענן אמר שמואל: ישראל מומר לעבודת כוכבים – מותר לאכול משחיטתו, שכן מצינו ביהושפט מלך יהודה שנהנה מסעודת אחאב, שנאמר: 'ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרוב ולעם אשר עמו ויסיתהו לעלות אל רמות גלעד' " [חולין ד:].
בפירוש קול יהודה הקשה המפרש היכן מצאנו אצל ירבעם שמותר היה לאכול אצלו? ותירץ שזה נלמד מדברי הנביא: "וידבר המלך אל איש האלהים באה אתי הביתה וסעדה ואתנה לך מתת: ויאמר איש האלהים אל המלך אם תתן לי את חצי ביתך לא אבא עמך ולא אכל לחם ולא אשתה מים במקום הזה: כי כן צוה אתי בדבר ה' לאמר לא תאכל לחם ולא תשתה מים..." [מלכים א יג, ז-ט]. משמע שהסיבה לאי אכילתו היא הנבואה ולא איסור אכילה אצל מומר (ועיין בפירוש אוצר נחמד שחלק).
שאלות לדיון
מה התועלת בביאור ההבדל בין ירבעם לאחאב? שניהם רשעים וזהו!
"לב העולם אתה", איך אפשר להגיע למעלה זו?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מדוע ראש השנה זכה להיות שני ימים וכיצד מתנהלים בחג כזה?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
למה יש כיסויים מיוחדים למשכן בזמן מסעות בני ישראל?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
האם מותר לפנות למקובלים?
מה מברכים על מנה אחרונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
