ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
צבי נחמיה בן ר' שלמה זלמן אהרון
וְהַהַקְדָּמָה הַשְּׁנִיָּה, הַהוֹדָאָה בְּסִבּוֹת אֶמְצָעִיּוֹת. אֲבָל אֵינָן פּוֹעֲלוֹת, אֶלָּא הֵן סִבּוֹת עַל דֶּרֶך הַחֹמֶר, אוֹ עַל דֶּרֶך הַכֵּלִים, כִּי הִנֵּה שִׁכְבַת הַזֶּרַע וְהַדָּם חֹמֶר לָאָדָם, וְאֵיבְרֵי הָרְבִיָּה מְחַבְּרִים בֵּין שְׁנֵיהֶם, וְהָרוּחוֹת וְהַכֹּחוֹת כֵּלִים מְשַׁמְּשִׁים בִּרְצוֹן ה', וְתִשְׁלַם צוּרָתוֹ וְתָאֳרוֹ וְגִדּוּלוֹ וַהֲזָנָתוֹ. אֲפִלּוּ בַּדָּבָר הַנִּבְרָא יֵשׁ אֲשֶׁר צָרִיך בּוֹ לְסִבָּה אֶמְצָעִית, כֶּעָפָר אֲשֶׁר הָיָה חֹמֶר אָדָם. וּלְפִיכָך אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לְהוֹדוֹת בַּסִּבּוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת.
וְהַהַקְדָּמָה הַשְּׁלִישִׁית, שֶה' נוֹתֵן לְכָל חֹמֶר הַטּוֹבָה שֶׁבַּצּוּרוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְקַבֵּל וְהַמְתֻקֶּנֶת שֶׁבָּהֶם, וְשֶׁהוּא יִתְעַלֶּה מֵיטִיב, לֹא יִמְנַע חַסְדּוֹ וְחָכְמָתוֹ וְהַנְהָגָתוֹ מִדָּבָר, וְשֶׁחָכְמָתוֹ בַּפַּרְעוֹשׁ וּבַיַּתּוּשׁ, לְמָשָׁל, אֵינָה פְּחוּתָה מֵחָכְמָתוֹ בְּסִדּוּר הַגַּלְגַּלִּים, אַך הִתְחַלְּפוּת הַדְּבָרִים מֵחֲמַת חָמְרֵיהֶם. וְאֵין לְךָ לוֹמַר: לָמָּה לֹא בְּרָאַנִי מַלְאָך? כְּמוֹ שֶׁאֵין לַתּוֹלַעַת לוֹמַר: לָמָּה לֹא בְּרָאַנִי אָדָם?
וְהַהַקְדָּמָה הָרְבִיעִית, הַהוֹדָאָה כִּי לַמְּצִיאוּת מַדְרֵגוֹת, עֶלְיוֹנוֹת וְתַחְתּוֹנוֹת, וְכִי מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ הַשָּׂגָה וְהַרְגָּשָׁה וּתְחוּשָׁה יוֹתֵר גָּבוֹהַּ מֵאֲשֶׁר אֵין לוֹ זֶה, לְקִרְבָתוֹ לְמַדְרֵגַת הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה, אֲשֶׁר הִיא שֵׂכֶל בְּעַצְמוּתָהּ, וְכִי הַפָּחוּת שֶׁבַּצֶּמַח יוֹתֵר גָּבוֹהַּ בַּמַּדְרֵגָה מִן הַנִּכְבָּד שֶׁבַּמַּחְצָבִים, וְהַפָּחוּת שֶׁבַּבְּהֵמָה יוֹתֵר גָּבוֹהַּ בַּמַּדְרֵגָה מִן הַנִּכְבָּד שֶׁבַּצְּמָחִים, וְהַפָּחוּת שֶׁבָּאָדָם יוֹתֵר גָּבוֹהַּ בַּמַּדְרֵגָה מִן הַנִּכְבָּד שֶׁבַּבְּהֵמָה. וְכֵן הַפָּחוּת שֶׁבְּבַעֲלֵי תּוֹרַת ה' יוֹתֵר גָּבוֹהַּ בַּמַּדְרֵגָה מִן הַנִּכְבָּד שֶׁבְּחַסְרֵי הַתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר הִיא מֵאֵת ה' מַקְנָה לַנְּפָשׁוֹת מִנְהַג הַמַּלְאָכִים וּתְכוּנָתָם, וְזֶה מַה שֶּׁלֹּא יֻשַּׂג בְּלִמּוּד. וְהָרְאָיָה עַל זֶה, כִּי הַהַתְמָדָה בְּמַעֲשֵׂי הַתּוֹרָה הַהִיא מְעוֹרֶרֶת אֶל מַדְרֵגַת הַנְּבוּאָה, אֲשֶׁר הִיא הַקְּרוֹבָה שֶׁבַּמַּדְרֵגוֹת הָאֱנוֹשִׁיוֹת אֶל הָאֱלֹהִיּוּת, וּלְפִיכָך בַּעַל הַתּוֹרָה הַמַּמְרֶה טוֹב מֵחֲסַר הַתּוֹרָה, כִּי הוּא, כְּבָר הִקְנַתְהוּ תוֹרַת ה' מִנְהָג מַלְאָכִי, הִשְׁקִיף בּוֹ עַל מַדְרֵגַת הַמַּלְאָכִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּרְיוֹ בִּלְבֵּל אוֹתָהּ עָלָיו וְהִפְסִידָהּ, נִשְׁאֲרוּ לוֹ מִמֶּנָּה רְשָׁמִים, וְנִשְׁאַר בְּאֵשׁ הַתְּשׁוּקָה אֵלֶיהָ, וְעִם זֶה, אִלּוּ נִתְּנָה לוֹ הַבְּחִירָה, לֹא הָיָה בּוֹחֵר לִהְיוֹת בְּמַדְרֵגַת חַסְרֵי הַתּוֹרָה. כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם אִם חָלָה וְהִתְיַסֵּר בְּמַכְאוֹבָיו, אִלּוּ נִתְּנָה לוֹ הַבְּחִירָה לִהְיוֹת סוּס אוֹ דָּג אוֹ עוֹף נֶהֱנֶה בְּלִי מַכְאוֹב, וְיוּשַׂם הֶפְרֵשׁ בֵּינוֹ וּבֵין הַשֵּׂכֶל אֲשֶׁר מְקָרְבוֹ אֶל מַדְרֵגַת הָאֱלֹהוּת, לֹא הָיָה בּוֹחֵר בָּזֶה.
___________________________
הדעה הזאת – שאין סתירה בין הגזרה לבחירה. בסיבה הראשונה – מציאות ה'. מהבחינה – מהתבוננות. על דרך החומר – על-פי התכונות הנמצאות בחומר. על דרך הכלים – עזרים. הרוחות והכוחות – שתפקידם ההתפתחות הביולוגית של האדם. במחצבים – בדומם.
ביאורים
החבר מנסח את עיקרי האמונה העומדים ביסוד ההשקפה של השגחת ה', אותה תיאר באריכות. העיקר הראשון : הכרה במציאות ה' שיש לו חכמה ורצון, ושברא עולם בעל סדר ושלמות. האמונה הזו מתיישבת בלב האדם על ידי התבוננות בבריאה, התבוננות המותירה רושם עמוק בנפשו. באופן כזה, גם אם יתגלו לאדם חסרונות בבריאה לפי דעתו, הוא יתלה אותם בקוצר הבנתו ולא במיעוט יכולתו של הבורא.
העיקר השני : הכרה בחוקי הטבע המשמשים אמצעים שדרכם ה' משגיח על העולם. לחוקי הטבע אין בחירה ומחשבה עצמית, והם פועלים מאליהם ככלי ביד האומן. החבר מדגים זאת באופן יצירת האדם לכל אורך ההיסטוריה האנושית; החל ביצירה הראשונית של האדם על ידי עפר וכלה ביצירה המתמשכת לכל הדורות על ידי הפריה, ובהתפתחותו על ידי כוחות הגוף הטמונים בו.
