בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • שמונה פרקים לרמב"ם
לחץ להקדשת שיעור זה
ט"ו כסלו תשע"ד

פרק ד' חלק ה

לפי דבריו מבאר הרמב"ם שאין תיקון המידות עניין אישי ופרטי אלא הוא מצוה כללית ורחבה וממטרות התורה במצוות רבות. לכן אנו מוצאים מצוות רבות שמושכות לקצה אחד כדי להשלים נטיות שונות באדם, לקרבם לדרך האמצע.

undefined

בשביל הנשמה

ט"ו כסלו תשע"ד
4 דק' קריאה
איסורי התורה מטרתם לתקן המידות
וְאָשׁוּב אֶל כַּוָּנָתִי. וְאִם יֹאמְרוּ אֵלּוּ אֲשֶׁר הִדַּמּוּ• לָאֻמּוֹת מֵאַנְשֵׁי תּוֹרָתֵנוּ - הוֹאִיל וּדְבָרַי אֵינָם אֶלָּא בָּהּ• - שֶׁהֵם אָמְנָם יַעֲשׂוּ מַה שֶּׁיַּעֲשׂוּ, מֵהַטְרִיחַ גּוּפוֹתֵיהֶם וּמֵהַפְסִיק הֲנָאוֹתֵיהֶם, עַל דֶּרֶך הַהֶרְגֵּל לְכֹחוֹת הַגּוּף•, וּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ נוֹטִים אֶל הַקָּצֶה הָאֶחָד מְעַט, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּזֶה הַפֶּרֶק שֶׁצָּרִיך שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם כֵּן - הִנֵּה זוֹ טָעוּת מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁנְּבָאֵר. וְזֶה, שֶׁהַתּוֹרָה אָמְנָם אָסְרָה• מַה שֶּׁאָסְרָה וְצִוְּתָה מַה שֶּׁצִּוְּתָה - מִזֹּאת הַסִּבָּה, רְצוֹנִי לוֹמַר: כְּדֵי שֶׁנִּתְרַחֵק מִן הַקָּצֶה הָאֶחָד יוֹתֵר עַל צַד הַהֶרְגֵּל. שֶׁאִסּוּר הַמַּאֲכָלוֹת הָאֲסוּרוֹת כֻּלָּם, וְאִסּוּר הַבִּיאוֹת הָאֲסוּרוֹת, וְהָאַזְהָרָה מִן הַקְּדֵשָׁה, וְחִיּוּב כְּתֻבָּה וְקִדּוּשִׁין, וְעִם כֹּל זֶה לֹא תִּהְיֶה מֻתֶּרֶת תָּמִיד, אֶלָּא תֵּאָסֵר בְּעִתּוֹת הַנִּדָּה וְהַלֵּדָה, וְעִם זֶה סִיְּגוּ חֲכָמֵינוּ לְמַעֵט הַתַּשְׁמִישׁ, וְהִזְהִירוּ מִזֶּה בַּיּוֹם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּסַנְהֶדְרִין - הִנֵּה זֶה כֻּלּוֹ אָמְנָם חִיְּבוֹ ה' כְּדֵי שֶׁנִּתְרַחֵק מִן הַקָּצֶה הָרַע מֶרְחָק רַב, וְנֵצֵא מִן הַמִּצּוּעַ אֶל קְצֵה הֶעְדֵּר הַהַרְגָּשָׁה בַּהֲנָאָה מְעַט, כְּדֵי שֶׁתִּקָּבַע בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ תְּכוּנַת הַזְּהִירוּת. וְכֵן כֹּל מַה שֶּׁבָּא בַּתּוֹרָה מִנְּתִינַת הַמַּעְשְׂרוֹת וְהַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה וְהַפֶּרֶט וְהָעוֹלֵלוֹת, וְדִין הַשְּׁמִטָּה וְהַיּוֹבֵל, וְהַצְּדָקָה דֵּי מַחְסוֹרוֹ - אָמְנָם זֶה כֻּלּוֹ קָרוֹב לַפַּזְּרָנוּת, כְּדֵי שֶׁנִּתְרַחֵק מִקְּצֵה הַכִּילוּת מֶרְחָק רַב, וְנִתְקָרֵב לִקְצֵה הַפַּזְּרָנוּת, כְּדֵי שֶׁתִּקָּבַע בָּנוּ הַנְּדִיבוּת. וּבְזֹאת הַבְּחִינָה בְּחַן רֹב הַמִּצְווֹת, וְתִמְצָאֵן כֻּלָּן מַרְגִּילוֹת כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֶסְרוּ הַנְּקָמָה וּגְאֻלַּת הַדָּם, בְּאָמְרוֹ: "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר" (ויקרא יט, יח), "עָזֹב תַּעֲזֹב" (שמות כג, ה), "הָקֵם תָּקִים" (דברים כב, ד), וְכוּ', כְּדֵי שֶׁיֶּחֱלַשׁ כֹּחַ הַקִּנְאָה וְהַכַּעַס. וְכֵן: "הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם" (שם שם, א), כְּדֵי שֶׁתָּסוּר תְּכוּנַת הָעַיִן הָרָעָה. וְכֵן: "מִפְּנֵי שֵׂ[י]בָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" (ויקרא יט, לב), "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ" (שמות כ, יא), "לֹא תָסוּר (מכל) [מִן] הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ" (דברים יז, יא), כְּדֵי שֶׁתָּסוּר תְּכוּנַת הָעַזּוּת, וְתִקָּנֶה תְּכוּנַת בֹּשֶׁת הַפָּנִים. וְשׁוּב הִרְחִיק מִן הַקָּצֶה הָאַחֵר גַּם כֵּן, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַבַּיְּשָׁנוּת, וְאָמַר: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז), "לֹא תָגוּר(ו) מִמֶּנּוּ" (דברים יח, כב), כְּדֵי שֶׁתָּסוּר הַבַּיְּשָׁנוּת גַּם כֵּן, וְנִשָּׁאֵר בַּדֶּרֶך הָאֶמְצָעִית.

