ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אברהם בן ר' משה ומרת שהלה עטייה זצ"ל ומרים בת משולם יהודה ע"ה
וְאָמְרוּ עוֹד: "'בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת*' – אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִין אֲסוּפוֹת אֲסוּפוֹת וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, הַלָּלוּ מְטַמְּאִין וְהַלָּלוּ מְטַהֲרִין, הַלָּלוּ פּוֹסְלִין וְהַלָּלוּ מַכְשִׁירִין, הַלָּלוּ אוֹסְרִין וְהַלָּלוּ מַתִּירִין, שֶׁמָּא תֹאמַר: 'הוֹאִיל וְהַלָּלוּ מְטַמְּאִין וְהַלָּלוּ וכו', הֵיאַךְ אֲנִי לוֹמֵד תּוֹרָה מֵעַתָּה?', תַּלְמוּד לוֹמַר: 'נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד' – כֻּלָּם פַּרְנָס אֶחָד אֲמָרָן מִפִּי אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר'". דָּרְשׁוּ מִלַּת "כָּל" לוֹמַר: שֶׁאֲפִלּוּ דִּבְרֵי מִי שֶׁלֹּא הִשִּׂיג הָאֱמֶת.
איך שתי דעות אמיתיות
וְזֶה הָעִנְיָן צָרִיךְ עִיּוּן: אֵיךְ נֹאמַר שֶׁשְׁתֵּי כִּתּוֹת הַמַּחֲלֹקֶת נֶאֶמְרוּ לְמֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה, הִנֵּה, שַׁמַּאי וְהִלֵּל נֶחְלְקוּ: "שַׁמַּאי אוֹמֵר מִקַּב חַלָּה* וְהִלֵּל אוֹמֵר מִקַּבַּיִם", בֶּאֱמֶת שֶׁאֶחָד מִשְּׁנֵי הַדֵּעוֹת הוּא דַּעַת אֲמִתִּי, וְהַשֵּׁנִי הֶפְכּוֹ, וְאֵיךְ נֹאמַר שֶׁיָּצָא מִפִּי ה' יִתְבָּרַךְ דָּבָר בִּלְתִּי אֲמִתִּי. אֲבָל הָעִנְיָן כָּךְ הוּא: שֶׁכְּבָר יָדוּעַ, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּבְעַל פֶּה נִמְסְרָה לְמֹשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בִּגְמָרָא "מְגִלָּה" (יט ב): "אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: 'וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים' – מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה דִּקְדּוּקֵי תוֹרָה וְדִקְדּוּקֵי סוֹפְרִים וּמַה שֶּׁהַסּוֹפְרִים עֲתִידִין לְחַדֵּשׁ*, וּמַאי נִינְהוּ*: מִקְרָא מְגִלָּה". "דִּקְדּוּקֵי סוֹפְרִים" – הֵם הַמַּחֲלוֹקוֹת וְחִלּוּקֵי הַסְּבָרוֹת שֶׁבֵּין חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, וְכֻלָּם לְמָדָם מֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה בְּלֹא הַכְרָעָה כָּל מַחֲלֹקֶת וּמַחֲלֹקֶת בִּפְרָט, אֲבָל מָסַר לוֹ כְּלָל אֲשֶׁר בּוֹ יִוָּדַע הָאֱמֶת, וְהוּא: "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת"•, וְכֵן: "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ". וּכְשֶׁרַבּוּ הַמַּחֲלוֹקוֹת בֵּין הַחֲכָמִים, אִם הָיָה יָחִיד אֵצֶל רַבִּים הָיוּ קוֹבְעִים הֲלָכָה כְּדִבְרֵי רַבִּים, וְאִם רַבִּים אֵצֶל רַבִּים אוֹ יָחִיד אֵצֶל יָחִיד – כְּפִי הַנִּרְאֶה לְחַכְמֵי הַדּוֹר הַהוּא, שֶׁכְּבָר נִמְסְרָה לָהֶם הַהַכְרָעָה, כְּאָמְרוֹ (דברים יז ט): "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם", וְכֵן: "לֹא תָסוּר" וגו', הֲרֵי שֶׁנָּתַן רְשׁוּת לְחַכְמֵי הַדּוֹרוֹת לְהַכְרִיעַ בְּמַחֲלֹקֶת הַחֲכָמִים כְּפִי הַנִּרְאֶה לָהֶם, וְאַף אִם יִהְיוּ הַקְּדוּמִים מֵהֶם גְּדוֹלִים מֵהֶם וְרַבִּים מֵהֶם, וְנִצְטַוִּינוּ לֵילֵךְ אַחַר הַסְכָּמָתָם* הֵן שֶׁיַּסְכִּימוּ לָאֱמֶת אוֹ לְהֶפְכּוֹ.
"לא בשמים היא"
וְזֶהוּ עִנְיַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל וּמַחֲלֻקְתּוֹ, וְאָמְרָם שָׁם בְּ"בָבָא מְצִיעָא" (נט ב): "עָמַד* רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמַר: 'לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא', מַאי 'לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא' – כְּבָר נִתְּנָה לְמֹשֶׁה עַל הַר סִינַי וְכָתוּב בָּהּ (שמות כג ב): 'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת'". הִנֵּה רָאוּ כֻּלָּם שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַסְכִּים אֶל הָאֱמֶת יוֹתֵר מֵהֶם, וְכִי אוֹתוֹתָיו כֻּלָּם אֲמִתִּיִּים צוֹדְקִים, וְהִכְרִיעוּ מִן הַשָּׁמַיִם כִּדְבָרָיו, וְאַף עַל פִּי כֵן עָשׂוּ מַעֲשֶׂה כְּהַסְכָּמָתָם, שֶׁאַחַר שֶׁשִּׂכְלָם נוֹטֶה לְטַמֵּא, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים שֶׁהָיוּ מַסְכִּימִים הֶפֶךְ מִן הָאֱמֶת, לֹא רָצוּ לְטַהֵר, וְהָיוּ עוֹבְרִים עַל דִּבְרֵי תוֹרָה אִם הָיוּ מְטַהֲרִין, כֵּיוָן שֶׁשִּׂכְלָם נוֹטֶה לְטַמֵּא, שֶׁהַהַכְרָעָה נִמְסְרָה לְחַכְמֵי הַדּוֹרוֹת, וַאֲשֶׁר יַסְכִּימוּ הֵם הוּא אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה' יִתְבָּרַךְ.
