ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא קמא
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אמצעי התשלום
התוס' כאן מפרשים, שאין שמין פירושו שאינו יכול לתת את השברים כחלק מהפירעון אלא עליו לשלם כלי מעולה, ו התוס' והרא"ש מוסיפים שיכול גם לשלם כסף. נעמוד על אמצעי התשלום הנדרש בכל עניין ועניין.
בדף ז מובא דין התורה שבנזיקין יש לשלם מקרקע מיטב ואומרים רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע שניתן לשלם או ממיטב או ממטלטלין כנלמד מ"ישיב" לרבות ששווה כסף ככסף, והטעם הוא שגם מטלטלין ניתן למכור בקלות כמו קרקע מיטב. בדף ט ע"א אומר רב הונא שרק אם אין למזיק קרקע מיטב רשאי לשלם ממטלטלין. התוס' שם מביאים דעת הרי"ף , שזוהי מחלוקת אמוראים והלכה כרב פפא שניתן לשלם ממטלטלין אף כשיש קרקע מיטב, הואיל והם נחשבים כשווה כסף, ואילו ר"ת חולק וסובר שאין כאן מחלוקת ולדעת כולם ניתן לשלם ממטלטלין רק כשאין מיטב או כסף. דיעה אמצעית היא דעת הרמ"ה (הו"ד בנמוקי יוסף בסוגייתנו) הסובר שכשיש כסף לא ניתן לפרוע במטלטלין אולם כשיש מיטב ואין כסף ניתן לפרוע. ר"ת מסווג את אמצעי התשלום בעניינים השונים לשלוש רמות, וכאמור, הרמה הנמוכה היא בנזיקין ששם יש לפרוע במיטב או בכסף וכשאין ניתן לפרוע במטלטלין.
רמה גבוהה יותר של תשלום נדרשת בבעל חוב. ר"ת מוכיח מכתובות פו ע"א ששם כשיש כסף חייב לפרוע דווקא בכסף, ורק כשאין יכול לפרוע מקרקעות (בינוניות) או ממטלטלין. הטעם בכך הוא שהלווה לווה כסף ולכן עליו להשיב כסף. הרמה הגבוהה ביותר נדרשת בפועל, שכמוכח מב"מ קיח ע"א אפילו כשאין למעסיק כסף עליו לטרוח ולמכור מטלטליו ולהשיג כסף ואינו יכול לפרוע מטלטלין לפועל. הטעם בכך הוא שהפועל עובד כדי להרוויח כסף על מנת לקנות אוכל, ולכן אין להטיל עליו את הטירחה למכור את המטלטלין.
והנה בגנב ובגזלן לפי פירוש רש"י והתוס' בסוגיא גם כן נדרשת רמה גבוהה של תשלום, ואין הגנב יכול לפרוע במטלטלין מביתו אלא עליו לתת כלי שלם כעין שגנב, ונתקשו התוס' מדוע, הרי למדנו מ"ישיב" שדין שווה כסף כדין כסף. וענו, על פי הירושלמי, שבגנב יש בתורה לימוד מיוחד שצריך לשלם דווקא חפץ שלם כעין זה שגזל ולא מועיל שווה כסף, שנאמר "אשר גזל – כעין שגזל", ומוסיפים שטעם החילוק מנזיקין הוא שבגזילה קנה את החפץ בשעת הגזילה ולפיכך חייב להשיב חפץ כעין זה, וזהו גם הטעם לצד בגמרא שגם בשואל לא שמין, כיוון שמתחייב כבר בשעת משיכת החפץ לרשותו, ואילו בנזיקין החיוב הוא רק על מה שניזוק. אך קשה, שהרי כבר הביאו פסוק המלמדנו שיש דין מיוחד בגזילה ומדוע נזקקו לטעם הנוסף. הקהלות יעקב עונה שנקטו בטעם זה כדי לנמק מדוע גם בשאילה יש צד לומר שאין שמין. נראה לבאר בכוונתו, שמבינים שזהו טעם הפסוק ולכן לומדים מכך גם לעניין שאילה. אך הוא חוזר ומקשה שהטעם לבדו אינו מספיק, כי גם אם נחשב כמתחייב על כל החפץ מכל מקום יתכן שאפשר לפרוע בשווה כסף, שהרי לגבי נזיקין יכול לפרוע אפילו בשברים מביתו, ואם כן ודאי זקוקים לגזירת הכתוב "אשר גזל", ושוב תחזור השאלה מניין שהוא הדין בשואל.
