ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
וַאֲנִי אָבִיא לְךָ מָשָׁל יִתְבָּאֵר בּוֹ זֶה הָעִקָּר בְּכָל הַמִּצְווֹת: אִלּוּ אִישׁ נָבִיא שֶׁנִּתְבָּרְרָה אֶצְלֵנוּ נְבוּאָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, יֹאמַר לָנוּ בְּיוֹם שַׁבָּת: שֶׁנָּקוּם כֻּלָּנוּ נָשִׁים וַאֲנָשִׁים, וְנַבְעִיר אֵשׁ וּנְתַקֵּן בָּהּ כְּלֵי מִלְחָמָה, וְנַחְגֹּר אִישׁ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ, וְנִלָּחֵם עִם אַנְשֵׁי מְקוֹם פְּלוֹנִי בְּיוֹם זֶה שֶׁהוּא יוֹם שַׁבָּת, וְנִשְׁלֹל שְׁלָלָם וְנִכְבֹּשׁ• נְשֵׁיהֶם — הָיָה חוֹבָה עָלֵינוּ, אֲנָחְנוּ הַמְצֻוִּים בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, לַקּוּם מִיָּד וְאַל נִתְעַכֵּב, כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ, וְנַּעֲשֵׂה כָּל מַה שֶׁצִּוָּה בִּזְרִיזוּת וּבְחִבָּה יְתֵרָה בְּלֹא סָפֵק וּבְלֹא עִכּוּב. וְנַאֲמִין בְּכָל מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה בַּיּוֹם הַהוּא — וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹם שַׁבָּת — מֵהַדְלָקַת הָאֵשׁ, וַעֲשִׂיַּת הַמְּלָאכוֹת, וְהַהֲרִיגָה, וְהַמִּלְחָמָה, — שֶׁהִיא מִצְוָה, וּנְקַוֶּה עָלֶיהָ גְמוּל טוֹב• מֵהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, בִּשְׁבִיל שֶׁעָשִׂינוּ מִצְוַת הַנָּבִיא, שֶׁהִיא 'מִצְוַת עֲשֵׂה' לַעֲשׂוֹת דְּבָרוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל יְדֵי מֹשֶׁה: "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ד' אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דברים יח טו). וּבָאָה הַקַּבָּלָה: "בַּכֹּל, אִם יֹאמַר לְךָ נָבִיא: עֲבוֹר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה — שְׁמַע לוֹ, חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה", כְּגוֹן: אִם יֹאמַר לָנוּ: עִבְדוּ הַיּוֹם הַזֶּה בִּלְבַד זֶה הַצֶּלֶם, אוֹ הַקְטִירוּ לְזֶה הַכּוֹכָב בְּשָׁעָה זֹאת לְבַדָּהּ – יֵהָרֵג, וְאֵין לִשְׁמֹעַ מִמֶּנוּ.
העובר על דברי נביא חייב מיתה
וְאִם יַחְשֹׁב בְּנַפְשׁוֹ אִישׁ שֶׁהוּא צַדִּיק וִירֵא שָׁמַיִם, וְיִהְיֶה זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וְיֹאמַר: הִנֵּה אֲנִי זָקַנְתִּי בָּאתִי בַּיָּמִים, וְלִי שָׁנִים כָּךְ וְכָךְ וְלֹא עָבַרְתִּי בָּהֶם עַל מִצְוָה מִכָּל הַמִּצְווֹת לְעוֹלָם — וְאֵיךְ אָקוּם בְּיוֹם זֶה, שֶׁהוּא יוֹם שַׁבָּת, וְאֶעֱבֹר עַל אִסּוּר סְקִילָה וְאֵלֵךְ לְהִלָּחֶם? וַאֲנִי אֵין בִּי יְכֹלֶת• לַּעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה, וְיִּמָּצְאוּ אֲחֵרִים בִּמְקוֹמִי וּבְנֵי אָדָם רַבִּים לַּעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה — הָאִישׁ הַהוּא מוֹרֵד וְעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי הַשֵּׁם וְהוּא חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, מִפְּנֵי שֶׁעוֹבֵר עַל אֲשֶׁר צִוָּה הַנָּבִיא. וּמִי שֶׁצִּוָּה הַשַּׁבָּת — הוּא צִוָּה לִשְׁמֹעַ אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא וּמַה שֶׁיִּגְזֹר. וְכָל הָעוֹבֵר עַל דְּבָרוֹ — חַיָּב, כְּמוֹ שֶׁזָּכַרְנוּ. וְהוּא מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא-יִשְׁמַע אֶל-דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרשׁ מֵעִמּוֹ" (שם יט). וּבְכָל זֶה, כָּל מִי שֶׁיִּקְשֹׁר קֶשֶׁר קַיָּם• בְּיוֹם שַׁבָּת זֶה בַּעֲשׂוֹתוֹ הַמְּלָאכוֹת הָאֵלֶּה, מַה שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לִהְיוֹת לוֹ עֵזֶר בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוָּה הַנָּבִיא — חַיָּב סְקִילָה.
