ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הילדה יוכבד בת ר' אברהם ז"ל
וּכְשֶׁתִּתְקַיֵּם נְבוּאַת הַנָּבִיא עַל פִּי אֲשֶׁר יָסַדְנוּ, וְיֵצֵא לוֹ שֵׁם כְּמוֹ שְׁמוּאֵל וְאֵלִיָּהוּ וְזוּלָתָם — יֵשׁ לַנָּבִיא הַהוּא יְכֹלֶת לַעֲשׂוֹת בַּתּוֹרָה דָּבָר שֶׁלֹּא יוּכַל כָּל בָּשָׂר זוּלָתוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ. וְהוּא מַה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: כְּשֶׁיְּצַוֶּה לְבַטֵּל אֵיזוֹ מִצְוָה מִכָּל הַמִּצְווֹת מִמִּצְווֹת 'עֲשֵׂה', אוֹ יְּצַוֶּה לְהַתִּיר דָּבָר אָסוּר מִמִּצְווֹת 'לֹא תַעֲשֶׂה' לְפִי שָׁעָה• — חוֹבָה עָלֵינוּ לִשְׁמֹעַ לִדְבָרוֹ וְלַעֲשׂוֹת מִצְוָתוֹ, וְכָל הָעוֹבֵר עָלָיו — חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה. וְזֶה מְפֹרָשׁ לַחֲכָמִים בַּתַּלְמוּד, וְהוּא מַה שֶׁאָמְרוּ: "בַּכֹּל, אִם יֹאמַר לָךְ נָבִיא עֲבוֹר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה — שְׁמַע לוֹ, חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה" (סנהדרין צ א). אֲבָל עַל תְּנַאי• שֶׁלֹּא יַעֲמוֹד הַדָּבָר הַהוּא לָעַד. וְשֶׁלֹּא יֹאמַר: כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא צִוָּה לְבַטֵּל הַמִּצְוָה הַהִיא כָּל יְמֵי עוֹלָם, אֲבָל יְצַוֶּה לְבַטֵּל הַמִּצְוָה לְסִבָּה, לְצֹרֶךְ שָׁעָה. וְהַנָּבִיא בְּעַצְמוֹ, כְּשֶׁיִשְׁאָלוּהוּ בְּצַוּוֹתוֹ לַעֲבוֹר עַל מִצְוָה מִכָּל הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר צִוָּה ד' אוֹתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה, תִּהְיֶה תְּשׁוּבָתוֹ: שֶׁבִּטּוּל זוֹ הַמִּצְוָה אֵינוֹ קַיָּם•, אֲבָל רָאוּי לַעֲשׂוֹתָהּ עַתָּה בִּלְבַד, לְפִי שָׁעָה, כְּגוֹן מַה שֶׁיַּעֲשׂוּ בֵּית דִין בְּהוֹרָאַת שָׁעָה. וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל, שֶׁהִקְרִיב עוֹלָה בַּחוּץ•, וִירוּשָׁלָיִם עוֹמֶדֶת, וּבָהּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּי. וְזֶה מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר כָּל הָעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בְּלֹא מִצְוַת נָבִיא — חַיָּב כָּרֵת. וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הִזְהִיר עָלֶיהָ בַּתּוֹרָה וְאָמַר: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל-מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה" (דברים יב יג). וְעוֹשֵׂהוּ — חַיָּב כָּרֵת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר עַל הַמַּקְרִיב בַּחוּץ: "דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ" (ויקרא יז ד). אֲבָל הוּא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אִלּוּ שְׁאֵלוּהוּ בִּשְׁעַת הַקְרָבָתוֹ בְּהַר הַכַּרְמֶל וְאָמְרוּ לוֹ: הֲנוּכַל לַעֲשׂוֹת כַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה כָּל יְמֵי עוֹלָם? הָיָה אוֹמֵר: שֶׁאֵינוֹ מֻתָּר, וְכָל הַמַּקְרִיב בַּחוּץ — חַיָּב כָּרֵת, אֲבָל זֶה הַמַּעֲשֶׂה הוּא לְפִי שָׁעָה, לְגַלּוֹת בּוֹ שִׁקְרוּת נְבִיאֵי הַבַּעַל וּלְהַשְׁבִּית מַה שֶׁבְּיָדָם. וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה אֱלִישָׁע בְּצַוּוֹתוֹ לְהִלָּחֵם עִם מוֹאָב לְהַכְרִית כָּל עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וְכָל-עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ" (מלכים ב ג יט), — וְהַשֵּׁם מְנָעָנוּ מִלַּעֲשׂוֹת כֵּן, בְּאָמְרוֹ: "לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן" (דברים כ יט). וְאִלּוּ שָׁאֲלוּ אֶת אֱלִישָׁע אִם בָּטְלָה הַמִּצְוָה הַזֹּאת, וְאִם הֻתַּר לָנוּ בֶּעָתִיד לִכְרֹת אִילָנוֹת הָעוֹשׂוֹת פְּרִי כְּשֶׁנָּצוּר עַל עִיר — הָיָה אוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ מֻתָּר, אֲבָל זֶה הַמַּעֲשֶׂה נַעֲשָׂה עַתָּה לְצֹרֶךְ שָׁעָה.
