ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות תשובה לרמב"ם
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
לירן ומשפחתו
פֶּרֶק חֲמִישִׁי
הבחירה והאחריות
חירות בחירת האדם ואחריותו
א רְשׁוּת כָּל אָדָם נְתוּנָה לוֹ: אִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ טוֹבָה וְלִהְיוֹת צַדִּיק - הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ•; וְאִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ רָעָה וְלִהְיוֹת רָשָׁע - הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. הוּא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע"•* (בראשית ג,כב). כְּלוֹמַר: הֵן מִין זֶה שֶׁלָּאָדָם הָיָה אֶחָד בָּעוֹלָם, וְאֵין לוֹ מִין שֵׁנִי דּוֹמֶה לוֹ• בְּזֶה הָעִנְיָן, שֶׁיְּהֵא הוּא מֵעַצְמוֹ בְּדַעְתּוֹ וּבְמַחֲשַׁבְתּוֹ יוֹדֵעַ הַטּוֹב וְהָרַע, וְעוֹשֶׂה כָּל מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ, וְאֵין לוֹ מִי שֶׁיְּעַכֵּב עַל יָדוֹ מִלַּעֲשׂוֹת הַטּוֹב אוֹ הָרַע. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא - "פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ..." (שם).
ב1 אַל יַעֲבֹ ר בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ דָּבָר זֶה שֶׁאוֹמְרִים טִפְּשֵׁי הָאֻמּוֹת וְרֹ ב גָּלְמֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל•, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר• עַל הָאָדָם מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ• לִהְיוֹת צַדִּיק אוֹ רָשָׁע. אֵין הַדָּבָר כֵּן; אֶלָּא כָּל אָדָם וְאָדָם רָאוּי לִהְיוֹת• צַדִּיק כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ• אוֹ רָשָׁע כְּיָרָבְעָם•, אוֹ חָכָם• אוֹ סָכָל•, אוֹ רַחֲמָן אוֹ אַכְזָרִי, אוֹ כִּילַי• אוֹ שׁוֹעַ•, וְכֵן שְׁאָר כָּל הַדֵּעוֹת•.
ב2 וְאֵין לוֹ מִי שֶׁיִּכְפֵּהוּ וְלֹא גּוֹזֵר עָלָיו, וְלֹא מִי שֶׁמּוֹשְׁכוֹ• לְאֶחָד מִשְּׁנֵי הַדְּרָכִים•, אֶלָּא הוּא מֵעַצְמוֹ וּמִדַּעְתּוֹ נוֹטֶה לְאֵי זֶה דֶּרֶךְ שֶׁיִּרְצֶה. הוּא שֶׁיִּרְמְיָה אוֹמֵר: "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב" (איכה ג,לח), כְּלוֹמַר: אֵין הַבּוֹרֵא גּוֹזֵר עַל הָאָדָם, לֹא לִהְיוֹת טוֹב וְלֹא לִהְיוֹת רַע.
ב3 וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא, נִמְצָא זֶה הַחוֹטֵא הוּא הִפְסִיד עַל עַצְמוֹ, וּלְפִיכָךְ רָאוּי לוֹ לִבְכּוֹת וּלְקוֹנֵן• עַל מַה שֶּׁעָשָׂה לְנַפְשׁוֹ וּגְמָלָהּ רָעָה. הוּא שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו: "מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי? גֶּבֶר עַל חֲטָאָו•!" (שם ג,לט). וְחָזַר וְאָמַר: הוֹאִיל וּרְשׁוּתֵנוּ בְּיָדֵנוּ, וּמִדַּעְתֵּנוּ עָשִׂינוּ כָּל הָרָעוֹת - רָאוּי לָנוּ לַחֲזֹ ר בִּתְשׁוּבָה וְלַעֲזֹ ב רִשְׁעֵנוּ, שֶׁהָרְשׁוּת עַתָּה בְּיָדֵינוּ. הוּא שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו: "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹ רָה, וְנָשׁוּבָה עַד יי" (שם ג,מ).
