ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אברהם בן ר' משה ומרת שהלה עטייה זצ"ל ומרים בת משולם יהודה ע"ה
וְאָמְרוּ עוֹד: "'בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת*' – אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִין אֲסוּפוֹת אֲסוּפוֹת וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, הַלָּלוּ מְטַמְּאִין וְהַלָּלוּ מְטַהֲרִין, הַלָּלוּ פּוֹסְלִין וְהַלָּלוּ מַכְשִׁירִין, הַלָּלוּ אוֹסְרִין וְהַלָּלוּ מַתִּירִין, שֶׁמָּא תֹאמַר: 'הוֹאִיל וְהַלָּלוּ מְטַמְּאִין וְהַלָּלוּ וכו', הֵיאַךְ אֲנִי לוֹמֵד תּוֹרָה מֵעַתָּה?', תַּלְמוּד לוֹמַר: 'נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד' – כֻּלָּם פַּרְנָס אֶחָד אֲמָרָן מִפִּי אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר'". דָּרְשׁוּ מִלַּת "כָּל" לוֹמַר: שֶׁאֲפִלּוּ דִּבְרֵי מִי שֶׁלֹּא הִשִּׂיג הָאֱמֶת.
איך שתי דעות אמיתיות
וְזֶה הָעִנְיָן צָרִיךְ עִיּוּן: אֵיךְ נֹאמַר שֶׁשְׁתֵּי כִּתּוֹת הַמַּחֲלֹקֶת נֶאֶמְרוּ לְמֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה, הִנֵּה, שַׁמַּאי וְהִלֵּל נֶחְלְקוּ: "שַׁמַּאי אוֹמֵר מִקַּב חַלָּה* וְהִלֵּל אוֹמֵר מִקַּבַּיִם", בֶּאֱמֶת שֶׁאֶחָד מִשְּׁנֵי הַדֵּעוֹת הוּא דַּעַת אֲמִתִּי, וְהַשֵּׁנִי הֶפְכּוֹ, וְאֵיךְ נֹאמַר שֶׁיָּצָא מִפִּי ה' יִתְבָּרַךְ דָּבָר בִּלְתִּי אֲמִתִּי. אֲבָל הָעִנְיָן כָּךְ הוּא: שֶׁכְּבָר יָדוּעַ, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּבְעַל פֶּה נִמְסְרָה לְמֹשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בִּגְמָרָא "מְגִלָּה" (יט ב): "אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: 'וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים' – מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה דִּקְדּוּקֵי תוֹרָה וְדִקְדּוּקֵי סוֹפְרִים וּמַה שֶּׁהַסּוֹפְרִים עֲתִידִין לְחַדֵּשׁ*, וּמַאי נִינְהוּ*: מִקְרָא מְגִלָּה". "דִּקְדּוּקֵי סוֹפְרִים" – הֵם הַמַּחֲלוֹקוֹת וְחִלּוּקֵי הַסְּבָרוֹת שֶׁבֵּין חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, וְכֻלָּם לְמָדָם מֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה בְּלֹא הַכְרָעָה כָּל מַחֲלֹקֶת וּמַחֲלֹקֶת בִּפְרָט, אֲבָל מָסַר לוֹ כְּלָל אֲשֶׁר בּוֹ יִוָּדַע הָאֱמֶת, וְהוּא: "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת"•, וְכֵן: "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ". וּכְשֶׁרַבּוּ הַמַּחֲלוֹקוֹת בֵּין הַחֲכָמִים, אִם הָיָה יָחִיד אֵצֶל רַבִּים הָיוּ קוֹבְעִים הֲלָכָה כְּדִבְרֵי רַבִּים, וְאִם רַבִּים אֵצֶל רַבִּים אוֹ יָחִיד אֵצֶל יָחִיד – כְּפִי הַנִּרְאֶה לְחַכְמֵי הַדּוֹר הַהוּא, שֶׁכְּבָר נִמְסְרָה לָהֶם הַהַכְרָעָה, כְּאָמְרוֹ (דברים יז ט): "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם", וְכֵן: "לֹא תָסוּר" וגו', הֲרֵי שֶׁנָּתַן רְשׁוּת לְחַכְמֵי הַדּוֹרוֹת לְהַכְרִיעַ בְּמַחֲלֹקֶת הַחֲכָמִים כְּפִי הַנִּרְאֶה לָהֶם, וְאַף אִם יִהְיוּ הַקְּדוּמִים מֵהֶם גְּדוֹלִים מֵהֶם וְרַבִּים מֵהֶם, וְנִצְטַוִּינוּ לֵילֵךְ אַחַר הַסְכָּמָתָם* הֵן שֶׁיַּסְכִּימוּ לָאֱמֶת אוֹ לְהֶפְכּוֹ.
"לא בשמים היא"
וְזֶהוּ עִנְיַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל וּמַחֲלֻקְתּוֹ, וְאָמְרָם שָׁם בְּ"בָבָא מְצִיעָא" (נט ב): "עָמַד* רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמַר: 'לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא', מַאי 'לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא' – כְּבָר נִתְּנָה לְמֹשֶׁה עַל הַר סִינַי וְכָתוּב בָּהּ (שמות כג ב): 'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת'". הִנֵּה רָאוּ כֻּלָּם שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַסְכִּים אֶל הָאֱמֶת יוֹתֵר מֵהֶם, וְכִי אוֹתוֹתָיו כֻּלָּם אֲמִתִּיִּים צוֹדְקִים, וְהִכְרִיעוּ מִן הַשָּׁמַיִם כִּדְבָרָיו, וְאַף עַל פִּי כֵן עָשׂוּ מַעֲשֶׂה כְּהַסְכָּמָתָם, שֶׁאַחַר שֶׁשִּׂכְלָם נוֹטֶה לְטַמֵּא, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים שֶׁהָיוּ מַסְכִּימִים הֶפֶךְ מִן הָאֱמֶת, לֹא רָצוּ לְטַהֵר, וְהָיוּ עוֹבְרִים עַל דִּבְרֵי תוֹרָה אִם הָיוּ מְטַהֲרִין, כֵּיוָן שֶׁשִּׂכְלָם נוֹטֶה לְטַמֵּא, שֶׁהַהַכְרָעָה נִמְסְרָה לְחַכְמֵי הַדּוֹרוֹת, וַאֲשֶׁר יַסְכִּימוּ הֵם הוּא אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה' יִתְבָּרַךְ.
