ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
וּכְבָר פֵּרְשׁוּ בּוֹ קְצָת מֵהַמְפָרְשִׁים •, כִּי בְּמַה שֶּׁאָמַר "גִּבּוֹר" – יִרְצֶה: שֶׁמַּגְבִּיר כֹּחַ שִׂכְלוֹ עַל כֹּחַ תַּאֲווֹתָיו, וְ"עָשִׁיר" – גַּם כֵּן: שֶׁתִּהְיֶה לוֹ מִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת*. הִשְׁווּ "גִּבּוֹר" וְ"עָשִׁיר" הַמֻּזְכָּרִים בְּכָאן לְאוֹתָם הָאֲמוּרִים בְּדִבְרֵי בֶּן זוֹמָא בְּ"אָבוֹת"* (פ"ד מ"א). וְאִי אֶפְשָׁר*, שֶׁאַחַר שֶׁאָמַר "עָנָיו" לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַזְכִּיר "גִּבּוֹר" וְ"עָשִׁיר", כִּי מִי שֶׁהִגִּיעַ לְמַעֲלַת הָ"עֲנָוָה" אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִמָּצְאוּ בּוֹ אֵלּוּ הַשְּׁלֵמֻיּוֹת כְּפִי פֵּרוּשָׁם, כִּי אֵיךְ יַשִּׂיג "טָהֳרָה" וּ"קְדֻשָּׁה"* אִם אֵינוֹ כּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ אוֹ חוֹמֵד וּמִתְאַוֶּה לְמָמוֹן חֲבֵרוֹ וְיִתְאָו תָּמִיד לְמַה שֶּׁלֹּא הִשִּׂיג; זֶה מִן הַנִּמְנָע*. וְעוֹד עֲלֵיהֶם קוּשְׁיָא מִן הַמֵּימְרָא הַזֹּאת שֶׁהִזְכַּרְנוּ, שֶׁאָמְרוּ: "'גִּבּוֹר' – דִּכְתִיב (שמות מ יט): 'וַיִּפְרֹשֹ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן', וְאָמַר רַב: 'מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם פְּרָשֹוֹ', וּכְתִיב (שמות כו טז): 'עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ*', אֵימָא: דַּאֲרִיךְ וְקָטִין*! אֶלָּא מִן הָדֵין קְרָא*, דִּכְתִיב (דברים ט יז): 'וָאֶתְפֹּשֹ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת', וְתַנְיָא: 'הַלּוּחוֹת, אָרְכָּן שִׁשָּׁה* וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה וְעָבְיָן שְׁלֹשָׁה'; 'עָשִׁיר' – דִּכְתִיב (שמות לד א): 'פְּסָל לְךָ' – פְּסָלְתָּן* יִהְיֶה שֶׁלְּךָ". וְכֵן הוֹכִיחוּ מִיּוֹנָה, דִּכְתִיב (יונה א ג): "וַיִּתֵּן שְֹכָרָהּ", וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: "שְֹכָרָהּ שֶׁל סְפִינָה כֻּלָּהּ", וְאָמַר רַבִּי רוֹמָנוֹס: "שְׂכָרָהּ שֶׁל סְפִינָה הַוְיָא אַרְבַּעַת אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב". הִנֵּה בֵּאֲרוּ "גִּבּוֹר" וְ"עָשִׁיר" כִּפְשׁוּטוֹ. וְעוֹד, מַה יַּעֲשׂוּ אֵלּוּ הַמְפָרְשִׁים בְּמַה שֶּׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק "הַמַּצְנִיעַ" (שבת צב א): "וְלִיגְמַר מִמֹּשֶׁה*, דִּילְמָא מֹשֶׁה שָׁאנֵי, דַּאֲמַר מַר: 'אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל חָכָם גִּבּוֹר וְעָשִׁיר וּבַעַל קוֹמָה*'", וְאֵין בְּ"בַעַל קוֹמָה" מִדָּה טוֹבָה וְלֹא מִדָּה שִׂכְלִית. אֶלָּא עִקַּר הַדָּבָר כִּי "גִּבּוֹר וְעָשִׁיר" הֵן מַעֲלוֹת הַ"גְּבוּרָה" וְהָ"עֹשֶׁר". וְעַכְשָׁו צָרִיךְ לְבָאֵר לָמָּה*, כִּי הַ"חָכְמָה" וְהָ"עֲנָוָה" אָמְנָם הֵן מַעֲלוֹת בַּנֶּפֶשׁ וְיַדְבִּיקוּהָ עִם הָעֶלְיוֹנִים, וְהַנּוֹטֶה מֵהֶן מַגְבִּיר כֹּחוֹת הַגּוּפוֹת* אֲשֶׁר יִמָּצְאוּ בוֹ, מֵאֲשֶׁר* חֹמֶר שֶׁלּוֹ מִשְׁתַּתֵּף עִם הַבְּהֵמוֹת וְלֹא מֵאֲשֶׁר הוּא אִישׁ, וְלָכֵן יַבְדִּילוּהָ מֵה' יִתְבָּרַךְ הֶבְדֵּל עָצוּם. וּכְבָר בֵּאֵר הַנָּבִיא כִּי הָעֲבֵרוֹת יָשִׂימוּ הֶבְדֵּל וּמָסָךְ בֵּין הָאָדָם וּבוֹרְאוֹ יִתְבָּרַךְ, אָמַר (ישעיה נט ב): "כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם", אִם כֵּן, צָרִיךְ הַנָּבִיא לְהָסִיר מֵעָלָיו הַפְּחִיתֻיּוֹת*, וְשֶׁיִּמָּצְאוּ בוֹ הַשְּׁלֵמֻיּוֹת, אוֹתָן שֶׁהֵן שְׁלֵמֻיּוֹת בֶּאֱמֶת כְּמַעֲלַת הַ"חָכְמָה" וְהָ"עֲנָוָה". אֲבָל הַ"גְּבוּרָה" וְהָ"עֹשֶׁר", אַחַר שֶׁנְּפָרֵשׁ אוֹתָן כְּמַשְׁמָעָן, יָדוּעַ הוּא שֶׁאֵינָן מַעֲלוֹת בַּנֶּפֶשׁ רַק לְרוֹאֵי הַשֶּׁמֶשׁ*, וְלָמָה אָמְרוּ שֶׁלֹּא תִמָּצֵא הַנְּבוּאָה בְּזוּלָתָן*.
___________________________________
הַהִסְתַּפְּקוּת – הסתפקות במועט, השמח בחלקו. בְּדִבְרֵי בֶּן זוֹמָא בְּ"אָבוֹת" – "איזהו גיבור הכובש את יצרו איזהו עשיר השמח בחלקו" [אבות ד, א]. וְאִי אֶפְשָׁר – לא ניתן לפרש כך. "טָהֳרָה" וּ"קְדֻשָּׁה" – שהן מידות הקודמות לענווה. מִן הַנִּמְנָע – בלתי אפשרי לזכות לטהרה וקדושה בלי לגבור על היצר. אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ – לפרוש אוהל בגובה כזה צריך גבורה. אֵימָא: דַּאֲרִיךְ וְקָטִין – אמנם משה היה גבוה אך אולי חלש בכח. הָדֵין קְרָא – פסוק זה. שִׁשָּׁה – ששה טפחים. פְּסָלְתָּן – הלוחות היו עשויים מאבן יקרה, ומהפסולת (השאריות) העשיר משה. וְלִיגְמַר מִמֹּשֶׁה וכו' – הגמרא מנסה ללמוד מה היה גובהם של הלויים ממשה רבנו, ודוחה שמא משה היה שונה וחריג משאר הלויים ומביאה ראיה מכך שהנבואה שורה על בעל קומה. בַעַל קוֹמָה – גבוה. לְבָאֵר לָמָּה – מדוע מידות אלו הם הכשר לקבלת הנבואה. כֹּחוֹת הַגּוּפוֹת – הכוחות הגופניים החומריים. מֵאֲשֶׁר – שהרי, מכיוון. הַפְּחִיתֻיּוֹת – המידות הרעות. לְרוֹאֵי הַשֶּׁמֶשׁ – מי ששקוע בחומריות ש"תחת השמש" רואה בהן מעלה. בְּזוּלָתָן – בלעדי העושר והגבורה.
