ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפרק חלק
וְהַתַּכְלִית – הוּא הָעוֹלָם הַבָּא, וּלְעֻמָּתוֹ הִיא הַהִשְׁתַּדְּלוּת•. וּלְפִיכָךְ זֶה הֶחָכָם הַמֻּחְזָק בִּידִיעַת הָאֱמֶת – עִיֵּן בַּתַּכְלִית הָאַחֲרוֹנָה וְהִנִּיחַ מַה שֶּׁזוּלָתוֹ•, וְאָמַר: "כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא". וְאִם הֱיוֹתוֹ הוּא הַתַּכְלִית הַמְבֻקֶּשֶׁת – אֵינוֹ רָאוּי לְמִי שֶׁהוּא רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה עוֹבֵד מֵאַהֲבָה, שֶׁיִּהְיֶה עוֹבֵד לְהַשִּׂיג הָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַה שֶׁקָּדַם; אֲבָל יֵשׁ לַעֲבֹד עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁאֹמַר, וְזֶהוּ: כִּי כְשֶׁיַּאֲמִין שֶׁיֶּשׁ שָׁם חָכְמָה, הִיא הַתּוֹרָה שֶׁהִגִּיעָה אֶל הַנְּבִיאִים מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה שֶׁהוֹדִיעָם בָּה: שֶׁהַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, וְהֵן הַמִּצְווֹת – כָּךְ; וְהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת, וְהֵן הָעֲבֵרוֹת – הֵן כָּךְ, - רָאוּי לוֹ מִצַּד שֶׁהוּא אָדָם יְשַׁר הַמֶּזֶג•, שֶׁיַּעֲשֶׂה הַטּוֹבוֹת וְיָסוּר מִן הָרָעוֹת. וּכְשֶׁיַּעֲשֶׂה זֶה – יִשְׁלַם בּוֹ עִנְיַן הָאֱנוֹשׁוּת• וְיִהְיֶה נִבְדָּל מִן הַבְּהֵמָה. וּכְשֶׁיִּהְיֶה אָדָם שָׁלֵם, הוּא מִטֶּבַע הָאָדָם הַשָּׁלֵם אֲשֶׁר אֵין לוֹ מוֹנֵעַ שֶׁתִּחְיֶה נַפְשׁוֹ וְתִתְקַיֵּם בַּקִּיּוּם הַיָּדוּעַ לָּהּ – וְזֶה הוּא הָעוֹלָם-הַבָּא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תִּהְיוּ כְּסוּס, כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם" (תהלים לב ט), כְּמוֹ שֶׁהַמּוֹנֵעַ אֶת הַבְּהֵמוֹת מִן הַהִשְׁתַּלְּחוּת• הוּא דָבָר מִבַּחוּץ•, כְּמו הַמֶּתֶג• וְהָרֶסֶן – וְאֵין רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה אָדָם כֵּן. אֲבָל יִהְיֶה הַמּוֹנְעוֹ מֵאִתּוֹ וּמֵעַצְמוֹ, רְצוֹנִי לוֹמַר: צוּרָתוֹ הָאֱנוֹשִׁית• כְּשֶׁתִּהְיֶה שְׁלֵמָה – הִיא תִמְנָעֶנּוּ מֵאוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁמּוֹנְעִים מִמֶּנּוּ הַשְּׁלֵמוּת, וְהֵם הַנִּקְרָאִים: "מִדּוֹת רָעוֹת"; וְהִיא תְּזָרֵז אוֹתוֹ וְתִדְחֶנּוּ אֶל מַה שֶּׁיְּבִיאֵהוּ אֶל הַשְּׁלֵמוּת – וְזֶהוּ: הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת. זֶה הַמִּתְבָּאֵר לִי מִכְּלַל דִּבְרֵיהֶם בְּזֶה הָעִנְיָן הַנִּכְבַּד וְהַנַּעֲלֶה.
