ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- נושאים באמונה
הרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק כותב, כי יש שלושה עשר עיקרים ביהדות. בתור העיקר השנים עשר הוא מונה את האמונה בביאת המשיח, וכך הוא כותב: "להאמין ולאמת שיבא ואין לומר שנתאחר אם יתמהמה חכה לו, ואין לקבוע לו זמן, ולא לפרש את המקראות כדי להוציא מהן זמן בואו... ולהאמין בו מן הגדולה והאהבה ולהתפלל לבואו, בהתאם למה שנאמר בו על ידי כל נביא, ממשה ועד מלאכי... ומכלל היסוד הזה שאין מלך לישראל אלא מדוד ומזרע שלמה דוקא".
בהמשך דבריו הרמב"ם מבאר מהי המשמעות של שלושה עשר עיקרים אלו: "וכאשר יהיו קיימים לאדם כל היסודות הללו ואמונתו בהם אמתית, הרי הוא נכנס בכלל ישראל, וחובה לאהבו ולחמול עליו וכל מה שצוה ה' אותנו זה על זה מן האהבה והאחוה. ואפילו עשה מה שיכול להיות מן העבירות מחמת תאותו והתגברות יצרו הרע, הרי הוא נענש לפי גודל מריו ויש לו חלק, והוא מפושעי ישראל. וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות, הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה' אשנא וכו'" (כך גם כתב בהלכות תשובה, פרק ג הלכה ו).
רבי יוסף אלבו (ספר העיקרים מאמר א, פרק א) הקשה על דברי הרמב"ם: כיצד הוא יכול לפרש שאחד מעיקרי היהדות הוא האמונה בביאת המשיח, והרי לפי דבריו רבי הלל היה כופר שהרי הוא לא האמין בביאת המשיח. אם כך, במקום לכתוב בגמרא ש"שרי ליה מריה" (כלומר, ימחול לו הקב"ה לרבי הלל), היו צריכים לנדות אותו ולהוציאו מדפי הגמרא, שהרי דעה זו היא דעה כפרנית הכופרת באחת מיסודות עיקרי תורת משה.
אין ליישב את הקושיה בכך, שמי שסובר שיש משיח אלא שהוא כבר הגיע, נחשב למאמין ביסוד ביאת המשיח; שכן בהלכות מלכים (יא, א) כתב הרמב"ם, שמי שאינו מצפה לביאתו הוא כופר בתורת משה. אם כך, לא יתכן להאמין שהמשיח כבר הגיע, ולא יגיע בעתיד.
לאור זאת, רבי יוסף אלבו (שם, פרק ד) חולק על הרמב"ם במניין העיקרים, ולדעתו יש רק שלושה עיקרים (מציאות ה', השגחה, ותורה מהשמיים) שמי שכופר בהם לא נחשב למאמין בתורת משה. אך שאר העיקרים נתונים לדיון, והכופר בהם לא נחשב לאפיקורוס.
היו שכתבו הסברים אחרים לדברי רבי הלל:
א. ספר "באר שבע" למסכת סנהדרין הסביר, שרבי הלל רק רצה לומר שאין ראייה חותכת מהפסוקים לביאת המשיח, אך בהחלט הוא האמין בביאת המשיח. רבי יוסף אלבו (שם פרק א) דחה את ההסבר הזה, משום שאז הוא לא היה צריך לכפרה, ולא היו אומרים "שרי ליה מאריה". האור שמח (תשובה ג, ו) יישב, שגם על דברים פחותים אמרו בגמרא שצריכים מחילה וכפרה בלשון כזאת.
ב. הרדב"ז (שו"ת ד, קפז) כתב, שרק אדם שכופר מעצמו באחד מעיקרי היהדות, נחשב לכופר. אבל מי שמעיין ומתוך עיונו הגיע בטעות למסקנה שהמשיח לא יגיע, אינו נחשב לכופר אלא לאנוס וטועה, משום שדעתו אנסה אותו לחשוב שלא יגיע המשיח. לכן לא החשיבו את רבי הלל לכופר, אלא לטועה.
הרב קוק (מאמרי הראי"ה עמ' 55) כתב, שדברי הרדב"ז מבוססים על דברי הגמרא בשבועות (כו עמוד א), לפיה אדם שנשבע על דבר מסוים שכך שמע מרבו והוא טועה, אינו נחשב לנשבע שבועת שקר, משום שכך הוא הבין בלבו. אך הוא כותב שוודאי הרדב"ז חולק על הבנת ר' יוסף אלבו בדעת הרמב"ם, ולפיו גם אדם שטועה בעיונו באחד מעיקרים אלו נחשב לכופר (אמנם כתב שיתכן שר' יוסף אלבו עצמו מסכים עקרונית לרדב"ז).
ג. ר' יצחק אברבנאל (ישועות משיחו פרק ג, ראש אמנה פרק י) כתב שישנם שני עיתים לביאת המשיח: בעיתה, העת הקבוע מששת ימי בראשית; ואחישנה, עת שנקבעת לפי מעשיהם של עם ישראל. רבי הלל סבר שהמשיח יבוא רק בעת הקבוע ('בעיתה'), ולא יקדים לבוא בזכות מעשיהם של עם ישראל ('אחישנה'), משום שזכויות עם ישראל כלו כבר בזמן חזקיהו בגלל הניסים. על זה אמרו שימחול לו הקב"ה, משום שהוא מייאש את עם ישראל מלעשות מצוות.
ד. המהר"ל (נצח ישראל נו) ור"י אברבנאל (בפירוש נוסף שם) מפרשים, שאין כוונת רבי הלל לשלול את ימות המשיח, אלא לשלול את הדעה שיקום אדם שיהיה מלך המשיח. לדעת רבי הלל, הקב"ה יגאל אותנו בעצמו, בלא שיהיה אדם שימלוך עלינו ויוביל תהליך זה. כך גם משמע מפירוש רש"י (ד"ה אין להם). על שיטה זו הקשה הרב גורן (תורת המועדים עמ' 334, עמ' 596-597), מכך שהגמרא (צח ע"ב) כתבה שהדעה הסוברת שעם ישראל עתיד להנות מימות המשיח, חולקת על שיטת רבי הלל הסובר שאין להם משיח לישראל, ומשמע שלדעתו כלל לא יהיו ימות המשיח (הוא תירץ בדוחק, שהגמרא הבינה שאם הקב"ה יגאל אותנו הרי סדרי העולם ישתנו לגמרי).
יש לשים לב, שלפי שיטת הרמב"ם כפי שהבאנו לעיל, חייבים להאמין שבכל רגע יכול המשיח להגיע, וכן חייבים להאמין בביאת מלך שיגאל אותנו ויהיה משיח. אם כן, חלק מהפירושים הנ"ל לא מיישבים את דעת ר' הלל לפי הרמב"ם.
לסיכום: הרמב"ם והעיקרים נחלקו, האם ביאת המשיח הוא אחד מעיקרי היהדות שאין לחלוק עליהם. העיקרים הוכיח את דבריו מדברי רבי הלל, אך פירושים אחרים נאמרו בדברי רבי הלל: או שאין להוכיח מהפסוקים על ביאת המשיח, או שרבי הלל טעה ולכן לא נחשב לכופר, או שהקב"ה לא יחיש את ביאת המשיח על ידי מעשי עם ישראל, או שתקופת המשיח תגיע בלי מלך המשיח.
"בזאת התורה" - איזו תורה?
סינון פסולת בשבת
למה משווים את העצים לצדיקים?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
אוי ויי!
למה ללמוד גמרא?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך נראית נקמה יהודית?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
