ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מאמר רביעי ט"ו ;">

בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה ספר הכוזרי Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

כ"ב סיוון תשע"ג

מאמר רביעי ט"ו

כ"ב סיוון תשע"ג



נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

וְהָעִנְיָן הַנִּרְצֶה בֵּ'אלֹהִים' לֹא יַכְחִישֶׁנּוּ בַּעַל שֵׂכֶל, אֲבָל תִּפֹּל הַהַכְחָשָׁה בּ'ה'', מִפְּנֵי שֶׁהַנְּבוּאָה פֶּלִאית נְדִירָה בַּיְּחִידִים וְכֹל שֶׁכֵּן בְּרַבִּים, וּלְפִיכָך הִכְחִישׁ פַּרְעֹה וְאָמַר: "לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'", כְּאִלּוּ הוּא הֵבִין מִמִּלַּת 'ה'', מְפֹרָשׁ, מַה שֶּׁיּוּבַן מֵהָאוֹר הַחוֹדֵר, וְהוֹרָה לוֹ עַל אֱלוֹהַּ יִתְחַבֵּר אוֹרוֹ בִּבְנֵי אָדָם וְיַחֲדֹר בָּהֶם. וְאָמַר לוֹ תּוֹסֶפֶת: "אֱלֹהֵי הָעִבְרִים", רָמַז אֶל הָאָבוֹת אֲשֶׁר נוֹדְעוּ בַּנְּבוּאָה וּבַמּוֹפְתִים. אֲבָל 'אֱלֹהִים', הֲרֵי אַתָּה רוֹאֵהוּ שֵׁם רוֹוֵחַ בְּמִצְרַיִם, בְּמַאֲמַר פַּרְעֹה הָרִאשׁוֹן לְיוֹסֵף: "אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ", וְאָמַר: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ". כְּמוֹ שֶׁאִלּוּ אָדָם אֶחָד הָיָה רוֹאֶה אֵת הַשֶּׁמֶשׁ לְבַדּוֹ, וְיוֹדֵעַ זְרִיחָתָהּ וּמְקוֹמוֹת מַהֲלָכָהּ, וַאֲנַחְנוּ לֹא הָיִינוּ רוֹאִים אוֹתָהּ מֵעוֹלָם, אֶלָּא חַיִּים בַּצֵּל וּבָעֲנָנִים, וְנִרְאֶה אֵת בֵּיתוֹ מוּאָר יוֹתֵר מִבָּתֵּינוּ, לִידִיעָתוֹ בְּמַהֲלַך הַשֶּׁמֶשׁ, וְיִקְבַּע לוֹ חַלּוֹנוֹת וְאֶשְׁנַבִּים לְפִי מַה שֶּׁיִּרְצֶה, וְכֵן נִרְאֶה זְרִיעוֹתָיו וּנְטִיעוֹתָיו מַצְלִיחוֹת, וְיֹאמַר לָנוּ שֶׁזֶּה לִידִיעָתוֹ בַּשֶּׁמֶשׁ, הָיִינוּ מַכְחִישִׁים זֶה וְאוֹמְרִים: מַה הִיא הַשֶּׁמֶשׁ? אָמְנָם יוֹדְעִים אָנוּ אֵת הָאוֹר, וְתוֹעֲלוֹתָיו רַבּוֹת, אֲבָל הֵן בָּאוֹת אֵלֵינוּ בְּמִקְרֶה. וְיֹאמַר הוּא: אֲנִי, יָבוֹא אֵלַי מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁאֶרְצֶה וּבְעֵת שֶׁאֶרְצֶה, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ סִבָּתוֹ וְאֵיךְ מַהֲלָכוֹ, וְכַאֲשֶׁר אֲנִי מִתְכּוֹנֵן לוֹ וּמַקְדִּים וְנִשְׁמָר בְּכֹל מַעֲשַׂי בַּזְּמַנִּים הַיְּדוּעִים אֶצְלִי, אֵינִי נִסְתָּר מִתּוֹעֲלוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם רוֹאִים. וְשֵׁם 'ה'' הוּא הַמְכֻנֶּה עַל יָדוֹ בְּפָנִים, בְּאָמְרוֹ: "פָּנַי יֵלֵכוּ", "אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים", וְהוּא