ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- אמרי במערבא
- מסכת פסחים
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פסחים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אלון בן איריס
מה תלמוד לומר שם תזבח את הפסח בערב? אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב.
בבבלי לא הביאו לזה פסוק, ומהירושלמי משמע שהוא איסור דאורייתא. וכן תוס' (ד"ה מקום) הביאו את הירושלמי ודייקו ממנו כך.
ישראל צריכים לאסוף את הדגן פ"ד ה"א [כה.]
הירושלמי כאן הובא גם בתענית פ"ד ה"ב [יט:], ועיין מה שכתבנו שם.
אלו מנהגים חשובים, מלאכה בראש חודש בבלי נ: • פ"ד ה"א [כה:]
נשייא (נשים) דנהיגין דלא למיעבד עובדא באפוקי שובתא (לא לעשות מלאכה במוצאי שבת כל הלילה) - אינו מנהג (נכון, אלא מנהג טעות), עד יפני סדרא (עד שיגמרו את תפילת ערבית בבית הכנסת) - מנהג (נכון), בתרייא ובחמשתא (לא לעשות מלאכה בשני ובחמישי של כל שבוע) - אינו מנהג, עד יתפני תעניתא (עד סוף תענית ציבור) - מנהג, יומא דערובתא (פני משה: הושענא רבה. קרבן העדה: ערבי שבתות וימים טובים) - אינו מנהג, מן מנחתא ולעיל (פני משה: בהושענא רבה. קרבן העדה: בערבי שבתות וימים טובים) - מנהג, יומא דירחא (ראש חודש) - מנהג. אמר רבי זעורה: נשייא דנהגן דלא למישתייא מן דאב עליל (לא לטוות מתחילת חודש אב) - מנהג, (משום) שבו פסקה אבן השתייה.
בבבלי מנהגים אלו לא הובאו. והשו"ע הביא את מנהג איסור עשיית מלאכה בראש חודש (או"ח סי' תיז סעיף א) ואיסור טוויה בתחילת חודש אב (או"ח סי' תקנא סעיף ח).
טעה וחשב שהדבר אסור - מתירים לו בבלי נ: • פ"ד ה"א [כה:]
כל דבר שאינו יודע שהוא מותר וטועה בו באיסור - נשאל והן מתירין לו, וכל דבר שהוא יודע בו שהוא מותר והוא נוהג בו באיסור - נשאל אין מתירין לו.
בבבלי לא חילק, אלא סתם שדברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם, ותוס' (נא. ד"ה אי) הביאו את הירושלמי.
עצי שיטים שנטע אברהם לצורך המשכן פ"ד ה"א [כה:]
אעין דשיטין (עצי שיטים שנטע אברהם לצורך המשכן ויעקב קצץ בירידתו למצרים לשם המשכן) הוו במגדל צבעייה. אתון ושאלון לרבי חנינה חברהון דרבנן מהו מיעבד בהן עבודה (או לנהוג בהם קדושה)? אמר להן: מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש.
בבבלי המעשה בעצי השיטים לא הובא.
המנהגים בסדר הברכות בראש השנה בבלי נא. • פ"ד ה"א [כו.]
הירושלמי כאן הובא גם בראש השנה פ"ד ה"ו [יט:], ועיין מה שכתבנו שם.
לא תתגודדו בפורים בי"ד וט"ו פ"ד ה"א [כו:]
הרי פורים הרי אלו קורין בי"ד ואלו קורין בט"ו (ועוברים על לא תתגודדו)! אמר ליה: מי שסידר את המשנה סמכה למקרא משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר.
בבבלי יבמות יג: הקשה זאת ולא תירץ (ותוס' שם יד. ד"ה כי כתב שלמסקנת הגמרא לא קשה משום שהוא בשתי ערים, ואין בזה לא תתגודדו).
המוליך פירות שביעית - ר"י מיקל בבלי נב. • פ"ד ה"ב [כו:]
כלו מטיבריה ולא כלו מציפורין (מציפורי), אמר לו מציפורין הבאתים אם אין את מאמינני צא והבא לך אף אתה (המוליך ממקום שלא כלו למקום שכלו - רבי יהודה מתיר).
בבבלי הביא זאת ודחה שרבי יהודה לחומרא קאמר 1 .
מדבר הקרוב לארץ ישראל פ"ד ה"ג [כו:]
הירושלמי כאן הובא גם בבבא קמא פ"ז ה"ז [לג:], ועיין מה שכתבנו שם.
מחלוקת כיצד סוס הורג את בעליו במלחמה בבלי נג. • פ"ד ה"ג [כז:]
הירושלמי כאן הובא גם בעבודה זרה פ"א ה"ו [ו:], ועיין מה שכתבנו שם.
תודוס פירנס ת"ח, קידוש השם של הצפרדעים בבלי נג:
הירושלמי דן בזה בפסחים פ"ז ה"א [מז.], ועיין מה שכתבנו שם.
החזקת לומדי תורה בבלי נג:
הירושלמי דן בזה בסוטה פ"ז ה"ד [לא.], ועיין מה שכתבנו שם.
צא וראה היאך הציבור נוהג בבלי נד.
הירושלמי דן בזה ביבמות פ"ז ה"ב [מ.], ועיין מה שכתבנו שם.
שבעה דברים נבראו קודם העולם - אינו בירושלמי בבלי נד. • פ"ד ה"ד [כח.]