___________________________________
וּלְעֻמָּתוֹ הִיא הַהִשְׁתַּדְּלוּת – עשיית התורה והמצוות היא לכוונו למטרת עולם הבא. וְהִנִּיחַ מַה שֶּׁזוּלָתוֹ – עזבו כל מה שהוא חוץ מהמטרה הסופית. יְשַׁר הַמֶּזֶג – תכונות נפשו ישרות. הָאֱנוֹשׁוּת – האנושיות. הַהִשְׁתַּלְּחוּת – יציאה החוצה להזיק. דָבָר מִבַּחוּץ – דבר חיצוני. הַמֶּתֶג – סוג של רסן. צוּרָתוֹ הָאֱנוֹשִׁית – אישיותו הישרה.
ביאורים
לאחר שהרמב"ם ביאר את המושגים השייכים לגמול העתידי, הוא אומר שהתכלית שאליה בני האדם 'צועדים' היא העולם הבא. אולם, כפי שכתב קודם, למרות שמוטל על האדם להתרומם ולהיות ראוי להשתייך לעולם הבא, מטרת האדם בעבודת ה' אינה צריכה להיות השגת העולם הבא, אלא עצם עשיית רצון הבורא בלבד.
לכן צריך האדם, בראש ובראשונה, ללמוד את חכמתו של הבורא, את התורה המורה לנו מה לעשות וכיצד לנהוג. כך הוא יבין מה נחשב מצווה ומה נחשב עבירה, ומתוך הידיעה שהדבר הראוי והישר ביותר הוא עשיית רצון הבורא, יחיה את חייו על פי הדרכתה של התורה.
מי שיזכה להגיע למדרגה הזאת, לעשות את רצון ה' מתוך ידיעה והבנה שזהו הטוב והישר, יהפוך להיות אדם שלם באופן כזה שלא יצטרך דברים חיצוניים שיכריחוהו להגיע אל השלמות, אלא יהיה אדם שמכוון אל הטוב והרצוי באופן טבעי. אדם כזה זוכה להתרומם ולהיות שונה באופן מהותי מבהמה. הבהמה זקוקה לכלים חיצוניים כדי להתרסן וכדי ללכת למקומו רצויים וטובים, ואילו אדם זה כשלעצמו מכוון אל הטוב, ונפשו ראויה מצד עצמה לחיות בעולם הבא.
הרחבות
העולם הזה כפרוזדור
וְהַתַּכְלִית – הוּא הָעוֹלָם הַבָּא, וּלְעֻמָּתוֹ הִיא הַהִשְׁתַּדְּלוּת. גם הרמח"ל בספרו 'מסילת ישרים' מתייחס באופן דומה לעולם הזה: "והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה [אבות ד]: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר ציוונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחלה כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה" [מסילת ישרים א].
ספר החינוך מטעים דברים אלו. בהקדמה לספרו הוא כותב שהאדם מורכב מגוף ומנשמה. הנשמה שבאה מעולם הנשמות היא העיקר, והגוף שנוצר בעולם הזה חולף ועובר לו. כדי שלא יימשך האדם אחרי תאוותיו הגשמיות, ניתנו לו המצוות: "ואם לא הייתה התורה שנתן לנו, ימשך השכל אחרי תאוותיו לגמרי ו"נמשל כבהמות נדמו"".
שאלות לדיון
הרמב"ם מדגיש שאין לעבוד את ה' בשביל להשיג את התכלית (עולם הבא), אם כן מדוע יש חשיבות לדעת מהי התכלית?
האם כאשר האדם אינו מושלם, והוא נאלץ להשתמש ב'רסן' חיצוני על מנת לשלוט על רצונותיו, זה מקלקל משהו אצלו? האם יש מחיר לאותו ריסון חיצוני? מהו?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך ללמוד גמרא?
מה המשמעות הנחת תפילין?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
ארבע כוסות ושלוש מצות
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
למה ללמוד גמרא?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
עשרה בטבת - התחלת ההתחלות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
