ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- לימודי אמונה
- שבת ומועדים
- פסח
- שביעי של פסח
"וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם: הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר".
משה רבינו מעודד את עמ"י ואומר להם 2 : "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם: ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן". משה רבינו מבטיח לעמ"י שיהיה נס. אתם לא תצטרכו לעשות דבר רק "תחרישון", וה' יעשה לכם את המלחמה.
מפשטי הפסוקים נראה שה' חושב אחרת ופונה אל משה ואומר לו:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ". ה' מצווה את משה לומר לעמ"י להתחיל לפעול, להתקדם ולנסוע.
המדרש מספר לנו מה קורה באותו זמן. נחשון בן עמינדב קפץ ראשון למים 3 : "אמר רבי יהודה לא כך היה המעשה, אלא זה אומר איני יורד תחלה, וזה אומר איני יורד תחלה, מיד קפץ נחשון בן עמינדב לים... מיד אמר הקדוש ברוך הוא למשה ידידי טובע בים ואתה עומד ומאריך בתפלה! אמר ליה רבש"ע, ומה בידי לעשות אמר ליה: "דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך".
ויש להקשות מספר קשויות:
א. מדוע משה רבנו לא קפץ לים והשאיר זאת לנחשון?
ב. על המילים בפסוק "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי" רש"י אומר: "למדנו שהיה משה עומד ומתפלל, אמר לו הקדוש ברוך הוא לא עת עתה להאריך בתפלה שישראל נתונין בצרה". מדוע לא טוב להתפלל, הרי עמ"י נמצא בסכנה?
ג. מה משה היה צריך לעשות בכזה מצב, הוא לא ידע שהים יבקע לשתים?
רגעים גדולים וחשובים קורים באותו זמן. המדרש מספר לנו שהיו 4 כיתות סמוך לים סוף 4 : "בארבע כיתות עמדו ישראל על הים אחת אומרת ניפול לים, ואחת אומרת: נחזור למצרים. ואחת אומרת: נעשה מלחמה ואחת אומרת: נצווח כנגדן. זו שאמרה ניפול לים "התיצבו וראו את ישועת ה'". זו שאמרו נחזור למצרים "כי כאשר ראיתם את מצרים לא תוסיפון לראותם עוד עד עולם". זו שאמרה נעשה עמהן מלחמה "ה' ילחם לכם". זו שאמרה נצווח כנגדן "ואתם תחרישון".".
מדברי המדרש נראה שכל אחת מהכיתות טעתה. לא טוב להתאבד במים, לא טוב לחזור למצרים, לא טוב לצאת למלחמה, ולא טוב לצעוק. אז מה טוב לעשות?
נראה שגם משה רבנו לא ידע מה בדיוק לעשות באותו זמן. הוא ידע שתהיה ישועה גדולה, אך לא ידע כיצד היא תבוא, ולכן התפלל אל ה'. אך ה' אומר לו: "דבר אל בנ"י ויסעו", צריך להמשיך הלאה. אדם שמאמין לא מפסיק כשיש קשיים. גם אם הוא מקבל ניסיונות הוא ממשיך הלאה.
עמ"י מורגל בניסים גדולים. הוא רגיל שעושים בשבילו את 10 המכות, שמוליכים אותו על כנפי נשרים, ודואגים לו לכל צרכו. עמ"י ביציאת מצרים כמעט פסיבי לחלוטין. ה' מצפה ממשה למעט אקטיביות מתוך אמונה. קריעת ים סוף יכולה להתקיים רק אם עמ"י יעשה גם משהו. צריך את התעוזה ואת האומץ לרדת למים. ה' מחפש מסירות נפש כדי להחיל את הנס, להראות שממשיכים הלאה מתוך אמונה גדולה.
אמונה זה גם תפילה, אך לא רק תפילה. אמונה זה דרך חיים. אמונה זה לדעת שאם צריך ללכת אז הולכים. אם ה' ציווה להמשיך ממשיכים גם כשקשה. השם "נחשון" זה גם מלשון "ניחוש". נחשון לקח סיכון, אבל המסר שלו חד משמעי. ממשיכים הלאה. היכולת להמשיך ולהתקדם גם כשכל המציאות כבר לא הגיונית זו שורש האמונה. להצליח להגיד "אנחנו ממשיכים!". היכולת להאמין בה' זה לדעת שגם כשהמצב מאוד קשה, ממשיכים הלאה זו גדלות האמונה.
נחשון זכה להיות הראשון שהקריב את קורבן הנשיאים, כפי שאומר המדרש 5 : "למה נקרא שמו נחשון? על שם שירד תחלה לנחשול שבים אמר רבי שמעון בן יוחאי אמר הקדוש ברוך הוא למשה מי שקידש את שמי בים הוא יקריב תחלה". מהו אותו קידוש ה'? שגם כשאין הגיון להיכנס לים, אם זה מה שה' אמר עושים זאת וממשיכים מתוך אמונה גדולה.
לא סתם זכה נחשון שממנו יצא מלך המשיח, כפי שכותב המדרש 6 : "ומתוך שהיו עומדין קפץ נח[שון בן עמינדב] לו לגלי הים לקדש שמו שלהקב"ה, לפיכך זכה למלכות, הה"ד בצאת ישר' ממצרים, היתה יהודה לקדשו (שם, קי"ד, א' - ב') מה טעם "היתה יהודה לקדשו" משום דהים ראה וינוס".
מסופר על איזה רב אחד ששאלו אותו מה יקרה עם הוא ישאר לבדו בעולם. הוא אמר להם אני אקום אניח תפילין אתפלל שחרית, ואנסה לקיים את המצוות כפי שציוונו ה'.
