ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וְהִנֵּה הוֹדִיעוּנוּ שָׁלֹשׁ דְּרָשׁוֹת שֶׁדָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה• – הָאַחַת הִיא: זֹאת שֶׁאֲמַרְנוּהָ. וְהַשֵּׁנִית: "וְעוֹד דָּרַשׁ: "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם... וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם" (דברים כו יז-יח), אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת* בָּעוֹלָם, אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם. אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם דִּכְתִיב (דברים ו, ד): "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד", אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, דִּכְתִיב (דברי הימים א' יז, כא): "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ". וַאֲנִי תָּמֵהַּ עַל אָמְרוֹ "אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם", כִּי "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" אֵינֶנּוּ מַאֲמַר יִשְׂרָאֵל שֶׁיְּקַלְּסוּ בּוֹ ה' יִתְבָּרַךְ, וְלֹא קִלְּסוּהוּ בּוֹ, אֲבָל* מִצְוָה שֶׁנִצְטַוִּינוּ בָּהּ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ לְהַאֲמִין בְּיִחוּדוֹ. וְאִם עַל הֱיוֹתֵנוּ שׁוֹמְרִים זֶה הָעִקָּר יֹאמַר שֶׁעָשִׂינוּ לוֹ חֲטִיבָה אַחַת בְּכָךְ, כָּךְ רָאוּי שֶׁיֵּאָמֵר בְּ"אָנֹכִי ד' אֱלֹהֶיךָ", שֶׁהִיא מִצְוָה לְהַאֲמִין בִּמְצִיאוּתוֹ וְאָנוּ מַאֲמִינִים אוֹתוֹ, וַהֲרֵי עָשִׂינוּ לוֹ חֲטִיבָה אַחַת, וְנִמְצָא עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה כַּמָּה חֲטִיבוֹת*.
אמירת שמע של השבטים
אֲבָל לְפִי דַעְתִּי מַה שֶּׁאָמְרוּ כָּאן יִרְמֹז לְמַה שֶּׁאָמְרוּ בְּ"מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ" (פסחים נו א): "דָּרַשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי: כְּתִיב (בראשית מט, א): "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה* לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" וּכְתִיב (בראשית מט, ג): "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה": – בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת הַקֵּץ וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה, אָמַר: שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם יֵשׁ בְּמִטָּתִי פְּסוּל, כְּאַבְרָהָם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ יִשְׁמָעאֵל, וּכְיִצְחָק שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו, אָמְרוּ לוֹ: 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל', כְּשֵׁם שֶׁאֵין בְּלִבְּךָ אֶלָּא אֶחָד* כָּךְ אֵין בְּלִבֵּנוּ אֶלָּא אֶחָד". וּלְפִי זֶה הַדְּרָשׁ, הַפָּסוּק הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה כְּבָר אֲמָרוּהוּ הַשְּׁבָטִים וְקִלְּסוּ בּוֹ לַה' יִתְבָּרַךְ. אַף עַל פִּי כֵן נִכְתַּב בִּמְקוֹמוֹ לְמִצְוָה קְבוּעָה לְדוֹרוֹת. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר (ברכות ו א): "אַתֶּם* עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם".
התורה מכוונת האדם
וְהַדְּרָשׁ הַשְּׁלִישִׁי, הוּא שֶׁאָמַר שָׁם: "וְעוֹד פָּתַח וְדָרַשׁ: 'דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת* וּכְמַסְמֵרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד' – מַה דָּרְבָן זֶה מְכַוֵּן אֶת הַפָּרָה לִתְלָמֶיהָ לְהָבִיא חַיִּים לָעוֹלָם, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה מְכַוְּנִים לֵב לוֹמְדֵיהֶם מִדַּרְכֵי מִיתָה לְדַרְכֵי חַיִּים". רָצוּ בָּזֶה: שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַדָּרְבָן מְכַוֵּן אֶת הַפָּרָה לַעֲשׂוֹת חֲרִישָׁתָהּ בְּיֹשֶׁר וְשֶׁלֹּא תֵלֵךְ אָנֶה וָאָנָה, וּמִן הַיֹּשֶׁר הַהוּא בָּא חַיִּים לָעוֹלָם – הֵם הַתְּבוּאָה וְהַפֵּרוֹת, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה מְכַוְּנִים לֵב הָאָדָם וּמְפַקְּחִים* אוֹתוֹ, וְלֹא פִּקְחוּת* שֶׁיַּגִּיעַ מִמֶּנּוּ נֵזֶק אוֹ דַּעַת נִפְסָד*, אֶלָּא הַשָּׂגַת דַּעַת אֲמִתִּי יַגִּיעַ הָאָדָם בּוֹ לְמַה שֶּׁהוּא תַּכְלִיתוֹ, שֶׁיֵּשׁ חָכְמוֹת מְפַקְּחוֹת לֵב הָאָדָם, אֲבָל יַטּוּהוּ מִדַּרְכֵי חַיִּים לְדַרְכֵי מִיתָה, וְיַגִּיעוּ מֵהֶן דֵּעוֹת נִפְסָדוֹת שֶׁבָּהֶן יִהְיֶה נִטְרָד, אֲבָל הַתּוֹרָה לֹא תַשְׁאִיר לְלוֹמְדֶיהָ דַּעַת נִפְסָד אוֹ מִדָּה מְגֻנָּה.
