^ 1.. בסדר קריאת הפרשיות בחודש אדר ישנה תמיד שבת אחת לפחות שבה אין קוראים פרשיה. ונתנו חכמים סימן לדבר: ז-טו, ב-ו, ד-ד, ו-ביו. היינו אם חל א' באדר ביום ז' בשבוע, הרי שהשבת שאין קוראים בה פרשיה היא ב-טו בחודש, וזהו ז-טו. ואם א' באדר חל ביום ב' בשבוע, אין קוראים בשבת שבו' לחודש (קוראים 'שקלים' בסוף חודש שבט), וזהו ב-ו. ואם א' באדר חל ביום ד', אין קוראים בשבת שבד', וזהו ד-ד. ואם א' אדר חל ביום ו' בשבוע, בשתי שבתות אין קוראים, ביום ב' וביום יו שהוא טז לחודש, וזהו ו-ביו.
^ 2.. תקנת קריאת ארבע הפרשיות קדמה לתקנת קריאת פרשיות השבוע. אמנם כבר מימות משה רבנו תקנו לקרוא בתורה בכל שבת ושני וחמישי. אולם החלוקה ל-54 פרשיות, כדי שבכל שנה נסיים את כל התורה היא מאוחרת יותר. בזמן האמוראים נהגו כך בבבל, אולם בארץ ישראל היו מסיימים את התורה בשלוש שנים. ואילו תקנת ארבע פרשיות והקריאה במועדים נזכרה כבר במשנה ובגמרא (מגילה כט, א - ל, ב).
קריאת פרשת 'זכור' מהתורה, כפי שיבואר בהלכה ו. י"א שגם קריאת 'פרה' מהתורה, וכ"כ בשו"ע או"ח קמו, ב; תרפה, ז. ולרוה"פ קריאתה מדרבנן, עי' מ"ב קמו, יג, ותרפה, טו, כה"ח כח. ולכתחילה מחמירים בה כמו בפרשת 'זכור'.
^ 3.. שנים עשר חודשי לבנה הם 354 ימים (ועוד 8 שעות 48 דקות וכ-40 שניות). ואילו שנת החמה היא כ-365 ימים (ועוד 5 שעות, 55 דקות וכ- 25 שניות). במחזור של 19 שנה, השנים המעוברות הן: 3, 6, 8, 11, 14, 17, 19. שנת תשנ"ח היתה ראשונה במחזור יט.
^ 4.. אמרו במשנה (מגילה ו, ב): "אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים", ובגמרא הוסיפו גם ארבע פרשיות, משמע שלעניין השמחה שווים. וכך משמע ממ"א וגר"א או"ח תקסח, ז. ובמ"ב ד' כתב שגם במוקפים אין מרבים בסעודה בט"ו, ובמנחת יצחק י, נח, כתב שבירושלים יש להרבות בסעודה גם בט"ו.
בר מצווה : כיוון שאדר השני הוא העיקרי, מי שנולד בשנה רגילה בחודש אדר, ושנת בר המצווה שלו בשנה מעוברת, יום בר המצווה שלו יחול באדר השני. אבל אם כשנולד היתה השנה מעוברת והוא נולד באדר הראשון, וגם שנת בר המצווה היתה מעוברת, יום בר המצווה שלו יחול באדר הראשון.
יום זיכרון ( יורצייט ) שחל באדר, למנהג ספרדים בשנה מעוברת מקיימים את יום הזיכרון באדר השני, שהוא אדר העיקרי לעניין פורים וארבע פרשיות. ולמנהג אשכנזים מקיימים את יום הזיכרון באדר הראשון, כדי שלא לדחות את המצווה, ואדר השני הוא עיקרי רק לעניין פורים וארבע פרשיות ולא לשאר העניינים. ועוד, שהואיל וחודש אדר השני יותר שמח, שמקיימים בו את שמחת הפורים, יש מקום לזכור את המתים באדר הראשון. ויש מהאשכנזים שמחמירים לקיימו פעמיים, בשני החודשים (שו"ע רמ"א תקסח, ז, מ"ב מא). אשכנזי שהתחיל לנהוג לצום ביום הזיכרון שבשני האדרים, ימשיך במנהגו. וכן מי שקיבל על עצמו בנדר מפורש להתענות ביום היורצייט, כתבו מ"א ומ"ב שיתענה בשניהם (מ"ב מב). ואם יום הפטירה היה בשנה מעוברת, יקיימו את היורצייט בשנה מעוברת באדר שבו אירעה הפטירה.