האיסור להוסיף
וְאִם יָבוֹא הָאִישׁ הַסָּכָל•, בְּלֹא סָפֵק, וְיִשְׁתַּדֵּל לְהוֹסִיף עַל אֵלֶּה הַדְּבָרִים, כְּגוֹן שֶׁיֶּאֱסֹר הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה נוֹסָף עַל מַה שֶּׁנֶּאֱסַר מִן הַמַּאֲכָלוֹת, וְיֶאֱסֹר הַזִּוּוּג נוֹסָף עַל מַה שֶּׁנֶּאֱסַר מִן הַבִּיאוֹת, וְיִתֵּן כֹּל כַּסְפּוֹ לָעֲנִיִּים אוֹ לַהֶקְדֵּשׁ, נוֹסָף עַל מַה שֶּׁבַּתּוֹרָה מִן הַצְּדָקָה וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת וְהָעֲרָכִים - יִהְיֶה זֶה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂי הָרָע וְהוּא לֹא יֵדַע, וְיַגִּיעַ אֶל הַקָּצֶה הָאֶחָד, וְיֵצֵא מִן הַמִּצּוּעַ לְגַמְרֵי. וְלַחֲכָמִים בְּזֶה הָעִנְיָן דָּבָר, לֹא רָאִיתִי מֵעוֹלָם נִפְלָא מִמֶּנּוּ, וְהוּא בִּגְמָרָא דִּבְנֵי מַעֲרָבָא•, בַּתְּשִׁיעִי מִנְּדָרִים. דִּבְּרוּ בִּגְנוּת אוֹתָם הַמְקַבְּלִים עַל עַצְמָם שְׁבוּעוֹת וּנְדָרִים, עַד שֶׁנִּשְׁאָרִים כְּעֵין אֲסִירִים, וְאָמְרוּ שָׁם זוֹ הַלָּשׁוֹן: "ר' אָדֵי בְּשֵׁם ר' יִצְחָק: לֹא דַּיָּךְ מַה שֶּׁאָסְרָה לְךָ הַתּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁאַתָּה אוֹסֵר עָלֶיךָ דְּבָרִים אֲחֵרִים?" (ירושלמי נדרים פ"ט ה"א). וְזֶה הוּא הָעִנְיָן אֲשֶׁר זְכַרְנוּהוּ בְּשָׁוֶה•, בְּלֹא תּוֹסֶפֶת וּבְלֹא חֶסְרוֹן.

