ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

פרק ג - אלו עוברין

לחץ להקדשת שיעור זה
מחלוקת אם תכשיטי נשים או טיפולי נשים בבלי מב:‏ • פ"ג ה"א [יט:]‏
אית תניי תני תכשיטי (נשים, כחל ושרק) ואית תניי תני טיפולי (שמשירות את השער). מאן דאמר טיפולי כל שכן תכשיטי, מאן דאמר תכשיטי הא טיפולי לא.
בבבלי דחה שאינו תכשיטי אלא טיפולי.
מצה מתובלת פ"ג ה"א [יט:]‏
יוצאין במצה מתובלת אף על פי שאין בה טעם דגן, והוא שיהא רובה דגן.
בבבלי לו. דנו על מצה שנילושה ביין ושמן ודבש, וחילקו בין יו"ט ראשון ליו"ט שני.
לבשל שלוש פעמים בכלי של חמץ פ"ג ה"א [כ.]‏
רבי ירמיה רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב: קדירה שבישל בה מודה (משהו) לא יבשל בה מאותו המין, אלא לאחר הפסח. הא ממין אחר מותר. ובלבד לאחר שלשה תבשילין.
בבבלי ל: דן בליבון והגעלה מחמץ, ולא הובא את דין שלושה בישולים. בעבודה זרה לג. לגבי כלי שהיה בו יין נסך הוזכר לשפוך בו מים שלוש פעמים.
מחלוקת בטעם כעיקר ובהיתר מצטרף לאיסור בבלי מד:‏
הירושלמי דן בזה בנזיר פ"ו ה"א [כז.], ועיין מה שכתבנו שם.
כופת שאור שייחדה לישיבה - מה דעת חכמים בבלי מה:‏
הירושלמי דן בזה בפסחים פ"ב ה"ב [יג.], ועיין מה שכתבנו שם.
שני חצאי כזית בצק שחוט מחבר ביניהם בבלי מה:‏ • פ"ג ה"ב [כ:]‏
חברייא בשם רבי יוחנן רבי סימון בשם רבי יושוע בן לוי: בנקלף כולו כאחת (שני חצאי כזית חמץ שיש ביניהם חוץ של בצק - אם כשקולף אחד מהם נקלף גם השני - מצטרפים). עד כדון לח (שהבצק לח ויכול להיקלף), יבש - מאחר שאילו היה לח היה נקלף כולו כאחת ואפילו יבש כסדר הזה. רבי ירמיה בשם רבי זעירה: שני חצאי זתים בתוך הבית - אין הבית מצרף, בתוך הכלי - הכלי מצרף.
בבבלי גם כן כתב ששני חצאי זית שיש חוט ביניהם, אם ינטל החוט וניטלים איתו מצטרף, אך לא דן ביבש. ולעניין בית מחלק להיפך, שהכלי לא מצרף והבית כן.
דינים שונים של חיבור לטומאה ולא להזייה בבלי מה.‏ • פ"ג ה"ב [כא.]‏
רבי שמעון בן לקיש אמר כך שנה רבי: צואה שתחת הכסא חיבור לטומאה ואינו חיבור להזייה. רבי שמעון בן לקיש בשם רבי שמעון בר כהנא: אבר מדולדל, צפורן מדודלת, וצואה שתחת הכסא, והידוק, קירויה וכרויה. רבי יוסי בי רבי בון אמר: אף כשות שליקטו חיבור לטומאה ואינו חיבור להזייה (כל זה הובא בגלל הדין של שני חצאי כזית).
בבבלי לא הביא את דינים אלו 1 .
בצק מחמיץ בארבעה מיל בבלי מו.‏ • פ"ג ה"ב [כא.]‏
לא היה שם (בצק) אחר כיוצא בו שהחמיץ עד איכן (מתי הזמן שיחמיץ)? רבי יעקב בר אחא רבי עולא דקיסרין בשם רבי חנינה: עד כדי הילוך ארבעת מיל.
בבבלי השיעור הוא מיל אחד.
שומרים אוכלים במקומם בלי נטילת ידיים בבלי מו.‏
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ח ה"ב [נח.], ועיין מה שכתבנו שם.
מחלוקות נוספות האם עדיף לעבור בשוא"ת או בקו"ע בבלי מט:‏ • פ"ג ה"ג [כב.]‏
הירושלמי כאן הובא גם בעירובין פ"י הי"ד [סה.], ועיין מה שכתבנו שם.
אליהו לא בא בשבת ויו"ט פ"ג ה"ו [כג:]‏
מובטחין אנו שאין אליהו בא לא בשבתות ולא בימים טובים.
בבבלי יג. הגירסא: כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח. וקרבן העדה הגיה שגם בירושלמי צריך לגרוס "לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים".
גדול השלום שהוקש לפסח ומילה בבלי מט.‏ • פ"ג ה"ז [כג:]‏
