ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפרק חלק
אות ד חלק ד
לאחר שלמדנו על מושגים רוחניים שונים, מסביר לנו הרמב"ם שימות המשיח בסופם מביאים אל העולם הבא. אך הרמב"ם לא נשאר בהבנה זו, הוא מסיק מכך מה מוטל עלינו לעשות.
וְהַתַּכְלִית – הוּא הָעוֹלָם הַבָּא, וּלְעֻמָּתוֹ הִיא הַהִשְׁתַּדְּלוּת•. וּלְפִיכָךְ זֶה הֶחָכָם הַמֻּחְזָק בִּידִיעַת הָאֱמֶת – עִיֵּן בַּתַּכְלִית הָאַחֲרוֹנָה וְהִנִּיחַ מַה שֶּׁזוּלָתוֹ•, וְאָמַר: "כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא". וְאִם הֱיוֹתוֹ הוּא הַתַּכְלִית הַמְבֻקֶּשֶׁת – אֵינוֹ רָאוּי לְמִי שֶׁהוּא רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה עוֹבֵד מֵאַהֲבָה, שֶׁיִּהְיֶה עוֹבֵד לְהַשִּׂיג הָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַה שֶׁקָּדַם; אֲבָל יֵשׁ לַעֲבֹד עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁאֹמַר, וְזֶהוּ: כִּי כְשֶׁיַּאֲמִין שֶׁיֶּשׁ שָׁם חָכְמָה, הִיא הַתּוֹרָה שֶׁהִגִּיעָה אֶל הַנְּבִיאִים מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה שֶׁהוֹדִיעָם בָּה: שֶׁהַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, וְהֵן הַמִּצְווֹת – כָּךְ; וְהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת, וְהֵן הָעֲבֵרוֹת – הֵן כָּךְ, - רָאוּי לוֹ מִצַּד שֶׁהוּא אָדָם יְשַׁר הַמֶּזֶג•, שֶׁיַּעֲשֶׂה הַטּוֹבוֹת וְיָסוּר מִן הָרָעוֹת. וּכְשֶׁיַּעֲשֶׂה זֶה – יִשְׁלַם בּוֹ עִנְיַן הָאֱנוֹשׁוּת• וְיִהְיֶה נִבְדָּל מִן הַבְּהֵמָה. וּכְשֶׁיִּהְיֶה אָדָם שָׁלֵם, הוּא מִטֶּבַע הָאָדָם הַשָּׁלֵם אֲשֶׁר אֵין לוֹ מוֹנֵעַ שֶׁתִּחְיֶה נַפְשׁוֹ וְתִתְקַיֵּם בַּקִּיּוּם הַיָּדוּעַ לָּהּ – וְזֶה הוּא הָעוֹלָם-הַבָּא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תִּהְיוּ כְּסוּס, כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם" (תהלים לב ט), כְּמוֹ שֶׁהַמּוֹנֵעַ אֶת הַבְּהֵמוֹת מִן הַהִשְׁתַּלְּחוּת• הוּא דָבָר מִבַּחוּץ•, כְּמו הַמֶּתֶג• וְהָרֶסֶן – וְאֵין רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה אָדָם כֵּן. אֲבָל יִהְיֶה הַמּוֹנְעוֹ מֵאִתּוֹ וּמֵעַצְמוֹ, רְצוֹנִי לוֹמַר: צוּרָתוֹ הָאֱנוֹשִׁית• כְּשֶׁתִּהְיֶה שְׁלֵמָה – הִיא תִמְנָעֶנּוּ מֵאוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁמּוֹנְעִים מִמֶּנּוּ הַשְּׁלֵמוּת, וְהֵם הַנִּקְרָאִים: "מִדּוֹת רָעוֹת"; וְהִיא תְּזָרֵז אוֹתוֹ וְתִדְחֶנּוּ אֶל מַה שֶּׁיְּבִיאֵהוּ אֶל הַשְּׁלֵמוּת – וְזֶהוּ: הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת. זֶה הַמִּתְבָּאֵר לִי מִכְּלַל דִּבְרֵיהֶם בְּזֶה הָעִנְיָן הַנִּכְבַּד וְהַנַּעֲלֶה.
