ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- שמונה פרקים לרמב"ם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת יקוט
וְדַע, כִּי אֵלּוּ הַמַּעֲלוֹת וְהַפְּחִיתֻיּוֹת אֲשֶׁר לַמִּדּוֹת, אָמְנָם יִקָּנוּ וְיִתְיַשְּׁבוּ בַּנֶּפֶשׁ, בַּחֲזָרָה עַל הַפְּעֻלּוֹת הַהֹווֹת• מִזּוֹ הַמִּדָּה פְּעָמִים רַבּוֹת בִּזְמָן אָרֹך•, וְהִתְרַגְּלֵנוּ אֲלֵיהֶן. וְאִם יִהְיוּ הַפְּעֻלּוֹת הָהֵן טוֹבוֹת - יִהְיֶה הַנִּקְנֶה לָנוּ מַעֲלָה, וְאִם יִהְיוּ רָעוֹת - יִהְיֶה הַנִּקְנֶה לָנוּ פְּחִיתוּת. וּמִפְּנֵי שֶׁהָאָדָם בְּטִבְעוֹ, מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ, אֵינוֹ לֹא בַּעַל מַעֲלָה וְלֹא בַּעַל חֶסְרוֹן, כְּמוֹ שֶׁנְּבָאֵר בַּפֶּרֶק הַשְּׁמִינִי, וְהוּא יִתְרַגֵּל בְּלֹא סָפֵק לִפְעֻלּוֹת מִקַּטְנוּתוֹ, כְּפִי מִנְהַג קְרוֹבָיו וְאַנְשֵׁי מְדִינָתוֹ, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ אוֹתָן הַפְּעֻלּוֹת מְמֻצָּעוֹת, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ מוֹתִירוֹת אוֹ מְחַסְּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁסִּפַּרְנוּ, וְיִהְיֶה הָאִישׁ הַזֶּה כְּבָר חָלְתָה נַפְשׁוֹ - צָרִיך שֶׁיִּנְהֲגוּ בִּרְפוּאָתוֹ כְּדֶרֶך רְפוּאַת הַגּוּפוֹת בְּשָׁוֶה• וּכְמוֹ שֶׁהַגּוּף, כַּאֲשֶׁר יֵצֵא מִשִּׁוּוּיוֹ, נִרְאֶה אֶל אֵיזֶה צַד נָטָה וְיָצָא, וְנַעֲמֹד כְּנֶגְדּוֹ בְּהֶפְכּוֹ, עַד שֶׁיָּשׁוּב אֶל הַשִּׁוּוּי; וּכְשֶׁיִּשְׁתַּוֶּה, נְסַלֵּק יָדֵינוּ מֵאוֹתוֹ הַהֵפֶך, וְנָשׁוּב לַעֲשׂוֹת לוֹ מַה שֶּׁיַּשְׁאִירֵהוּ עַל שִׁוּוּיוֹ - כֵּן נַעֲשֶׂה בַּמִּדּוֹת בְּשָׁוֶה. מְשַׁל זֶה: אִם נִרְאֶה אָדָם שֶׁנִּקְנְתָה לוֹ תְּכוּנָה בְּנַפְשׁוֹ, יְקַמֵּץ בַּעֲבוּרָהּ עִם עַצְמוֹ, וְזוֹהִי פְּחִיתוּת מִפְּחִיתֻיּוֹת הַנֶּפֶשׁ, וְהַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֵׂהוּ מִפְּעֻלּוֹת הָרָע, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּזֶה הַפֶּרֶק. הִנֵּה כַּאֲשֶׁר נִרְצֶה לְרַפֵּא זֶה הַחֹלִי, לֹא נְצַוֵּהוּ בְּעַיִן יָפָה, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁיְּרַפֵּא מִי שֶׁגָּבַר עָלָיו הַחֹם בַּדָּבָר הַשָּׁוֶה, וְזֶה לֹא יַבְרִיאֵהוּ מֵחָלְיוֹ. וְאָמְנָם רָאוּי לַהֲנִיעוֹ• לַעֲשׂוֹת פְּעֻלַּת הַבִּזְבּוּז פַּעַם אַחַר פַּעַם, וְתִכָּפֵל עָלָיו פְּעֻלַּת הַבִּזְבּוּז