אמר רבי יוסה בי רבי בון: בוא וראה מה גדול הוא השלום שהוקש (במשנה) לשני דברים שחייבין עליהן כרת - מילת בנו ושחיטת פסחו.
בבבלי לא הובא.
מילה ופסח - מי קודם פ"ג ה"ז [כג:]‏
מילת בנו ושחיטת פסחו מי קודם? אמר רבי פינחס: מן מה דכתיב המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו, הדא אמרה שמילת בנו קודמת לשחיטת פיסחו.
בבבלי לא הובא.
מה גדול - תלמוד או מעשה, מעשה בתלמיד שגמל חסד פ"ג ה"ז [כד.]‏
כך שנה רבי: המעשה קודם לתלמוד, נמנו בעליית בית ארוס בלוד: התלמוד קודם למעשה. רבי אבהו שלח לרבי חנינה בריה יזכי (שילמד תורה) בטיבריה. אתון ואמרון ליה: גמל הוא חסד. שלח ומר (ואמר) ליה: המבלי אין קברים בקיסרין שלחתיך לטבריא? שכבר נמנו וגמרו בעליית בית ארום בלוד שהתלמוד קודם למעשה. רבנין דקיסרין אמרין: הדא דתימר (זה נאמר) בשיש שם מי שיעשה, אבל אם אין שם מי שיעשה המעשה קודם. דלמא (מעשה): רבי חייה רבי יסי רבי אימי ענון (התאחרו) למיתי גבי רבי אלעזר. אמר לון: אן הויתון (היכן הייתם)? אמרין ליה: גמל (גמלנו) חסד. אמר לון: ולא הוה תמן חורנין (אחרים שיעשו זאת)? אמרין ליה: מגור הוה (הוא היה גר ולא היו לו קרובים שיתעסקו בו).
בבבלי מעשה זה לא הובא. הדיון אם תלמוד גדול או מעשה גדול הובא בקידושין מ:, והחילוק בין מצוה שיכולה לעשות ע"י אחרים לאינה יכולה לעשות ע"י אחרים הובא במועד קטן ט.
גירסא הפוכה במחלוקת האם חוזרים בכזית או בכביצה בבלי מט:‏ • פ"ג ה"ח [כד:]‏
עד כמה הן חוזרין, רבי מאיר אומר: זה וזה בכזית, רבי יהודה אומר: זה וזה כביצה וכו'. אית תניי תני ומחלף (יש גירסא שהדעות הפוכות). רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסי במתניתן אמר רבי יודן סימנא מן ההיא דברכות - עד כמה מזמנין עד כזית, רבי יהודה אומר עד כביצה (ולכן גם במשנתנו בפסחים הגירסא הנכונה היא שרבי מאיר אומר בכזית ורבי יהודה בכביצה).
בבבלי במשנה יש את הגירסא ההפוכה, שרבי מאיר אומר בכביצה ורבי יהודה אומר בכזית. ואכן הבבלי הקשה על סתירה מהמשנה בברכות שרבי מאיר אומר בכזית ורבי יהודה בכביצה. ובאחד התירוצים באמת תירץ שמוחלפת השיטה, ולא פירש האם מוחלפת בפסחים או בברכות. והיפה עיניים (בברכות שם) הוכיח מהירושלמי כאן שהמשנה בפסחים מוחלפת. אמנם תוס' (ברכות מט: ד"ה רבי) פירשו שהמשנה בברכות היא זו שמוחלפת 2 .
המעשה שפרחה רוחו וחזר - אינו בירושלמי בבלי נ.‏ • פ"ג ה"ח [כד:]‏
בבבלי הביא מעשה ברב יוסף בריה דריב"ל שחלש ופרחה רוחו וחזר, ואמר "עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה, ושמעתי שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, ושמעתי שהיו אומרים הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן" (וכן הובא בבבא בתרא י:). ובירושלמי מעשה זה ומימרות אלו לא הובאו 3 .
השם המפורש היה משתכח מהציבור בבלי נ.‏
הירושלמי דן בזה ביומא פ"ג ה"ז [יח:], ועיין מה שכתבנו שם.




^ 1.מצאנו שהירושלמי מדמה סוגיות בנושאים שונים. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎סד‎.
^ 2.בכמה מקומות אותה מחלוקת מובאת גם בבבלי אך הדעות הפוכות. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎‎ע‎.
^ 3.דרך הירושלמי לא להביא אגדות מחודשות, והבבלי מביאן. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎נא‎.
עוד בנושא מסכת פסחים

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il