___________________________________
וּלְעֻמָּתוֹ הִיא הַהִשְׁתַּדְּלוּת – עשיית התורה והמצוות היא לכוונו למטרת עולם הבא. וְהִנִּיחַ מַה שֶּׁזוּלָתוֹ – עזבו כל מה שהוא חוץ מהמטרה הסופית. יְשַׁר הַמֶּזֶג – תכונות נפשו ישרות. הָאֱנוֹשׁוּת – האנושיות. הַהִשְׁתַּלְּחוּת – יציאה החוצה להזיק. דָבָר מִבַּחוּץ – דבר חיצוני. הַמֶּתֶג – סוג של רסן. צוּרָתוֹ הָאֱנוֹשִׁית – אישיותו הישרה.
ביאורים
לאחר שהרמב"ם ביאר את המושגים השייכים לגמול העתידי, הוא אומר שהתכלית שאליה בני האדם 'צועדים' היא העולם הבא. אולם, כפי שכתב קודם, למרות שמוטל על האדם להתרומם ולהיות ראוי להשתייך לעולם הבא, מטרת האדם בעבודת ה' אינה צריכה להיות השגת העולם הבא, אלא עצם עשיית רצון הבורא בלבד.
לכן צריך האדם, בראש ובראשונה, ללמוד את חכמתו של הבורא, את התורה המורה לנו מה לעשות וכיצד לנהוג. כך הוא יבין מה נחשב מצווה ומה נחשב עבירה, ומתוך הידיעה שהדבר הראוי והישר ביותר הוא עשיית רצון הבורא, יחיה את חייו על פי הדרכתה של התורה.
מי שיזכה להגיע למדרגה הזאת, לעשות את רצון ה' מתוך ידיעה והבנה שזהו הטוב והישר, יהפוך להיות אדם שלם באופן כזה שלא יצטרך דברים חיצוניים שיכריחוהו להגיע אל השלמות, אלא יהיה אדם שמכוון אל הטוב והרצוי באופן טבעי. אדם כזה זוכה להתרומם ולהיות שונה באופן מהותי מבהמה. הבהמה זקוקה לכלים חיצוניים כדי להתרסן וכדי ללכת למקומו רצויים וטובים, ואילו אדם זה כשלעצמו מכוון אל הטוב, ונפשו ראויה מצד עצמה לחיות בעולם הבא.
הרחבות
העולם הזה כפרוזדור
וְהַתַּכְלִית – הוּא הָעוֹלָם הַבָּא, וּלְעֻמָּתוֹ הִיא הַהִשְׁתַּדְּלוּת. גם הרמח"ל בספרו 'מסילת ישרים' מתייחס באופן דומה לעולם הזה: "והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה [אבות ד]: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר ציוונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחלה כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה" [מסילת ישרים א].
ספר החינוך מטעים דברים אלו. בהקדמה לספרו הוא כותב שהאדם מורכב מגוף ומנשמה. הנשמה שבאה מעולם הנשמות היא העיקר, והגוף שנוצר בעולם הזה חולף ועובר לו. כדי שלא יימשך האדם אחרי תאוותיו הגשמיות, ניתנו לו המצוות: "ואם לא הייתה התורה שנתן לנו, ימשך השכל אחרי תאוותיו לגמרי ו"נמשל כבהמות נדמו"".
שאלות לדיון
הרמב"ם מדגיש שאין לעבוד את ה' בשביל להשיג את התכלית (עולם הבא), אם כן מדוע יש חשיבות לדעת מהי התכלית?
האם כאשר האדם אינו מושלם, והוא נאלץ להשתמש ב'רסן' חיצוני על מנת לשלוט על רצונותיו, זה מקלקל משהו אצלו? האם יש מחיר לאותו ריסון חיצוני? מהו?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה
עולת ראיה – ברכות
עולת ראיה – ברכות
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
