בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • האשה ביהדות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

חתן וכלה - איש ואישה

האישה מיצגת את הקדושה הטבעית שבעולם ולכן מהותה הפנימית לא יכולה להשתנות; האישה מקבלת את חלקה מעולמו של האיש; נמשלה האישה לתורה שבכתב; קידוש האישה נעשה על ידי דיבור ומעשה ואין די במעשה בכדי לגרשה.

undefined

הרה"ג אברהם יצחק הלוי כלאב

אייר תשס"ד
5 דק' קריאה
בקדושת הימים מצאנו שני סוגים, קדושת השבת וקדושת יום טוב. קדושת השבת קבועה ועומדת מששת ימי בראשית ולכן בשבת מברכים מקדש השבת. ואילו קדושת יום טוב נובעת מקידוש החודש ועיבור השנים שנעשים על ידי בית דין, ולכן מברכים ביום טוב, מקדש ישראל והזמנים, כי ישראל הם שמקדשים את הזמנים (מסכת פסחים קיז, ב). אכן, קדושת שבת עדיפא על קדושת יום טוב, שאיסורי שבת, איסורי סקילה הם. לעומת איסור מלאכה ביום טוב, שהוא איסור עשה ולא תעשה בלבד. אולם מאידך גיסא, קדושת ישראל הנובעת ממעשה האדם יש בה יתרון על פני קדושה הבאה מבורא עולם והאדם לא יגע בה. אלא שהאפשרות לחכמי ישראל לקדש הזמנים, נמשכת מהקדושה הטבעית שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, והיא באה לידי ביטוי בקדושת יום השבת ובקדושת ישראל אותם טבע הבורא בבריאה.

מכאן נבין ההבדל בין איש לאשה, שהאשה מייצגת ומהווה את הקדושה הטבעית שבעולם, ולפיכך בת ישראל גם אם נתעברה מגוי ולדה יהיה יהודי. לעומת גויה שנתעברה מישראל שוולדה גוי. לפיכך אשה מברכת שעשני כרצונו לומר שרצון ה' תמיד טבוע במהות האשה ואינו משתנה. כי כפי שבהמה שנבראה כזאת, אינה יכולה להפך לאדם, כך האשה, למרות כל מעשיה אפילו הרעים ביותר, לא תשתנה מהותה הפנימית, שהיא הקדושה הטבעית הנמצאת באדם, אותה תנחיל לצאצאיה אחריה. לא כן האיש שכמובן יש בו קדושת ישראל שבאה לו מאמו, ואינו יכול להשליכה מעליו בשום אופן, אך זהו רק הבסיס עליו ניבנת אישיותו ומהותו של האיש, שהיא, הגדלת הקדושה והוספה עליה על ידי לימוד תורה וקיום המצות, שזו נוצרת על ידי מעשיו של האדם עצמו, והיא תלויה באיכות מעשים אלו. ולכן איש מברך שלא עשני אשה דהיינו, שהקדוש ברוך הוא נתן לו את האפשרות להוסיף קדושה על קדושתו הטבעית עד אין קץ, על ידי ריבוי המצות שנתחייב בהן יותר מאשה.

גם האשה יכולה להנות מעולמו של האיש על ידי שתסייע בידו, מעצם הולדת הולדות בעולם, ולאחר שהם נמצאים, היא עוזרת להם בסיפוק צורכיהם כדי שיהיו פנויים לעבודת ה', עזרה לבעלה ועזרה לילדיה. כמו שאמרו במסכת ברכות (יז, א) נשים במה הן זוכות, בזה שעוזרות לבעליהן וילדיהן ללמוד תורה. וכבר ביארנו בעזרת השם יתברך, שלמרות שיש לנשים מצות רבות, ומדוע שאלו בגמ' במה הן זוכות. אלא כפי שנתבאר במסכת כתובות (קיא, ב) שרק מי שיש בו טל תורה חי לתחיית המתים. כלומר, חיי נצח נובעים מקשר ללימוד תורה, ולכך מי שאין לו תורה אינו חי, ואף על פי שקיים מצות אחרות בתורה. ואם כן, נשים שמקיימות מצות רבות אך אינן מְצֻווֹת ללמוד תורה, במה הן זוכות לחיות. על כך באה התשובה, שקשר הנובע מסיוע לתורה נחשב כלימוד תורה, ואף הוא מקנה חיים לעושהו. וכן אמרו (בכתובות שם), עמי הארץ, שאינם לומדים תורה יכולים לזכות לחיים על ידי שיהיה להם קשר עם תלמיד חכם, כגון, משיא בתו לתלמיד חכם, עושה פרקמטיא לתלמיד חכם והמהנה תלמיד חכם מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כמי שמדבק בשכינה, וזוכה לחיים. ובודאי כוונת הגמרא שכל אחד מאלה נחשב לקשר לתלמיד חכם, ואף משיא בתו לתלמיד חכם ואף על פי שלא הנהו הנאה אחרת, די בה להחשב מדבק בשכינה שזוכה בעטיה לחיים. למדנו, שאפילו קשר בעבר, שהוליד את הבת וטיפל בה, עד שהשיאה לתלמיד חכם, מעניק חיים, כל שכן, כאשר ממשיך בסיועו לחכם בכל עת, שתגדל מנת החיים שלו באופן נפלא ביותר.

