ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אברהם בן ג'ני ז"ל
וְאַף עַל פִּי שֶׁדְּבָרָיו* זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֲמִתִּיִּים בְּעַצְמָם, רְצוֹנִי לוֹמַר: שֶׁזֶּה הַהֶפְרֵשׁ* בֵּין הַמְעוֹנְנִים וְהַקּוֹסְמִים וּבֵין דִּבְרֵי הַנָּבִיא, עִם כָּל זֶה, אֵין דְּבָרָיו מֵחֻוָּרִין* לְפִי דַעְתִּי, וְהוּא: כִּי טֶבַע הַלָּשׁוֹן לֹא יְחַיֵּב זֶה שֶׁאָמַר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כְּלוֹמַר: שֶׁלֹּא יִתְחַיֵּב* מִמַּה שֶּׁאָמַר שֶׁכְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה הַדָּבָר – הוּא אֲשֶׁר לֹא דִּבְּרוֹ ה', שֶׁיִּתְחַיֵּב הַלָּשׁוֹן הֶפֶךְ, רְצוֹנִי לוֹמַר: שֶׁמַּה שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר וְיָבוֹא – הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבְּרוֹ ה', שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּאָמֵר שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם מִצְוַת שַׁבָּת – שֶׁאֵינוֹ צַדִּיק, לֹא יִתְחַיֵּב מִזֶּה הַהֶפֶךְ – שֶׁמִּי שֶׁמְּקַיְּמָהּ יִהְיֶה צַדִּיק. וְגַם מִצַּד הָעִנְיָן בְּעַצְמוֹ אֵין דִּבְרֵי הָרַב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נְכוֹנִים אֶצְלִי, לְפִי שֶׁנִּרְאֶה מִדְּבָרָיו שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּבָּחֵן הַנָּבִיא קֹדֶם שֶׁנַּאֲמִינֵהוּ בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יִהְיֶה אֶפְשָׁר שֶׁיִּפֹּל בּוֹ הַסָּפֵק שֶׁיָּבוֹא כִּי אִם מֵה' יִתְבָּרַךְ, וְאִם כֵּן, יִקְשֶׁה מִדְּבָרָיו עַל דְּבָרָיו •, שֶׁהֲרֵי הוּא עַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב (הל' יסודי התורה פ"ז ה"ז ופ"ח ה"ב) שֶׁרָאוּי שֶׁיֵּאָמֵן הַנָּבִיא כְּשֶׁיִּתֵּן אוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאוֹתוֹ אוֹת אֶפְשָׁר שֶׁיֵּשׁ לוֹ דְּבָרִים בְּגוֹ, כְּלוֹמַר: שֶׁאֵינוֹ בָּא מֵאֵת ה' יִתְבָּרַךְ, אֲבָל* בְּאֶחָד מִדַּרְכֵי הַכִּשּׁוּף וְהַתַּחְבּוּלָה, עִם כָּל זֶה, נִצְטַוִּינוּ לִשְׁמֹעַ דְּבָרָיו מִמִּקְרָא שֶׁכָּתוּב "אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן", וּמְפֹרָשׁ הוּא בַּגְּמָרָא "סַנְהֶדְרִין" (פט ב) שֶׁרָאוּי שֶׁיֵּאָמֵן בִּשְׁנֵי דְרָכִים: אוֹ שֶׁיִּתֵּן אוֹת לְאַמֵּת דְּבָרָיו, אוֹ שֶׁנִּתְנַבֵּא כְּבָר בָּעֲתִידוֹת וְנִתְקַיְּמוּ דְּבָרָיו, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ שָׁם: "וְהַמְוַתֵּר עַל דִּבְרֵי נָבִיא*, מְנָא יְדַע* דְּאִיעֲנַשׁ, דִּיהִיב לֵיהּ אוֹת, וְהָא מִיכָה דְּלָא יְהִיב אוֹת וְאִיעֲנַשׁ, הֵיכָא דְּאִתְחַזַּק שָׁאנֵי*, דְּאִי לֹא תֵימָא הָכִי*, אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הֵיכִי