ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
הדרוש האחד עשר חלק י"ט
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אברהם בן ג'ני ז"ל
וְאַף עַל פִּי שֶׁדְּבָרָיו* זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֲמִתִּיִּים בְּעַצְמָם, רְצוֹנִי לוֹמַר: שֶׁזֶּה הַהֶפְרֵשׁ* בֵּין הַמְעוֹנְנִים וְהַקּוֹסְמִים וּבֵין דִּבְרֵי הַנָּבִיא, עִם כָּל זֶה, אֵין דְּבָרָיו מֵחֻוָּרִין* לְפִי דַעְתִּי, וְהוּא: כִּי טֶבַע הַלָּשׁוֹן לֹא יְחַיֵּב זֶה שֶׁאָמַר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כְּלוֹמַר: שֶׁלֹּא יִתְחַיֵּב* מִמַּה שֶּׁאָמַר שֶׁכְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה הַדָּבָר – הוּא אֲשֶׁר לֹא דִּבְּרוֹ ה', שֶׁיִּתְחַיֵּב הַלָּשׁוֹן הֶפֶךְ, רְצוֹנִי לוֹמַר: שֶׁמַּה שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר וְיָבוֹא – הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבְּרוֹ ה', שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּאָמֵר שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם מִצְוַת שַׁבָּת – שֶׁאֵינוֹ צַדִּיק, לֹא יִתְחַיֵּב מִזֶּה הַהֶפֶךְ – שֶׁמִּי שֶׁמְּקַיְּמָהּ יִהְיֶה צַדִּיק. וְגַם מִצַּד הָעִנְיָן בְּעַצְמוֹ אֵין דִּבְרֵי הָרַב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נְכוֹנִים אֶצְלִי, לְפִי שֶׁנִּרְאֶה מִדְּבָרָיו שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּבָּחֵן הַנָּבִיא קֹדֶם שֶׁנַּאֲמִינֵהוּ בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יִהְיֶה אֶפְשָׁר שֶׁיִּפֹּל בּוֹ הַסָּפֵק שֶׁיָּבוֹא כִּי אִם מֵה' יִתְבָּרַךְ, וְאִם כֵּן, יִקְשֶׁה מִדְּבָרָיו עַל דְּבָרָיו •, שֶׁהֲרֵי הוּא עַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב (הל' יסודי התורה פ"ז ה"ז ופ"ח ה"ב) שֶׁרָאוּי שֶׁיֵּאָמֵן הַנָּבִיא כְּשֶׁיִּתֵּן אוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאוֹתוֹ אוֹת אֶפְשָׁר שֶׁיֵּשׁ לוֹ דְּבָרִים בְּגוֹ, כְּלוֹמַר: שֶׁאֵינוֹ בָּא מֵאֵת ה' יִתְבָּרַךְ, אֲבָל* בְּאֶחָד מִדַּרְכֵי הַכִּשּׁוּף וְהַתַּחְבּוּלָה, עִם כָּל זֶה, נִצְטַוִּינוּ לִשְׁמֹעַ דְּבָרָיו מִמִּקְרָא שֶׁכָּתוּב "אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן", וּמְפֹרָשׁ הוּא בַּגְּמָרָא "סַנְהֶדְרִין" (פט ב) שֶׁרָאוּי שֶׁיֵּאָמֵן בִּשְׁנֵי דְרָכִים: אוֹ שֶׁיִּתֵּן אוֹת לְאַמֵּת דְּבָרָיו, אוֹ שֶׁנִּתְנַבֵּא כְּבָר בָּעֲתִידוֹת וְנִתְקַיְּמוּ דְּבָרָיו, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ שָׁם: "וְהַמְוַתֵּר עַל דִּבְרֵי נָבִיא*, מְנָא יְדַע* דְּאִיעֲנַשׁ, דִּיהִיב לֵיהּ אוֹת, וְהָא מִיכָה דְּלָא יְהִיב אוֹת וְאִיעֲנַשׁ, הֵיכָא דְּאִתְחַזַּק שָׁאנֵי*, דְּאִי לֹא תֵימָא