כַּמָּה פְּעָמִים, עַד שֶׁתָּסוּר מִנַּפְשׁוֹ הַתְּכוּנָה הַמְחַיֶּבֶת הַקַּמְּצָנוּת, וְכִמְעַט שֶׁתִּקָּנֶה לוֹ תְּכוּנַת הַבִּזְבּוּז, אוֹ יִהְיֶה קָרוֹב אֵלֶיהָ; וְאָז נְסַלֵּק מִמֶּנּוּ פְּעֻלּוֹת הַבִּזְבּוּז, וּנְצַוֵּהוּ לְהַתְמִיד עַל פְּעֻלּוֹת הָעַיִן הַיָּפָה, וִיקַבְּלֵן עַל עַצְמוֹ לְעוֹלָם, וְלֹא יוֹתִיר וְלֹא יְחַסֵּר. וְכֵן אִם רְאִינוּהוּ מְבַזְבֵּז, נְצַוֵּהוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה פְּעֻלּוֹת הַקַּמְּצָנוּת וְיִשְׁנֵן. אֲבָל לֹא נִכְפֹּל עָלָיו פֹּעַל הַקַּמְּצָנוּת פְּעָמִים הַרְבֵּה כְּמוֹ שֶׁכָּפַלְנוּ עָלָיו פֹּעַל הַבִּזְבּוּז. וְזֶה הַחִדּוּשׁ הוּא חֹק הָרִפּוּי וְסוֹדוֹ, וְהוּא, שֶׁשּׁוּב הָאָדָם• מִן הַבִּזְבּוּז לָעַיִן הַיָּפָה, יוֹתֵר קַל וְיוֹתֵר קָרוֹב• מִשּׁוּבוֹ מִן הַקַּמְּצָנוּת לָעַיִן הַיָּפָה. וְכֵן שׁוּב נֶעְדַּר הַהַרְגָּשָׁה בַּהֲנָאָה נִזְהָר, יוֹתֵר קַל וְיוֹתֵר קָרוֹב מִשּׁוּב בַּעַל הַתַּאֲוָה נִזְהָר. וְלָזֶה נִכְפֹּל עַל בַּעַל הַתַּאֲוָה פְּעֻלּוֹת הֶעְדֵּר הַהֲנָאָה, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּכְפֹּל עַל נֶעְדַּר הַהַרְגָּשָׁה פְּעֻלּוֹת הַתַּאֲוָה. וּנְחַיֵּב אֶת רַך הַלֵּבָב בַּמְּסִירָה לַסַּכָּנוֹת, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנְּחַיֵּב הַמּוֹסֵר עַצְמוֹ לַסַּכָּנוֹת בְּרֹך הַלֵּבָב. וְנַרְגִּיל הַכִּילַי• בַּפַּזְּרָנוּת, יוֹתֵר מִשֶּׁנַּרְגִּיל הַפַּזְּרָן בַּכִּילוּת. וְזֶה הוּא חֹק רְפוּאַת הַמִּדּוֹת, וְזָכְרֵהוּ.
___________________________________
הַהֹווֹת – הנובעות. בִּזְמָן אָרֹך – לאורך זמן. בְּשָׁוֶה – באופן דומה (מדובר בשיטה רפואית לפיה הבריאות מושגת באמצעות טיפול המביא את הגוף מקיצוניות לאיזון על ידי הליכה לקצה השני). לַהֲנִיעוֹ – לדרבן אותו. שּׁוּב הָאָדָם – תשובת האדם. יוֹתֵר קָרוֹב – יותר מהיר. כִּילַי – קמצן.
שמונה פרקים לרמב"ם (50)
בשביל הנשמה
25 - פרק ד'
26 - פרק ד' חלק ב
27 - פרק ד' חלק ג
טען עוד
ביאורים
הרמב"ם מתווה לנו דרך לתיקון המידות. אם אדם נוטה באופן קיצוני למידה אחת – יעשה פעולות רבות לכיוון המידה השנייה וכך יטה את המידה לכיוון האמצע. במבט ראשון נראה שהדרך הזאת היא פעולה טכנית שאין בה שום יומרה לשנות את טבעו הפנימי של האדם אלא את דפוס ההתנהגות שלו. אבל באמת אם נתבונן לעומק נראה שזו הדרך היחידה לשינוי הנפש פנימה.