נביא שמצווה לשנות התורה
וְזֶה הַנָּבִיא אֲשֶׁר צִוָּנוּ מַה שֶׁצִּוָּה בְּיוֹם שַׁבָּת זֶה וְעָשִׂינוּ דְּבָרוֹ, אִם יֹאמַר לָנוּ שֶׁתְּחוּם שַׁבָּת אַלְפַּיִם אַמָּה פָּחוּת אַמָּה, אוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה וְאַמָּה, וְיִסְמֹך הַדָּבָר הַהוּא שֶׁעַל דֶּרֶךְ נְבוּאָה נֶאֱמַר לוֹ, לֹא עַל דֶּרֶךְ עִיּוּן וּסְבָרָא — נֵדָע שֶׁהוּא נְבִיא שֶׁקֶר וְיֵהָרֵג בְּחֶנֶק. וְעַל זֶה הָעִנְיָן יֵשׁ לְךָ שֶׁתִּהְיֶה סוֹבֵר• כָּל מַה שֶׁיְּצַוֶּה אוֹתְךָ בּוֹ הַנָּבִיא, וְכָל מַה שֶׁתִּמְצָא בַּמִּקְרָא מֵעִנְיָן הַנָּבִיא שֶׁהוּא סוֹתֵר דָּבָר מִן הַמִּצְווֹת.
___________________________________
וְנִכְבֹּשׁ – נקח בשבי. וּנְקַוֶּה עָלֶיהָ גְמוּל טוֹב – נצפה לקבל שכר. אֵין בִּי יְכֹלֶת – אין תועלת בהשתתפותי במלחמה. קֶשֶׁר קַיָּם – קשר של קיימא, שאסור לקושרו בשבת, וחייבים עליו סקילה. יֵשׁ לְךָ שֶׁתִּהְיֶה סוֹבֵר – מדוגמה זו יש ללמוד למקרים אחרים.
ביאורים
מה היתרון של נביא על כל חכם אחר? כשחכם אומר לנו לעשות משהו שאינו בתחום תורני או הלכתי- אין אנו חייבים לעשות. זו המלצה טובה אך אין היא מחייבת. לעומת זאת כאשר נביא אמת אומר לנו לעשות משהו אנו חייבים לעשות כדבריו. דבריו של הנביא מחייבים אותנו בכל תחום. הרמב"ם אינו מסתפק בשתי הדוגמאות של אליהו ואלישע אלא מביא משל לדבריו. במשל זה הוא מחדד את כוח סמכותו של הנביא. במשל הנביא מצווה את העם ללכת ולהלחם נגד עם אחר בשבת. הנביא אומר לעם לבצע פעולה מלחמתית מדינית. החידוש במקרה זה הוא שלמרות שזו אינה מלחמת מצווה, שהרי בשבילה לא צריך נביא, אנו מחוייבים לעשותה. כמו כן, אנו מחויבים לעשות מלחמה זו גם אם היא מתנגשת עם שמירת השבת. אם כן, יש כאן גם ציווי של הנביא לעשות מעשה צבאי שאינו מוכרח וגם חילול שבת המוני על ידי כל העם.