___________________________________
אֲסֻפּוֹת – חבורות. מִקַּב חַלָּה – משיעור של קב עיסה צריך להפריש חלה. עֲתִידִין לְחַדֵּשׁ – מצוות דרבנן. וּמַאי נִינְהוּ – ומה הם. הַסְכָּמָתָם – סברתם והכרעתם של חכמי הדור. עָמַד – כאשר יצאה בת קול שהלכה כר' אליעזר, למרות שהרבים חלקו עליו.
ביאורים
מעט מאד תיאורים קיימים בידינו, על האווירה בבית המדרש שבתקופת התנאים. אחד מהם מצוי במסכת חגיגה שם מתארים חז"ל: "תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו פוסלין והללו מכשירין, הללו אוסרין והללו מתירין". תיאור זה אינו שייך דווקא לתקופת התנאים הרחוקה, אלא רלוונטי מאד גם לימינו. גם לומדי התורה שבימינו, זוכים לעסוק במה שניתן למשה מסיני, ולברר את מה שהקב"ה לימד בעצמו.
אם נשים לב, אחד הדברים המרכזיים בתיאור זה, הוא הויכוח והדיון שבבית המדרש. הדבר מביא אותנו להתבונן בעניינן של המחלוקות שבין החכמים. במחלוקות רבות ברור הדבר שאחד מהחולקים מכוון לאמת, ואחד אינו מכווין לאמת. אם כן נשאלת השאלה כיצד ניתן ללמוד תורה, ולדעת שחלק מהדברים הינם טעות גמורה?
כדי לענות על כך, חשוב שנבין שאותם תלמידי חכמים אינם עוסקים רק בחתירה לדעת מה צריך לעשות , אלא הם לומדים את דבר ה' שנאמר למשה. לדברי הר"ן משה למד מפי הגבורה את כל השיטות השונות, ולמרות שיש רק אחת המכוונת לאמת, כולן הן חלק מהתורה. אולם למרות שכל השיטות הינן חלק מהתורה, הקב"ה בזמן מתן תורה קבע, שבני האדם הם אלה שיקבעו מהי ההדרכה המעשית שלפיה יש ללכת, ולכן גם אם יוכח משמים בדרך כלשהי שהאמת כאחת השיטות, ההלכה לא תקבע על פי הוכחה זו, אלא על פי מה שתלמידי החכמים הכריעו. כך הסבירו חז"ל את המעשה שהובא בגמרא על רבי אליעזר, שהוכיח באותות שמימיים שהאמת כדבריו, אולם חכמים לא קיבלו זאת, וקבעו שההלכה תקבע על פי מה שכּל תלמידי החכמים או רובם יכריעו בארץ.
הרחבות
•אלו ואלו דברי אלוהים חיים
וְזֶה הָעִנְיָן צָרִיךְ עִיּוּן: אֵיךְ נֹאמַר שֶׁשְׁתֵּי כִּתּוֹת הַמַּחֲלֹקֶת נֶאֶמְרוּ לְמֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה... וְכֻלָּם לְמָדָם מֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה בְּלֹא הַכְרָעָה... אֲבָל מָסַר לוֹ כְּלָל אֲשֶׁר בּוֹ יִוָּדַע הָאֱמֶת, וְהוּא: "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת". ניתן להסביר את תשובת הר"ן על פי מה שכתב רש"י : "איכא למימר (ניתן לומר ש) אלו ואלו דברי אלוהים חיים הם זימנין דשייך האי טעמא וזימנין דשייך האי טעמא (לפעמים שייך טעם זה ולפעמים טעם זה) שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט"[כתובות נז.] כלומר, לא כל צדדי המחלוקת נכונים לפסיקת ההלכה, אולם כולם אמת מכיוון שייתכן שבמקרה אחר נכון יהיה לפסוק כמותם.
השלכה של דברים אלו להלכה עשה רבי משה פיינשטיין : "ה'שני דעות', ולפעמים עוד יותר, הם דברי תורה ממש... אף שהלכה כבית הלל, מכל מקום גם דעת בית שמאי הם דברי אלוהים חיים, ומטעם זה פשוט על מי שקם בבוקר ויודע שבהזמן שעד התפלה ילמוד רק דברי בית שמאי ולבאר דבריהם, צריך לברך ברכת התורה, משום שהם גם כן דברי תורה ממש, ותורת אמת, וכן הוא בכל המחלוקת שבמתניתין (משניות) וברייתות ובשני התלמודים בבלי וירושלמי ואף דברי הגאונים, ואף בגדולים דבזמנינו (שבזמננו) שייך זה" [ אגרות משה אורח חיים ח"ד כה].
שאלות לדיון
מדוע שהקב"ה ייתן לנו בהר-סיני דבר שהוא היפך האמת? זה רק מטעה אותנו!
"אחרי רבים להטות" – האם הרוב אף פעם לא יכול לטעות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