שְׁמַע לֵיהּ יִצְחָק, וְאֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל הֵיכִי סָמְכִי עֲלֵיהּ וְעָבְדִי שְׁחוּטֵי חוּץ*, אֶלָּא הֵיכָא דְּאִתְחַזַּק שָׁאנֵי". הִנֵּה מְפֹרָשׁ בְּכָאן, שֶׁהַנָּבִיא אִם יִתֵּן אוֹת רָאוּי שֶׁיֵּאָמֵן, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹתוֹ אוֹת אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בְּלַהַט וּבְכִשּׁוּף, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, לָמָּה לֹא נַאֲמִינֵהוּ גַּם כֵּן כְּשֶׁיַּגִּיד הֶעָתִיד פַּעַם אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְחָנֵהוּ פַּעַם אַחַר פַּעַם, וְאַף עַל פִּי שֶׁבַּפַּעַם הַהוּא אֶפְשָׁר שֶׁהֶעָתִיד שֶׁהִגִּיד יֵדָעֵהוּ מִצַּד הַקֶּסֶם, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכָּל דִּבְרֵי הַקּוֹסֵם אֵינָם מִתְקַיְּמִין, הִנֵּה אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְקַיְּמוּ פַּעַם אַחַת, וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁלֹּא יַאֲרִיךְ לְהוֹדִיעַ כָּל פִּרְטֵי הֶעָתִיד הַהוּא, אֲבָל כְּלָלָיו הַבְּרוּרִים לוֹ יוֹתֵר.
___________________________________
שֶׁדְּבָרָיו – דברי הרמב"ם. הֶפְרֵשׁ – הבדל. מֵחֻוָּרִין – מובנים. לֹּא יִתְחַיֵּב – מסקנה שאינה מוכרחת. אֲבָל – אלא. הַמְוַתֵּר עַל דִּבְרֵי נָבִיא – אינו נשמע לדברי הנביא. מְנָא יְדַע וכו' – מנין ידע שבגלל זה יענש? נתן לו (הנביא) אות. הֵיכָא דְּאִתְחַזַּק שָׁאנֵי – כאשר הוחזק כנביא דינו שונה והוא מחויב לשמוע לו אף בלי נתינת אות. אִי לֹא תֵימָא הָכִי – אם לא תאמר כך. שְׁחוּטֵי חוּץ – הקרבת קרבן חוץ למקדש.
ביאורים
הר"ן ממשיך לעסוק בדרך לְאַמֵּת את דברי הנביא. מקודם ראינו שהוא הביא את דברי הרמב"ם שהסביר שמה שמיוחד אצל נביאי ה' הוא שדבריהם מתקיימים במלואם ללא סטיות וטעויות, ולכן כמו שאמרה התורה שנביא שהבטיח שיקרה דבר מסוים והוא לא קרה בסוף, הוא בודאי נביא שקר, כך דרך הבדיקה של נביאי האמת היא על ידי בדיקת הדברים שהם אומרים, לאורך זמן, לבדוק שהם אכן קורים.
הר"ן מקבל רק חלק מדבריו של הרמב"ם. הוא מסכים לדברי הרמב"ם שנבואת אמת מתקיימת בשלמותה, בשונה מדברי המעוננים והקוסמים, אך חולק על דברי הרמב"ם שעל פיהם זו הדרך שנתנה לנו התורה לוודא שהנביא הוא נביא אמת. הוא אומר שאמנם התורה לימדה אותנו שנביא שלא התקיימו כל דבריו הוא נביא שקר, אולם היא אינה אומרת שכל נביא שהתקיימו דבריו במלואם הוא בהכרח נביא אמת, ועוד, שמדברי הרמב"ם משמע שלפני שאנו מאמינים לנביא יש לבחון אותו באופן שלא יהיה ספק כלל באמיתות דבריו, ומצד שני, הרמב"ם עצמו כותב שאנו מאמינים לנביא לאחר שהוא ייתן אות שיתברר כנכון, אף שישנם מקרים שנביא שאינו נביא אמת יצליח באמצעות כישוף או תחבולה לתת אות.
