ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

כַּאֲרִי יִתְנַשָּׂא

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אב תשע"ג

כַּאֲרִי יִתְנַשָּׂא


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
רות בת שרה

בידך להיות "אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם"
רבי אלעזר אזכרי זיע"א היה צדיק נסתר, והוכר כשמש בבית הכנסת בצפת. רק מתי מעט, וביניהם האר"י הקדוש, ידעו על מעלתו הגדולה. באחרית ימיו הוא התגלה וכתב את תורתו ב"ספר חרדים". בספר זה הוא מביא את המשנה במסכת אבות (א יב): "הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה".
שואל רבי אלעזר אזכרי זיע"א: למה הלל הזקן אומר ללמוד מאהרון על אהבת השלום? הרי זה פסוק מפורש בתהילים (פרק לד) "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ". אפשר ללמוד את המעלה הזאת מתנאים ומאנשים רבים אחרים, מה מיוחד באהרון דווקא?
משיב רבי אלעזר אזכרי כי החידוש של הלל הזקן הוא הלשון "הֱוֵי", שהיא לשון ציווי. שלא יאמר אדם: "אני איני יכול למחול לפלוני שביזה אותי"; "הטבע שלי קשה ולא אוכל להפכו"; "לעולם לא תהיה לי אהבה עמו". אומר על זה רבי אלעזר אזכרי זיע"א: "זה דרך אומות העולם שעברתם שמורה נצח, וקצת רשעי ישראל. ובא הלל להשמיענו, שאין זה אמת, אלא הרשות נתונה להפוך לבם מרעה לטובה ולהעשות הויה חדשה ובריה חדשה. וזהו שאמרו רז"ל (ב"ר לד, יא) 'רשעים הם מסורים ביד לבם אבל הצדיקים לבם מסור בידם'. ומה שאמרו שילמדו מאהרן, לפי שהיה לו זה אומנותו, מתבטל מתלמודו והולך לשים שלום במקומו ורודף שלום למקום אחר כשהיה שומע שיש מחלוקת". ומסיים רבי אלעזר אזכרי: "וכן היה פה צפת הרב רבי יוסף סאראגוסי רבו של הרב רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז), שהיה משים שלום תמיד בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו אפילו בין הגויים, וזכה לראות את אליהו. ובמקום שראהו, קרוב לציון התנא רבי יהודה בר אלעאי, שם חצב לו קבר".


סוד הקבלה
יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ
בכל שנה מגיעים עשרות אלפי אנשים ביום ההילולא של האר"י ז"ל, ביום ה' באב, לציונו בבית העלמין בצפת ומתפללים שם ונושעים. יש הרבה ששואלים מה היה כל כך מיוחד באר"י הקדוש, שמאות אלפים באים לציונו, ולמה זכה למעלה כל כך גדולה.
מסתבר שהגילוי של האר"י ז"ל הוא חשוב מאוד לדורנו ולא רק ליחידי הסגולה שלומדים את ספריו. התורה שלו צריכה להשפיע על כל אחד מאתנו ועל כל העולם כולו. צריך להבין שהלימוד הזה לא עוסק בדברים רחוקים. הלימוד הזה הוא לדעת את ה'. לדעת את שמו. הלימוד הזה הוא קיום מה שנאמר בתורה לכל אחד מאתנו: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד" (דברים ד לט). לדעת שה' הוא האלוקים של כל דבר, בשמים ממעל ועל הארץ מתחת.

וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ

אפשר לראות שיש פה גם ציווי לדעת וגם ציווי להרגיש בלב. כך גם אומר דוד המלך לשלמה בנו: "וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱלֹקֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ ה' וְכָל יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ – יִמָּצֵא לָךְ וְאִם תַּעַזְבֶנּוּ – יַזְנִיחֲךָ לָעַד" (דברי הימים א כח). מי שרוצה לעבוד את ה' "בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה", צריך לדעת את ה' – "דַּע אֶת אֱלֹקֵי אָבִיךָ".
עבודת ה' בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה היא לא רק למלכים. כולנו משמיעים לאוזנינו פעמיים בכל יום בקריאת שמע את המצווה: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ". אם הדרך לאהוב את ה' עוברת דרך ידיעת ה' – זה מה שמוטל עלינו לעשות.

