ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
הרמב"ם בפירוש המשניות מבאר שהאב עצמו ששקל פעם אחת, חייב להמשיך לשקול בכל שנה. אמנם, הברטנורא מבאר שכוונת המשנה היא שגם אחרי שהאב מת, לבן אסור להפסיק לשקול, והוא חייב להמשיך לשקול את שקלו.
התוספות יום טוב מקשה על הברטנורא, כיצד יכול האב לחייב את בנו לשקול? ואף שמבואר במשנה בנזיר (ו, ד) שאדם יכול להדיר את בנו בנזירות, זו הלכה למשה מסיני לגבי נזיר ולא ניתן ללמוד ממנה שאדם יכול להדיר את בנו. מתרץ התוספות יום טוב שמדובר במקרה שהבן ירש מאביו נכסים, וכיון שנכסי אביו השתעבדו לנדר שנדר לשקול מחצית השקל לכן הבן חייב להמשיך ולשקול מנכסי אביו את מחצית השקל.
יש להקשות על דבריו שנפסק להלכה (רמ"א חו"מ רנב, וקצות החושן דן בו בהרחבה בסי' רנ סק"ו וסימן רצ סק"ג) שאדם שנדר ומת (במקרים מעין אלו) אין בנו חייב לשלם את נדרו אפילו מנכסים שירש, ואם כן מדוע כאן לדעת הברטנורא בנו חייב לשלם את נדרו?
לחם שמיים (יעב"ץ) מבאר שהברטנורא עוסק כאן בקטן שהוא כבר בן י"ג שנה, והוא בן חיוב, אלא שבשקלים אינו חייב (לשיטת הברטנורא) עד גיל עשרים. ומדובר שכשאביו היה חי הוא עשה את אביו שליח לשקול עבורו, (שהרי הוא יכול למנותו שליח), לכן הוא עצמו נדר, והוא מחויב להמשיך לשקול בעצמו.
אמנם, ניתן לבאר (עפ"י דברי הרב הדאיה, ישכיל עבדי ח"ו סימן יד) שיש שוני בין מחצית השקל למצוות אחרות. במחצית השקל הסיבה שילד קטן אינו שוקל אינה מכיוון שאין הוא משתתף בקרבנות הציבור, שהרי ברור שהוא גם שייך בקרבנות הציבור, אלא שהוא לא נחשב לישות עצמאית, אלא נספר יחד עם אביו, לכן הוא לא צריך לשקול באופן עצמאי. אבל אם אביו החליט לנתק אותו ממנו, ולשקול עליו בנפרד, אז מהדין הוא נהיה כעת חייב במצוות השקלים, לכן הוא חייב להמשיך ולשקול, לא בגלל נדר אביו, אלא בגלל שהוא עצמו התחייב בנתינת השקלים, כיון שהתנתק מהספירה המשותפת עם אביו (כשהאבא נפטר, והוא לא שקל עבורו בחייו, הבן לא יתחייב לשקול, כי הוא לא ייחשב לישות עצמאית כלפי הציבור, אלא אם כן האב כבר שקל עבורו בעודו חי).
אמנם, מובא בשם הגרי"ז שלשיטת הברטנורא קטן עד גיל עשרים מופקע ממצוות מחצית השקל ואף שהוא בן מצוות התורה פטרה אותו, ולכן גם מתחת לגיל י"ג אינו יכול לחייב את עצמו, שהרי התורה הפקיעה אותו. אך ערוך השולחן (העתיד, פג, ז ומקורו מהגר"א) כתב שגם לשיטת ברטנורא יש חיוב מגיל י"ג שנה לשקול מחצית השקל, אלא שאין ממשכנים על זה (וזו כוונת הגמרא שאומרת שאין ממשכנים אבל לתבוע תובעים), לכן גם לדעת ברטנורא חיוב גדול מעל גיל י"ג הוא חיוב גמור, וממילא התורה לא הפקיעה קטן מהחיוב, כדברי הגרי"ז אלא פטרה אותו ככל קטן, והוא יכול להתחייב באופן הנזכר לעיל.
סיכום: המשנה כתבה שאם אבי הקטן התחיל לשקול, שוב אינו פוסק, ומפרש הברטנורא שהכוונה אף כשמת האב, והקשו עליו מדוע הבן חייב להמשיך לשלם, הרי בן אינו חייב לשלם את נדרי אביו? הלחם שמיים מבאר שהקטן עצמו נדר כיון שהוא שלח את אביו לשקול. אך הצענו אפשרות נוספת שמצוות שקלים היא מיוחדת בכך שהיא מצווה על הציבור, ולכן גם הקטן חייב בה, אלא שהוא נכלל בחיוב של אביו, לכן אם אביו ניתק אותו ממנו, הוא נהפך להיות לישות חדשה וחייב להמשיך לשלם.
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
למה משתכרים בפורים? איך עושים זאת נכון?
שתי דקות על בדיקת חמץ
הלכות שטיפת כלים בשבת
אהבת ה' או אהבת האדם, מה גדול יותר?
כיצד הצפירה מובילה לאחדות בעם?
האם מותר לפנות למקובלים?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
