ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא קמא
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אמצעי התשלום
התוס' כאן מפרשים, שאין שמין פירושו שאינו יכול לתת את השברים כחלק מהפירעון אלא עליו לשלם כלי מעולה, ו התוס' והרא"ש מוסיפים שיכול גם לשלם כסף. נעמוד על אמצעי התשלום הנדרש בכל עניין ועניין.
בדף ז מובא דין התורה שבנזיקין יש לשלם מקרקע מיטב ואומרים רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע שניתן לשלם או ממיטב או ממטלטלין כנלמד מ"ישיב" לרבות ששווה כסף ככסף, והטעם הוא שגם מטלטלין ניתן למכור בקלות כמו קרקע מיטב. בדף ט ע"א אומר רב הונא שרק אם אין למזיק קרקע מיטב רשאי לשלם ממטלטלין. התוס' שם מביאים דעת הרי"ף , שזוהי מחלוקת אמוראים והלכה כרב פפא שניתן לשלם ממטלטלין אף כשיש קרקע מיטב, הואיל והם נחשבים כשווה כסף, ואילו ר"ת חולק וסובר שאין כאן מחלוקת ולדעת כולם ניתן לשלם ממטלטלין רק כשאין מיטב או כסף. דיעה אמצעית היא דעת הרמ"ה (הו"ד בנמוקי יוסף בסוגייתנו) הסובר שכשיש כסף לא ניתן לפרוע במטלטלין אולם כשיש מיטב ואין כסף ניתן לפרוע. ר"ת מסווג את אמצעי התשלום בעניינים השונים לשלוש רמות, וכאמור, הרמה הנמוכה היא בנזיקין ששם יש לפרוע במיטב או בכסף וכשאין ניתן לפרוע במטלטלין.
רמה גבוהה יותר של תשלום נדרשת בבעל חוב. ר"ת מוכיח מכתובות פו ע"א ששם כשיש כסף חייב לפרוע דווקא בכסף, ורק כשאין יכול לפרוע מקרקעות (בינוניות) או ממטלטלין. הטעם בכך הוא שהלווה לווה כסף ולכן עליו להשיב כסף. הרמה הגבוהה ביותר נדרשת בפועל, שכמוכח מב"מ קיח ע"א אפילו כשאין למעסיק כסף עליו לטרוח ולמכור מטלטליו ולהשיג כסף ואינו יכול לפרוע מטלטלין לפועל. הטעם בכך הוא שהפועל עובד כדי להרוויח כסף על מנת לקנות אוכל, ולכן אין להטיל עליו את הטירחה למכור את המטלטלין.
והנה בגנב ובגזלן לפי פירוש רש"י והתוס' בסוגיא גם כן נדרשת רמה גבוהה של תשלום, ואין הגנב יכול לפרוע במטלטלין מביתו אלא עליו לתת כלי שלם כעין שגנב, ונתקשו התוס' מדוע, הרי למדנו מ"ישיב" שדין שווה כסף כדין כסף. וענו, על פי הירושלמי, שבגנב יש בתורה לימוד מיוחד שצריך לשלם דווקא חפץ שלם כעין זה שגזל ולא מועיל שווה כסף, שנאמר "אשר גזל – כעין שגזל", ומוסיפים שטעם החילוק מנזיקין הוא שבגזילה קנה את החפץ בשעת הגזילה ולפיכך חייב להשיב חפץ כעין זה, וזהו גם הטעם לצד בגמרא שגם בשואל לא שמין, כיוון שמתחייב כבר בשעת משיכת החפץ לרשותו, ואילו בנזיקין החיוב הוא רק על מה שניזוק. אך קשה, שהרי כבר הביאו פסוק המלמדנו שיש דין מיוחד בגזילה ומדוע נזקקו לטעם הנוסף. הקהלות יעקב עונה שנקטו בטעם זה כדי לנמק מדוע גם בשאילה יש צד לומר שאין שמין. נראה לבאר בכוונתו, שמבינים שזהו טעם הפסוק ולכן לומדים מכך גם לעניין שאילה. אך הוא חוזר ומקשה שהטעם לבדו אינו מספיק, כי גם אם נחשב כמתחייב על כל החפץ מכל מקום יתכן שאפשר לפרוע בשווה כסף, שהרי לגבי נזיקין יכול לפרוע אפילו בשברים מביתו, ואם כן ודאי זקוקים לגזירת הכתוב "אשר גזל", ושוב תחזור השאלה מניין שהוא הדין בשואל.
הברכת אברהם מתרץ, שהחידוש ששווה כסף ככסף נאמר דווקא במקום שהחיוב הוא לתת כסף ולא חפץ, ולכן בשאילה היה פשוט לפי צד זה בגמרא שהחיוב הוא להשיב חפץ, ולכן כאן מספיק הטעם ללא פסוק, אולם בגזילה היה מקום לומר שהחיוב יהיה כספי ולכן צריך גזירת כתוב שהחיוב הוא חפץ ולא כסף. הברכת אברהם ביאר על פי יסוד זה גם את דברי התוס' והרא"ש שגזלן יכול לשלם גם בכסף, כי לכאורה קשה על דבריהם, הרי לומדים מהפסוק שצריך דווקא חפץ שלם וכיצד ניתן לתת כסף, ואם גם כסף מועיל מדוע מטלטלין לא למרות ששווה כסף ככסף, והשיב שבמקום שיש דין לשלם כסף אומרים ששווה כסף ככסף, אך במקום שהדין לתת חפץ, מועיל דווקא לתת כסף כדברי הרא"ש "מה לי הן מה לי דמיהן" לפי שאפשר בנקל לקנות על ידם חפץ כעין זה שנגזל, אך לא מועיל לתת מטלטלין שייאלצו את הנגזל לטרוח למוכרם כדי לקנות חפץ כעין זה שנגזל.