שיוויתי ה' לנגדי תמיד
הלימוד הזה מקשר אותנו לקב"ה ומאפשר לנו להתפלל כמו שצריך. לקיים "שיוותי ה' לנגדי תמיד" בפועל ממש בתפילה ובכל שעה ביום. כך אומר הזוהר (חלק ב דף ריג/ב): "ברזין אלין יכיל בר נש לאתדבקא במאריה, למנדע שלימו דחכמה ברזא עלאה. כד פלח למאריה בצלותא, ברעותא בכוון לבא, אדבק רעותיה כנורא בגחלתא". בלימוד סודות אלו אדם יכול להידבק בריבונו של עולם. לדעת את שלמות החכמה. כשהוא עומד בתפילה הוא מכוון את לבו ואת רצונו. כמו להבה בגחלת.

הנותן ריח טוב בסודות
בזוהר חדש שיר השירים מובא שהלומד קבלה מכיר את תפקידו בעולם. "זַכָאִין כָּל אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, לְמִנְדַע בְּחָכְמְתָא דְמָארֵיהוֹן, וְאִינוּן יָדְעֵי וּמִסְתַּכְּלִין בְּרָזִין עִילָּאִין. בְּגִין דְּכַד בַּר נָשׁ נָפֵיק מֵהַאי עָלְמָא, בְּהָא אִסְתַּלְּקוּ מִנֵּיהּ כָּל דִּינִין דְּעָלְמָא. וְלָא עוֹד, אֶלָּא דְּפָתְחִין לֵיהּ תְּלֵיסַר תַּרְעֵי דְרָזֵי דַּאֲפַרְסְמוֹנָא דַכְיָא, דְּחָכְמְתָא עִילָּאָה תַּלְיָיא בְּהוּ". כל הדינים והמקטרגים מוסרים ממנו. ולא עוד, אלא שפותחים לו שערים של סודות נפלאים שיש בהם ריח טוב ונפלא, שהחכמה העליונה תלויה בהם.
הזוהר מאריך להסביר את מעלת החכמה הזאת וכותב כי מלבד שהאדם לומד בחכמה זו לדעת את ה', הוא לומד גם מה תפקידו של עם ישראל בעולם, מה תפקידו האישי של כל אחד ואחד – "לְמִנְדַע לֵיהּ לְגוּפֵיהּ, וּלְאִשְׁתְּמוֹדָע מֵאָן אִיהוּ. וְאֵיךְ אִתְבְּרֵי, וּמֵאָן אָתֵי. וּלְאָן יְהַךְ". לדעת על נפשו ונשמתו – "לְמִנְדַע וּלְאִסְתַּכָּלָא בְּרָזִין דְּנִשְׁמָתֵיהּ". להבין מה הקב"ה עושה בעולמו – "וְחַד לְאִסְתַּכָּלָא בְּהַאי עָלְמָא, וּלְמִנְדַע עַלְמָא דְּאִיהוּ בֵּיהּ, וְעַל מַה יִתְתַּקַּן", ובעולמות העליונים.
כך מעיד על האר"י ז"ל תלמידו: "כי הנה מורי ז"ל, היה משיג בחכמתו, כל איש ואיש מישראל – מקום שרשו בתורה, והיה מלמד לכל אחד ואחד אותם הפירושים שעל התורה המתייחסים לנשמתו".

