בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • תפארת ישראל למהר"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
טו אדר א תשע"ד

פרק מ"ח

undefined

בשביל הנשמה

טו אדר א תשע"ד
6 דק' קריאה
פרק מח
נושא הפרק: איך לאחר מתן תורה חטאו ישראל בעגל
חטא ישראל בעגל לתת פתחון פה לבעלי תשובה
אַחַר שֶׁהִתְבָּאֵר לְךָ הַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִגִּיעוּ יִשְׂרָאֵל אֵלֶיהָ, הִנֵּה לְפָנֵינוּ שְׁאֵלָה עֲצוּמָה מְאֹד. אֵיךְ תֵּכֶף וּמִיָּד סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ וְעַשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה? וְדָבָר זֶה שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי בְּאֵין סָפֵק שֶׁעִם הַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה אֵין רָאוּי דָּבָר זֶה שֶׁיִּמָּצֵא. וְכַאֲשֶׁר חִפַּשְׂנוּ בְּדִבְרֵי חֲכָמִים בּעֲבוֹדָה זָרָה(ד, ב) : אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לֹא עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל אֶלָּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה1 , שֶׁנֶּאֱמַר(דברים ה, כה) : מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים. וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: לֹא הָיָה דָּוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה2 , דִּכְתִיב(תהלים קט, כב) : וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי3 , וְלֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל רְאוּיִים לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה4 , דִּכְתִיב: מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים, אֶלָּא לָמָּה עָשׂוּ? לוֹמַר לְךָ, אִם חָטְאוּ רַבִּים, אוֹמְרִים לָהֶם כַּלֵּךְ5 אֵצֶל רַבִּים שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה, וְאִם חָטָא הַיָּחִיד אוֹמְרִים לוֹ כַּלֵּך אֵצֶל יָחִיד שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה. וּצְרִיכָא6 , דְּאִי אַשְׁמוּעִינָן יָחִיד, מִשּׁוּם דְּלֹא מְפַרְסַם חֲטָאֵיהּ, אֲבָל צִבּוּר דִּמְפַרְסְמָא חֲטָאַיְיהוּ, אֵימָא לֹא7 . וְאִי אֲשְׁמוּעִינָן צִבּוּר, מִשּׁוּם דִּנְפִישֵׁי רַחֲמַיְיהוּ8 , אֲבָל יָחִיד אֵימָא לֹא, צְרִיכָא. וְהַיְנוּ דְּרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, מַאי דִּכְתִיב(שמואל ב' כג, א) : נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי, וְנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל? שֶׁהֵקִים עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה, עַד כָּאן.
לרש"י צריך לומר שגזירת החטא אינה על האדם כפרט
וְרַשִׁ"י (בע"ז שם) פֵּרֵשׁ, כִּי גְּזֵרַת מֶלֶךְ הָיָה9 לִשְׁלֹט בָּהֶם יֵצֶר הָרַע, כְּדֵי לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה, עַד כָּאן. וְתֵמַהּ אֵיךְ יִהְיֶה גְּזֵרַת מֶלֶךְ שֶׁיֶּחְטְאוּ, וְיָבֹא עֲלֵיהֶם כָּל הַמַּעֲשִׂים הַגְּדוֹלִים הַמְבֹאָרִים10 ? אֲבָל אֵין דַּעְתּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיִּהְיֶה גְּזֵרַת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם, שֶׁיִּהְיוּ חוֹטְאִים וְיַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, וְכֵן עַל דָּוִד בְּעַצְמוֹ שֶׁיִּהְיֶה חוֹטֵא. דָּבָר זֶה אֵינוֹ כְּלָל, שֶׁיִּהְיֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גּוֹזֵר עַל אָדָם פְּרָטִי שֶׁיֶּחֱטָא*. אֲבָל דַּעַת רַשִׁ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כִּי גָּזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיֶּחְטְאוּ בְּנֵי אָדָם וְיַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה. וְלֹא עַל אָדָם פְּרָטִי זֶה. לְפִיכָךְ אִם חָטָא אָדָם, זֶה נֶחְשָׁב לְחֵטְא גָּמוּר, כְּמוֹ שְׁאָר הַחוֹטְאִים.
הגזירה אינה על החטא אלא על התשובה החייבת להמצא בעולם
וּמִכָּל מָקוֹם עֲדַיִן קָשֶׁה, כִּי יִגְזֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לַחְטֹא עַל מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי שֶׁיֶּחֱטָא מִצַּד עַצְמוֹ? וְדָבָר זֶה רָחוֹק מִן הַדַּעַת! וְעוֹד אִם בָּא לְהַרְאוֹת לָאָדָם שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, הֲלֹא נִמְצָא דָּבָר זֶה בַּתּוֹרָה מְבֹאָר בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה מְאֹד, שֶׁהִזְהִיר עַל הַתְּשׁוּבָה, וְלָמָּה צָרִיךְ לְהַרְאוֹת לְךָ אֵצֶל רַבִּים שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה? אוֹ לֵךְ אֵצֶל יָחִיד שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה? וְהִנֵּה נָשִׁיב עַל הַשְּׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה, כִּי לֹא גָּזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה נִמְצָא בָּעוֹלָם שֶׁיֶּחֱטָא הָאָדָם וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, רַק הָיְתָה הַגְּזֵרָה מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הַתְּשׁוּבָה שֶׁתִּהְיֶה נִמְצֵאת, לֹא עַל הַחֵטְא כְּלָל. וְאַף עַל גַּב שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה תְּשׁוּבָה בְּלֹא חֵטְא? מִכָּל מָקוֹם, עִקַּר הַגְּזֵרָה מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא הָיָה עַל הַחֵטְא, רַק עַל הַתְּשׁוּבָה אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְדָבָר זֶה, שֶׁהוּא הַתְּשׁוּבָה, הִיא מַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה לָעוֹלָם. וּלְפִיכָךְ לֹא יִקְשֶׁה כְּלָל מַה שֶּׁגָּזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה נִמְצָא חוֹטְאִים בָּעוֹלָם. שֶׁאֵין זֶה כָּךְ, רַק שֶׁגָּזַר שֶׁתִּהְיֶה נִמְצֵאת הַתְּשׁוּבָה בָּעוֹלָם.