פירוש דברי שלמה
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ב י-יב): "כִּי תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם: מְזִמָּה* תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה: לְהַצִּילְךָ מִדֶּרֶךְ רָע מֵאִישׁ מְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת" – אָמַר: שֶׁאִם יִקְנֶה הַחָכְמָה וְתָבוֹא אֶל לִבּוֹ וְתִנְעַם לְנַפְשׁוֹ כִּכְלִי יָקָר, יַגִּיעַ אֵלָיו מִזֶּה תּוֹעֶלֶת עָצוּם, שֶׁהַמְּזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלָיו וְהַתְּבוּנָה תִּנְצְרֵהוּ וְתַצִּילֵהוּ מִדֶּרֶךְ רַע וְשֶׁאִישׁ מְדַבֵּר תַּהְפּוּכוֹת אַל יִלְכְּדְהוּ בְּרִשְׁתּוֹ.
"התורה עץ חיים"
וְנִתְבָּאֵר מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁזֹּאת הִיא כַּוָּנַת הַפָּרָשָׁה*, מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּסוֹפָהּ (משלי ב יט): "כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים", וְדָרְשׁוּ בְּמַסֶּכֶת "עֲבוֹדָה זָרָה": "דְּכָל דְפָרֵישׁ מִמִּינוּת מָיֵית*". וּכְבָר נִרְמַז זֶה בְּ"קִדּוּשִׁין" (ל ב), אָמְרוּ שָׁם: "'וְשַׂמְתֶּם" – סַם תָּם*, נִמְשְׁלָה תּוֹרָה לְסַם חַיִּים, מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהִכָּה אֶת בְּנוֹ מַכָּה גְדוֹלָה, וְהִנִּיחַ לוֹ רְטִיָּה" וכו' – כְּבָר בֵּאֵר שֶׁלֹּא יִפְחַד בִּהְיוֹתוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה פֶּן יִתְקְפֵהוּ הַיֵּצֶר, כִּי עֵסֶק הַתּוֹרָה יַצִּילֵהוּ מִכָּל זֶה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר כָּאן: "מְכַוְּנִים לֵב לוֹמְדֵיהֶם מִדַּרְכֵי מִיתָה לְדַרְכֵי חַיִּים".
___________________________________
חֲטִיבָה אַחַת – "שבח אחד, שבח מיוחד לומר אין כמוך" (רש"י). אֲבָל – אלא, הרי. כַּמָּה חֲטִיבוֹת – שאר עיקרי האמונה שאנו מצווים. הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה וכו' – משמע שיעקב מתכוון להגיד להם את העתיד באחרית הימים, ולבסוף נמצא מברך בניו מראובן בכורי וכו'. אֵין בְּלִבְּךָ אֶלָּא אֶחָד – אמונה רק בקב"ה. אַתֶּם – השבטים. כַּדָּרְבֹנוֹת – כלי חד איתו מכוונים את הבהמה ללכת בדרך ישרה. מְפַקְּחִים – מחכימים. פִּקְחוּת – חכמה. דַּעַת נִפְסָד – דעה פסולה. מְזִמָּה – מחשבה חכמה. שֶׁזֹּאת הִיא כַּוָּנַת הַפָּרָשָׁה – הפסוקים הנזכרים במשלי עוסקים במעלת התורה המרחיקה מדעות פסולות. דְּכָל דְפָרֵישׁ מִמִּינוּת מָיֵית – השב בתשובה מעבודה זרה בכל זאת ימות. תָּם – שלם.
ביאורים
כפי שראינו לעיל, הגמרא סיפרה שתלמידיו של רבי יהושע סיפרו לו מה חידש רבי אלעזר בן עזריה בבית המדרש.