^ 5.. בשו"ת קול מבשר ב, מב, למד מהרמב"ם והרמב"ן שמות יז, טז, והחינוך תר"ד, שעיקר מצוות המחייה היא על המלך והציבור, אבל גם יחיד שיכול להרוג חייב להרוג.
ומה שכתבתי שעוד נותרו אח"כ עמלקים, כך מתבאר מהגמ' בב"ב כא, א, שיואב שר צבא דוד טעה בגלל שיבוש רבו, והרג רק זכרים ולא נקבות. וזה היה במלחמה המוזכרת במלכים א, יא, טו-טז. ואף שעיקר המלחמה היתה אז באדום, היינו זרעו של עשו, ואילו עמלק הוא רק חלק קטן מזרעו. משמע שהיו שם קבוצות של עמלקים, ובהם טעה. וכך מבואר בקול מבשר ב, מב.
^ 6.. אף שברור שנפלו שיבושים בהגיית חלק מהמסורות, שכן לפני שיצאנו לגלות היתה הגייה אחת מקובלת בכל ישראל. מכל מקום גם בהגייה משובשת יוצאים ידי חובה, שכל זמן שהיא מקובלת ומוסכמת על ידי קבוצה גדולה מישראל, יש לה תוקף. ואפילו לעניין מצוות חליצה, שהאמירה של האשה והאיש מעכבת, ועליהם לדבר בלשון הקודש, אין מצריכים שיאמרו את נוסח החליצה בכל ההגיות, ומתירים בכך לאשה להינשא (אג"מ או"ח ג, ה), קל וחומר שאין חובה לקרוא את פרשת 'זכור' בכל ההגיות. וכך מובא מרשז"א בהליכות שלמה יח, א, ולמד זאת מדיני נדרים שגם שיבוש לשון נחשב כלשון גמור. אלא שרבים נהגו לדקדק בזה. ואצלנו נוהגים שבתחילה קוראים פרשת 'זכור' במבטא המקובל בכל השנה, ורק אחר הברכה האחרונה, הרוצים לקרוא בהגיות שונות באים וקוראים, אולם בזה שקראו את ההגיות השונות אחר הברכה, מראים שכבר יצאו ידי חובה בקריאה המקובלת.
^ 7.. צריך לזכור בפה, שכן למדו חכמים (מגילה יח, א), שבציווי לא לשכוח את אשר עשה לנו עמלק כבר נצטווינו לזכור את עניינו בלב, ואם כן כאשר נצטוונו לזכור, הכוונה לבטא זכירה זו בפה. ונחלקו הפוסקים בשאלה, מה בדיוק חיוב המצווה מהתורה. מהרמב"ם ורמב"ן משמע שהקריאה בס"ת היא תקנה מדברי חכמים, ומהתורה אפשר לקיים את המצווה בקריאה בחומש או בזיכרון אחר (כתב במרחשת א, כב, עפ"י רמב"ן מסוף כי תצא, שגם בקריאת המגילה בפורים יש משום מצוות זכירת עמלק). אולם לתוס' ולרשב"א ברכות יג, א, לרא"ש ולאשכול, חובה מהתורה לשמוע את הפרשה מס"ת, וכך נפסק בשו"ע או"ח קמו, ב. ולכן, מוליכים ס"ת לחולה או לאסור בבית האסורים, כדי לקרוא לו פרשת 'זכור', מה שאין עושים לצורך שאר הקריאות (מ"ב קלה, מו, ועי' באו"ה שם).
ואם לאחר זמן נמצא שהספר שקראו בו 'זכור' פסול, אין צריך לחזור ולקרוא בס"ת אחר (הליכות שלמה יח, ד). כי לדעת כמה פוסקים יוצאים ידי המצווה בלא ס"ת, וי"א שצריך ס"ת אלא שיוצאים גם בס"ת פסול. ונראה שאם נמצאה הטעות באותה שבת, כיוון שתקנת חכמים שיקראו באותה שבת את פרשת 'זכור' - יחזרו לקרוא.
בתה"ד קח, למד מדברי הרא"ש, שמצוות 'זכור' צריכה להתקיים מהתורה בקריאה מס"ת בפני עשרה. וביארו כמה אחרונים שהטעם לכך, כי הזיכרון צריך לעורר למלחמה, והמלחמה מוטלת על הציבור, ולכן צריך לקוראה בציבור (קרן אורה, מהר"ם שיק). ונראה שגם לדעתו כשאין ציבור מצווה לקוראה ביחיד. ובשעה"צ תרפה, ה, תמה עליו, וסובר שדעת שאר הראשונים שהקריאה במניין מדרבנן בלבד. למעשה, מי שנמצא במקום שאין בו מניין, יקרא בתורה ביחיד. ואם אין לו ס"ת, יקרא מהחומש, שכבר למדנו שיש פוסקים שסוברים שמהתורה יוצאים ידי המצווה גם בלא ס"ת (עי' שו"ת בנין שלמה נד, כה"ח תרפה, לה).