___________________________________

בפרק הקודם התבארה המעלה הגבוהה אליה הגיעו עם ישראל בשעת קבלת התורה. דבר זה מכריח שאלה גדולה מאד, איך מיד סרו מהדרך ועשו עגל מסכה? שאלה זו היא שאלה נכבדה, כי אין ספק שבמעלתם הגבוהה אין ראוי שיעשו מעשה כזה. חפשנו בדברי חכמים ומצאנו התייחסות לשאלה זו: אמר רבי יהושע בן לוי: לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה 1 [שילמדו לדורות ממעשה העגל שנתקבלה תשובתן והתכפרו], שנאמר: מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים. וזהו מה שאמר רבי יוחנן משמו של רבי שמעון בר יוחאי: לא היה דוד ראוי 2 למעשה בת שבע, שנאמר: ולבי חלל בקרבי 3 [אין בו יצר הרע], ולא היו ישראל ראויים 4 למעשה העגל, שנאמר: מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים. אלא למה עשו? ללמדנו, שאם חטאו רבים, אומרים להם 5 לכו אצל רבים שעשו תשובה. ואם חטא היחיד אומרים לו לך אצל יחיד שעשה תשובה. 6 וצריך ללמדנו את שני העניינים, כי אם היתה התורה מלמדת רק על יחיד, היינו סוברים שביחיד מועילה תשובה משום שלא מפורסם חטאו, אבל בציבור, שמפורסם חטאם, 7 היינו אומרים שאין להם תשובה מפני שיש חילול ה' בחטאם. ואם הייתה התורה מלמדת על ציבור, היינו סוברים שמועילה להם תשובה 8 משום שזכותם מרובה, אבל יחיד היינו אומרים שאין תשובתו מועילה. לכן צריכים להודיענו גם ביחיד וגם בציבור. דברים אלו תואמים לדברי רבי שמואל בר נחמני שאמר בשם רבי יונתן, מהו שנאמר נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על? שהקים עולה של תשובה. עד כאן מאמר חז"ל.
רש"י פירש, 9 שחטאם בעגל היה בגזירת הבורא, שישלוט בהם היצר הרע, כדי לתת פתחון פה לבעלי תשובה. וקשה איך יתכן שיגזור הבורא שיחטאו 10 ויבואו עליהם עונשים חמורים כתוצאה מהחטא? אלא אין כוונת רש"י לומר, שהקב"ה גזר על דור יוצאי מצרים שיחטאו בחטא העגל ויעשו תשובה. וכן לא גזר הקב"ה על דוד שיחטא, דבר כזה אין לומר בשום אופן, מכיוון שאין הקב"ה גוזר על אדם פרטי שיחטא. אלא כוונת רש"י, שהיתה גזירה שיחטאו בני אדם ויעשו תשובה, אבל לא היתה הגזירה על אדם מסוים. לכן החוטא בדבר זה נחשב כחוטא גמור, ככל שאר החוטאים, מפני שלא היתה עליו גזירה שיחטא.
בכל אופן עדיין קשה, הרי ישנה גזירה אלוקית שיהיה החטא, ולמה יגזור הקב"ה שיחטא מי שאינו ראוי לו לחטוא? ועוד אם כוונת הקב"ה להורות על התשובה, הרי התשובה כתובה בתורה במקומות רבים, ומדוע צריך להדגים זאת על היחיד שעשה תשובה או על רבים שעשו תשובה? נשיב תחילה על השאלה הראשונה. הקב"ה לא גזר שיחטא אדם ויעשה תשובה, אלא הקב"ה גזר על מציאותה של התשובה בעולם, ולא על החטא. אמנם אין תשובה בלא חטא שקדם לה, אבל הגזירה אינה על החטא אלא על התשובה שהיא מעלה גדולה לעולם. לכן אין כאן שאלה כיצד גזר הקב"ה שיהיו חוטאים בעולם, כי גזרתו היא רק שתהיה תשובה בעולם.


