ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפרק חלק
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם צוקרמן זצ"ל
וּכְשֶׁתִּתְבּוֹנֵן בְּעִנְיַן שְׁנֵי הַתַּעֲנוּגִים• הָאֵלֶּה – תִּמְצָא פְחִיתוּת• הָאַחַת וּמַעֲלַת הַשְּׁנִיָּה – וַאֲפִלּוּ בָעוֹלָם הַזֶּה. וְזֶה כִּי אָנוּ מוֹצְאִים רֹב בְּנֵי הָאָדָם כֻּלָּם מְיַגְּעִים נַפְשׁוֹתֵיהֶם וְגוּפוֹתֵיהֶם בְּעָמָל וִיגִיעָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מֵהֶם, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לוֹ מַעֲלָה וְכָבוֹד וְשֶׁיְּנַשְּׂאוּהוּ בְנֵי אָדָם – וַהֲנָאָה זוֹ אֵינָהּ הֲנָאַת מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה. וּכְמוֹ כֵן הַרְבֵּה מִבְּנֵי אָדָם בּוֹחֵר לְהִנָּקֵם מֵאוֹיְבָיו, יוֹתֵר מֵהַשִּׂיג הַרְבֵּה מִתַּעֲנוּגֵי הַגּוּף. וְהַרְבֵּה מִבְּנֵי אָדָם מִתְרַחֵק מִן הַגָּדוֹל שֶׁבְּתַעֲנוּגֵי הַגּוּף, מִיִּרְאָתוֹ שֶׁיַּשִּׂיגֵהוּ מִזֶּה חֶרְפָּה וָבֹשֶׁת מִבְּנֵי אָדָם, אוֹ לְפִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ שֶׁיְּהֵא לוֹ שֵׁם טוֹב. וְאִם עִנְיָנוֹ כֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה הַגּוּפָנִי – כָּל שֶׁכֵּן בָּעוֹלָם הָרוּחָנִי, וְהוּא: הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנַּפְשׁוֹתֵינוּ מַשְׂכִּילוֹת שָׁם מִידִיעַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁמַּשְׂכִּילִים הַגּוּפִים הָעֶלְיוֹנִים•, אוֹ יוֹתֵר.
תיאור התענוג הנפשי
וְאוֹתוֹ תַעֲנוּג לֹא יֵחָלֵק לַחֲלָקִים•, וְלֹא יְסֻפַּר, וְלֹא יִמָּצֵא מָשָׁל לִמְשָׁל בּוֹ אוֹתוֹ הַתַּעֲנוּג – אֶלָּא כְמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כְּשֶׁנִּפְלְאָה• בְעֵינָיו גְּדֻלַּת הַטּוֹב הַהוּא וּמַעֲלָתוֹ, אָמַר: "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ" (תהלים לא כ). וְכֵן אָמְרוּ עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם: "הָעוֹלָם הַבָּא, אֵין בּוֹ לֹא אֲכִילָה, וְלֹא שְׁתִיָּה, וְלֹא רְחִיצָה, וְלֹא סִיכָה, וְלֹא תַּשְׁמִישׁ – אֶלָּא צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם• בְּרָאשֵׁיהֶם, וְנֶהֱנִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה" (ברכות יז א). רְצוֹנוֹ לוֹמַר בְּאָמְרוֹ: "וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם" – הִשָּׁאֲרוּת הַנֶּפֶשׁ בְּקִיּוּם הַמֻּשְׂכָּל לָהּ•, וְהוּא: הַבּוֹרֵא יִתְבָּרָךְ. וִהְיוֹת הוּא, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַמֻּשְׂכָּל, וָהִיא – דָּבָר אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁזְּכָרוּהוּ גְּדוֹלֵי הַפִּילוֹסוֹפִים בִּדְרָכִים יֶאֱרַךְ בֵּאוּרָם בְּכָאן. וְאָמְרוּ: "וְנֶהֱנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה" – רָצָה לוֹמַר: שֶׁאוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת מִתְעַנְּגוֹת בְּמַה שֶּׁמַּשִּׂיגוֹת וְיוֹדְעוֹת מֵאֲמִתַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁמִּתְעַנְּגוֹת חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וּשְׁאָר מַדְרֵגוֹת הַמַּלְאָכִים בְּמַה שֶּׁהֵם מַשִּׂיגִים וְיוֹדְעִים מִמְּצִיאוּתוֹ.
___________________________________
שְׁנֵי הַתַּעֲנוּגִים – הגופני והנפשי. פְחִיתוּת – גריעות. הַגּוּפִים הָעֶלְיוֹנִים – מלאכים, גלגלים וכו'. לֹא יֵחָלֵק לַחֲלָקִים – איננו מוחשי שאפשר לחלק אותו לחלקים. כְּשֶׁנִּפְלְאָה – הייתה מופלאה. עַטְרוֹתֵיהֶם – כתריהם. הִשָּׁאֲרוּת הַנֶּפֶשׁ וכו' - (הפילוסופים סברו ש) הנפש של המשכיל מתאחדת בשכל (פה הכוונה אלוהים) ולכן היא קיימת בקיומו. עיין בפילוסוף של הכוזרי.