ביאורים
יש מן המפרשים שביארו שגם מעלות אלו, הגבורה והעושר, מכוונות למידות הנפש. הרמב"ם, לדוגמה, בספרו "שמונה פרקים" (פרק ז, וכן בהלכות יסודי התורה פרק ז הלכה א) מבאר על בסיס המשנה במסכת אבות (בפרק ד משנה א) בה אמר בן זומא שהעשיר הינו השמח בחלקו והגיבור הוא הכובש את יצרו. כך גם כוונת ר' יונתן שמנה את המעלות הללו כדרישה לקבלת הנבואה.
הר"ן דוחה הבנה זו משתי סיבות: האחת מסברה, שהרי כבר ביררנו שמידת הענווה מהווה סיכום של כל שאר מידות הנפש, ומדוע אם כן צריך לפרט מידות נוספות שכבר כלולות בתוכה?
הסיבה השנייה היא ממקורות מהם עולה הבנה אחרת, למשל מכך שהגמרא מוכיחה את דברי ר' יונתן מתיאורו של משה רבנו, אבי הנביאים, תיאור המבטא חוזק פיזי – ביכולתו להשליך את לוחות הברית שהיו כבדות מאוד, ועושר גשמי – שזכה להתפרנס משברי הלוחות.
הר"ן מסביר אחרת מדברי אותם מפרשים. דברי ר' יונתן הינם כפשטם, והצורך במעלות הגבורה והעושר אינו עוסק במידות רוחניות, אלא בחוזק הגוף ובממון רב. אלא שהבנה זו מצריכה עיון רב, מדוע הנביא, המשמש כלי להשראת שכינה בארץ וזוכה לדבר עם הקב"ה, צריך להיות בעל מידות גשמיות אלו, שמעלתן אינה אלא לעיני בשר ודם ואינן בונות קומה רוחנית בנפש?
הרחבות
•'גיבור ועשיר' - מעלות המידות?
וּכְבָר פֵּרְשׁוּ בּוֹ קְצָת מֵהַמְפָרְשִׁים. כוונת הר"ן לדברי הרמב"ם : "ודע, כי כל נביא לא יתנבא אלא אחר שייקנו לו המעלות השכליות כולן, ורוב מעלות המידות והחזקות שבהן, והוא אומרם: 'אין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר'. אמנם 'חכם' הוא כולל המעלות השכליות בלא ספק. ו'עשיר' היא ממעלות המידות, רצוני לומר: ההסתפקות, לפי שהם יקראו המסתפק בחלקו 'עשיר', והוא אומרם בגדר העשיר: 'אי זה הוא עשיר? השמח בחלקו', כלומר שהוא מסתפק במה שהמציא לו הזמן, ואינו מצטער על מה שלא המציא לו. וכן 'גיבור' היא גם כן ממעלות המידות, רצוני לומר, שהוא ינהיג כוחותיו לפי הדעת... והוא אומרם: 'אי זה הוא גבור? הכובש את יצרו'". [שמונה פרקים ז].
הר"ן דוחה פירוש זה, משום שבגמרא מפורש שמדובר בגבורה פיזית ועושר ממוני. הרב שילת טוען, שייתכן וגם הרמב"ם אינו חולק על הצורך של הנביא להיות גיבור בגופו ועשיר בממונו, אלא הוא סובר שפשט דברי רבי יונתן הוא שעל הנביא להיות גיבור הכובש את יצרו ועשיר השמח בחלקו, אולם הגמרא מוסיפה לכך נופך נוסף, שעליו להיות גם בעל גבורה גופנית ועושר ממוני. הרב שילת מוסיף: "וכבר העירו חכמים שכן דרכו של הרמב"ם בכמה מקומות, להביא להלכה מאמרי תנאים או אמוראים כהוראתם העיקרית והפשוטה, גם כשהגמרא מעמידה אותם באוקימתא (הסברה) אחרת, וזאת כנראה מתוך הנחה שהגמרא רק מוסיפה על פשטם בדרך של מדרש הלכה" [הקדמות הרמב"ם מהדו' הרב שילת, עמ' שח בהערה].
שאלות לדיון
מה הקשר בין כבישת היצר לטהרה וקדושה?
האם זה לא קצת מוזר שמשה השתמש בלוחות הקדושים כדי להתעשר?
הלכות שטיפת כלים בשבת
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
שבועות מעין עולם הבא!
אוצרות בלב הים
שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איסור בשר וחלב
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
שיא השיאים בפסח!
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