בבבלי הביא ששבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם: תורה, תשובה, גן עדן, גיהינם, כסא הכבוד, בית המקדש, שמו של משיח. ובירושלמי לא הובא 2 .
האש שהדליק אדם הראשון בבלי נד.
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ח ה"ה [ס:], ועיין מה שכתבנו שם.
ערוד הוא עונש על יצירת הפרד בבלי נד.
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ח ה"ה [ס:], ועיין מה שכתבנו שם.
דברים מכוסים ודברים שעלו במחשבה - אינו בירושלמי בבלי נד: • פ"ד ה"ד [כח.]
בבבלי הביא ששבעה דברים מכוסים מבני אדם: יום המיתה, יום הנחמה, עומק הדין, מה בליבו של חבירו, במה משתכר, מלכות בית דוד מתי תחזור, מלכות חייבת מתי תכלה 3 . ושלושה דברים עלו במחשבה ואם לא עלו דין הוא שיעלו: שהמת יסריח, ושישתכח מהלב, ועל התבואה שתרקב. ובירושלמי כל אלו לא הובאו.
מקצת היום ככולו הוא דיעבד בבלי נה.
הירושלמי דן בזה בנזיר פ"ג ה"א [יא:], ועיין מה שכתבנו שם.
ג' אומניות עושין מלאכה בע"פ בבלי נה: • פ"ד ה"ז [כח:]
שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים: החייטים והספרים והכובסין.
בבבלי במשנה הגירסא: עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות.
טעמם של חכמים שלא מתקנים מנעלים במועד בבלי נה: • פ"ד ה"ז [כח:]
וחכמים אומרים: שלוש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים וכו', רבי יוסה בי רבי יהודה אומר: אף הרוצענין, שכן דרך עולי רגלים להיות מתקנין מנעליהן וסנדליהן במועד. ורבנין (רבנן) אמרין: עשירים היו ובבהמה היו עולין (ולא בלו מנעליהם בדרך).
בבבלי ביאר שמחלוקתם היא האם לומדים תחילת מלאכה מסוף מלאכה, ולא משום שעשירים היו.
המשכיר יכול למכור את הבית פ"ד ה"ט [ל.]
הירושלמי כאן הובא גם בבבא מציעא פ"ח ה"ח [לא:], ועיין מה שכתבנו שם.
טבלה של רפואות בבלי נו.
הירושלמי דן בזה בפסחים פ"ט ה"א [סד.], ועיין מה שכתבנו שם.
השם "בן מביא יין" בבלי נז. • פ"ד ה"ט [ל:]
מעשה בבן מביא יין שנתן בנו פיאה לירק לעניים וכו'.
בבבלי מובא אותו המעשה, ושמו הוא בן בוהיין.
מעשה בעניין צדקה פ"ד ה"ט [ל:]
חד זמן צרכון רבנן נידבא (נדבה), שלחון לרבי עקיבה ולחד מן רבנין (ולאחד החכמים) עמיה, אתון בעיי מיעול לגביה (לביתו של תורם גדול, שכינויו היה "מביא יין"), ושמעון קליה דטלייא (ושמעו את בנו) אמר ליה: מה ניזבון לך יומא דין? אמר ליה: טרוכסימון (מין ירק זול), לא מן יומא דין אלא מן דאתמול, דהוא כמיש וזליל (של אתמול שהוא יבש וזול, משום שהיה עני). שבקון ליה ואזלון לון (ולא בקשו ממנו צדקה). מן דזכון (אחרי שתרמו) כל עמא (כולם) אתון לגביה. אמר לון: למה לא אתיתון גביי קדמיי (בהתחלה) כמה דהויתון נהיגין? אמר: כבר אתינן, ושמעינן קליה דטלייא אמר לך מה ניזבון לך יומא דין, ואמרת ליה טרוכסימון, לא מן דיומא דין אלא מן דאיתמל דהוא כמיש וזליל (והבנו שאתה עני ולכן לא באנו אליך). אמר: מה דביני לבין טלייא ידעתון, מה ביני לבין בריי? (בתמיה, אתם יודעים את מה שביני לבין בני, אך לא את מה שביני לבין בוראי, שלצדקה איני מקמץ). אף על פי כך אזלון ואמרון לה והיא יהבה לכון חד מודיי דדינרין (לכו לאשתי שתיתן לכם כף דינרים). אזלון ואמרון לה. אמרה לון: מה אמר לכון - גדיל (גדושה) או מחוק? אמרו לה: סתם אמר לן. אמרה לון: אנא יהבה לכון גדיל, ואין (אם) אמר גדיל - הא כמילוי (כדבריו), ואין לא - אנא מחשבנא גודלנה מן פרני (אתן מכספי). כיון ששמע בעלה כך - כפל לה את כתובתה.
בבבלי כל המעשה הזה לא הובא.
^ 1.דרך הבבלי במקומות רבים לדחות את מסקנות הירושלמי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף סב.
^ 2.הבבלי עוסק גם בענייני העתיד לבוא וגם בדברים שקודם בריאת העולם, אך הירושלמי ממעט בזה. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף נח.
^ 3.הירושלמי ממעט לעסוק בענייני העתיד לבוא. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף נח.
מה המשמעות הנחת תפילין?
אוי ויי!
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הלכות שטיפת כלים בשבת
חידוש כוחות העולם
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
למה ללמוד גמרא?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
