ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפרק חלק
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם צוקרמן זצ"ל
וְהַכַּת הַשְּׁלִישִׁית – וְהֵם, חַי הַשֵּׁם! מְעַטִּים עַד מְאֹד, עַד שֶׁאֵין רָאוּי לִקְרוֹתָם "כַּת", אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁיֵּאָמֵר לַשֶּׁמֶשׁ: "מִין", וְרַק הִיא יְחִידָה. וְהֵם אוֹתָם בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּתְבָּרְרָה אֶצְלָם גְּדֻלַּת הַחֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְטוֹב שִׂכְלָם, מִמַּה שֶׁנִּמְצָא בִכְלַל דִּבְרֵיהֶם מוֹרִים עַל עִנְיָנִים אֲמִתִּיִּים לִמְאֹד. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְעַטִּים וּמְפֻזָּרִים בִּמְקוֹמוֹת מֵחִבּוּרֵיהֶם – הֵם מוֹרִים עַל שְׁלֵמוּתָם, וְכִי הֵם הִשִּׂיגוּ הָאֱמֶת; וְשֶׁנִתְבָּרֵר גַּם כֵּן אֶצְלָם מְנִיעוּת הַ"נִּמְנָע" וּמְצִיאוּת הַ"מְחֻיָּב" לְהִמָּצֵא, וְיָדְעוּ כִּי הֵם, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, אֵינָם מְדַבְּרִים הֲתֻלִּים•. וְנִתְאַמֵּת לָהֶם שֶׁדִּבְרֵיהֶם יֶשׁ לוֹ נִגְלֶה וְנִסְתָּר; וְכִי הֵם בְּכָל מַה שֶּׁאוֹמְרִים מִן הַדְּבָרִים הַנִּמְנָעִים – דִּבְּרוּ בָּהֶם בְּדֶרֶךְ חִידָה וּמָשָׁל, כִּי הוּא זֶה דֶּרֶךְ הַחֲכָמִים הַגְּדוֹלִים. וּלְפִיכָךְ פָּתַח סִפְרוֹ גְּדוֹל הַחֲכָמִים• וְאָמַר: "לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידוֹתָם" (משלי א ז). וְיָדוּעַ הוּא אֵצֶל בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן, כִּי "חִידָה" הוּא הַדָּבָר שֶׁהַמְכֻוָּן בּוֹ בַּנִסְתָּר• – לֹא בַנִּגְלֶה מִמֶּנּוּ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר: "אָחוּדָה נָּא לָכֶם חִידָה וְגוֹ'" (שופטים יד יב). לְפִי שֶׁדִּבְרֵי הַחֲכָמִים כֻּלָּם בַּדְּבָרִים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁהֵם הַתַּכְלִית•, אָמְנָם הֵם חִידָה וּמָשָׁל•. וְהֵיאַךְ נַאֲשִׁימֵם עַל שֶׁמְּחַבְּרִים הַחָכְמָה עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, וּמְדַמִּים אוֹתָם בַּדְּבָרִים הַפְּחוּתִים הַהֲמוֹנִיִּים• – וְאָנוּ רוֹאִים הֶחָכָם מִכָּל אָדָם עָשָׂה זֶה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, רְצוֹנִי לוֹמַר: שְׁלֹמֹה בְּמִשְׁלֵי, וְשִׁיר הַשִּׁירִים, וּבְמִקְצָת קֹהֶלֶת? וְאֵיךְ יִקְשֶׁה עָלֵינוּ לִסְבֹּר פֵּרוּשׁ עַל דִּבְרֵיהֶם וּלְהוֹצִיאָם מִפְּשָׁטָם כְּדֵי שֶׁיֵּאוֹת לַשֵּׂכֶל וְיַסְכִּים עִם הָאֱמֶת וְעִם כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ – וְהֵם בְּעַצְמָם סוֹבְרִים בִּפְסוּקֵי הַמִּקְרָא וּמוֹצִיאִים אוֹתָם מִפְּשָׁטָם וּמְשִׂימִין אוֹתָם מָשָׁל? – וְהוּא הָאֱמֶת. כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מוֹצְאִים שֶׁאָמְרוּ בְּפֵרוּשׁ הַפָּסוּק: "הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִיאֵל מוֹאָב" (דברי הימים א יא כב) – שֶׁהוּא כֻלּוֹ מָשָׁל; וְכֵן מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: "יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבּוֹר" (שם). וְכֵן: "מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבּוֹר בֵּית לֶחֶם" (שם יז) וּשְׁאָר הַסִּפּוּר כֻּלּוֹ מָשָׁל. וְכֵן סֵפֶר אִיּוֹב בִּכְלָלוֹ אָמְרוּ קְצָתָם: "מָשָׁל הָיָה", וְלֹא פֵרְשׁוּ לְאֵיזֶה דָבָר הוּשַׂם זֶה הַמָּשָׁל. וְכֵן מֵתֵי יְחֶזְקֵאל (פרק לז) אָמְרוּ קְצָתָם: "מָשָׁל הָיָה", וְרַבִּים כָּאֵלֶּה.