"והנה הגר"א בפירושו לשיר השירים (פרק א פסוק ב) על הפסוק, ישקני מנשיקות פיהו כתב, ששתי הדברות הראשונות אנכי ה', ולא יהיה לך אלהים אחרים, וגו', שנאמרו בלשון המדבר, כי הן נאמרו על ידי הקדוש ברוך הוא לכל ישראל. משאין כן שאר הדברות, שמדברות בלשון משה רבינו המצוה את העם. אותן שתי דברות כוללות כל התורה, אנכי שהיא מצות עשה כוללת כל מצות עשה בתורה. ולא יהיה שהיא מצות לא תעשה כוללת כל מצות לא תעשה."

וזה שאמרו במדרש רבה:
"בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא אנכי נתקעה התורה בלבם. ובשעה שאמר לא יהיה לך נעקר יצר הרע מלבם. כלומר נתקעה התורה בלבם מצד מצות עשה ונעקר יצר הרע מלבם מצד מצות לא תעשה. וכן מצות עשה כלולים באות ו וכל מצות לא תעשה כלולים באות ה. ולכן ה משמש לנקבה, שחייבת בעיקר במצות לא תעשה. ואילו ו משמשת לזכר, לו, לה, אותו, אותה, ובה כלולים כל מצות עשה.
זה שאמר הכתוב ישקני מנשיקות לשון רבים, כמו שנושק הבעל לחשוקתו, אחת, מפני שמתחברת עמו, והשניה, שאינה מתחברת עם אחרים. אנכי הוא התחברות עם הקדוש ברוך הוא, לא יהיה לך הוא מניעת החיבור עם אחרים. מנשיקות פיהו, לא נאמר פיו, או פה אלא פיהו, שרומז לה ולו הנזכרים. והתחיל ב־ה שהיא חמשה חומשי תורה ואילו ה־ו הם ששה סדרי משנה, והם החתן והכלה. וזהו שכתב רש"י, כחתן אל כלה". עכ"ד.

דהיינו תורה שבכתב, שהיא קבועה לפי מספר אותיותיה ואין להותיר או לחסר ממנה. שבזה יש דמיון לאשה, כפי שנתבאר לעיל, שמהותה הקדושה הטבעית שניתנה מאת הקדוש ברוך הוא. לעומת, תורה שבעל פה, שהיא ששה סדרי משנה, שהיא כללים שהתורה נדרשת בהם והדבר מסור לחכמי ישראל, ואין לך אלא סנהדרין שבימיך. ואף על פי שכאשר יש מחלוקת בין חכמי התורה, אמרינן אלו ואלו דברי אלהים חיים, בכל זאת ההלכה למעשה נקבעת לפי דעת הרוב. נמצא, שהחכמים הם שקובעים מה פירוש התורה למעשה, ועל פיהם יש לנהוג. לאמור, בזה באה לידי ביטוי קדושת ישראל הבאה על ידי מעשיהם, יותר ממה שיש בהם באופן טבעי, ולכן זה מקביל לאיש. (ואף על פי שבמאמר חתן וכלה, הבאנו מבעל התניא שאיש דומה לתורה שבכתב ואשה לתורה שבעל פה, עיין שם טעם הדבר. אין סתירה בין הדברים, כי בכל דבר יש כמה צדדים, כמובן למעיין).

נמצא, שכאשר הקשר שנוצר בין חתן וכלה הוא המשך לשורש הדברים, שהם קישור הקדושה הטבעית שבעולם עם הקדושה הניקנית על ידי מעשה האדם, ושהם חיבור תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, יש בבית חדש זה שלמות. זה שאמרו חכמים (סוטה יז, א) שהחיבור בין איש ואשה הוא שם ה', שהיא היוד באיש ו־ה באשה, ולכן ציותה תורה, שלפני שישא אדם אישה יקדשנה תחילה. לא כמו אצל אומות העולם שיש להם בעולת בעל בלבד. (רמב"ם תחילת הלכות אישות). כי הקשר ביניהם מבוסס על קשר גופני, שהוא נוצר על ידי הסכמת האישה ללכת לביתו של האיש ולחיות עמו. וכך גם אפשר לבטל את הקשר הזה, על ידי החלטת אחד הצדדים, שאינו רוצה בקשר מכאן ואילך. משאין כן אצל ישראל, שיש לקדש האישה, דבר הנעשה על ידי דיבור ומעשה, והקשר ניתק רק על יד גט שהוא כתיבת רצון הבעל לגרש את האישה. וכבר הסביר רבנו בחיי בפרשת כי תצא, בעניין וכתב לה ספר כריתות, שבאותיות יש קדושה ובהן נברא העולם, ולכן בהן ניתן לגרש האישה. ולדברנו מובן הדבר היטב, כי אין די במעשה כדי לבטל הקדושה שנוצרה עקב הקידושין והנישואין.

מכאן נבין מה שאמרו במסכת ברכות (ו, ב) כל המשמח חתן וכלה, כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים. כי בנין ירושלים היא השראת השכינה בישראל וגם חתן וכלה כך.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il