הר"ן ממשיך להביא את הדרשות שחידש רבי אלעזר בן עזריה, ודן בחידושו השני. רבי אלעזר דרש ואמר, שהקב"ה אמר לישראל שהם עשו אותו חטיבה, כלומר שיבחו וקילסו אותו, כנאמר בפסוק: "שמע ישראל", וכנגד זה הקב"ה עשה אותם חטיבה, כנאמר בפסוק: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
מדוע באמירת שמע ישראל, נחשבים ישראל כעושים את הקב"ה חטיבה בעולם? הר"ן מוכיח שאין הכוונה שבעצם קיום מצוות האמונה במציאות הבורא ישראל מקיימים מצווה זו, שאם היה הדבר כן היה אפשר להוסיף גם את השבח שבקיום מצוות "אנכי ה' אלהיך". אלא הדבר רומז לשבח שבאמירת 'שמע ישראל' שאמרו השבטים ליעקב אבינו לפני מותו, על מנת לבטא את זה שליבם שלם עם הבורא ועם אחדותו. זהו אותו השבח שעליו דיבר רבי אלעזר, ואותו אנו זוכים לומר להקב"ה פעמיים בכל יום.
ומכאן לדרשתו השלישית של רבי אלעזר. שלמה המלך בספר קהלת דימה את דברי חכמים ל'דרבנות'. תפקידו של הדרבן הוא לכוון את הפרה כדי שתלך בתלם ולא תסטה ממנו, ומתוך כך תחרוש ותסייע לצמיחת התבואה ולהבאת חיים לעולם. כך גם התורה מכוונת את האדם ומפתחת אותו, ומוליכה אותו לדרך הישרה והנכונה. בחכמות האנושיות הנשענות על דעת האדם בלבד, שכלו המוגבל של האדם עלול להביא אותו לחשיבה שאינה נכונה, שלעיתים מטעַה את האדם, ומעוותת את דרכו, לעומת זאת התורה מכוונת את האדם תמיד אך ורק לדרך הנכונה והאמיתית. דרך העיסוק בתורה האדם יודע מהי הדרך המתאימה ביותר שבה הוא צריך ללכת, ומתוך הדרכה זו יש לו את הכלים הנכונים להלחם עם יצרו.
הרחבות
•התורה, ישראל והקב"ה
וְהִנֵּה הוֹדִיעוּנוּ שָׁלֹשׁ דְּרָשׁוֹת שֶׁדָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. שלש דרשות אלו נוגעות בנקודות המרכזיות ביותר. הראשונה עוסקת בתורה – בלימוד התורה הציבורי שבהקהל, במוצאי שנת השמיטה בחג הסכות. השנייה עוסקת בתכונת האחדות של הקב"ה "ה' אחד" [דברים ו, ד], ושל ישראל, "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" [שמואל ב ז, כג]. עבודת האלילים רואה את הפירוד והסתירה של הכוחות השונים הפועלים בעולם. לעומת זאת, אנו עובדים את "בעל הכחות כולם" [שולחן ערוך אורח חיים ה]. עם ישראל מגלה שאפשר לקחת את כל הנטיות השונות שבעולם, שנראות סותרות ומנוגדות, ולהבין כי הן בעצם מערכת שפועלת באופן הרמוני. כל כח, לא רק שאינו צורר את חבירו, אלא משלים אותו [אורות ישראל א, א]. הדרשה השלישית (שתִלָמֵד מחר) עוסקת בלימוד התורה על ידי חכמי ישראל – כיצד דווקא הניגוד, שמביא לשאלה הנוקבת "היאך אני לומד תורה מעתה?!" מלמד אותנו כי כל דברי חכמים נאמרו בסיני, ומחדד בקרבנו את ההבנה כי "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" [ברכות סד.]. הרב קוק מסביר שדווקא דרך המחלוקת על סוגיה מסוימת אפשר לגלות בה את כל הצדדים, ומתוך כך נוצר מבט הרבה יותר שלם ומורכב על הסוגיה. לכן, תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, כלומר יש להם את היכולת לראות את הדברים בצורה שלמה ומלאה [עין אי"ה ברכות ב שסא].
שאלות לדיון
"אתם עשיתם לי חטיבה אחת בעולם... אף אני אעשה אתכם" – האם זה סתם פרס? האם יש קשר בין אחדות עם ישראל לאחדותו של הקב"ה?
לצערנו, אנו מוצאים לפעמים לומדי תורה עם דעות מעוותות ומידות מגונות. כיצד ייתכן הדבר?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה האזינו - שבת שובה תשפז
מה הטעם שיום הכיפורים הוא דווקא בעשירי בחודש תשרי. מה הטעם שבשירת הַאֲזִינוּ שמו של משה רבינו לא נזכר בפירוש. היכן בכל אופן רמוז שמו של משה רבינו בפרשה. מה הטעם שחכמים נתנו סימן 'הַזִּיו לָךְ' להפסקות בפרשה זו יותר משאר פרשיות שבתורה.
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
