^ 1. המנהג מוזכר כבר ב"לקט יושר" (תלמידו של בעל "תרומת הדשן", חי לפני כ-550 שנה חלק יו"ד (עמ' 59).
^ 2. לצד ה"לקט יושר" הנ"ל, המעיד על המנהג בזמנו בנוישטט שבאוסטריה, יש לציין את שו"ת "ניר לדוד", המתייחס (בסי' ר) למנהג כזה בקהילת וויטצען (הונגריה); לתשובתו של הרב יעקב יוסף גינז ("הרי בשמים", רב קהילת ביסרמין) שהודפסה בקובץ "צפונות" (יז עמ' מח והלאה) ובתוך הדברים. (עמ' נא) מוזכר מנהג זה כ"מנהג בכל תפוצות ישראל". בדורנו הוזכר המנהג גם בספר "חשוקי חמד" (הר"י זילברשטיין ברכות כח ע"א) כמנהג רגיל ופשוט; בספר "שו"ע המקוצר" (הר"י רצאבי, לפי מנהג תימן יו"ד סי' קסה סע' כד) נזכר כ"מנהג הרבה מקומות"; בספר "דרך התורה" (על-פי פסקי הרב מרדכי אליהו במבוא לפרק ג סעיף 3), הגדיר זה מנהג כ"מנהג נפוץ" וכתב ש"טוב שיתקנו" לנהוג כך; וכן נזכר בקובץ "אוצרות הסופר" יא עמ' קא, בתוך "מנהגי קהל תורה עץ חיים – ספר תורה" סעיף כז, המדובר במנהגי קהילה בלונדון, שעיקרי מנהגיה מבוססים על מנהגי החתם סופר וקהילת פרשבורג).
^ 3. שו"ת "ניר לדוד" שם בהערה, תשובת הרי"י גינז הנ"ל, "שו"ע המקוצר" שם. ועיין עוד ב"ניר לדוד", שמרמז לטעם נוסף על-ידי ההשוואה שעושה (השואל, והוא מסכים לכך) לגמרא בתענית כח ע"א: "כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה, ועמדו אלו והתנדבו משלהם. וכך התנו נביאים שביניהן: שאפילו לשכה מלאה עצים – יהיו אלו מתנדבין משלהן", ונראה שמטרת התקנה היא עידוד לתורמים על-ידי מתן כבוד לתרומתם.
^ 4.כך מסתבר לפי טעמו הנ"ל של המנהג, וכך מפורש בתשובת הרי"י גינז הנ"ל, וכן כתבו ב"דרך התורה" (שם) וב"שו"ע המקוצר" (שם הערה קכב). גם ב"חשוקי חמד" הנ"ל מוזכר המנהג רק ביחס לשבת. ובקובץ "אוצרות הסופר" הנ"ל נאמר שהמנהג הוא אף בחול ובמועדים, אך נראה שזהו החריג, והמנהג הרווח יותר ואף המסתבר כנ"ל הוא שרק בשבתות בשחרית קוראים בספר התורה החדש.
^ 5. אם כי ברוב בתי הכנסת אין מתעוררת כלל שאלה זו ביחס לקריאת "וזאת הברכה" בשמחת תורה, משום שמתחלקים בה לכמה מניינים וקוראים במקביל בכל ספרי התורה, כדי לקצר את משך הזמן הדרוש לקיום המנהג של העלאת כל הציבור לתורה.
^ 6. ב"מנהגי קהל תורה עץ חיים" שבקובץ "אוצרות הסופר" הנ"ל מוזכר בהערה שלפי הנהוג (בקהילתם) אם לבעליו של אחד מספרי התורה יש יארצייט – זכותו היא שיקראו באותו יום בספר התורה שלו. זכות זו גוברת על המנהג לקרוא בספר התורה החדש. ברם לדברים אלה יש מקום רק בקהילה שבה אכן נהוגה זכות זו, וייתכן שיש לכך מקום רק לפי מנהג קהילה זו, שקוראים בספר התורה החדש גם בימות החול ובחגים. לשיטה זו מטרת המנהג אינה הגהה נוספת אלא כבוד לספר התורה החדש או עידוד לתרום ספרי תורה חדשים – מטרה שתושג גם אם יש חריג כנ"ל; מה שאין כן אם המטרה היא הגהה, שאז יש להקפיד לקרוא בספר התורה כל שבת בשחרית (ואם יש מנהג כנ"ל לגבי יארצייט, ויש לאחד מבעלי ספר התורה האחרים יארצייט בשבת – ניתן לתת לו את "זכותו" בקריאה שבמנחה).
^ 7. וזאת אף שלא קיימת באופן זה "חזקה" לבעלי ספרי התורה הישנים שיקראו בספרים שלהם (שו"ת "בנימין זאב" סי' קפב, וכדבריו נפסק באו"ח סי' קנג, "מגן אברהם" ס"ק מה, "אליה רבה" ס"ק לא ו"משנה ברורה" ס"ק ק). עיין עוד בתשובת הרי"י גינז הנ"ל, שהדגיש שלאחר השנה הראשונה אין שום קדימות לספר התורה החדש על פני קודמיו, אך בדבריו לא פורש אם מדובר במצב שבו הספר החדש שייך לציבור וקודמיו הם פרטיים.