___________________________________
אֲסֻפּוֹת – חבורות. מִקַּב חַלָּה – משיעור של קב עיסה צריך להפריש חלה. עֲתִידִין לְחַדֵּשׁ – מצוות דרבנן. וּמַאי נִינְהוּ – ומה הם. הַסְכָּמָתָם – סברתם והכרעתם של חכמי הדור. עָמַד – כאשר יצאה בת קול שהלכה כר' אליעזר, למרות שהרבים חלקו עליו.
ביאורים
מעט מאד תיאורים קיימים בידינו, על האווירה בבית המדרש שבתקופת התנאים. אחד מהם מצוי במסכת חגיגה שם מתארים חז"ל: "תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו פוסלין והללו מכשירין, הללו אוסרין והללו מתירין". תיאור זה אינו שייך דווקא לתקופת התנאים הרחוקה, אלא רלוונטי מאד גם לימינו. גם לומדי התורה שבימינו, זוכים לעסוק במה שניתן למשה מסיני, ולברר את מה שהקב"ה לימד בעצמו.
אם נשים לב, אחד הדברים המרכזיים בתיאור זה, הוא הויכוח והדיון שבבית המדרש. הדבר מביא אותנו להתבונן בעניינן של המחלוקות שבין החכמים. במחלוקות רבות ברור הדבר שאחד מהחולקים מכוון לאמת, ואחד אינו מכווין לאמת. אם כן נשאלת השאלה כיצד ניתן ללמוד תורה, ולדעת שחלק מהדברים הינם טעות גמורה?
כדי לענות על כך, חשוב שנבין שאותם תלמידי חכמים אינם עוסקים רק בחתירה לדעת מה צריך לעשות , אלא הם לומדים את דבר ה' שנאמר למשה. לדברי הר"ן משה למד מפי הגבורה את כל השיטות השונות, ולמרות שיש רק אחת המכוונת לאמת, כולן הן חלק מהתורה. אולם למרות שכל השיטות הינן חלק מהתורה, הקב"ה בזמן מתן תורה קבע, שבני האדם הם אלה שיקבעו מהי ההדרכה המעשית שלפיה יש ללכת, ולכן גם אם יוכח משמים בדרך כלשהי שהאמת כאחת השיטות, ההלכה לא תקבע על פי הוכחה זו, אלא על פי מה שתלמידי החכמים הכריעו. כך הסבירו חז"ל את המעשה שהובא בגמרא על רבי אליעזר, שהוכיח באותות שמימיים שהאמת כדבריו, אולם חכמים לא קיבלו זאת, וקבעו שההלכה תקבע על פי מה שכּל תלמידי החכמים או רובם יכריעו בארץ.
הרחבות
•אלו ואלו דברי אלוהים חיים
וְזֶה הָעִנְיָן צָרִיךְ עִיּוּן: אֵיךְ נֹאמַר שֶׁשְׁתֵּי כִּתּוֹת הַמַּחֲלֹקֶת נֶאֶמְרוּ לְמֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה... וְכֻלָּם לְמָדָם מֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה בְּלֹא הַכְרָעָה... אֲבָל מָסַר לוֹ כְּלָל אֲשֶׁר בּוֹ יִוָּדַע הָאֱמֶת, וְהוּא: "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת". ניתן להסביר את תשובת הר"ן על פי מה שכתב רש"י : "איכא למימר (ניתן לומר ש) אלו ואלו דברי אלוהים חיים הם זימנין דשייך האי טעמא וזימנין דשייך האי טעמא (לפעמים שייך טעם זה ולפעמים טעם זה) שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט"[כתובות נז.] כלומר, לא כל צדדי המחלוקת נכונים לפסיקת ההלכה, אולם כולם אמת מכיוון שייתכן שבמקרה אחר נכון יהיה לפסוק כמותם.
השלכה של דברים אלו להלכה עשה רבי משה פיינשטיין : "ה'שני דעות', ולפעמים עוד יותר, הם דברי תורה ממש... אף שהלכה כבית הלל, מכל מקום גם דעת בית שמאי הם דברי אלוהים חיים, ומטעם זה פשוט על מי שקם בבוקר ויודע שבהזמן שעד התפלה ילמוד רק דברי בית שמאי ולבאר דבריהם, צריך לברך ברכת התורה, משום שהם גם כן דברי תורה ממש, ותורת אמת, וכן הוא בכל המחלוקת שבמתניתין (משניות) וברייתות ובשני התלמודים בבלי וירושלמי ואף דברי הגאונים, ואף בגדולים דבזמנינו (שבזמננו) שייך זה" [ אגרות משה אורח חיים ח"ד כה].
שאלות לדיון
מדוע שהקב"ה ייתן לנו בהר-סיני דבר שהוא היפך האמת? זה רק מטעה אותנו!
"אחרי רבים להטות" – האם הרוב אף פעם לא יכול לטעות?
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך ללמוד אמונה?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הלכות שטיפת כלים בשבת
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
לאן שבים ולמה מתוודים?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
