בית המדרש
  • מדורים
  • סיפורים ותולדות צדיקים
  • סיפורים נוספים
קטגוריה משנית
undefined
3 דק' קריאה
ליאת זכתה להריונה הראשון די בקלות, בלי המתנה מרובה. ההיריון התקדם היטב, מלווה בתופעות רגילות של כל אישה הרה - בחילות, הקאות ועוד.
לילה אחד התעוררה עם כאבים חזקים במיוחד שגרמו לה לקפוא במקומה בלי יכולת לזוז. היא ובעלה עמית הבינו שמשהו אינו כשורה ופנו מיד למוקד לעזרה. שם ערכו לליאת בדיקות מקיפות. באולטרסאונד ראו תינוק זז ובועט, ואפילו גילו להם שיש להם בן.
אחרי השמחה וההמולה הגיעה שתיקה מדאיגה. הטכנאית עצרה את הבדיקה וקראה לעזרת חברתה לעבודה: "אביגיל, בואי תסתכלי איתי רגע...".
הן החלו לדבר במילים לא מובנות, והוציאו את ליאת ועמית מהחדר. אין צורך לתאר מה הרגישו בני הזוג באותם רגעים. מה יעלה בגורל העובר שלפני רגע בעט?
לאחר דקות ספורות הגיעו אל בני הזוג כמה רופאים ואחיות כשהם אוחזים בכיסא גלגלים, והודיעו שקיימת סכנה ממשית, אי אפשר להמתין והאמבולנס כבר בדרך. פינו אותם במהרה ובבית החולים החלו בבדיקות לא פשוטות.
הרופאים הודיעו לבני הזוג על מצב של מחיקת צוואר הרחם עם בלט קרומים משמעותי מלווה בצירים, מצב המכונה התחלת לידה. הכינו אותם לכך שבתוך 48 שעות תתפתח לידה, ומכיוון שהעובר הוא בן 21 שבועות בלבד, הוא אינו בר חיות. לכן, אם אכן תתפתח לידה בתוך זמן קצר כמו שציפו, העובר לא ישרוד. היו רופאים שהציעו לליאת להפסיק את ההיריון בטענה שאם העובר ייוולד בשבועות הבאים הוא כבר יהיה בר חיות, אבל "זה יהיה אסון גדול כי הוא יהיה עם מומים ופגמים שלא הייתם רוצים לדעת...".
ליאת ועמית חשו אבודים. לא היה להם במה להיאחז, ולמרות כל דברי הרופאים, ליאת המשיכה להרגיש את העובר ברחם, במוניטור נראה דופק מצוין ובאולטרסאונד נראו פנים מתוקות ואף קטן.
הרופאים המשיכו בזה אחר זה לצפות ללידה המוקדמת שתתפתח מיד, בכל שעה בדקו דימום או ירידת מים והזהירו את ליאת שאסור לה לקום ממיטתה.
הימים עברו במתח רב, עם המון תפילות ולילות בלי שינה. ליאת מצאה את עצמה שוכבת במיטה ולידה בעלה שכבר נרדם. הדמעות לא הפסיקו לזלוג מעיניה. היא החלה להרהר למה כל זה קורה לה, מנסה להיאחז באמונה שהכול מה' והכול לטובה, וחושבת עד כמה תצליח להיאחז בכך ולא תתפרק. האם קיימת עבורה ישועה?! האם תחזיק מעמד?! הניסיון הזה גדול מדי!
כעבור שבוע ליאת הייתה עדיין בשכיבה מוחלטת, אבל למרות מה שכולם ציפו לא התפתחה לידה. נשלח אליה רופא שהציע לעשות ניתוח לתפירת צוואר הרחם. גם לכך היו סיכונים מרובים. שוב מצאו בני הזוג את עצמם מבולבלים, לחוצים, מודאגים, מתפללים ובוכים. איך יוכלו לקבל החלטה שכזו לסכן את עוברם?!
הסיכוי היה חמישים אחוזים לכאן ולכאן - עם הניתוח ובלעדיו. כל רופא המליץ אחרת, והבלבולים והספקות הלכו וגברו. הניתוח הוגדר כניתוח חירום, ולכן ההחלטה הייתה צריכה להתקבל מיידית, אך איש לא יכול היה להבטיח שהכול יהיה בסדר בכל החלטה שיבחרו.
בני הזוג התייעצו עם גדולי הרבנים וגדולי הרופאים, ולבסוף הוחלט לבצע את הניתוח.
למחרת ליאת מצאה את עצמה בחדר ניתוח. היא פחדה מאוד, לא ידעה מרגוע לנפשה, לא רצתה לאבד את העובר הזה שהרגישה כל כך, חשה שהוא צריך לבוא לעולם.
באותם רגעים נזכרה בדברי רבי חיים מוולוז'ין שאמר: "באמת הוא עניין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינין, רצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל, שהאדם קובע בלבו לאמר: הלא ה' הוא האלוקים האמיתי, ואין עוד מלבדו יתברך שום כוח בעולם, ובכל העולמות כלל, והכל מלא רק אחדותו הפשוט יתברך שמו. ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כוח ורצון בעולם. ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא. כן יספיק הוא יתברך בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל...".
היא החליטה שהיא ניגשת לניתוח בידיעה גמורה ש"אין עוד מלבדו".
הייתה המולה מסביבה. הלבישו אותה, בדקו אותה, הלחיצו אותה, דקרו אותה, הריצו אותה באלונקה לחדר הניתוח, אבל היא הייתה שלווה ורגועה. עד לרגע שהרדימו אותה ראתה לנגד עיניה רק שלוש מילים: "אין עוד מלבדו". הידיעה הזו נטרלה כל רגש אחר. היא חשה בטוחה ורגועה, עטופה באמונה חזקה ויודעת שהקדוש ברוך הוא משגיח עליה בהשגחה פרטית מכוונת ומדויקת לפרטי פרטים.
לאחר הניתוח שעבר בהצלחה להפתעת הרופאים הסכנה ללידה מוקדמת או להפלה פחתה, ומה שנדרש ממנה היה הרבה סבלנות ומנוחה, וגם זה לא היה פשוט.
לאחר ארבעה חודשים של שמירת היריון מוחלטת, באמצע החודש התשיעי להיריון זכו ליאת ועמית להביא לעולם תינוק מתוק ובריא ולהכניסו בבריתו של אברהם אבינו.
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il