אולם הקהלות יעקב מכח שאלתו כותב שנראה שיש לגרוס ולהוסיף בתוך דברי התוס' את תירוצו של הרשב"ם המובא בתוס' בב"מ (צו ע"ב ד"ה זיל), שיובא בהמשך, שהדיון בסוגייתנו אינו על אמצעי התשלום אלא על פחת, ועל כך מוסב נימוק התוס' שבנזיקין החוב רק על ההפרש ולכן הפחת על הניזק ואילו בגזילה על הכל לפי שקנה הגזילה בשעת הגזילה, וכותב ששוב מצא כן באור זרוע.
יש להעיר, שמדברי התוס' שהחיוב בנזיקין הוא רק ההפרש יש ללמוד שמצדד כמסקנת האפיקי ים (סי' כא), שחקר בפרה שמתה אם החיוב הוא הכל והנבילה כפירעון או שהחוב הוא רק ההפרש והנבילה לעולם נשארה של הניזק, והסיק שהחוב הוא רק ההפרש, לעומת הקהלות יעקב ור' שמעון שקופ שהסיקו שהחוב על הכל. וכך יש לדייק גם מדברי התוס' בדף י ע"ב (ד"ה לא נצרכא), שהקשו מדוע פחת נבילה לניזק ולא אומרים "קרנא דתורך קבירא ביה" כפי שאומרים בדף לד ע"א. התוס' לא הקשו שיש להפסיד המזיק מצד שהנבילה ברשותו עד לפירעון, ותירצו שלגבי פחת נבילה הייתה כבר שעת הפירעון ובדף לד לא, אלא הם הקשו מצד סברת "קרנא דתורך" ותירצו שבפחת הניזק אשם ובדף לד שמדובר בפציעה אינו אשם, משמע שאינו סובר כלל שהנבילה ניתנת כפירעון אלא החוב הוא רק ההפרש (שלא כהסבר הקהלות יעקב בתוס').
הרשב"ם (הו"ד בתוד"ה זיל בב"מ צו ע"ב) מקשה על פירוש רש"י, שנאמר בדף ד ע"ב שישנן עשרים וארבע אבות נזיקין ובכללם מובאים גם גנב וגזלן, ובדף ה ע"א מסבירה הגמרא שבכולם משלמים ממיטב. הברכת אברהם מתרץ, שזו רק זכות של הנגזל כשאינו דורש דווקא החפץ או הכסף, שרשאי לדרוש שהקרקע תהיה מעידית. הרשב"ם עצמו וכן הרמ"ה (הו"ד בנמוקי יוסף בסוגייתנו) סוברים שאין כלל חילוק בין גזלן למזיק ובשניהם רשאי לפרוע גם מסובין.
פחת
הרשב"ם ו הרמ"ה מסבירים ש"אין שמין" פירושו שאם נפחת מחיר השברים הפחת הוא על הגזלן ולא על הנגזל, בשונה מנזיקין שהפחת על הניזק, וסוגיא זו היא המשך של הסוגיא הקודמת האומרת שפחת נבילה על הניזק. ו הריב"ם מוסיף שנפקא מינה גם לכך שלכתחילה אין מלמדים את הגזלן לשלם השברים, ואילו בנזיקין ולמסקנה גם בשואל השברים של הבעלים, ולכן ניתן ללמדם לכתחילה לתת השברים.
שיטת רש"י
רש"י בפשטות הלך בשיטת התוס', שכן פירש (ד"ה אמר שמואל) את הדין אין שמין "אין שמין הנבילה והשברים לבעלים, שיחזיר גנב הפחת (כלומר, הכלי שנפחת – השברים), אלא ישלם בהמה וכלים מעולים והשברים שלו", וכן הבינו התוס' בדעתו.
אולם בדיבור הבא (ד"ה אלא לנזקין) ביאר שהטעם שבנזיקין שמין הוא שנאמר "והמת יהיה לו", ודייק מכך הפני יהושע (ד"ה בתוספות) שסבר כרשב"ם ולא כהבנת התוס', שהרי פסוק זה הוא המקור לכך שפחת נבילה על הניזק, וביאר שדבריו לעיל, שאין שמין השברים לבעלים אלא ישלם בהמה וכלים מעולים והשברים שלו, פירושם שאין שמין לבעלים השברים כשווים בשעת שבירתם אלא הם נחשבים מיד של המזיק והפחת על חשבונו, ואם אחר כך יתנם לבעלים כחלק מהפירעון נשום אותם כשווים בשעת הפירעון.
אמנם מפשט דברי רש"י לא משמע כן, ולכן יש לומר שרש"י סבר שהדיון בסוגיא כאן הוא לגבי שני הדינים והם תלויים זה בזה. בנזיקין למדנו מהפסוק שפחת נבילה על הניזק ומסתבר שהתורה קבעה בכך שהחיוב הוא רק לגבי ההפרש ולא על כל החפץ, וממילא ודאי שהחיוב הוא כספי ולא את החפץ עצמו, ובכל מקום שהחיוב הוא כספי למדנו מ"ישיב" ששווה כסף ככסף. לעומת זאת בגזל, בגלל שקנה את החפץ בקניין גזילה, החיוב המוטל עליו הוא השבת החפץ עצמו ולא חיוב כספי, ובכך לא אומרים שווה כסף ככסף, ובכך גם הפחת על הגזלן, שהרי חייב לשלם חפץ חדש תמורתו ואם כן השברים שלו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