ביאורים
הרמב"ם כבר הדגיש קודם שהתענוג הרוחני נעלה מהתענוג הגשמי. כוונת הרמב"ם לתענוגים הרוחניים העליונים, שזוכה להם מי שמתקרב לה', ומגיע להשגות רוחניות עליונות. כאן הוא מוסיף ומנסה לקרב את דבריו אל בני האדם החיים בְּעולם גשמי. גם בעולם הזה אנו רואים שאצל בני האדם התענוג הרוחני נעלה מהתענוג הגשמי. אנשים מעדיפים להתאמץ מאד ולהשקיע את כל כוחותיהם, כולל הגופניים, להשגת דבר מופשט כמו כבוד, או סיפוק של רגש נקמה וכדו', למרות שהדבר עולה להם במחיר של מאמץ מרובה, והפסדים גשמיים מרחיקי לכת.
בודאי שאותם תענוגים 'רוחניים' מהם לקח הרמב"ם דוגמה, אינם בהכרח רצויים, ולעיתים הם אפילו שליליים, אולם מהם נוכל ללמוד ולהבין עד כמה גדולה מעלת התענוג הרוחני.
לאחר שהגענו להבנה זאת, ניתן להבין שמשמעותו של אותו ייעוד נפלא שמובטח לעולם הבא היא הידבקות הנפש בכוח הרוחני . אדם הנמצא בעולם הזה ומרומם את עצמו לדבֵקות אמיתית בבורא, על ידי השגות שכליות ועלייה במדרגות הרוחניות, זוכה לצאת ממצב בו הוא אסור בכבלים גשמיים, לצאת מאפילה וצמצום לאור גדול, וממילא זוכה להגיע למדרגה הדומה למדרגת המלאכים והכוחות הרוחניים שלא שייכות בהם מיתה ונפילה. ולכן לעתיד לבוא יזכו הצדיקים להתענג ולהשיג מהבורא בדומה למלאכים ולכוחות הרוחניים, ובכך להשתחרר מהמוות ומכל אפשרות של נפילה. ההנאה והאושר שבהשגה זו גדולים לאין ערוך מכל הנאה גשמית.
לפי זה, הייעוד המובטח לצדיקים אינו ' פּרס ' למי שעשה את המוטל עליו, אלא תוצאה ישירה ופועל היוצא באופן ישיר מהמקום אליו הם עמלו להביא את עצמם, מקום בו קיים תענוג רוחני תמידי ולא שייכת בו מיתה.
הרחבות
מי גדול ממי - אדם או מלאך?
שֶׁנַּפְשׁוֹתֵינוּ מַשְׂכִּילוֹת שָׁם מִידִיעַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁמַּשְׂכִּילִים הַגּוּפִים הָעֶלְיוֹנִים, אוֹ יוֹתֵר. ה'גופים העליונים' הללו הם מלאכים או כוכבים וכדומה. אם כן, השגתו הרוחנית של האדם בעולם הבא שווה לזו של היצורים העליונים ואולי אפילו עולה על השגתם. ואף על פי שהרמב"ם כתב במקום אחר, שדעת האדם פחותה מדעת הכוכבים, הגלגלים והמלאכים (ראה הלכות יסודי התורה ג ט), מכל מקום לאחר מותו האדם מתעלה ומתפשט מן הגוף, ומגיע להשגות עליונות יותר.
מה מתרחש בעולם הבא?
אֶלָּא צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם, וְנֶהֱנִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה. הרמב"ם מסביר שהעטרה היא ההשגה השכלית שהשיג האדם בעולם הזה . וכך מבואר בדבריו במקום אחר: "וכן זה שאמרו עטרותיהן בראשיהן, כלומר דעת שידעו, שבגללה זכו לחיי העולם הבא, מצויה עמהן, והיא העטרה שלהן" [הלכות תשובה ח, ב]. המהר"ל , לעומת זאת, מסביר שהעטרה רומזת על השלמות והמעלה שתהיה לאדם בעולם הבא . המהר"ל גם מבהיר, שיש בדברי חז"ל הללו שני עניינים שקיימים בעולם הבא: א. שלמות האדם. ב. השפע שיקבל מהקב"ה. וכך הוא כותב בסוף דבריו בעניין: "כי מה שאמרו שעטרותיהם בראשיהם, דבר זה נאמר על מעלת עצמו, כי אין יותר במעלה מן המלך שיש לו עטרה בראשו. ומה שאמר ונהנין מזיו השכינה הוא מה שיקבלו מן השם יתברך. ואלו שני דברים ידועים בחכמה מאוד כי הם שני מדרגות עולם הבא" [נתיבות עולם נתיב התורה ג].
שאלות לדיון
מדוע האדם בורח מתענוג גדול כדי לא להתבייש משאר האנשים?
איך ייתכן מושג של 'תענוג' בדבר רוחני מובהק, דוגמת השגת אמיתת הבורא? האם המושג 'תענוג' הוא רק ביטוי מושאל? מהו תכנו האמיתי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