הוא מבסס את דבריו על ידי דברי הגמרא שעוסקת באיסור החמור של 'המוותר על דברי הנביא', היא דנה שם באותה השאלה – כיצד ניתן לדעת שדברי הנביא אכן אמיתיים. אם נעיין בדברי הגמרא, נמצא שישנן שתי אפשרויות לאמת את דברי הנביא – הראשונה היא אות שהוא ייתן לאמת את דבריו, והשנייה היא שהוא מוחזק אצל בני אדם כצדיק ונביא אמת. הגמרא נקטה בפשטות שדי באות שייתן הנביא, ואם כן אנו רואים שגם כאשר אין לנו הוכחה ודאית שהוא נביא אמת, אנו מסתמכים על מקרה חד פעמי ומאמינים לדבריו.
הרחבות
•האמת המוחלטת היא עצם הנבואה
יִקְשֶׁה מִדְּבָרָיו עַל דְּבָרָיו. בספר באר יהודה יישב רבי אברהם שלוזאווער את קושיית הר"ן וביאר שאמנם על ידי מופת ניתן להאמין לנביא גם בפעם אחת, אך עדיין אין זו נאמנות מוחלטת. רק כאשר ייאמן הנביא באמצעות הגדת העתידות פעמים הרבה, אז תהיה נאמנותו מוחלטת בלא שום ערעור [הלכות יסודי התורה י, ג].
הרמב"ם עצמו מבאר את הדברים: "ואין כן (כמו מגידי העתידות) הבטחות הנביא, אלא יצדקו עד סופם, ולא יפול מהם דבר לא קטן ולא גדול לעולמי עד בכל מה שמודיעים בשם ה'. ולכן אם נפל משהו מדבריו ידענו ששקר דיבר, והוא מאמר הכתוב 'כי לא יפֹּל מדבר ה' ארצה' [מלכים ב, י, י]... וביארו חכמים [ברכות נה.] ענין דבר זה, שהנבואה נקייה לא יתערב בה שום שקר כחטה המנופה מן התבן, והחלומות ודומיהם מן ההשערות מעורבים בשקר כתבן שיש בו גרגרי חטה." [הקדמה לפירוש המשנה] דברי ה' הם אמת מוחלטת כי הוא הבורא והיודע, על כן אופן ההוכחה של הנביא הוא לא רק בהיות נבואתו אמת אלא בהיותה אמת מוחלטת , אין בה תערובת כזב. באופן הזה של הבחינה יש צורך בפעמים הרבה שבהן לא ייפול דבר, מה שאין כן על ידי אותות שהם הוכחה חיצונית ובהם הסתפק הרמב"ם בפעם אחת [יסוה"ת ח, ב].
אם כן, ריבוי הבדיקות אינו משום חוזק ההוכחה. שכן, כמו שמביא הר"ן מעניין המופתים, די בהוכחה אחת, אלא הוא עצם ההוכחה ¬¬ דבר ה' הוא דבר שיש לו קיום מוחלט לפרטי פרטים.
שאלות לדיון
מדוע אנו זקוקים לאמצעי שטחי כמו אות? האם לא ניתן לבחון את אישיותו של הנביא על פי עברו, חכמתו ודברים קצת יותר מהותיים?
בנבואותיו של ישעיה הנביא לדוגמה, אנו מוצאים תיאורים רבים הנראים כסותרים את ההיגיון ("וגר זאב עם כבש", תופעות טבע מוזרות, וכדומה). מדוע אנו מאמינים לו?
בריאת העולם של פסח
איך ללמוד אמונה?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
ראיית המבט השלם
איך מותר להכין קפה בשבת?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