___________________________________

אֵלּוּ אֲשֶׁר הִדַּמּוּ – יהודים שהתנזרו מהחיים. אֶלָּא בָּהּ – בדעתה של תורה. הַהֶרְגֵּל לְכֹחוֹת הַגּוּף – להרגיל את כוחות הגוף, להביאם למידות מתוקנות. שֶׁהַתּוֹרָה אָמְנָם אָסְרָה - מצוות התורה יוצרות בנפש הטיה מועטת כדי לשמור את דרך האמצע. הָאִישׁ הַסָּכָל – כסיל, טיפש. גְמָרָא דִּבְנֵי מַעֲרָבָא – תלמוד ירושלמי (נדרים פרק תשיעי). בְּשָׁוֶה – באופן מדויק.

ביאורים
מהי מטרת המצוות? הרמב"ם מחדש כאן חידוש עצום. אין מטרת המצוות רק תיקון החברה או התקרבות לפני הקב"ה בלבד. מטרת רוב המצוות היא תיקון נפש האדם. המצוות באות כדי ליישר את הנפש. מצוות הצדקה למשל, אין עיקר תפקידה תיקון החברה ועזרה לחלש אלא תיקון הנפש של נותן הצדקה. בדרך זו העולם יתמלא באנשים בריאים נפשית ומתוקנים. הרמב"ם לא מסתפק בכך. הוא מוסיף ואומר שהמצוות הן לא דרך הישר. המצוות נוטות קצת לאחד מן הקצוות. אם אנו נקיים את המצוות קלה כבחמורה הנפש שלנו תגיע לדרך האמצע, אבל המצוות עצמן הן אינן המעשים הממוצעים.
יבוא מי שיטען כנגד הרמב"ם: "אני מסכים שאין לחקות את מעשי החכמים ללא כל הבנה. אני מבין שהדרך הטובה היא לחיות חיים של מיצוע. אבל מעשי הפרישות שלי באים כדי ליישר את הנפש שלי".
נגד טענה זו יוצא הרמב"ם. הוא סובר שאין צורך לחיות חיי פרישות כדי ליישר את המידות. מצוות התורה מכוונות בדיוק למען מטרה זו. יתכן שצריך באופן נקודתי ליטות לאיזה צד כדי לתקן איזו מידה. אך כדרך חיים וכהנהגה קבועה, אין שום מקום לפרישות ולהתנזרות. קיום תורה ומצוות הוא זה שיביא אותנו אל תיקון הנפש. רק יוצר האדם יודע את המינון המדויק כמה האדם צריך ליטות לצד הקיצוני כדי להתיישר. האדם לא מספיק מכיר את נטיותיו לעומק. אם הוא יעשה זאת – הוא יכול ליטות לאחד מן הקצוות ולא להגיע לאיזון. בשביל זה יש תורה. תורת אמת ויושר.

הרחבות
מהן מטרות המצוות?
שֶׁהַתּוֹרָה אָמְנָם אָסְרָה מַה שֶּׁאָסְרָה וְצִוְּתָה מַה שֶּׁצִּוְּתָה - מִזֹּאת הַסִּבָּה במורה נבוכים הגדיר הרמב"ם את תיקון המידות כאחת מתוך שלוש המטרות של המצוות: "כוונת כלל התורה שני דברים, והם תקון הנפש ותקון הגוף: אמנם תקון הנפש הוא שינתנו להמון דעות אמתיות כפי יכולתם... ואמנם תקון הגוף יהיה כתקון עניני מחיתם קצתם עם קצתם, וזה הענין ישלם בשני דברים: האחד מהם להסיר החמס מביניהם... והשני ללמד כל איש מבני אדם מדות מועילות בהכרח עד שיסודר ענין המדינה" [מורה נבוכים ג, כז].
לסיכום, שלוש המטרות של המצוות הן: דעות נכונות, מידות טובות ותיקון החברה.

שאלות לדיון
כיצד מתיישבת קביעת הרמב"ם, להימנע מלהרבות באיסורים, עם העובדה שבנושאים רבים עם ישראל מחמיר יותר מהכתוב בתורה (למשל בעניין ההרחקות הרבות בין בשר וחלב)?
האם ניתן להגדיר מתי יש מקום להחמרה ולתוספת איסור על האמור בתורה ומתי לא?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il