ממילא מובנת טעותו של אותו זקן שאינו חפץ לעשות את דברי הנביא. הוא היה רגיל למסגרת מאוד ברורה של עבודת ה', שבה אין קשר בין קדושת השבת למלחמה והבערת אש. אך מרוב התרגלות הוא השתעבד למסגרת ולא למהות. המהות של עבודת ה' היא השמעות מוחלטת לדברי ה' . ולכן דבריו של הזקן, אשר מבטאים זלזול בדברי הנביא, בעצם מהווים זלזול בקב"ה אשר ציוה לשמוע לנביא!
ישנה אפשרות לטעות גם מהקצה השני. אדם יכול לחשוב שאם חייבים לשמוע לדברי הנביא יש לו גם כוח לעקור את דברי התורה. דבר זה יכול לגרום לו לחשוב שהנביא ביטל את מצוות השבת ולכן מותר לעשות גם מלאכות שהנביא לא ציווה. אך אין הדבר כך. כל כוחו של הנביא נובע מצו ה' בתורה. ולכן הותר לנביא לומר לעם לחלל שבת, אך אין זה ביטול קיומה של השבת אלא רק היתר מלאכות מסויומות שנצרכות למלחמה.
הרחבות
זריזות בקיום המצוות
לַקּוּם מִיָּד וְאַל נִתְעַכֵּב.. וְנַּעֲשֵׂה כָּל מַה שֶׁצִּוָּה בִּזְרִיזוּת... הרמב"ם מאריך בתיאור הזריזות הנדרשת מאיתנו בעת קבלת ציווי מהנביא. נראה שאריכות זו נצרכת עקב ההירתעות הראשונית שיכולה להיות אצל כל אדם באופן טבעי (וכפי שהרמב"ם מתאר לנו בהמשך דבריו בעמוד הבא) מלעבור על דברי תורה, ולכן הרמב"ם מדגיש את החיוב להקשיב לנביא. אך נראה שניתן ללמוד מכאן גם על הזריזות בה אנו מצווים בקיום כל מצווה. וכך כותב המסילת ישרים "ימהר (האדם) יחיש מעשהו לאחוז בה (במצווה) ולעשות אותה ולא יניח זמן לזמן... וכיוון שאחז במצווה ימהר להשלים אותה, ולא יקל מעליו..." [פרק ז].
הזדהות עם ציווי ה'
וְאִם יַחְשֹׁב בְּנַפְשׁוֹ אִישׁ שֶׁהוּא צַדִּיק וִירֵא שָׁמַיִם. הרמב"ם מתאר כאן אדם ירא-שמיים הרוצה להימנע מלקיים את ציווי הנביא כיוון שהדבר כרוך בלעבור על מצוות ואיסורים. ואומר הרמב"ם שאותו אדם עובר על דברי הקב"ה ואלה המקיימים את ציווי הנביא הם ההולכים בדרך התורה. הסיבה לכך היא שהקב"ה שציווה בתורתו על השבת וכדו' הוא שציווה להקשיב לנביא גם כאשר ההקשבה לדבריו כרוכה בלעבור על איסורים. הרגש והרצון לא לעבור על איסורים הם טובים ונכונים אך לא כאשר הם עומדים בניגוד לדברי הקב"ה. צריך לשים את הרגש והרצון הנ"ל בצד כאשר התורה מצווה אותנו לעשות אחרת. בכלל, הרצון להזדהות עם דבר ה' הוא חשוב ונצרך ואפילו נדרש אך הוא לא יכול להוות תנאי לקיום הציווי האלוהי.
שאלות לדיון
"וּנְקַוֶּה עָלֶיהָ גְמוּל טוֹב מֵהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, בִּשְׁבִיל שֶׁעָשִׂינוּ מִצְוַת הַנָּבִיא". מדוע אמירה זו אינה סותרת את מה שאמרו חז"ל, שאין לקיים מצוות על מנת לקבל פרס?
מדוע אין לשמוע לנביא שאומר לעבוד עבודה זרה לזמן מוגבל, ואילו כשאומר לעבור עבירה אחרת, חובה לשמוע לו?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות
עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.