קבלה – בזמן בית המקדש
מראות אלוקים – כל הדורות
אחרי שהגמרא במסכת ברכות (לב) אומרת כי מאז שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה, היא אומרת "מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִפְסְקָה חוֹמַת בַּרְזֶל בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל ד) 'וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל, וְנָתַתָּ אוֹתָהּ קִיר בַּרְזֶל בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר'".
החידוש בדברים אלו הוא שגם השפע האלוקי שהיה בזמן בית המקדש פסק והצטמצם למינימום. כלפי מה הדברים אמורים? כלפי הנבואה ורוח הקודש והשפע שהיה גורם לחכמים להיות "כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק".
כל כך גדול היה השפע הזה, עד שאמרו חכמים כי בזמן בית המקדש הראשון היו נביאים בעם ישראל כפליים כיוצאי מצרים (מגילה יד ע"א). המספר הזה היה כמעט בכל דור, אפילו בדורו של אליהו הנביא. הנבואה הזאת פסקה בחורבן בית ראשון כש"נִפְסְקָה חוֹמַת בַּרְזֶל בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם". אחר כך בימי הבית השני הם חזרו מעט (יומא כ"א ע"ב) ובחורבנו הם נפסקו כמעט כליל.
כך כותב רבי חיים ויטאל (עץ חיים - הקדמת מוהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות): "הנה החכמה הזאת היתה נגלית באתגלייא עד פטירת הרשב"י ע"ה ומאז ואילך נסתם חזון כנ"ל". ולמה נסתם כל חזון? כי באותו תקופה נחרב הבית השני ונפסקה פעם נוספת חומת הברזל בין ישראל לאביהם שבשמים.

דמעות פורצות חומת ברזל
אחרי חורבן הבית הראשון וחורבן הבית השני לא נפסק לגמרי הקשר בין ישראל לאביהם שבשמים. גם חומת הברזל הזאת נפרצת לפעמים בתפילה על-ידי דמעות. "שערי דמעות לא ננעלו". גם שערי החכמה היו נפתחים לפעמים לאנשים שהיו מתאמצים בהם מאוד. אחרי החורבן השני ופטירת רשב"י הסתלקה החכמה מהארץ ולא נשאר בה אלא מעט, כמו צנצנת המן שנשארה אחרי שהפסיק לרדת מן. נשאר קצת שמור בקודש הקדשים בציווי ה'.
כך כותב הזוהר (פרשת ויחי דרי"ז ע"א) "סָלִיק רִבִּי אַבָּא יְדוֹי עַל רֵישֵׁיהּ, וּבָכָה וְאָמַר, רִבִּי שִׁמְעוֹן רֵיחַיָיא דְּטַחֲנִין מִנֵּיהּ מַנָּא טָבָא כָּל יוֹמָא, וְלָקְטִין לֵיהּ. כְּמָה דִכְתִיב, (במדבר יא) הַמַּמְעִיט אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים, וְהַשְׁתָּא רֵיחַיָּיא וּמַנָּא אִסְתַּלְּקוּ וְלָא אִשְׁתָּאַר בְּעַלְמָא מִינֵיהּ, בַּר כְּמָה דִכְתִיב, (שמות טז) קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעוֹמֶר מָן וְהַנַּח אוֹתוֹ לִפְנֵי ה' לְמִשְׁמֶרֶת. וְאִלּוּ בְּאִתְגַּלְּיָיא לָא כְּתִיב, אֶלָּא לְמִשְׁמֶרֶת, לְאַצְנָעוּתָא. הַשְׁתָּא מַאן יָכִיל לְגַלָּאָה רָזִין, וּמַאן יִנְדַע לוֹן".
רבי אבא נשאל שאלה עמוקה בסודות התורה. הניח רבי אבא ידו על ראש מי ששאל אותו, ובכה ואמר לו כי הרחיים של רבי שמעון היו טוחנים כל יום מַן טוב, ועכשיו הסתלק ולא נשאר בעולם מזה. רק מעט למשמרת כמו צנצנת המן. אבל בגלוי זה לא נמצא. עכשיו מי יכול לגלות את סודות התורה ומי יודע אותם.
"וכל אחד מהחכמים היודעים בחכמה הזאת מאז ואילך היו עוסקים בה בהסתר גדול ולא באתגלייא, ולא היה מגלה אותה אלא לתלמידו היחיד בדורו, ואף זה בראשי פרקים מפה אל פה, מגלה טפח ומכסה אלף טפחים" (דעת ותבונה למוהרי"ח - פתיחה ראשונה).

