ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
רבים נוהגים לקשט את בית הכנסת בענפים ובצמחים יפים וריחניים. ראשיתו של המנהג לפני כשש מאות שנים באשכנז (מהרי"ל, רמ"א תצד, ג), ומשם התפשט לרוב עדות ישראל, ספרדים ואשכנזים כאחד. טעם המנהג הוא לקשט את בית הכנסת לכבוד התורה שניתנה לנו בחג השבועות. וכיוון שהתורה מוסיפה חיים נהגו לקשט את בית הכנסת בענפים מן הצומח שמבטאים חיים. וגם בזמן מתן תורה הר סיני התעטף בצמחים לכבוד התורה (לבוש).
ויש מניחים ענפים שיש בהם ריח כדי להוסיף עונג ושמחה, ולבטא את מעלתה הרוחנית של התורה, שאמרו חכמים (שבת פח, ב) ש"מכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמיים". ויש נוהגים להניח ענפי אילן, מפני שבחג השבועות נידונים על פירות האילן, ועל ידי הנחתם יזכרו להתפלל עליהם (מ"א תצד, ה). אבל אין נוהגים לקחת ענפים של עצי פרי כדי שלא לאבדם בחינם. והיו שקישטו גם את הבתים בענפים (רמ"א שם).
אלא שהגאון מווילנא התנגד למנהג זה, הואיל והוא דומה למנהגי הגויים שנוהגים לקשט את בתיהם בעצים לכבוד חגם, וכדי שלא לילך בחוקות הגויים, ביטל את המנהג. ויש נוהגים על פיו (ח"א קלא, יג).
אבל למעשה דעת רוב הפוסקים שאין פגם במנהג, מפני שהאיסור ללכת בחוקות הגויים הוא רק כאשר יש במנהג משום פריצת גדרי הצניעות והענווה, או שהוא מנהג שאין בו שום טעם ותועלת, ורק משום אמונה טפלה של הגויים הוא נעשה. אבל כאן שיש לנו טעמים טובים למנהג, אין לחשוש שמא זה ייראה כהליכה בחוקות הגויים. וכן נוהגים ברוב הקהילות לקשט את בית הכנסת בענפים וצמחים יפים וריחניים.
כיוון שהענפים משמשים לנוי, הם אינם מוקצה, אלא שאם שבועות חל ביום ראשון, אין להניח את הענפים בשבת, שאין להכין משבת ליום טוב (מ"ב תצד, ט).
רביבים (807)
הרב אליעזר מלמד
367 - שמחת פורים בקדושה
368 - בין קודש לקודש
369 - קדושתם של חיי אדם
טען עוד
הנחת עשבים על הרצפה
בעבר כלל המנהג גם הנחת עשבים על הקרקע, ויש מאחרוני זמננו שתמהו מדוע אין ממשיכים בזה. ולדעתם הגאון מווילנא התנגד רק למנהג העמדת הענפים, אבל לשטיחת העשבים לא התנגד (הרב קנייבסקי זצ"ל). אולם נראה שאין נוהגים כיום לשטוח עשבים, מפני שעיקר טעם המנהג לקשט את בית הכנסת, ובעבר כאשר הרצפה לא היתה מרוצפת היה בזה קישוט. אבל כאשר החלו לרצף את הבתים ואת בתי הכנסת, שטיחת העשבים לא הוסיפה קישוט אלא פגעה בנויו, ועל כן נתבטל המנהג (עיין שו"ע שלז, ב, באו"ה 'ויש').
מנהג הקישוט בעבר
כתוב בספר מנהגים דק"ק וורמיישא לרבי יוזפא שמש (ח"א אות קב), שבנוסף לקישוט ארון הקודש והבימה, הניחו בבית הכנסת לפני מקומו של כל חבר או פרנס שושן אחד, ומי שנקרא 'מורנו' ב' שושנים, ולאב בית דין הרבה שושנים, כפי שירצה השמש.