לדעת מ"א, מי שלא שמע בשבת את פרשת 'זכור', יכול לצאת בדיעבד בשמיעת הקריאה של פורים - 'ויבוא עמלק'. ובמ"ב תרפה, טז, פקפק על כך, כיוון שנזכר בה רק מעשה המלחמה בעמלק ולא המצווה לזוכרו ולמחותו. ויש שהציעו שכאשר יגיעו בקריאה השבועית לפרשת 'כי תצא' שבספר דברים, שבסופה כתובה פרשת 'זכור', יבקש מהקורא לכוון להוציאו ידי מצוות הזכירה, וצריך שהקורא והשומע יכוונו לשם המצווה (מקראי קודש פרנק פורים ו). אולם מתוך חשש לשכחה, נלענ"ד שהטוב הוא שאותו יחיד יזדרז לקרוא ביחידות מס"ת את פרשת 'זכור', ובזה יצא ידי חובתו לדעת רוב ככל הפוסקים. ואם יזכור, יהדר אח"כ לצאת בקריאה שבפורים ובפרשת 'כי תצא'.
נחלקו האחרונים בטעם המצווה, ל'קרן אורה' היא כדי למחותו, ולאחר שיימחה אין עוד מצווה. ולמלאכת שלמה גם לאחר שיימחה, תשאר המצווה לזוכרו, מפני יסודות האמונה שבה (ועי' באנציקלופדיה תלמודית זכירת מעשה עמלק הערות 33-34).
^ 8.. נחלקו הראשונים אם מצוות צריכות כוונה, ונפסק בשו"ע ס, ד, שצריכות כוונה. אמנם בדיעבד גם כשלא היתה כוונה מפורשת, כל היודע שקריאת 'זכור' נועדה לקיים את מצוות זכירת עמלק, היתה בידו כוונה עלומה, ויצא ידי חובה. אבל מי שלא ידע לשם מה קוראים פרשת 'זכור', לדעת המצריכים כוונה - לא יצא (ח"א, מ"ב ס, י). מי שלא שמע את כל המילים, אם שמע את עיקר עניין זכירת עמלק - יצא (הליכות שלמה יח, א).
^ 9.. אין זו מצווה שהזמן גרמה, מפני שמהתורה אפשר לצאת ידי המצווה בזכירה פעם אחת, ואין לה זמן קבוע. אלא שלדעת רבים כיוון שנשים אינן נלחמות אינן מחויבות לזכור מחיית עמלק (החינוך תרג). ובתורת חסד לז, כתב שלדעה שמהתורה אין צריך לקרוא 'זכור' אחת לשנה, אלא אפשר לצאת בכל צורת זיכרון כל כמה שנים, ממילא מצוות הקריאה מדברי חכמים ולגברים בלבד. וגם לאבנ"ז או"ח תקט, ומרחשת א, כב, נשים פטורות. ויש אומרים שנשים חייבות, שכן במלחמת מצווה גם נשים חייבות (מנחת חינוך), והרדב"ז פירש (על הרמב"ם מלכים ז, ד) שהן חייבות לספק מים ומזון. ובשו"ת בנין ציון ב, ח, הוסיף שמתוך הזכירה תצמח תועלת, וכמו יעל שהרגה את סיסרא, אסתר את המן ויהודית את השר היווני.
לפיכך, לכתחילה תשמענה במניין, ואם לא - טוב שיקראו להן בספר בלא מניין, ואם לא - טוב שיקראו את הפרשה מחומש. ואמנם יש מהאחרונים שכתבו שאין מוציאים ס"ת עבור נשים, וכ"כ בשו"ת קנין תורה ז, נג, והליכות ביתה ט, ח. אולם לא מובן מה הבעיה בהוצאת ס"ת, שהרי מעיקר הדין מותר להוציאו כדי ללמוד בו. וכן נהגו בכמה קהילות להוציאו עבור קריאת נשים, כמובא במנחת יצחק ט, סח, ותורת המועדים ב, יג.