ביאורים
המשבר של חטא העגל, היה גדול מאד - נפילה גדולה ועמוקה של עם ישראל רגעים אחדים אחרי ההתעלות הגדולה שבמתן תורה. המהר"ל האריך ועמל להסביר ולבאר עד כמה גדולה מעלתם של ישראל שזכו לקבל תורה מבורא עולם, ולכן הידיעה שמיד אחרי קבלת התורה הם נופלים בצורה כה קשה ועמוקה מבלבלת מאד. כיצד ניתן להסביר שלאחר עליה כה גדולה של דור בעל מעלה גדולה כל כך הם נופלים נפילה כה גדולה? האם גודל הנפילה לא מעיב על הדברים הגדולים שנכתבו על מעלתם של ישראל בקבלת התורה?
אם נתבונן בדברי חז"ל נמצא שהם נתנו מענה לשאלות אלו. חז"ל אומרים שישראל לא היו ראויים לחטא זה, והסיבה שבכל זאת חטאו הייתה כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה. משמעותם הפשוטה של דברים אלו היא, שהחטא נגזר עליהם מלמעלה ואינו נובע מהם, וכך לכאורה נפתרת הבעיה שהצגנו לעיל, שהרי לפי דבריהם ישראל מצד עצמם לא נפלו אחרי מתן תורה. אולם בודאי עלינו להניח שאין לקרוא את הדברים כפשוטם, שהרי לא יתכן שהקב"ה לא ייתן לאדם בחירה חופשית, ויגזור עליו לחטוא. לכן ניתן להסביר שגם אם נאמר שהייתה גזֵרה אלוהית על חטא, הגזֵרה אינה על אדם או אנשים מסוימים, אלא גזֵרה כללית שיהיה מי שיחטא, והם בבחירתם חטאו. כך הסביר המהר"ל שסבר רש"י, אולם המהר"ל עצמו אינו מקבל הסבר זה. הוא סובר שלא תתכן מציאות של הכרח אלוהי לחטא, ולכן מסביר שהגזֵרה האלוהית הייתה על התשובה ולא על החטא, למרות שכדי שתהיה תשובה צריך שיקדם לה חטא. גזירתו של הקב"ה הייתה כללית – שיהיה מי שישוב בתשובה, כדי לגלות את מציאות התשובה בעולם, וגם זה לא היה ממוקד באדם או בדור מסוימים.
מדוע קיים צורך שמישהו יתן פתחון פה לבעלי תשובה? בכך יעסוק המהר"ל בהמשך.

הרחבות
*האם ה' מתערב בבחירה החופשית?
דָּבָר זֶה אֵינוֹ כְּלָל, שֶׁיִּהְיֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גּוֹזֵר עַל אָדָם פְּרָטִי שֶׁיֶּחֱטָא. ניתן להבין שדעת המהר"ל היא שלעולם ה' אינו מתערב בבחירת האדם ואינו מונע ממנו לבחור בטוב.
לפי הבנה זו יוצא שהמהר"ל חולק על הרמב"ם. הרמב"ם כתב: "ואפשר שיחטא האדם חטא גדול או חטאים הרבה עד שייתן הדין לפני דיין האמת שיהיה הפירעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעים ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאים שעשה" [הלכות תשובה ו, ג]. עולה מדברי הרמב"ם שלפעמים ה' מונע מהאדם בחירה חופשית. הרמב"ם אף מביא מהתנ"ך מספר דוגמאות שבהן מוכח שהקב"ה התערב בבחירה החופשית. לפי עקרון זה, הוא מתרץ את הקושיה המפורסמת - איך ייתכן שנענש פרעה והרי כתוב "ואני אחזק את לב פרעה", ומסביר שהקב"ה התערב בבחירתו החופשית של פרעה כעונש על מעשיו הרעים. ישנם ראשונים שחלקו על הבנת הרמב"ם (ראה למשל ספר העיקרים ד, כה), והמהר"ל יכול כמובן לסבור כמותם, אולם בספרו 'גבורות ה'' מתייחס המהר"ל לנושא של הכבדת לב פרעה, ומביא בתוך דבריו הסבר הדומה להסברו של הרמב"ם [פרק לא].
לכן נראה לפרש שכוונת המהר"ל שאף פעם אין התערבות אלוהית הגורמת לאדם להתחיל לחטוא, אך ייתכן שתהיה התערבות אלוהית שמונעת מן האדם את החזרה בתשובה, והעונש יינתן לו על החטאים שחטא בבחירתו החופשית. בדרך זו עולים דברי המהר"ל ודברי הרמב"ם בקנה אחד.

שאלות לדיון
מה ההבדל בין חטא של יחיד לחטא של רבים, הרי לכאורה הרבים הם בסופו של דבר סך של פרטים?
מה הכריח את רש"י להסביר שחטא העגל נבע מ'גזרת מלך', ולא מהיצר הרע?

לעילוי נשמת מורי שלום בן חיים ע"ה וסעידה בת יפת ע"ה
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il