מעשה מהחת"ם סופר
כתב בספר חוט המשולש: "שמעתי כי בכל חג השבועות כאשר לכבוד יום טוב נתפאר בית אלוקינו על ידי עשבים אשר ריחם הטוב נודף ואילנות שונות, ועל מקומו של זקני (רבי משה סופר בעל ה'חתם סופר') זצ"ל בבית הכנסת נהגו לעשות כילה מיוחדת מענפי אילן ומיני עשבים. ופעם אחת קרה, שגבאי אחד של בית הכנסת העביר המנהג הנ"ל ולא הניח לעשותו. וכאשר בא זקני זצ"ל לבית הכנסת בליל יום טוב וראה שנשתנה הלילה הזה מכל לילי חג השבועות, הרע לו מאוד על הגבאי ההוא, ומצא הקפידה מקום לחול עליו, ולא השלים שנתו רחמנא ליצלן". ויש שהעירו: "לא כך היה המעשה, וח"ו לא גרם רבנו משה סופר הסתלקות נפש מישראל וכו', אלא שבאותו יום טוב ממש נשרף ביתו של הגבאי, ואמר רבנו: הוא לקח ממני את ביתי, על כן גם ה' יתברך לקח ממנו את ביתו. אם כך שפך חמתו על עצים ואבנים".
מסתבר שגם 'החת"ם סופר' מסכים שאין חובה לקיים מנהג זה. אלא שכפי הנראה הגבאי נטה לרפורמים ולכן "העביר המנהג הנ"ל ולא הניח לעשותו", ועל כך היתה הקפידא.
דיני הכנה משבת ליום טוב
כידוע אסור להכין משבת ליום טוב, לכן אסור לערוך את השולחן ולשטוף את הכלים בשבת לכבוד יום טוב. אבל דברים שיש בהם צורך לכבוד יום טוב, ועשייתם קלה, מותר לעשות. לפיכך כאשר הולכים לבית הכנסת לפנות ערב, מותר לקחת את המחזור של חג השבועות, ונכון שיעיין בו קצת בשבת, ואזי נשיאת המחזור תהיה גם עבור שבת (פניני הלכה שבת כב, טו).
כאשר צריכים לבשל או לחמם בליל יום טוב אוכל שמונח במקפיא, מותר להוציא אותו מהמקפיא בשבת, כדי שיספיק להפשיר עד שיגיע הלילה, מפני שזו טרחה מעטה לצורך גדול. וכן מותר ביום חם להכניס בשבת בקבוקים למקרר לצורך סעודת ליל יום טוב.
מותר להרבות בשנת הצהריים בשבת, כדי שיהיה כוח ללמוד כל הלילה, מפני שיש בשינה זו גם עונג שבת, ואם כן היא איננה רק הכנה ליום טוב. ובלבד שיקיים את לימוד התורה שצריך ללמוד בכל שבת, שכבר כתבתי שהוא כולל לכל הפחות שש שעות, וכפי שאמרו בפסחים ס"ח, ב': "חציו לבית המדרש". וגם לא יאמר: אני ישן כדי שיהיה לי כוח ללמוד בלילה, כי בזה הוא מבזה את השבת, שהופך אותה ליום הכנה לקראת יום טוב, בעוד שקדושתה גבוהה מקדושת יום טוב (הרב אליהו זצ"ל, פניני הלכה שבת כב, טו). ויש מקילים לומר זאת במפורש, הואיל ואין בזה הכנה לדבר שאסור בשבת (אור לציון, אז נדברו).
סעודה שלישית
המצווה לערוך סעודה שלישית עלולה לגרום שלא יהיה תאבון בסעודת ליל החג, לפיכך ישנן שתי אפשרויות: האחת, לערוך בשעות הצהריים סעודה שלישית גדולה, או לקיים סעודה שלישית קטנה יותר בשעות הסמוכות לחג. העיקר שסעודה שלישית תהיה מכובדת, ומאידך, יגיעו בתאבון לסעודת ליל החג.
הכנת הנרות ליום טוב
כשחל יום טוב במוצאי שבת, צריך להיזהר שלא להדליק נרות לפני צאת הכוכבים, כדי שלא להיכשל בחילול שבת. עוד צריך לזכור לומר לפני הדלקת נרות "המבדיל בין קודש לקודש".