בימים הללו (ימי ספירת העומר) עומדת לנגד עיננו דמותו של ר' עקיבא, שמתו כל 24,000 תלמידיו. ובמקום להתייאש. במקום לצווח ולבכות, במקום להיכנע, במקום לחזור בו מדרכו, במקום לערוך מלחמות, במקום להתאבד. הלך והקים את התורה מחדש. אולי הפעם זה יצליח. והעמיד חמישה תלמידים, שהם התנאים שכל המשניות יונקות מהם. איזו גדולת של אמונה!
אותו ר' עקיבא שהגמרא מספרת עליו 7 : "ואהבת את ה' אלהיך... רבי עקיבא אומר: בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך. תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה! אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה (דברים ל) "כי הוא חייך וארך ימיך" - כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה - על אחת כמה וכמה. אמרו: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו. אמר לו: פפוס! מי הביאך לכאן? אמר ליה: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים".
כמה זה מייאש שאתה מתמסר למען ה' וה' כיבכול צוחק עליך. אומר לך: "אתה לא בכיוון בכלל" נסית ללמוד תורה ולקדש את שם ה', אבל ה' פועל אחרת. איזו אמונה!
הגמרא מספרת לנו מה היה לר"ע באותו זמן שהיה בבית האסורים 8 :
תנו רבנן: מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין, והיה רבי יהושע הגרסי משרתו. בכל יום ויום היו מכניסין לו מים במדה. יום אחד מצאו שומר בית האסורין, אמר לו היום מימך מרובין, שמא לחתור בית האסורין אתה צריך! שפך חציין, ונתן לו חציין. כשבא אצל רבי עקיבא, אמר לו יהושע, אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך? סח לו כל אותו המאורע אמר לו: תן לי מים שאטול ידי. אמר לו: לשתות אין מגיעין ליטול ידיך מגיעין? אמר לו: מה אעשה שחייבים עליהן מיתה, מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חבירי. אמרו: לא טעם כלום עד שהביא לו מים ונטל ידיו. כששמעו חכמים בדבר, אמרו: מה בזקנותו כך - בילדותו על אחת כמה וכמה. ומה בבית האסורין כך - שלא בבית האסורין על אחת כמה וכמה".
איזו גדלות של אמונה, להקפיד על נטילת ידיים בשעה שבקושי יש לו מים לשתות.
זכור לי אותם שעות של הגירוש מגוש קטיף בהם עמדנו בין שמים וארץ והרגשנו שעשינו ככל שיכלנו וה' כאילו אמר לנו אני רואה כל מה שאתם עושים והחלטתי בכל זאת לגרש אתכם. האמונה זה לקבל את מה שה' מחליט, ולהמשיך הלאה.
אותו ר' עקיבא דמותו מלווה אותנו עד מותו, אחרי כל מה שעשה כל ימיו נגזר דינו למוות, וכך מספרת לנו הגמרא 9 : בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: זו תורה וזו שכרה? (תהלים יז) "ממתים ידך ה' ממתים וגו'! - אמר להם: חלקם בחיים. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא".
זהו כוח האמונה של ר' עקיבא להאמין גם מעבר לשכל והדעת. להמשיך בדרך התורה גם כשנראה שה' לא אתנו. הגמרא שמספרת על הריגתו של ר"ע, מתארת לנו את קריאת שמע שהוא קורא. ממעמד דרמטי זה למדו כל מקדשי ה' בהיסטוריה לקרוא ק"ש ברגעים הקשים ביותר. כלומר, ר"ע מקבל על עצמו עול מלכות שמיים ברגעים הכי קשים של חייו. (ועל זה שאלו תלמידיו).
אולם אם נדייק בלשון הגמרא - 'זמן ק"ש היה' - ניתן להעמיק קומה נוספת. מדוע ר"ע קורא ק"ש ? לא רק כי זהו רגע קריטי של חייו, אלא כי זה היה זמן ק"ש. כלומר, גדולתו של ר"ע היא ביכולת ההתמדה, העקביות! העובדה שר"ע קורא ק"ש כי זה זמן שצריך לומר ק"ש, זו גדולתו.
ר' עקיבא שינק את כוח האמונה מנחשון, לא זכה שהים נבקע לשניים. אבל זכה שכל התורה שבעל פה עברה דרכו כפי שאומרת הגמרא 10 : "אמר רבי יוחנן: סתם מתניתין רבי מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא". שגם כשלא מבינים, גם כשהכל נוגד את ההגיון הפשוט ממשיכים הלאה מתוך אמונה גדולה. זה היסוד של כל התורה שבעל פה. אמונה ב-ה'.
מתוך אמונה מוחלטת בב-ה' לדעת להמשיך לפעול ולעשות כפי שציוונ ה' מגיעים לגילוי שכינה, שזכו לה עמ"י בקריעת ים סוף 11 : "ראתה שפחה על הים מה שלא ראו יחזקאל וישעיה".
שנזכה להמשיך בדרך האמונה, לפעול ולעשות מתוך התבלטות לה' יתברך, וזיכנו ה' להשראת שכינה גדולה בקרוב, עם ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.
^ 1.שמות פרק יד, יא-יב.
^ 2.שמות פרק יד, יג-טו.
^ 3.ילקוט שמעוני תהלים רמז תשצט.
^ 4.מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יד.
^ 5.במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יג.
^ 6.מדרש תנחומא עמוד קיח.
^ 7.ברכות דף סא עמוד ב.
^ 8.עירובין דף כא עמוד ב.
^ 9.ברכות דף סא עמוד ב.
^ 10.סנהדרין דף פו עמוד א.
^ 11.שכל טוב (בובר) שמות פרק טו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