___________________________________
לְפִי שָׁעָה – באופן זמני. עַל תְּנַאי – בתנאי. אֵינוֹ קַיָּם – אינו קבוע לעולם. בַּחוּץ – מחוץ למקדש.
ביאורים
יש זמנים שבהם ההכרח מחייב לעשות דברים נגד מצוות התורה. התורה מדברת על מצבים נורמליים ולעתים ישנם מצבים שדורשים פעולה חריפה כדי לזעזע וליצור שינוי משמעותי במציאות. כמובן שאין כל אחד יכול לעשות זאת. סמכות זו שמורה רק לבית דין. כמו כן ישנה גם לנביא אמת סמכות לשנות דברי תורה. אך בדבר זה ישנם שני תנאים;
א. זמני - האיסור שהנביא מתיר הוא רק לשעה. אין לו יכולת לשנות לתמיד את דברי התורה. אחד מיסודי האמונה הוא שזו התורה לא תהיה מוחלפת. שינוי זמני לא עוקר יסוד זה אלא הוא כמו נס אשר אינו עוקר את חוקי הטבע אלא מופיע באופן חד פעמי לצורך נקודתי.
ב. סיבה - הנביא אינו יכול לומר לעבור על איסור ללא כל סיבה. יש צורך שיהיה נימוק וטעם לדברי הנביא. לא עוברים על דברי התורה באופן סתמי שאינו מובן.
הרמב"ם מביא לכך שתי דוגמאות;
אליהו - התפקיד המרכזי של הנביא הוא לחזק את המצב הרוחני של העם. זו היתה הסיבה שעבר על איסור הבמות. אליהו עבר על האיסור בעצמו ולא רק אמר לאחרים. כמו כן האיסור היה איסור חמור שעונשו הוא עונש כרת.
אלישע - תפקיד נוסף של הנביא הוא להיות גורם מדיני ופוליטי ומשמעותי. הנביא מדריך את המלך האם להיכנע או להילחם. כאן הנביא הדריך את העם איך להילחם. למרות שלא מדובר על מניע רוחני אלא פסיכולוגי, כדי לשבור את רוח מואב, הותר לנביא לומר לעבור על איסור תורה. החידוש הנוסף שיש בדוגמה זו הוא שהנביא הדריך את הלוחמים כולם לעבור על אותו איסור ולא רק עשה בעצמו.
הרחבות
סמכות הנביא
יֵשׁ לַנָּבִיא הַהוּא יְכֹלֶת לַעֲשׂוֹת בַּתּוֹרָה דָּבָר שֶׁלֹּא יוּכַל כָּל בָּשָׂר זוּלָתוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ. הרמב"ם חוזר כאן לנושא בו הוא פתח את פרק ב' – סמכות הנביא. כפי שלמדנו, עיקר עניינו של הנביא הוא להוביל את הציבור בדרכי ה' ולהביאם למצב שלם יותר ומתוקן יותר. לנביא (מתוקף תפקידו) ניתן הכוח לבטל מצוות או לצוות לעבור על איסורים בתור הוראת שעה כאשר זה נצרך למטרה הנ"ל. לנביא יש היכולת לזהות מתי עדיף לעבור על איסור באופן זמני בשביל מטרה חשובה יותר. הגמרא מסייגת היתר זה ואומרת שבעבודה זרה אסור להקשיב לנביא אפילו שהוא מתיר זאת רק כהוראת שעה. עבודה זרה סותרת את האמונה שלנו בקב"ה, ולכן לא ניתן להתיר לעבוד עבודה זרה אפילו בתור הוראת שעה. הרב שלמה אבינר (שיעורים על הקדמה למשנה) ממשיל עניין זה לרצון להציל אדם חולה ע"י חיתוך הראש שלו. לא ניתן להציל אדם אם חותכים לו את הראש כי אי אפשר לחיות בלי ראש. כך גם צריך להיות היחס שלנו לעבודה זרה. אי אפשר להציל את עם ישראל על ידי היתר עבודה זרה (אפילו בהוראת השעה), עבודה זרה סותרת את חיינו כמאמינים.
שאלות לדיון
איך ייתכן לעקור דבר מן התורה, כדי לשמור על התורה? מדוע אין כאן דבר והיפוכו?
האם בימינו יכולה להיווצר מציאות שדורשת הוראת שעה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