הכתות הראשונות – שלא יעיינו בספר
וְאִם אַתָּה, הַמְעַיֵּן, מֵאַחַת מִשְׁתֵּי כִתּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת – אַל תַּשְׁגַּח בִּדְבָרַי, וְלֹא בְשׁוּם דָּבָר מִזֶּה הָעִנְיָן, לְפִי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נָאוּת לְךָ• שׁוּם דָבָר מִמֶּנּוּ, אֲבָל יַזִּיקְךָ וְתִשְׂנָאֵהוּ. וְהֵיאַךְ יֵאוֹתוּ הַמַּאֲכָלִים הַקַּלִּים הַמְּעַטִּים בְּכַמּוּתָם וְהַיְשָׁרִים בְּאֵיכוּתָם לְאָדָם שֶׁהִרְגִּיל בַּמַאֲכָלִים הָרָעִים, הַכְּבֵדִים? אֲבָל, בֶּאֱמֶת, הֵם מַזִּיקִים לוֹ וְהוּא שׂוֹנֵא אוֹתָם. הֲלֹא תִרְאֶה מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ רְגִילִים לֶאֱכֹל בְּצָלִים וְשׁוּמִים וְהַדָּגִים: "וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כא ה).
מי שמהכת השלישית שיעיין בספר
וְאִם אַתָּה מִן הַכַּת הַשְּׁלִישִׁית, וּכְשֶׁתִּרְאֶה דָבָר מִדִּבְרֵיהֶם שֶׁהַדַּעַת מַרְחִיק אוֹתוֹ – תַּעֲמֹד וְתִתְבּוֹנֶן בּוֹ וְתֵדַע שֶׁהוּא חִידָה וּמָשָׁל. וְתִשְׁכַּב עֲשׁוּק הַלֵּב וּטְרוּד הָרַעְיוֹן• בְּחִבּוּרוֹ וּבִסְבָרָתוֹ וְתַחְשֹׁב לִמְצֹא כַּוָּנַת הַשֵּׂכֶל וֶאֱמוּנַת הַיֹּשֶׁר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ וְכָתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת" (קהלת יב י) – וְאָז תִּסְתַּכֵּל בְּסִפְרִי זֶה וְיוֹעִיל לְךָ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.
___________________________________
הֲתֻלִּים – דברים לא רציניים. גְּדוֹל הַחֲכָמִים – שלמה המלך בספר משלי. שֶׁהַמְכֻוָּן בּוֹ בַּנִסְתָּר – כוונת הדבר בעומק שבו ולא בפשט הדברים. בַּדְּבָרִים הָעֶלְיוֹנִים וכו' – דברי חכמים עוסקים בנושאים הרוחניים שהם מטרת המציאות. אָמְנָם הֵם חִידָה וּמָשָׁל – אבל הדברים נאמרים בלשון של חידה ומשל. וּמְדַמִּים אוֹתָם וכו' – החכמים מדמים וממשילים את הדברים הרוחניים בדברים גשמיים מצויים. נָאוּת לְךָ – מתאים לך. וְתִשְׁכַּב וכו' – אף כשתשכב תהא טרוד ומרוכז לנסות להבין את העומק שבדבריהם.
ביאורים
לאחר שהרמב"ם הסביר את טעותם של המבינים את דברי חז"ל כפשוטם, הוא פונה להסביר את הדרך הנכונה והאמיתית, לגשת לאגדות חז"ל, שהיא לדבריו דרך שרק מעטים הלכו בה.