הימשכותו של האדם למידה קיצונית מעידה על נפש חולה – נפש שיצאה מדרך האמצע ונטתה הצידה לאחד מן הקצוות. הביטוי של חולי הנפש הוא בגילוי המידה המקולקלת. לפעמים אדם כל כך אחוז באותה מידה קיצונית עד שהוא לא מודע לכך שאפשר לחיות אחרת, שאפשר להביט על העולם בעיניים אחרות ולהמשיך ולחיות ואפילו יותר טוב. למשל: אדם שהוא קמצן גדול לא יוכל להבין איך הוא ימשיך להתקיים אם יפזר את כספו. אדם זה ידמיין שאם ייתן מכספו לצדקה, מהר מאוד ישחרו העניים לפתח ביתו ולא יישאר לו כסף. דרך תיקונו של אדם שכל נפשו שקועה עמוק בתפיסת עולם מקולקלת היא 'לזרוק' אותו לכיוון השני – לומר לו לפזר את כספו. פתאום האדם מגלה שיש עולם אחר, שאפשר לפזר את הכסף והחיים עדיין יפים ומאירים. הפעולה המעשית מעוררת את הנפש למחשבה. זו אינה רק מחשבה תיאורטית אלא הוא חווה את זה שיש אפשרות לחיים אחרים. הנפש משתחררת מהשעבוד למידה הקיצונית ויכולה להגיע לאיזון העדין. עכשיו היא יכולה גם לעזוב את הקיצוניות שבה נהג באופן זמני ולהישאר בדרך האמצע.
הרחבות
איך מתקנים את המידות?
אֵלּוּ הַמַּעֲלוֹת וְהַפְּחִיתֻיּוֹת אֲשֶׁר לַמִּדּוֹת, אָמְנָם יִקָּנוּ וְיִתְיַשְּׁבוּ בַּנֶּפֶשׁ, בַּחֲזָרָה עַל הַפְּעֻלּוֹת הַהֹווֹת מִזּוֹ הַמִּדָּה . הרמב"ם מדריך אותנו לשנות את המידות על ידי המעשים, ובזה הוא הקדים את ספר החינוך באמרתו המפורסמת "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" [מצוה טז]. כאן מתגלה לנו סוד הקשר בין הגוף והנפש – כשמעשים גשמיים מסוגלים לעצב את האישיות הרוחנית ולחולל בה שינויים.
מה היחס בין המידות למעשים?
הרמב"ם פתח את הפרק בתיאור המעשים שנובעים מהמידות, וכאן הוא סגר את המעגל בתיאור המידות שנובעות מהמעשים. חיי האדם מצויים במסלול התעלות תמידי שמזין את עצמו: מידות > מעשים > מידות, וחוזר חלילה.
איך לקיים את המצוות נכון?
וְאָמְנָם רָאוּי לַהֲנִיעוֹ לַעֲשׂוֹת פְּעֻלַּת הַבִּזְבּוּז פַּעַם אַחַר פַּעַם. המשנה במסכת אבות אומרת: "והכל לפי רוב המעשה" (ג, טו). כתב על כך הרמב"ם בפירושו: "שהמעלות לא יגיעו לאדם לפי רוב גודל המעשה, אבל לפי רוב מספר המעשים. והוא, שהמעלות אמנם יגיעו בכפול המעשים הטובים פעמים רבות, ועם זה יושג קנין חזק (=מדה קבועה בנפש), לא כשיעשה אדם פועל אחד גדול... והמשל בו, כשייתן האדם למי שראוי אלף זהובים בבת אחת לאיש אחד, ולאיש אחר לא נתן כלום, לא יעלה בידו מדת הנדיבות בזה המעשה האחד הגדול, כמו שמגיע למי שהתנדב אלף זהובים באלף פעמים" [רמב"ם, אבות ג, טו]. חשיבות המעשה נמדדת לפי מידת השפעתו על הנפש והמידות, ולא לפי הרושם החיצוני או הסיפוק הרוחני.
שאלות לדיון
למה קל יותר לבזבזן להגיע למידה מאוזנת (=עין טובה) מאשר לקמצן?
כיצד יוכל האדם שנטה לקיצוניות לשם תיקונו, לדעת שהוא כבר יכול להפסיק בדרך זו וכי הוא כבר הגיע לאיזון?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מתנות בחינם
איך ללמוד אמונה?
אי אפשר להילחם ברע בלי להביא חלופה!
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
למה הכל אסור בתשעה באב?!
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