ג וְעִקָּר זֶה - עִקָּר גָּדוֹל הוּא, וְהוּא עַמּוּד הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב, וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע" (דברים ל,טו), וְכָתוּב: "רְאֵה אָנֹ כִי נֹ תֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (שם יא,כו), כְּלוֹמַר שֶׁהָרְשׁוּת בְּיֶדְכֶם, וְכָל שֶׁיַּחְפֹּ ץ הָאָדָם לַעֲשׂוֹת מִמַּעֲשֵׂה בְּנֵי הָאָדָם - עוֹשֶׂה, בֵּין טוֹבִים בֵּין רָעִים. וּמִפְּנֵי זֶה הָעִנְיָן נֶאֱמַר: "מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם" (שם ה,כה), כְּלוֹמַר שֶׁאֵין הַבּוֹרֵא כּוֹפֶה בְּנֵי הָאָדָם וְלֹא גּוֹזֵר עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה*, אֶלָּא לִבָּם• מָסוּר לָהֶם.
הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ - לאדם יש יכולת לבחור את מעשיו. שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה - בטעם לגירוש האדם מגן עדן: "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד [מיוחד] מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע , וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם [יתפרץ ויאכל מעץ החיים במחשבה שכך יחיה לנצח]" (בפרקים רבים במו"נ מתבארים אט אט המשל והחידה). וְאֵין לוֹ מִין שֵׁנִי דּוֹמֶה לוֹ - ואף בעלי חיים מפותחים, כגון הכלב, מאולפים לעשות דברים, אך אינם בעלי בחירה. גָּלְמֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - גולם הוא האדם שיש בו מעלות הגיוניות ומידותיות, אך אינן מושלמות ואינן מסודרות כראוי, אלא יש בהן בלבול וערבוב ומשהו מן החסרון (פה"מ אבות ה,ו). גּוֹזֵר - מחליט. בְּרִיָּתוֹ - בריאתו. רָאוּי לִהְיוֹת - מסוגל להיות. צַדִּיק כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ - במידותיו, אך בכוחותיו השכליים ("חכם"), אין כל אדם יכול להיות כמשה רבנו. כְּיָרָבְעָם - שהחטיא את ישראל לעבוד עבודה זרה (מלכים-א יב,כח). רָאוּי לִהְיוֹת... חָכָם - כל אדם יכול להיות חכם, יש במעט מאמץ ויש במאמץ רב. סָכָל - טיפש. כִּילַי - קמצן. שׁוֹעַ - נדיב. דֵּעוֹת - בשני מובנים: מידות, דפוסי התנהגות, תכונות אופי של האדם (דעות א,א); ותובנות חיים שכליות (ראה מו"נ א,נ). שני המובנים האלה אחוזים זה בזה, ותפיסות החיים הופכות לתכונות אופי ולהפך, במודע או שלא במודע. וְלֹא מִי שֶׁמּוֹשְׁכוֹ - כאן הכוונה היא למשיכה בהכרח, "לדבר שאי אפשר לו לזוז ממנו" (להלן ד). לְאֶחָד מִשְּׁנֵי הַדְּרָכִים - הדרך הטובה והדרך הרעה. יש דברים המושכים את האדם לדרך מסוימת, כגון חברים או תאוות או תכונות אופי, אך הוא יכול להתגבר על המשיכה הזו ולבחור ללכת בדרך הטובה. לְקוֹנֵן - לומר מילות צער. מַה יִּתְאוֹנֵן [יצטער] אָדָם חָי, גֶּבֶר עַל חֲטָאָו - האדם צריך להצטער רק על דברים התלויים בו, והם מעשיו הרעים, כיוון שצערו עשוי לזרזו להיות אדם טוב יותר. אבל ודאי שאין האדם יכול להצטער על מבנה גופו, כגון על שאינו גבוה דיו וכיוצא בזה. לִבָּם - רצונם.