גאולה מצנצנת המן
כתב רבי חיים ויטאל כי זו הסיבה שבגללה כתב הרשב"י את ספר הזוהר. "ולכן בראות רשב"י ז"ל ברוח קדשו ענין זה צוה לר' אבא לכתוב ספר הזוהר בדרך העלם להיותו מוצנע למשמרת עד דרא בתראה קריב ליומיה מלכא משיחא כדי שבזכות המתעסקים בו תצמח הגאולה בימינו בע"ה" (ספר עץ חיים - הקדמת מוהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות).
במקום אחר הזוהר ממשיל את המערה שרשב"י למד בה לתיבת נח. כך מסביר הזוהר (זח"ג קנג ב) בפרשת "בהעלותך": "והמשכילים יאירו כזוהר הרקיע אלין אינון דקא משתדלין בספר הזהר דאיהו כ'תיבת נח' וכו'". כמו נח ששמר בתיבה את היכולת להצמיח את החיים מחדש אחרי המבול, כך שימר רשב"י את היכולת להחזיר לעם ישראל את היכולות המיוחדות שלו אחרי הגלות. כמו נח שעשה צוהר שדרכו ייכנסו לקחת את אוצרות החיים של התיבה, כך עשה רשב"י זוהר דרכו יגיעו לאוצרות החיים של ישראל בסוף הגלות.

האר"י פותח את תיבת נח
משיח בן יוסף
בעל "עמק המלך" מספר על האר"י הקדוש, וזה לשונו: "וכן אירע פעם אחת שהאר"י ז"ל בעמדו על ציון שמעיה ואבטליון, והתלמידים עמו, ואמר אל התלמידים, בני תדעו ששמעיה ואבטליון צוו לי לאמור לכם שתתפללו על משיח בן יוסף שלא ימות, עד כאן לשונו של מורנו הר"ר חיים בספר עץ חיים. וכתב על זה, ומרוב טיפשותנו לא היה בנו דעת לשאול אותו, מי הוא המשיח בן יוסף, ולא עמד אלא ימים מועטים, ונתבקש רבינו בישיבה של מעלה, ונודע לנו למפרע שהוא היה משיח בן יוסף, ומרוב ענוותנותו לא רצה לגלות את עצמו" (עיין פרי עץ חיים שער העמידה פרק יט).
זה היה התפקיד האמיתי של האר"י ז"ל בעם ישראל. לעורר ולפעול לגאולה. ממש כמו שאומר המגיד לרבי יוסף קארו באותן שנים בדיוק: "'עת הזמיר הגיע' (שיר השירים ב, יב) – ועלו לארץ ישראל, כי לא כל העתים שוות, ואין מעצור להושיע ברב או במעט".
האר"י ז"ל היה בין הראשונים שנכנסו דרך הזוהר להביא גאולה לישראל ברחמים. "ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי" (פרשת נשא קכ"ד ב). שעל-ידי ספר הזוהר יצאו מן הגלות ברחמים.
האר"י – גואל לישראל
כך כותב רבי חיים ויטאל: "והנה היום אביע חידות ונפלאות תמים דעים כי בכל דור ודור הפליא חסדו אתנו אל ה' ויאר לנו ע"י השרידים אשר ה' קורא בכל דור ודור כנזכר וגם בדורינו זה אלוקי הראשונים והאחרונים לא השבית גואל מישראל ויקנא לארצו ויחמול על עמו וישלח לנו עיר וקדיש מן שמייא נחית הרב הגדול האלקי החסיד מורי ורבי כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה" (ספר עץ חיים - הקדמת מוהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות).

נתמעטה הקליפה בזמן הזה
"והיינו כי הזמן אשר היה בו רבינו הגדול האר"י זיע"א היה ראוי לגילוי החכמה הזאת כי היה באלף הששי ובפרט אחר שעבר ממנו שלש מאות שנה ונכנסה מאה הרביעית ממנו". כי "בימי רבינו האר"י זצ"ל רצה הקב"ה לפתוח שערי אורה ומעיינות החכמה על ידי זכאי האר"י החי, כי היתה נשמתו מעולם התקון מסוד פנימיות של הפנימיות, שכבר נבררו כמה ניצוצות, ולא נשאר אלא ברירת הרגלים, והיה זמן כשר להתגלות שרשי עיקרי פנימיות החכמה, ולמחיה שלחו אלקים, והוציא חמה מנרתיקה והחזיר עטרה ליושנה, לגלות ספוני טמוני קדשי קדשים".
במקום אחר כותב רבי יוסף חיים בהקדמה שנייה כי הדברים התפרסמו בדורות אלו כי נתקיים בהם "וגם עוד שנתמעטה הקליפה בזמן הזה" וזו הבטחה מהקב"ה שהקליפה וכל חייליה הולכים ומתמעטים כל הזמן. שנאמר "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ". וכן "יש סייעתא דשמייא לאדם הלומד לשם שמים שלא יכשל".