^ 10.. לרמב"ם אפשר לקבל גר מעמלק, ולדעתו אין הלכה כר' אליעזר במכילתא סוף פרשת בשלח, מפני שיש שם דעה נוספת של ר' אלעזר המודעי, וכן הגמ' על בני בניו של המן אינה כדעתו. וכ"כ החיד"א בספר יעיר אוזן (מע' ג' אות א'). והחזו"א יו"ד קנז, ה, פירש, שדברי ר' אליעזר שאין מקבלים גר מעמלק הם רק בשעת מלחמה. ולאבנ"ז או"ח תקח, מקבלים עמלק להיות גר תושב כפוף לישראל, ולא להיות גר רגיל.
הסוברים שאין מקבלים גרים מעמלק, פירשו שבני בניו של המן לימדו תורה בבני ברק בכמה אופנים. י"א שביחוס הגוים הולכים אחר האב, והם היו מצאצאי המן דרך בת (מהר"י ענגיל בגליוני הש"ס לגיטין שם, מהרש"ם ג, סו"ס רעב). וי"א שלכתחילה אין מקבלים, אבל אם טעו וקיבלו קבלתם קבלה (ישועות מלכו בליקוטים טו). וי"א שרק אם עברו כמה דורות עד שנתגלה שהיה מזרע עמלק - גיורו תקף, אבל אם מיד התברר שהוא מזרע עמלק - גיורו בטל (שבות יהודה על המכילתא). וי"א שהם היו מצאצאי עמלק שהתערב באומות ואחר זמן בא להתגייר, שאין דרך לידע שהוא מזרע עמלק ומקבלים אותו, ואח"כ התברר ברוח הקודש שמלמדי התינוקות הללו הם מצאצאי המן הרשע, וגיורם גיור (ר"ח פלאג'י ב'עיני כל חי' לסנהדרין שם). ואפשר שעמלק יכול להפקיע ממנו דין עמלק בקבלת שבע מצוות, ואח"כ בשלב שני יכול להתגייר (סברה שכתב החיד"א בפתח עינים לסנהדרין שם). ולקול מבשר ב, מב, מותר לקבל גר עמלק אבל כוונת המכילתא שאסור לו לבוא בקהל. ועי' בצי"א יג, עא, ובחזו"ע לפורים עמ' יא-טו.
^ 11.. שאלו הראשונים, היאך תקנו תענית יום לפני פורים, והלא מבואר במגילת תענית שאין מתענים ומספידים בימים שלפני הימים הטובים שקבעו חכמים לישראל. ובאר התוס', שהואיל ובטלה מגילת תענית, גם דין הימים שלפניו בטלו. והרז"ה באר, שדין פורים כדברי תורה שאינם צריכים חיזוק, ומותר להתענות לפניהם. והרא"ש והר"ן כתבו, שהואיל ויש לזה מקור במגילת אסתר - "דברי הצומות וזעקתם", לפיכך מותר להתענות לפניו. ונתבאר בהרחבה בב"י תרפו.
^ 12.. כיוון שיסוד תענית אסתר ממנהג, במצב של ספק נוטים יותר לקולא. לפיכך יולדת כל עשרים וארבעה חודש פטורה מהצום, ואף שלגבי הצומות הקלים, נחלקו בזה הפוסקים, ורובם מחמירים, כמבואר לעיל ז, ח, בתענית אסתר יש מקום להקל.
חתן וכלה בשבעת ימי המשתה ובעלי הברית, חייבים בצומות הקלים ופטורים מתענית אסתר, וכ"כ בשעה"צ תרפו, טז, וכה"ח תרפו, טז וכח, ויחו"ד ב, עח. (ולגר"א פטורים אף בצומות הקלים). ולרמ"א תרפו, ב, בעלי הברית צריכים לצום. וכן נוהגים רבים, אבל לחתן וכלה מקילים, עי' מקראי קודש הררי ג, ז, ופס"ת תרפו, ד.
כתב הרמ"א תרפו, ב, שכואבי עיניים שמצטערים הרבה לא יתענו, וישלימו את הצום ביום אחר. וכוונתו עפ"י רוב האחרונים, שאף שאינם נחשבים חולים, כיוון שהם מצטערים, מותר להם להשלים את הצום ביום אחר. מה שאין כן בשאר הצומות הקלים, שמצטערים חייבים. למעשה, קשה להבחין בין מצטער לחולה. כיוצא בזה כתב במקראי קודש הררי ג, הערה כה, בשם הרב ישראלי והרב אליהו, שהקילו לכואבי עיניים שלא יצומו ולא ישלימו כדין חולה. לעניין רחצה בחמים ונגינה, אף שנכון להחמיר בצומות הקלים, משום אבל החורבן, כמבואר לעיל ז, ב, 3, בתענית אסתר אין מקום להחמיר.