ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
ניר בן אריה ואביטל בת דב
וְהַסִּבָּה הַשֵּׁנִית בִּמְצִיאוּת מִי שֶׁאֵין בּוֹ חָכְמָה — מִפְּנֵי שֶׁאַנְשֵׁי הַחָכְמָה הֵם מְעַטִּים מְאֹד, וְזֶה הַדָּבָר נִתְחַיֵּב בְּדֶרֶךְ הַחָכְמָה הָאֱלֹהִית•. וְאֵין לוֹמַר בַּאֲשֶׁר חִיְּבָה הַחָכְמָה הָרִאשׁוֹנִית: 'מַדוּעַ הָיָה כָּךְ?'• כְּמוֹ שֶׁאֵין לִשְׁאֹל: 'לָמָּה הָיוּ הַגַּלְגַּלִים — תִּשְׁעָה, וְכוֹכְבֵי לֶכֶת — שִׁבְעָה, וְהַיְסוֹדוֹת – אַרְבָּעָה?'. שֶׁאֵלּוּ כֻלָּם וְהַנּוֹהֲגִים מִנְהֲגֵיהֶם נִתְחַיְּבוּ לִהְיוֹת כָּךְ בַּמְּצִיאָה הָרִאשׁוֹנָה•. וְהִנֵּה הַחֲכָמִים, עֲלֵיהֶם הֲשָׁלוֹם, כְּבָר בֵּאֲרוּ זֶה. וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי עַל אַנְשֵׁי דּוֹרוֹ — וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ נִכְבָּדִים רוּבָּם: "רָאִיתִי בְנֵי עֲלִיָּה — וְהֵם מוּעָטִין... וְאִם שְׁנָיִם הֵם — אֲנִי וּבְנִי הֵם" (סוכה מה ב). וְעַל כֵּן נִבְרְאוּ הֶהָמוֹן לַעֲשׂוֹת 'חֶבְרָה' לַחֲכָמִים, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֲרוּ שׁוֹמֵמִים. וְאוּלַי תַּחְשֹׁב שֶׁזֹּאת הַתּוֹעֶלֶת קְטַנָּה — אֲבָל הִיא צְרִיכָה וּרְאוּיָה יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹנָה. שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הֶעֱמִיד הָרְשָׁעִים• בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לָהֶם חֶבְרָה וּלְהָסִיר שִׁמֲמוֹן נַפְשׁוֹת הַחֲסִידִּים. הוּא מַה שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן-תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה" (שמות כג כט). וְזֶה הָעִנְיָן פֵּרְשׁוּ חֲכָמִים גַם כֵּן, וְאָמְרוּ: מַאי כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם? (קהלת יב יג) – "כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא לִצְוַת לַזֶּה" (ברכות ו ב), פֵּרוּשׁ: לְהָסִיר עָצְבּוֹ וְשִׁמֲמוֹן יְחִידוּתוֹ.
וְאִם כֵּן, נִתְבָּאֵר מִכָּל אֲשֶׁר אָמַרְנוּ: שֶׁהַכַּוָּנָה בִּבְרִיאַת כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹךְ הָעוֹלָם הַהֹוֶה וְהַנִּפְסָד, אֵינוֹ — אֶלָּא אִישׁ שָׁלֵם, כּוֹלֵל הַחָכְמָה וְהַמַּעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וּכְשֶׁתִּתְבּוֹנֵן וְתִלְמַד מִדִּבְרֵיהֶם, עֲלֵיהֶם הֲשָׁלוֹם, אֵלּוּ שְׁנֵי הָעִנְיָנִים, רְצוֹנִי לוֹמַר: 'הַחָכְמָה וְהַמַּעֲשֶׂה', מֵאֲשֶׁר בֵּאֲרוּהוּ וּרְמָזוּהוּ — תֵּדַע, כִּי עַל נָכוֹן אָמְרוּ: שֶׁאֵין לוֹ לְהָקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אַרְבָּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה.
וּכְבָר יָצָאנוּ מֵהָעִנְיָן שֶׁהָיִינוּ מִתְעַסְּקִים בּוֹ, אֲבָל הֵבֵאתִי אֵלּוּ הַדְּבָרִים מִפְּנֵי שֶׁהֵם מְיַפִּים הָאֱמוּנָה, וּמְעוֹרְרִים עַל בַּקָּשַׁת הַחָכְמָה, וְאֵינָם נִקְלִים• — לְפִי מַה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה — וְהִנְנִי חוֹזֵר לְעִנְיָנִי.
___________________________________
נִתְחַיֵּב וכו' – זהו רצון ה'. מַדוּעַ הָיָה כָּךְ – מדוע ה' ברא כך. בַּמְּצִיאָה הָרִאשׁוֹנָה – כך רצה ה' בבריאת העולם. הָרְשָׁעִים – הכנענים בזמן כיבוש הארץ. נִקְלִים – חסרי חשיבות.