הָכִי*, אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הֵיכִי שְׁמַע לֵיהּ יִצְחָק, וְאֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל הֵיכִי סָמְכִי עֲלֵיהּ וְעָבְדִי שְׁחוּטֵי חוּץ*, אֶלָּא הֵיכָא דְּאִתְחַזַּק שָׁאנֵי". הִנֵּה מְפֹרָשׁ בְּכָאן, שֶׁהַנָּבִיא אִם יִתֵּן אוֹת רָאוּי שֶׁיֵּאָמֵן, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹתוֹ אוֹת אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בְּלַהַט וּבְכִשּׁוּף, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, לָמָּה לֹא נַאֲמִינֵהוּ גַּם כֵּן כְּשֶׁיַּגִּיד הֶעָתִיד פַּעַם אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְחָנֵהוּ פַּעַם אַחַר פַּעַם, וְאַף עַל פִּי שֶׁבַּפַּעַם הַהוּא אֶפְשָׁר שֶׁהֶעָתִיד שֶׁהִגִּיד יֵדָעֵהוּ מִצַּד הַקֶּסֶם, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכָּל דִּבְרֵי הַקּוֹסֵם אֵינָם מִתְקַיְּמִין, הִנֵּה אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְקַיְּמוּ פַּעַם אַחַת, וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁלֹּא יַאֲרִיךְ לְהוֹדִיעַ כָּל פִּרְטֵי הֶעָתִיד הַהוּא, אֲבָל כְּלָלָיו הַבְּרוּרִים לוֹ יוֹתֵר.
___________________________________
שֶׁדְּבָרָיו – דברי הרמב"ם. הֶפְרֵשׁ – הבדל. מֵחֻוָּרִין – מובנים. לֹּא יִתְחַיֵּב – מסקנה שאינה מוכרחת. אֲבָל – אלא. הַמְוַתֵּר עַל דִּבְרֵי נָבִיא – אינו נשמע לדברי הנביא. מְנָא יְדַע וכו' – מנין ידע שבגלל זה יענש? נתן לו (הנביא) אות. הֵיכָא דְּאִתְחַזַּק שָׁאנֵי – כאשר הוחזק כנביא דינו שונה והוא מחויב לשמוע לו אף בלי נתינת אות. אִי לֹא תֵימָא הָכִי – אם לא תאמר כך. שְׁחוּטֵי חוּץ – הקרבת קרבן חוץ למקדש.
ביאורים
הר"ן ממשיך לעסוק בדרך לְאַמֵּת את דברי הנביא. מקודם ראינו שהוא הביא את דברי הרמב"ם שהסביר שמה שמיוחד אצל נביאי ה' הוא שדבריהם מתקיימים במלואם ללא סטיות וטעויות, ולכן כמו שאמרה התורה שנביא שהבטיח שיקרה דבר מסוים והוא לא קרה בסוף, הוא בודאי נביא שקר, כך דרך הבדיקה של נביאי האמת היא על ידי בדיקת הדברים שהם אומרים, לאורך זמן, לבדוק שהם אכן קורים.
הר"ן מקבל רק חלק מדבריו של הרמב"ם. הוא מסכים לדברי הרמב"ם שנבואת אמת מתקיימת בשלמותה, בשונה מדברי המעוננים והקוסמים, אך חולק על דברי הרמב"ם שעל פיהם זו הדרך שנתנה לנו התורה לוודא שהנביא הוא נביא אמת. הוא אומר שאמנם התורה לימדה אותנו שנביא שלא התקיימו כל דבריו הוא נביא שקר, אולם היא אינה אומרת שכל נביא שהתקיימו דבריו במלואם הוא בהכרח נביא אמת, ועוד, שמדברי הרמב"ם משמע שלפני שאנו מאמינים לנביא יש לבחון אותו באופן שלא יהיה ספק כלל באמיתות דבריו, ומצד שני, הרמב"ם עצמו כותב שאנו מאמינים לנביא לאחר שהוא ייתן אות שיתברר כנכון, אף שישנם מקרים שנביא שאינו נביא אמת יצליח באמצעות כישוף או תחבולה לתת אות.