עלינו לדעת שהתורה היא חכמה עליונה וגבוהה מאוד. אם כן, מצד ההיגיון הפשוט, לא ראוי שחכמה כה עליונה תרד לעולם הזה, ובאמת לימדונו חז"ל שמלאכי השרת לא רצו שהתורה תינתן למשה רבנו. לפי זה, ברור שחכמי התורה, ובייחוד אלה העוסקים בסתריה, צריכים להיות חכמים גדולים ומורמים מעם. מעבר לזה, המשימה המוטלת עליהם – ללמד את בני האדם את התורה – היא משימה מורכבת מאד, שהרי מוטל עליהם להסביר רעיונות עמוקים ומורכבים בשפתם של בני אדם גשמיים.
לכן, בחרו חז"ל בדרך של העברת התכנים העמוקים בדרך המשל והחידה. המשל יכול לקרב את לב השומע לדבר הנסתר ממנו, ודרך זה הוא יוכל, אם הוא ראוי לכך, להבין את הנמשל באופן נכון. לפיכך, מי שיודע לגשת לאגדות חז"ל בצורה נכונה, יודע שיש לחפש את העומק הרב שנמצא בהם, ולא לחשוב שהם התכוונו לדברים כפשוטם.
אלא שחשוב לדעת שההבנה האמיתית בתכנים כה עמוקים דורשת עמל רב. דווקא אדם המקבל על עצמו להתאמץ מאוד ולהיות: "עשוק הלב וטרוד הרעיון", על מנת להבין את עומק הנמשל שבדברי חז"ל, הוא זה שיכול לעסוק בעניינים כה קשים ומופשטים, כמו העיסוק שבו רוצה הרמב"ם לעסוק להלן – דברי חז"ל העמוקים על הגמול העתידי.
הרחבות
הבנת דברי התורה כמשל
וְנִתְאַמֵּת לָהֶם שֶׁדִּבְרֵיהֶם יֶשׁ לוֹ נִגְלֶה וְנִסְתָּר; וְכִי הֵם בְּכָל מַה שֶּׁאוֹמְרִים מִן הַדְּבָרִים הַנִּמְנָעִים – דִּבְּרוּ בָּהֶם בְּדֶרֶךְ חִידָה וּמָשָׁל. הרמב"ם כותב, שהמפתח להבנת אגדות חז"ל הוא הבנת דבריהם כמשל. בפתיחה ל מורה נבוכים הרמב"ם מזכיר עיקרון זה גם ביחס לדברי הנביאים: "דע, כי מפתח הבנת כל שאמרו הנביאים ע"ה וידיעת אמתתו הוא הבנת המשלים וענייניהם ובִאור לשונותיהם". הרמב"ם גם מקדיש חלקים נרחבים ממורה נבוכים כדי לבאר את המשלים הרמוזים בתורה.
הרמב"ם מלמד, שהבנת הנמשל אינה עניין פשוט. התורה כותבת את דבריה בשפה פשוטה, המתאימה לנו כבני אדם החיים באופן חומרי, אך יש בהם עומק פנימי גבוה ומופשט. החדירה אל 'הנשמה של התורה', אל ההשגות הרוחניות האמיתיות, מתאפשרת רק על ידי עמל ויגיעה. לכן רק אדם שלא נותן מנוח לנפשו עד שמשיג את האמת על בוריה, יזכה להגיע לעומק הפנימי של התורה. "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה' ודעת אלוהים תמצא" [משלי ב, ד].
ב' הקדמה לפירוש המשנה' [אות ה] מבאר הרמב"ם מדוע חכמים כתבו דבריהם בדרך משל. חלק מטעמיו הם: להפרות את הלומדים, למנוע מסכלים להיפגש עם הדברים העמוקים ושגם קטנים יתעסקו עם דברי החכמים עד שיהיו ברמה לרדת לעומקם.
שאלות לדיון
מדוע כשחכמים משלו משלים הם לא חששו שיהיו כאלו שיטעו ויסלפו את דבריהם?
מדוע מעטים הם אלה ששייכים ל"כַּת הַשְּׁלִישִׁית"? האם גם בימינו מעטים בלבד שייכים לכת זו?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
אנחנו קודש למענך
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה הייעוד של תורת הבנים?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
רמב"ם וכוזרי
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