יש להדליק לפני כניסת השבת נר נשמה שידלוק עד לאחר כניסת יום טוב, כדי שיוכלו להדליק ממנו את נרות יום טוב.
כמובן שאסור להכין בשבת את הנרות לכבוד יום טוב. אולם גם ביום טוב יש דברים שאסורים. אסור לחמם ביום טוב את נר השעווה כדי להדביקו בפמוט, וכן אסור לחתוך את שוליו כדי שיוכל להיכנס לפמוט. אבל מותר לתחוב את הנר ולתקוע אותו בתוך הפמוט לצורך הדלקת נרות יום טוב.
אם נותרה שעווה מנר שבת בתוך הפמוט, מותר להסיר אותה על ידי סכין, כדי לתחוב לפמוט את הנר החדש לכבוד יום טוב. וכן מותר לנוהגים להדליק נרונים בתוך כוסיות זכוכית, להסיר את לוחית המתכת שנדבקה לתחתית הכוסית, כדי להניח במקומה נר חדש.
רחצה
כיוון ששבת ויום טוב צמודים, ואנשים רבים רגילים להתרחץ בכל יום, מי שמרגיש צורך להתרחץ בשבת אחר הצהריים או בליל חג השבועות, רשאי להתרחץ במים פושרים, ובלבד שלא יסתרק, משום שהסירוק משיר שיער והדבר אסור מהתורה (פניני הלכה שבת יד, ח).
ברכות השחר לנשארים ערים כל הלילה
גם מי שלא ישן בלילה מברך אחר עלות השחר את ברכות השחר, מפני שברכות השחר נתקנו כהודאה על ההנאה הכללית שמתחדשת לבני האדם בכל יום, ולכן גם מי שלא נהנה באופן אישי מדבר מסוים - מברך עליו. אמנם לגבי מספר ברכות ישנם חילוקי מנהגים.
לעניין נטילת ידיים מוסכם שצריך ליטול ידיים לפני התפילה, אלא שנחלקו האם לברך על נטילה זו. למנהג אשכנז, מתפנים לפני התפילה ובתוך כך נוגעים בגוף במקום מכוסה שיש בו לפעמים זיעה, ובכך מתחייבים בנטילת ידיים בברכה. אולם למנהג ספרד, בכל מקרה אין מברכים על נטילה זו (פניני הלכה תפילה ח, א, 1).
לגבי ברכות התורה, מוסכם שאם ישן במשך היום שלפני כן חצי שעה לפחות, יברך בבוקר ברכות התורה (רע"א, מ"ב מז, כח). ואם לא ישן כלל במשך כל היממה, יש אומרים שעדיין ברכות התורה שבירך ביום הקודם מועילות לו ואין לברכן שוב (רא"ש, פר"ח, גר"א). ולכן טוב לשומען מאדם שישן ולכוון לצאת בשמיעתן. ואם אין שם אדם שאפשר לשמוע ממנו, לדעת רוב הפוסקים יברכן בעצמו, וכך הורו כל פוסקי הספרדים ורוב פוסקי האשכנזים. ויש מפוסקי אשכנז שהורו לכוון לצאת בברכת 'אהבה רבה' (פניני הלכה תפילה י, ז).
וכן הסתפקו לגבי ברכות 'אלוקי נשמה' ו'המעביר שינה', שהואיל והן הודאה מפורשת על ההתעוררות מהשינה, יש אומרים שרק מי שישן בעצמו יכול לברך אותן (א"ר). וכדי לצאת מהספק - טוב לשמוע אותן מחבר שישן ולכוון לצאת בזה. ואם אין שם חבר שצריך לברך אותן, למנהג הספרדים וחלק מהפוסקים האשכנזים יברך אותן בעצמו. ויש מהאשכנזים שסוברים שלא יברך אותן (מ"ב מו, כד).
מתוך העיתון בשבע
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה מחבר שמיים וארץ?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
מהי אמונה?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