הברכת אברהם מתרץ, שהחידוש ששווה כסף ככסף נאמר דווקא במקום שהחיוב הוא לתת כסף ולא חפץ, ולכן בשאילה היה פשוט לפי צד זה בגמרא שהחיוב הוא להשיב חפץ, ולכן כאן מספיק הטעם ללא פסוק, אולם בגזילה היה מקום לומר שהחיוב יהיה כספי ולכן צריך גזירת כתוב שהחיוב הוא חפץ ולא כסף. הברכת אברהם ביאר על פי יסוד זה גם את דברי התוס' והרא"ש שגזלן יכול לשלם גם בכסף, כי לכאורה קשה על דבריהם, הרי לומדים מהפסוק שצריך דווקא חפץ שלם וכיצד ניתן לתת כסף, ואם גם כסף מועיל מדוע מטלטלין לא למרות ששווה כסף ככסף, והשיב שבמקום שיש דין לשלם כסף אומרים ששווה כסף ככסף, אך במקום שהדין לתת חפץ, מועיל דווקא לתת כסף כדברי הרא"ש "מה לי הן מה לי דמיהן" לפי שאפשר בנקל לקנות על ידם חפץ כעין זה שנגזל, אך לא מועיל לתת מטלטלין שייאלצו את הנגזל לטרוח למוכרם כדי לקנות חפץ כעין זה שנגזל.
אולם הקהלות יעקב מכח שאלתו כותב שנראה שיש לגרוס ולהוסיף בתוך דברי התוס' את תירוצו של הרשב"ם המובא בתוס' בב"מ (צו ע"ב ד"ה זיל), שיובא בהמשך, שהדיון בסוגייתנו אינו על אמצעי התשלום אלא על פחת, ועל כך מוסב נימוק התוס' שבנזיקין החוב רק על ההפרש ולכן הפחת על הניזק ואילו בגזילה על הכל לפי שקנה הגזילה בשעת הגזילה, וכותב ששוב מצא כן באור זרוע.
יש להעיר, שמדברי התוס' שהחיוב בנזיקין הוא רק ההפרש יש ללמוד שמצדד כמסקנת האפיקי ים (סי' כא), שחקר בפרה שמתה אם החיוב הוא הכל והנבילה כפירעון או שהחוב הוא רק ההפרש והנבילה לעולם נשארה של הניזק, והסיק שהחוב הוא רק ההפרש, לעומת הקהלות יעקב ור' שמעון שקופ שהסיקו שהחוב על הכל. וכך יש לדייק גם מדברי התוס' בדף י ע"ב (ד"ה לא נצרכא), שהקשו מדוע פחת נבילה לניזק ולא אומרים "קרנא דתורך קבירא ביה" כפי שאומרים בדף לד ע"א. התוס' לא הקשו שיש להפסיד המזיק מצד שהנבילה ברשותו עד לפירעון, ותירצו שלגבי פחת נבילה הייתה כבר שעת הפירעון ובדף לד לא, אלא הם הקשו מצד סברת "קרנא דתורך" ותירצו שבפחת הניזק אשם ובדף לד שמדובר בפציעה אינו אשם, משמע שאינו סובר כלל שהנבילה ניתנת כפירעון אלא החוב הוא רק ההפרש (שלא כהסבר הקהלות יעקב בתוס').