גילוי אליהו על-ידי האר"י
לפי זה מובן למה דווקא אליהו הנביא הוא זה שלימד את האר"י הקדוש את החכמה הזאת. כי הוא מוכן לגאולה. שנאמר: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא". וכך כתב רבנו יוסף חיים זיע"א בשם הקדמת התיקונין בכתיבת יד וז"ל: "ואנת אליהו עתיד לאתגלייא בסוף יומיא ואית מאן דעתיד לאתגלייא ליה אפין באפין, ואית מאן דעתיד לאתגלייא ליה בטמירו בעין השכל דיליה וכו". ואתה אליהו עתיד להתגלות בסוף הימים, ויש מי שתיראה אליו פנים בפנים ויש מי שתתגלה אליו בהסתר במחשבה שעולה לו בראשו. וכל מה שכתב שם התקיים ברבנו האר"י ז"ל.
"והנה מלבד החקירות והנסיונות והמופתים אשר ראינו בעינינו מן הרב הנז' זלה"ה, הנה הדרושים והדברים עצמם אשר בחיבורי זה יעידון יגידון וכל רואיהם יכירום כי דברים עמוקים ונפלאים כאלה אין יכולת בשכל אנושי לחברם אם לא בכח השפעת רוח הקודש על ידי אליהו הנביא זכור לטוב".

מעלת האר"י ז"ל
כתב רבי חיים ויטאל: "והנה היום אביע חידות ונפלאות תמים דעים כי בכל דור ודור הפליא חסדו אתנו אל ה' ויאר לנו על ידי השרידים אשר ה' קורא בכל דור ודור כנז', וגם בדורנו זה אלקי הראשונים והאחרונים לא השבית גואל מישראל ויקנא לארצו ויחמול על עמו וישלח לנו עיר וקדיש מן שמייא נחית, הרב הגדול האלקי החסיד מורי ורבי כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה, מלא תורה כרמון במקרא במשנה בתלמוד בפלפול במדרשים והגדות, במעשה בראשית, במעשה מרכבה, בקי בשיחת אילנות, בשיחת עופות, בשיחת מלאכים, מכיר בחכמת הפרצוף הנז' בדברי רשב"י בפרשת ואתה תחזה, יודע בכל מעשה בני אדם שעשו ושעתידים לעשות, יודע במחשבות בני אדם טרם יוציאום מן הכח אל הפעל, יודע עתידות וכל הדברים ההווים בכל הארץ, ולמה שנגזר תמיד בשמים, יודע בחכמת הגלגול מי חדש מי ישן, ואיפת האיש ההוא באיזה מקום תלויה באדם העליון ובאדם הראשון התחתון, יודע בשלהבת הנר ולהבת אש דברים נפלאים, מסתכל וצופה בעיניו נשמות הצדיקים הראשונים והאחרונים ומתעסק עמהם בחכמת האמת, מכיר ברוח האדם כל מעשיו על דרך ההוא ינוקא בפרשת בלק, וכל החכמות הנזכרים היו אצלו כמונחים בחיקו בכל עת שירצה בלתי יצטרך להתבודד ולחקור עליהם, ועיני ראו ולא זר דברים מבהילים לא נראו ולא נשמעו בכל הארץ מימי רשב"י ע"ה ועד הנה.
"וכל זה השיג שלא ע"י קבלה מעשית ח"ו, כי איסור גדול יש בשמושם, אמנם כל זה היה מעצמו ע"י חסידותו ופרישותו אחרי התעסקו ימים ושנים רבים בספרים חדשים גם ישנים בחכמה הזאת, ועליהם הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה, היא הביאתו לידי אליהו הנביא זכור לטוב שהיה נגלה אליו תמיד ומדבר עמו פה אל פה ולמדו זאת החכמה, וכמו שאירע להראב"ד ז"ל כנז"ל בשם הרקאנטי, ואף אם פסקה נבואה מכל מקום רוח הקודש על ידי אליהו הנביא זכור לטוב לא פסק".

