ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב עבדיה יוסף זצ"ל
וְנִתְבָּרֵר מֵאֵלּוּ הַמֻּקְדָּמוֹת כִּי תַּכְלִית הָעוֹלָם וְכֹל אֲשֶׁר בּוֹ — הוּא: אִישׁ חָכָם וְטוֹב. וְכַאֲשֶׁר יִתְבָּרֵר לְאִישׁ שֶּׁהוּא מִמִּין הָאָדָם — הַחָכְמָה וְהַמַּעֲשֶׂה, רְצוֹנִי לוֹמַר: 'הַחָכְמָה' — לְצַיֵּר בְּשִׂכְלוֹ אֲמִתּוּת הַדְּבָרִים כְּפִי שֶּׁהֵם עָלָיו, וּלְהַשִּׂיג כָּל מַה שֶׁאֶפְשָׁר לְאָדָם לְהַשִּׂיגוֹ; וְ'הַמַּעֲשֶׂה' — הוּא תִּקּוּן וְיִשּׁוּר הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים•, וְשֶׁלֹא יִהְיֶה שָׁטוּף בְּתַעֲנוּגִים, וְשֶׁלֹא יִקַּח מֵהֶם אֶלָּא מַה שֶּׁיִּהְיֶה בוֹ תִּקּוּן גּוּפוֹ וְתִקּוּן מִידוֹתָיו כֻּלָּן. וְעַל כֵּן, הַאִישׁ שֶּׁיִּהְיֶה עַל עִנְיָן זֶה — הוּא הַתַּכְלִית וְהוּא הַחֵפֶץ. וְזֶה הַדָּבָר לֹא נוֹדַע מֵאֵת הַנְּבִיאִים בִּלְבַד, אֲבָל• חַכְמֵי הָאֻמּוֹת הַחוֹלְפוֹת, וְאָשֶׁר לֹא רָאוּ הַנְּבִיאִים וְלֹא שָׁמְעוּ חָכְמָתָם, כְּבָר יָדְעוּ גַם הֵם, שֶּׁאֵין אָדָם שָׁלֵם, אֶלָּא כְּשֶׁיִּהְיֶה כּוֹלֵל הַחָכְמָה וְהַמַּעֲשֶׂה. וְדַי לְךָ בְּדִבְרֵי הֶחָכָם הַמְפֻרְסָם בַּפִּילוֹסוֹפְיָא שֶׁאָמַר: 'חָפֵץ הָאֵל מִמֶּנּוּ לִהְיוֹת נְבוֹנִים-חֲסִידִים'. שֶׁהָאָדָם כְּשֶׁיִּהְיֶה חָכָם וְנָבוֹן, אֲבָל מְבַקֵּשׁ תַּאֲווֹת — אֵינוֹ חָכָם עַל הָאֱמֶת; שֶׁתְּחִלַּת הַחָכְמָה מְחַיֶּבֶת, שֶּׁלֹא יִקַּח אָדָם מִמַּעֲדַנִּים הַגּוּפָנִיִּים אֶלָּא מַה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תִּקּוּן צֹרֶךְ גּוּפוֹ. וּכְשֶׁנְּפָרֵשׁ מַסֶּכֶת אָבוֹת נַשְׁלִים זֶה הָעִנְיָן וּנְבָאֲרֵהוּ, כְּפִי מַה שֶּׁהוּא רָאוּי. וְכֵן מָצָאנוּ: שֶׁהַנָּבִיא הֶאֱשִׁים וְחָשַׁב לְעָוֹן לְמִי שֶׁהִתְהַלֵּל שֶּׁהוּא חָכָם, וְהוּא מוֹרֵד בַּמִּצְווֹת וּמְבַקֵּשׁ תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר: "אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת ה' אִתָּנוּ... הִנֵּה בִדְבַר ה' מָאָסוּ וְחָכְמַת-מֶה לָהֶם" (ירמיה ח ח-ט). וְכֵן אִם יִהְיֶה הָאָדָם כְּמוֹ כֵן עוֹבֵד וְנָזִיר וּמַרְחִיק הַמַּעֲדַנִּים — לְבָד מִמַּה שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְתִקּוּן גּוּפוֹ — וְהוֹלֵךְ בַּמִּנְהָגִים הַטִּבְעִיִּים כֻּלָּם עַל קַו הַמִּישׁוֹר•, וּמַחֲזִיק בְּנֹעַם הַמִּדּוֹת כֻּלָּן, אֲבָל אֵין לוֹ חָכְמָה — גַם זֶה חֲסַר הַשְּׁלֵמוּת, אֲבָל הוּא יוֹתֵר שָׁלֵם מִן הַרִאשׁוֹן. אַךְ מַעֲשָׂיו שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה אֵינָם עַל דֶּרֶךְ נְכוֹנָה• וְלֹא עַל דֶרֶךְ אֱמֶת. וְעַל כֵּן אָמְרוּ חֲכָמִים, עֲלֵיהֶם הֲשָׁלוֹם: "אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד" (אבות ב ה), כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ. וְכֹל מִי שֶׁיֹּאמַר בְּעַם הָאָרֶץ — שֶׁהוּא חָסִיד, הוּא מַכְזִיב הַחֲכָמִים שֶׁגָּזְרוּ בְּעִנְיָן זֶה גְּזֵרָה נֶחְתֶּכֶת, וְהוּא מַכְזִיב הַשֵּׂכֶל• כְּמוֹ כֵן. וְעַל כֵּן תִּמְצָא הַצִּוּוּי בְכָל הַתּוֹרָה: "וּלְמַדְתֶּם אוֹתָם", וְאַחַר כֵּן – "לַעֲשׂוֹתָם" (דברים ה א). מֵבִיא הַחָכְמָה קֹדֶם הַמַּעֲשֶׂה: שֶׁבַּחָכְמָה יַגִּיעַ הָאָדָם לַמַּעֲשֶׂה. וְהַמַּעֲשֶׂה — לֹא יַגִּיעַ בּוֹ אֶל הַחָכְמָה. וְזֶהוּ מַה שֶׁאָמְרוּ עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם: "שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֵׂה" (קידושין מ ב).