הָעִנְיָן הַמְבֻקָּשׁ בְּאָמְרוֹ: "יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ". וְעִנְיַן 'אֱלֹהִים' יֻשַּׂג בְּהֶקֵּשׁ, כִּי הַשֵּׂכֶל מֵבִיא לְכָך שֶׁיֵּשׁ לָעוֹלָם מוֹשֵׁל וּמְסַדֵּר, וְנֶחְלָקִים בְּנֵי אָדָם בּוֹ כְּפִי הֶקֵּשֵׁיהֶם, וְהָרִאשׁוֹנָה שֶׁבַּדֵּעוֹת בּוֹ דַּעַת הַפִילוֹסוֹפִים. אֲבָל עִנְיַן 'ה'' לֹא יֻשַּׂג בְּהֶקֵּשׁ, אֶלָּא בְּעֵדוּת, בְּאוֹתָהּ הָרְאִיָּה הַנְּבוּאִית אֲשֶׁר בָּהּ יֵעָשֶׂה הָאָדָם כִּמְעַט נִבְדָּל מִמִּינוֹ, וְיִדְבַּק בְּמִין מַלְאָכִי, וְתִתְחַדֵּשׁ בּוֹ רוּחַ אַחֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר", "וַיַּהֲפָךְ לוֹ אֱלֹהִים לֵב אַחֵר", "וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי", "הָיְתָה עָלַי יַד ה'", "וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי", כִּנּוּי לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַמַּלְבֶּשֶׁת אֵת הַנָּבִיא בְּעֵת הַנְּבוּאָה, וְאֵת הַנָּזִיר, וְאֵת הַמָּשִׁיחַ כְּשֶׁנִּמְשַׁח לַכְּהֻנָּה אוֹ לַמְּלוּכָה בְּעֵת שֶׁיִּמְשָׁחֵהוּ הַנָּבִיא, אוֹ בְּעֵת שֶׁיַּעַזְרֵהוּ ה' וְיַיְשִׁירֵהוּ לִדְבַר מָה, אוֹ בְּעֵת שֶׁמּוֹדִיעִים לַכֹּהֵן יְדִיעַת הַנֶּעֱלָם כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹסֵק בָּאוּרִים וְהַתֻּמִּים. וְאָז יֻתְּרוּ לָאָדָם הַסְּפֵקוֹת הַקּוֹדְמִים אֲשֶׁר הָיָה מְסֻפָּק בָּהֶם בֵּאלֹהִים, וִיזַלְזֵל בְּאוֹתָם הַהֶקֵּשִׁים שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם לְהַשִּׂיג מֵהֶם דַּעַת הָאֱלֹהוּת וְהַיִּחוּד. וְאָז יִהְיֶה הָאָדָם עוֹבֵד, חוֹשֵׁק בְּנֶעֱבָדוֹ, מוֹסֵר נַפְשׁוֹ בְּאַהֲבָתוֹ לְגֹדֶל מַה שֶּׁיִּמְצָא מֵעֹנֶג הַדְּבֵקוּת בּוֹ וְהַנֵּזֶק וְהַצַּעַר בָּרִחוּק מִמֶּנּוּ, בְּנִגּוּד לַמִּתְפַּלְסְפִים שֶׁאֵינָם רוֹאִים בַּעֲבוֹדַת אֱלֹהִים אֶלָּא נִמּוּס טוֹב וַאֲמִירַת הָאֱמֶת בְּגַדֵּל אוֹתוֹ עַל שְׁאָר הַנִּמְצָאוֹת, כְּמוֹ שֶׁרָאוּי שֶׁתְּגֻדַּל הַשֶּׁמֶשׁ עַל שְׁאָר הַנִּרְאִים, וְשֶׁאֵין בַּכְּפִירָה בֵּאלֹהִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר פְּחִיתוּת הַנֶּפֶשׁ הַמְרֻצָּה בַּשֶּׁקֶר.
___________________________
הענין הנרצה ב'אלהים' – מה שכלול בהודאה בכך שיש אלוהים. תפֹּל – אפשרית. מקומות מהלכה – הדרך שהיא עוברת בשמים. פני ילכו – תשרה השכינה בעם ישראל (למרות חטא העגל). הראשונה שבדעות – הדעה שראיותיה הכי מדוקדקות. המשיח – כהן גדול או מלך שנמשחים בשמן בעת המינוי. בגדל אותו – לשבח אותו.