חכמת הגאולה
גאולה – לדעת את ה'
כולנו יודעים שבשעת הגאולה לא יישא גוי אל גוי חרב. בזמן הגאולה לא יהיו מלחמות והשפע יהיה גדול. אבל זה לא העיקר. הנביא ישעיה (י"א ט') אומר כי הגאולה היא הכרת ה' ממש. "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים", ועוד פסוקים רבים שמלמדים כי הכרת ה' תקיף את כל הברואים. "תַּרְשִׁישׁ פּוּל וְלוּד מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת תֻּבַל וְיָוָן הָאִיִּים הָרְחֹקִים אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעִי וְלֹא רָאוּ אֶת כְּבוֹדִי וְהִגִּידוּ אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם" (ס"ו י"ט).
כך כותב הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ט ב), כי כל השלום שיהיה בימים ההם נועד שנוכל לדעת את ה' באמת. "ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח". לפי שבאותם הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת. והרמב"ם מביא את הפסוקים שמדברים על כך: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". ונאמר "כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם ה' נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם: וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת ה'. כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם. נְאֻם ה' כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד" (ירמיה פרק לא לב).

גאולה – תורה לכל העולם
ממשיך הרמב"ם ומביא את הפסוק: "וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשָׂרָם וְנתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר: לְמַעַן בְּחֻקֹּתַי יֵלֵכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אֹתָם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹקִים" (יחזקאל יא יט).
הרמב"ם מביא את כל הפסוקים הללו להבין כי זאת המטרה של ימות המשיח וזה תפקידו של מלך המשיח: "מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד, בעל חכמה יהיה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו. ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה' ויבואו כל הגוים לשומעו שנאמר 'וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹקֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם: וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה'".

גאולה – לעבוד את ה' מאהבה
בספר "עץ חיים" (הקדמת מוהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות) הביא את הזוהר שבנוי על מה שפירש רש"י בשיר השירים ש"בנות ירושלים" שכתובות בשיר השירים הם העמים הרבים שלמדו אמונה ודעת מעם ישראל. לכן נקראו "בנות ירושלים". שואל הזוהר, למה כתוב "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (שיר השירים פרק ב ז)?
כותב רבי חיים ויטאל: "פירוש הדברים כי הנה היתה השבועה הגדולה לאלקים שלא יעוררו את הגאולה עד שאותה האהבה תהיה בחפץ ורצון טוב כמ"ש 'עד שתחפץ' – כבן העובד את אביו ועיין בכל פלטרין דיליה ובכל גניזין דיליה ולא כעבד העובד במשנה ולוקח השפחה על מנת לקבל פרס. וכבר אמרו רז"ל כי זמן השבועה היא עד אלף שנים כמ"ש ז"ל בברייתא דר' ישמעאל בפרקי היכלות ע"פ דניאל וז"ל ואתיהבון בידיה עד עידן ועידנין ופלג עידן". לכן העולם כבר בשל לעבוד את ה' מאהבה ולא מיראה ולכן שלחו משמים את האר"י ז"ל להתחיל ללמד את תורת הגאולה.
כל הדברים הללו מסבירים לנו מעט מה היה תפקידו של האר"י ז"ל לטובת כלל הציבור. ואף אם יש אנשים שלא לומדים את תורתו, הם שומעים את דבריו מתלמידיו ומתלמידי תלמידיו וכך הם מתחברים לאהבת ה' ולימות המשיח האמיתיים, שהם הקרבה הגדולה והאהבה הגדולה לאלוקים.
"וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם: וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם: אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמֲמִיּוּת". במהרה בימינו אמן.