ביאורים
לקראת חתימת ההקדמה, מסיים הרמב"ם לעסוק ב'אנשי המעלה' ובחשיבותם. הוא חוזר לשני המרכיבים שבהם עסק לעיל, ושמקיפים את אותם אנשים: 'החכמה והמעשה'.
עבודת ה' ואהבתו קבועות בליבם של יהודים רבים, גם כאלה שאינם מקפידים על קיומם של כל המצוות. ומכיוון ש"הקב"ה ליבא בעי" (רוצה את הלב) [סנהדרין קו:], נדמה לנו לעיתים שדי בלב החם, בכוונה הטובה וברצון הטוב, והלימוד והקיום המעשי אינם כה חשובים. אולם כשמתבוננים בדברי חז"ל רואים שלקב"ה לא די בזה.
ניתן לומר שאהבת ה' והרצון לעובדו הם הבסיס החשוב, אהבת ה' מבטאת קשר גדול של האדם לבוראו, שהוא יסוד ובסיס חשוב מאד. אולם אסור לאדם להסתפק בכך. על האדם לעסוק בחכמה של הבורא וברצונו, ולקיים באופן מעשי, את הטוב והישר בעיניו. מי שאינו עוסק בשני אלה – בלימוד החכמה ובקיום המעשי, אינו זוכה להתחבר ולגלות באמת את רצון ה'.
לעומתו, מי שזוכה לחיבור הגדול הזה, זוכה להיות זה שבשבילו ראוי כל העולם להיברא, זה ששאר הבריות נועדו לסייע לו, כפי שראינו לעיל, ולגרום שלא יהיה בודד ומשועמם כפי שכתב הרמב"ם כאן. עשיית הטוב והישר כוללת גם את קיום ההלכה המעשית על שלל פרטיה. ההלכה מדריכה את האדם, מנווטת את כל מהלך חייו, ומורה לו כיצד לנהוג בכל שעה משעות היממה על פי רצון ה'.
לאותו שילוב של החכמה והמעשה התכוונו חז"ל בדבריהם: "אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד". דברים אלו לכאורה עמוקים מאד ונראים לקורא כדברים שאינם נכונים. אולם כאשר מעמיקים בדברי חז"ל מבינים שכיוון שתכלית עולמו של הקב"ה הוא ה'אדם', ותכלית ה'אדם' הוא אותם אלו שזכו להיות הגדולים והקדושים שבבני האדם, הזוכים לשלב את לימוד החכמה ואת עשיית המעשים הטובים בפועל, מבינים את כוונתם של חז"ל.
הרחבות
הצורך בחברה לחכמים
לַעֲשׂוֹת 'חֶבְרָה' לַחֲכָמִים. ניתן לבאר שהחברה נועדה למלא את ה'צרכים החברתיים' של החכמים, כי האדם מטבעו חברתי. עוד ניתן לבאר שעל ידי הקשרים הבין-אישיים הם יכולים לממש את טובם ולתקן את מידותיהם – כפי שנדרש להשגת החכמה. כהמשך לדברי הרמב"ם ניתן לבאר שלחברה תפקיד נוסף חשוב מאוד בסיוע לחכמת החכמים, כיוון שבה תצטרך לבוא לידי יישום אותה חכמה, ועל ידיה החכמה תתפתח ותתפשט בעולם (וכפי שבארנו בהרחבות ליום לעיל ימים ח', י' חשון). הרב צבי יהודה קוק הרחיב את הדברים ברובד נוסף: "ענייננו המיוחד אינו קדושת היחיד, אלא קדושת הכלל...", "מהציבור בשלמותו נמשכים הפרטים..." [שיחות הרצי"ה בראשית עמ' 84 ועמ' 318-321]. בהמשך דבריו שם הוא מבאר שלכלל יתרון בכך שיש לו קביעות, וכן בכך שלעולם יש בו מצבים מסובכים ובעייתיים – מה שדורש קדושה יותר מורכבת ומפותחת. לפי דברים אלו מובן מאוד מדוע גם החכמים הגדולים ביותר זקוקים לציבור, שדרכו הם יופיעו את 'קדושת הכלל'.
יחס הרמב"ם ליסודות אמונה
מִפְּנֵי שֶׁהֵם מְיַפִּים הָאֱמוּנָה. על יחס הרמב"ם לעיסוק בענייני אמונה ניתן ללמוד מדבריו בפירוש המשניות: "ואין זה מקום להביא שם הדבר הזה, לולי אשר כוונתי כשיבוא זכר דבר בעניין האמונה לבאר בו מעט, כי יקר בעיני ללמד עיקר מעיקרי הדת והאמונה יותר מכל אשר אלמדהו..." [ברכות סוף פרק ט].
שאלות לדיון
אחרי כל האריכות, לפי הרמב"ם, מהו ביאור מאמר חז"ל "אֵין לוֹ לְהָקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אַרְבָּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה"?
לסיום, מהי הגישה הנכונה לפי הרמב"ם, בלימוד האגדתות שיש בגמרא?
השתתפו עכשיו בדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות:
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