___________________________________
הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים - פעולותיו הגשמיות, כאכילה ושינה. אֲבָל – אלא. קַו הַמִּישׁוֹר – הדרך הישרה. עַל דֶּרֶךְ נְכוֹנָה – מובילים אל המטרה. מַכְזִיב הַשֵּׂכֶל – סותר דבריהם.
ביאורים
אחרי שהגענו למסקנה שהאדם הוא העומד במרכזו של העולם, ושהפיתוח הגשמי של האדם כשלעצמו אינו התכלית הרצויה, ניתן לגשת אל המהות, אל השאלה כיצד יוכל האדם לזכות להשתייך לאלה שבשבילם נבראו יצורי העולם המרובים כל כך?
הרמב"ם קובע שלשם כך נצרכים שני דברים: ה'חכמה' וה'מעשה'. עבודת ה' של האדם מורכבת מעיסוק בהשגת חכמת ה', מעיסוק בהבנת רצונו. לא די לרצות ולהשתדל להיות טוב אלא צריך גם לעסוק בחכמה – להתרומם ולהתעלות כתוצאה מלימודה, ולקבל ממנה הדרכה ישרה כיצד לנהוג בפועל. דרך החכמה מרוממים את השכל שהוא החלק העליון של האדם וכך האדם מתרומם ומתקרב לבוראו באמת. ומתוך זה – העיסוק במעשה. אדם הרוצה להיות שייך לאותם בעלי מעלה, חייב להתאמץ לא להשאיר את החכמה כדבר תיאורטי בלבד, אלא להשקיע בהוצאתה אל הפועל באופן מעשי. חלק מעשי זה כולל הן את קיום המצוות בפועל, הן את המאמץ לעשות ולחשוב לפי רצון ה' ולא להשתעבד אל חיי החומר, והן את תיקון המידות.
הקריאה לצורך בשילוב הזה בין החכמה למעשה באה כנגד אותם אנשים העוסקים בחכמה בלבד, שאמנם מרוממים את שכלם, אך חכמתם הרבה אינה באה לידי ביטוי בפועל. כמו כן לאידך גיסא, כנגד אנשים בעלי מידות טובות, המקפידים על דברים מעשיים רבים, אך חסרה להם החכמה, אמנם הם טובים יותר מהראשונים, אך הם עדיין רחוקים מאנשי המעלה.
הרחבות
איש טהור ואיש קדוש
לֹא יִקַּח מֵהֶם אֶלָּא מַה שֶּׁיִּהְיֶה בוֹ תִּקּוּן גּוּפוֹ וְתִקּוּן מִידוֹתָיו כֻּלָּן. בספר מסילת ישרים מבואר שקיימת מדרגה עליונה בה האדם הקדוש כבר יכול להפסיק לחשוש שיינזק מהתענוגים: "ההפרש שבין הטהור לקדוש: הטהור, מעשיו החומרים אינם לו אלא הכרחיים... אילו היה אפשר בלתם, כבר היה יותר טוב. אך הקדוש הדבק תמיד לאלהיו, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו ויראתו... המאכל והמשתה שהאיש הקדוש אוכל, עילוי הוא למאכל ההוא ולמשתה ההוא, וכאילו נקרב על גבי המזבח ממש" [פרק כז].
הכרחיות החכמה להצלחת המעשים
וְהוּא מַכְזִיב הַשֵּׂכֶל כְּמוֹ כֵן. במבט שטחי נדמה כי אין צורך בחכמה רבה כדי להבדיל בין מעשה טוב למעשה רע. בספר הכוזרי מובא משל הממחיש מדוע לא ייתכן שאדם יצליח לקלוע במקרה למעשים הטובים: "משל למה הדבר דומה? לסכל שחדר לתוך אוצר התרופות של רופא... התחיל מוציא אליהם (לחולים) תרופות בלי כל ידיעה בטיב התרופות ובכמות מנה ומנה ראויה לאיש ואיש, ונמצא זה ממית אנשים באותן התרופות שיכלו להועילם... ולא ידעו כי המועיל מצד עצמו לא היה כי אם בחכמתו של אותו רופא..." [מאמר א, עט]. המשל מפנה את תשומת לבנו לראות כיצד כל העולם הטבעי שלנו בנוי במורכבות רבה, כשיש פער גדול בין רצון מסוים לבין היישום הנכון שלו, ועל כן הכרחית כל כך החכמה.
שאלות לדיון
העולה מדברי הרמב"ם, שהנושא המרכזי הוא ' ידיעת ה''. בחסידות עוסקים ב' עבודת ה''. האם קיים הבדל בין ההגדרות? מהו?
"שֶׁתְּחִלַּת הַחָכְמָה מְחַיֶּבֶת, שֶּׁלֹא יִקַּח אָדָם מִמַּעֲדַנִּים הַגּוּפָנִיִּים, אֶלָּא מַה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תִּקּוּן צֹרֶךְ גּוּפוֹ". מדוע דווקא מידת ההסתפקות, היא "תחילת החכמה"?
השתתפו עכשיו בדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות:
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
הלכות שטיפת כלים בשבת
הקשבה בזמן של פילוג
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך מותר להכין קפה בשבת?
דיני ברכות בתיקון ליל שבועות
המסר לחינוך הילדים שכולנו חייבים לקחת ממצוות "הקהל"
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