סיפורים על הרב זצ"ל
להסיר חרון אף מישראל
בשעה שהיו ההורים של הילדה הודיה קדם בבית הרב זצ"ל, התקשר המזכיר של הרב, הרב שמואל זעפרני, לרב עזרא שיינברג מצפת ואמר לו בשם הרב שייקח עשרה בחורים לציון של האר"י ויתפללו שם, ולמחרת בבוקר יגיד לו איפה נמצאת הילדה. כך עשה הרב עזרא שיינברג עם עשרה אנשים בקברו של האר"י ז"ל, ובבוקר התקשר לבית הרב לומר לו איפה נמצאת הילדה.
"אתה יודע איפה היא?" – שאל הרב אליהו.
"אני חושב שכן" – השיב הרב שיינברג.
"האם ביער?" – שאל הרב אליהו.
"כן" – השיב הרב שיינברג.
"בתוך מזוודה?" – שאל הרב אליהו.
"כן, עטופה בשמיכה" – השיב הרב שיינברג.
"בסדר", אמר הרב אליהו, "אחרי שהתפללתם על קברו של האר"י כבר ימצאו אותה השוטרים. הוא כבר יעשה את המלאכה".
אחר כך יאמר הרב עזרא שיינברג כי הוא הבין שכל השליחות של הרב לקברו של האר"י לא הייתה לגלות את המקום של הילדה, שהרי את זה הרב כבר ידע מעצמו. המטרה הייתה להתפלל בקברי הצדיקים שיעשו את המלאכה לגלות את הרוצח להסיר חרון אף מישראל.


ארון שנושא את נושאיו
הרב אייל יעקובוביץ', ראש ישיבת ההסדר בצפת: פעם ליווינו את הרב לתפילת ותיקין של בוקר שבת. היינו בדרכנו לבית כנסת "אבוהב", אור היום עוד לא עלה ואבני הסמטאות בצפת היו עדיין רטובות וחלקלקות. לרגע חשבתי להושיט יד לרב ולסייע לו בהליכה הקשה במדרגות, אבל מייד נרתעתי מכך. ידעתי – חלילה לי מלטעות בטעות של עוזא הכהן, "הארון נושא את נושאיו!".
בהליכה לילית זו לוותיקין, צמוד לרב אליהו, כשעברנו בסמטת אבוהב, היתה לי תחושה עזה, שרבי יוסף קארו צועד על אבנים אלו בדיוק כמו לפני חמש-מאות שנה.
לאחר התפילה אמר הרב לאלו שהיו סביבו: "בשבילי רק ללכת על האבק שדרכו עליו רבי יוסף קארו והאר"י הקדוש, זו סיבה מספיקה לעלות עד צפת". הרגשתי שהתחושה שהיתה לי לפני התפילה התאמתה.

האר"י ז"ל היה בין הראשונים שנכנסו דרך הזוהר להביא גאולה לישראל ברחמים. ממש כמו שאומר המגיד לרבי יוסף קארו באותן שנים בדיוק: "עת הזמיר הגיע"

שות סמס

רכב לחסד. רכשנו רכב ולאחר מכן שמנו לב שזה נעשה בימים שהאר"י כותב שהם ימים מסוכנים. האם יש לחשוש מזה? מה ניתן לעשות כעת?
תפילה ומעשים טובים מעל הכול. קבלו על עצמכם להשתמש ברכב לחסד, להעלות טרמפיסטים כל יום או כל שבוע, והכול יהיה לטובה.

שהחיינו על רכב. סוף-סוף קנינו רכב. אפשר לברך שהחיינו כשאנהג בו לראשונה?
כדאי לקנות חולצה חדשה ולברך.

דיסק בדיעבד. האם אפשר להשתמש בדיעבד בדיסק שנקנה מאדם שספק אם שילם מע"מ?
כן.

אידיאל צמחוני. האם צמחונות מאידיאל היא דבר פסול עד שהעולם יתוקן?
לא פסול.

ישן רעב. מה ההגדרה של עני כיום?
מי שישן רעב מדי פעם. הוא או בניו.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il