העיקר השלישי : הכרה בטוב ה' המעניק לכל נברא את השלמות המרבית המתאימה לו. דרגת החיים של כל נברא תלויה באיכות החומר שלו, כך שמתן הצורה איננו שרירותי אלא בעל התאמה מדויקת.
העיקר הרביעי : קיים מדרג איכותי בבריאה, מבחינה גשמית ורוחנית. את הדירוג הגשמי מציין סולם ה'דצח"מ' (דומם, צומח, חי, מדבר) שמתאר את מידת השכלול והפיתוח של כוחות החיים. הדירוג הרוחני הוא ביחס בין עם ישראל לשאר האומות.
למצוות יש פעולה סגולית, שמרוממות את נפש האדם למעלת המלאכים, ומכשירות אותה לנבואה, דבר שהלימוד השכלי לא מסוגל לחולל. כיון שהמצוות ניתנו רק לעם ישראל, טבועה בו מעלה שמבדילה אותו משאר העמים. גם יהודי חוטא נעלה יותר מגוי משכיל ומוסרי, כיוון שהמצוות המעטות שקיים הותירו רושם בנפשו והשתוקקות פנימית לדבקות בה'. המצוות שניתנו דווקא לישראל מעידים על הכוח הטמון בהם, ולכן למרות שהמצוות הן עול על האדם, גם החוטא לא מוכן לוותר על יהדותו.
הרחבות
* התורה והמצוות – זכות לישראל
וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּרְיוֹ בִּלְבֵּל אוֹתָהּ עָלָיו וְהִפְסִידָהּ, יִשְׁאֲרוּ לוֹ מִמֶּנָּה רְשָׁמִים. ריה"ל טוען שאף ליהודי חוטא, יש מעלה על פני הגוי, וזאת מכוח הרשמים הגדולים שהתורה שלמד השאירה אצלו.
המהר"ל מבאר גם הוא את מעלתן של ישראל "ועל זה אמר רבי חנניא [אבות ו, יא] דבריו כי רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, ולפיכך הרבה להם מצוות הרבה, והם מוכנים אל מצוות הרבה מאוד. וזהו זכות ישראל כאשר יש להם מצוות הרבה ביותר, ולכך שכרם גדול יותר" [תפארת ישראל ה]. מדברי המהר"ל עולה שמעלתן של ישראל נובעת מההכנה הנפשית שהקב"ה טבע בנפשם לקיים את כל תרי"ג המצוות. לעומתם, לגויים אין את התכונות האלו כיוון שלא נצטוו בתורה.
וממשיך המהר"ל: "ואל יקשה לך סוף סוף יהיה שכרם יוצא בהפסדם, שאם לא יקיים רוב התורה יהיה רשע. זה אינו, דסוף סוף מרוויח בזה על ידי שיש לו הכנה אל התורה שיש בה מצוות הרבה. כי הדבר הזה שאפשר שיקיים המצוות או לא יקיים – דבר זה הוא שקול, כי אולי יזכה ויקיים המצוות. וכיוון שהדבר הוא שקול, דבר זה מכריע מה שהוא מוכן אל תורה של ריבוי מצוות, ודבר זה הוא זכות גדול מאד". היינו, אין לטעון שבגלל ריבוי המצוות יהיה קשה לקיימן, ועל כן אין זו זכות לישראל, שכן הסיכוי שיקיימו את התורה שווה לסיכוי שיעברו עליה, והמעלה שהאדם זוכה בה בעקבות ריבוי המצוות מכריעה לכך שריבוי המצוות הוא זכות לישראל.
שאלות לדיון
"מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ הַשָּׂגָה וְהַרְגָּשָׁה וּתְחוּשָׁה יוֹתֵר גָּבוֹהַּ מֵאֲשֶׁר אֵין לוֹ זֶה" מדוע מי שיש לו הרגשה יותר גבוה ממי שאין לו? מה זה אומר עלינו ועל החיים שלנו?
מה הקשר בין קיום מצוות התורה למלאכיות? ומה בין זה לבין התשוקה לתורת ה'?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