ביאורים
הרמב"ם, בהקדמתו להלכות תשובה, כתב שהוא הולך לעסוק ב"ביאור מצוה זו ועיקרים הנגררים עמה בגללה". ישנם עיקרים, יסודות באמונה, אשר טמונים כהנחות יסוד כאשר אנו אומרים שאפשר לעשות תשובה. אחד מהעיקרים הוא יסוד הבחירה החופשית. הרמב"ם מכנה אותו 'עמוד התורה והמצווה'. כאשר אנו אומרים שאפשר לעשות תשובה אנו מניחים שהאדם יכול לבחור לחטוא, ויש עליו אחריות לשוב מחטאו ולעשות תשובה. לכן אנו חייבים לומר שיש בחירה חופשית. הבחירה החופשית מטילה אחריות על כתפי האדם, והוא אינו יכול להאשים אף אחד אחר במצבו הרוחני. לא את אלוהים, לא את הוריו או סביבתו, אלא רק את עצמו ואת דעתו.
הרמב"ם מודע לכך שבתקופתו הדעה הרווחת אצל טיפשי הגויים וכן אצל רבים מגולמי ישראל, אלה שלא הגיעו לשלמות שכלית מספיקה, הייתה שאין בחירה חופשית. הם טענו שאדם נולד עם טבע מסוים אשר מושך אותו, לטוב או לרע. הרמב"ם טוען שאין דבר כזה. אין שום דבר בטבעו של האדם שמושך אותו לכאן או לכאן. האדם נולד עם נתונים ניטרליים, ובכוחו מטה אותם לאיזה צד שיבחר. גם אופי שנראה אלים הוא אופי ניטרלי, שנתון להטייתו של האדם לטובה.
הרמב"ם הכיר גישות נוספות, כגון הגישה הדטרמיניסטית, הרואה את האדם ככפוף לשרשרת של נסיבות, ולכן מוכרח לעשות את מה שעושה. הרמב"ם מביא דעה זו במורה נבוכים [ג יז] ודוחה אותה מכל וכל, כמו שנראה בהמשך.
הרחבות
*חטא אדם הראשון
הוּא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע. לפי דברי הרמב"ם במורה נבוכים , הבחירה בין הטוב לרע היא תוצאה של חטאו של אדם הראשון. לפני החטא הבחירה הייתה בין אמת לשקר: "ובשכל יבדיל האדם בין האמת והשקר, וזה היה נמצא בו על שלמותו ותמותו, אמנם המגונה והנאה הוא במפורסמות לא במושכלות, כי לא יאמר השמים כדוריים נאה, ולא הארץ שטוחה מגונה, אבל יאמר אמת ושקר... וכאשר מרה ונטה אל תאוותיו הדמיוניות והנאות חושיו הגשמיות, כמו שאמר כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים, נענש בששולל ההשגה ההיא השכלית, ומפני זה מרה במצוה אשר בעבור שכלו צוה בה, והגיע לו השגות המפורסמות ונשקע בהתגנות ובהתנאות, ואז ידע שיעור מה שאבד לו ומה שהופשט ממנו ובאיזה ענין שב. ולזה נאמר והייתם כאלהים יודעי טוב ורע, ולא אמר יודעי שקר ואמת, או משיגי שקר ואמת" [מורה נבוכים חלק ראשון פרק ב].
*הכל בידי שמים
שֶׁאֵין הַבּוֹרֵא כּוֹפֶה בְּנֵי הָאָדָם וְלֹא גּוֹזֵר עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה. מקור הדברים הוא בדברי חז"ל: "אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו רבש"ע טפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני ואילו רשע או צדיק לא קאמר כדר' חנינא דא"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" [מסכת נידה דף טז עמוד ב].
שאלות לדיון
א. הרמב"ם קובע שלכל אדם יש רשות להטות עצמו לדרך טובה או רעה. האם הדברים נכונים גם לגבי אדם שנולד וגדל בבית רחוק מאוד מיהדות? עד כמה מסור בידו להטות עצמו לדרך הישר?
ב. מה גורם לטיפשים לחשוב שהקב"ה גוזר על האדם אם יהיה צדיק או רשע? ממה נובעת מחשבה זו?
הלכות תשובה (טקסט, ביאורי מילים וכותרות) ניתנו באדיבות 'מפעל משנה תורה'.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
עבודה שאין לה סוף
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
מה הקשר בין נעמי שמר, האו"ם ובית המקדש?
למה ללמוד גמרא?
למה אומרים "במה מדליקין" בערב שבת?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה זה בכלל אמונה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