הוא מבסס את דבריו על ידי דברי הגמרא שעוסקת באיסור החמור של 'המוותר על דברי הנביא', היא דנה שם באותה השאלה – כיצד ניתן לדעת שדברי הנביא אכן אמיתיים. אם נעיין בדברי הגמרא, נמצא שישנן שתי אפשרויות לאמת את דברי הנביא – הראשונה היא אות שהוא ייתן לאמת את דבריו, והשנייה היא שהוא מוחזק אצל בני אדם כצדיק ונביא אמת. הגמרא נקטה בפשטות שדי באות שייתן הנביא, ואם כן אנו רואים שגם כאשר אין לנו הוכחה ודאית שהוא נביא אמת, אנו מסתמכים על מקרה חד פעמי ומאמינים לדבריו.
הרחבות
•האמת המוחלטת היא עצם הנבואה
יִקְשֶׁה מִדְּבָרָיו עַל דְּבָרָיו. בספר באר יהודה יישב רבי אברהם שלוזאווער את קושיית הר"ן וביאר שאמנם על ידי מופת ניתן להאמין לנביא גם בפעם אחת, אך עדיין אין זו נאמנות מוחלטת. רק כאשר ייאמן הנביא באמצעות הגדת העתידות פעמים הרבה, אז תהיה נאמנותו מוחלטת בלא שום ערעור [הלכות יסודי התורה י, ג].
הרמב"ם עצמו מבאר את הדברים: "ואין כן (כמו מגידי העתידות) הבטחות הנביא, אלא יצדקו עד סופם, ולא יפול מהם דבר לא קטן ולא גדול לעולמי עד בכל מה שמודיעים בשם ה'. ולכן אם נפל משהו מדבריו ידענו ששקר דיבר, והוא מאמר הכתוב 'כי לא יפֹּל מדבר ה' ארצה' [מלכים ב, י, י]... וביארו חכמים [ברכות נה.] ענין דבר זה, שהנבואה נקייה לא יתערב בה שום שקר כחטה המנופה מן התבן, והחלומות ודומיהם מן ההשערות מעורבים בשקר כתבן שיש בו גרגרי חטה." [הקדמה לפירוש המשנה] דברי ה' הם אמת מוחלטת כי הוא הבורא והיודע, על כן אופן ההוכחה של הנביא הוא לא רק בהיות נבואתו אמת אלא בהיותה אמת מוחלטת , אין בה תערובת כזב. באופן הזה של הבחינה יש צורך בפעמים הרבה שבהן לא ייפול דבר, מה שאין כן על ידי אותות שהם הוכחה חיצונית ובהם הסתפק הרמב"ם בפעם אחת [יסוה"ת ח, ב].
אם כן, ריבוי הבדיקות אינו משום חוזק ההוכחה. שכן, כמו שמביא הר"ן מעניין המופתים, די בהוכחה אחת, אלא הוא עצם ההוכחה ¬¬ דבר ה' הוא דבר שיש לו קיום מוחלט לפרטי פרטים.
שאלות לדיון
מדוע אנו זקוקים לאמצעי שטחי כמו אות? האם לא ניתן לבחון את אישיותו של הנביא על פי עברו, חכמתו ודברים קצת יותר מהותיים?
בנבואותיו של ישעיה הנביא לדוגמה, אנו מוצאים תיאורים רבים הנראים כסותרים את ההיגיון ("וגר זאב עם כבש", תופעות טבע מוזרות, וכדומה). מדוע אנו מאמינים לו?
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