הרשב"ם (הו"ד בתוד"ה זיל בב"מ צו ע"ב) מקשה על פירוש רש"י, שנאמר בדף ד ע"ב שישנן עשרים וארבע אבות נזיקין ובכללם מובאים גם גנב וגזלן, ובדף ה ע"א מסבירה הגמרא שבכולם משלמים ממיטב. הברכת אברהם מתרץ, שזו רק זכות של הנגזל כשאינו דורש דווקא החפץ או הכסף, שרשאי לדרוש שהקרקע תהיה מעידית. הרשב"ם עצמו וכן הרמ"ה (הו"ד בנמוקי יוסף בסוגייתנו) סוברים שאין כלל חילוק בין גזלן למזיק ובשניהם רשאי לפרוע גם מסובין.
פחת
הרשב"ם ו הרמ"ה מסבירים ש"אין שמין" פירושו שאם נפחת מחיר השברים הפחת הוא על הגזלן ולא על הנגזל, בשונה מנזיקין שהפחת על הניזק, וסוגיא זו היא המשך של הסוגיא הקודמת האומרת שפחת נבילה על הניזק. ו הריב"ם מוסיף שנפקא מינה גם לכך שלכתחילה אין מלמדים את הגזלן לשלם השברים, ואילו בנזיקין ולמסקנה גם בשואל השברים של הבעלים, ולכן ניתן ללמדם לכתחילה לתת השברים.
שיטת רש"י
רש"י בפשטות הלך בשיטת התוס', שכן פירש (ד"ה אמר שמואל) את הדין אין שמין "אין שמין הנבילה והשברים לבעלים, שיחזיר גנב הפחת (כלומר, הכלי שנפחת – השברים), אלא ישלם בהמה וכלים מעולים והשברים שלו", וכן הבינו התוס' בדעתו.
אולם בדיבור הבא (ד"ה אלא לנזקין) ביאר שהטעם שבנזיקין שמין הוא שנאמר "והמת יהיה לו", ודייק מכך הפני יהושע (ד"ה בתוספות) שסבר כרשב"ם ולא כהבנת התוס', שהרי פסוק זה הוא המקור לכך שפחת נבילה על הניזק, וביאר שדבריו לעיל, שאין שמין השברים לבעלים אלא ישלם בהמה וכלים מעולים והשברים שלו, פירושם שאין שמין לבעלים השברים כשווים בשעת שבירתם אלא הם נחשבים מיד של המזיק והפחת על חשבונו, ואם אחר כך יתנם לבעלים כחלק מהפירעון נשום אותם כשווים בשעת הפירעון.
אמנם מפשט דברי רש"י לא משמע כן, ולכן יש לומר שרש"י סבר שהדיון בסוגיא כאן הוא לגבי שני הדינים והם תלויים זה בזה. בנזיקין למדנו מהפסוק שפחת נבילה על הניזק ומסתבר שהתורה קבעה בכך שהחיוב הוא רק לגבי ההפרש ולא על כל החפץ, וממילא ודאי שהחיוב הוא כספי ולא את החפץ עצמו, ובכל מקום שהחיוב הוא כספי למדנו מ"ישיב" ששווה כסף ככסף. לעומת זאת בגזל, בגלל שקנה את החפץ בקניין גזילה, החיוב המוטל עליו הוא השבת החפץ עצמו ולא חיוב כספי, ובכך לא אומרים שווה כסף ככסף, ובכך גם הפחת על הגזלן, שהרי חייב לשלם חפץ חדש תמורתו ואם כן השברים שלו.
הלכות קבלת שבת מוקדמת
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מה המשמעות הנחת תפילין?
האם מותר לפנות למקובלים?
פריחת הגאולה!
איך עושים קידוש?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
למה הכל אסור בתשעה באב?!
למה ללמוד גמרא?
איך ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