ביאורים
החבר ממשיך לבאר את היחס בין שם אלוהים לשם ה'. כאמור שם "אלוהים" הוא כנגד מידת הדין שעניינה הוא הטבע. כלומר: החוקיות הבסיסית של העולם שכולם מכירים ומבינים. אף לא לאדם אחד יש בחירה אם לקבל את חוק המשיכה או לא, הוא קיים וזהו. כל אחד מבין שיש כוח שגורם לחפץ ליפול לארץ. כך לגבי כל חוקי הטבע, הם משותפים לכל בני האדם. ישנה הבנה בסיסית שיש יסוד פנימי שמאזן את כל מערכת החוקים הזאת. שם "אלוהים" מייצג את אותו יסוד פנימי, את ההשגחה האלוהית שמעל כל החוקים. לעומת זאת שם ה' מייצג אור אלוהי מיוחד, גילוי יחסית נדיר במקום ובזמן מסוים שמתגלה אצל הנביא בנבואתו. גם פרעה קיבל את עניין השלטון הטבעי, אבל את הגילוי המיוחד לא קיבל. זאת מפני שהוא פלאי ולא נתפס כל כך בשכל. הנביא הוא אדם מיוחד שזוכה להתגלות ולנבואה ומתוך כך יכול להדריך את ההמונים שלא זכו לכך. כולם רואים בחוש שהוא צודק אך אין להם כלים כדי לדעת זאת מעצמם. לכן את שם "אלוהים", ניתן להשיג בשכל, וכבר הסכימו עליו הפילוסופים. אך את ה' המיוחד אי אפשר להשיג אלא על ידי הנבואה עצמה. בדרגת הנבואה נכנסת באדם רוח אחרת, התחדשות גדולה שמביאה את האדם לידי ודאות גדולה בדברים שבהם הסתפק. מתוך כך מתעוררת בו תשוקה אדירה להידבק בה' ולעובדו. הפילוסוף מבקש להישאר רק בידיעה עצמה אך אצל עובד ה' ובמיוחד הנביא, ידיעת שם ה' מעוררת למעשים טובים. כאן בעצם חוזר ומתעצם היסוד של הקשר בין הכוונה לבין המעשה. ידיעת ה' מובילה למעשים הטובים.

הרחבות
* שינוי באישיותו של מקבל הנבואה
וְתִתְחַדֵּשׁ בּוֹ רוּחַ אַחֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר", "וַיַּהֲפָךְ לוֹ אֱלֹהִים לֵב אַחֵר". אדם שזוכה לנבואה, זוכה למהפך באישיותו, וכדברי הספורנו : "הנה הנביא יקנה תוספת אור שכלי בלי ספק באור פני מלך בהיותו מתנבא כאמרו 'והתנבית עמהם ונהפכת לאיש אחר', ולכן כאשר הגיד חסדי האל על עמו אמר ואקח מבניכם לנביאים" [פירוש הספורנו לדברים לד, י].
עניין זה נכתב ברמב"ם בהלכות יסודי התורה. בהסבר עניינו של הנביא, האריך הרמב"ם בכמה דברים שבהם צריך הנביא לקדש ולהכין את עצמו כדי להגיע למעלת הנבואה, ואז: "כשיכנס לפרדס וימשך באותן הענינים הגדולים הרחוקים ותהיה לו דעה נכונה להבין ולהשיג... וימשיך לקדש ולרומם את עצמו... מיד רוח הקודש שורה עליו, ובעת שתנוח עליו הרוח תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים ויהפך לאיש אחר ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים כמו שנאמר בשאול 'והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר' " [רמב"ם, הלכות יסודי התורה ז, א].

שאלות לדיון
"ותִתְחַדֵּשׁ בּוֹ רוּחַ אַחֶרֶת" איך נחדש את הרוח בעם ישראל כולו?
"לְגֹדֶל מַה שֶּׁיִּמְצָא מֵעֹנֶג הַדְּבֵקוּת בּוֹ". לפי זה נקרא כל היום תהילים?
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il