ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש מדורים פרשת שבוע

על מחלוקות, 'בורות' והקשר בין מכירת יוסף וחטא העגל

הרב יוסף כרמלאדר תשע"ד
500
מוקדש לרפואת
אליהו בן שרה זלדה כרמל רחלי בת רוזי בוסקילה
לחץ להקדשת שיעור זה
לפני התחלת העבודה במשכן נצטוו אהרון הכהן ובני ישראל את הציווי הבא:
"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם וְהַקְרֵב לִפְנֵי יְקֹוָק: וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה" (ויקרא ט' א-ג).
מדרש ההלכה במקום מבאר:
"ויאמר אל אהרן, קח לך עגל בן בקר לחטאת, מלמד שאמר לו משה לאהרן, אהרן אחי אף על פי שנתרצה המקום לכפר על עונותיך צריך אתה ליתן ... ושמא תאמר אין צריך כפרה אלא אני, והלא אף ישראל צריכים כפרה, שנאמר: ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן, אלא אמר להם, אתם יש בידכם בתחילה ויש בידכם בסוף, יש בידכם בתחילה וישחטו שעיר עזים, ויש בידכם בסוף עשו להם עגל מסכה, יבא שעיר עזים ויכפר על מעשה עזים, יבא עגל ויכפר על מעשה עגל". (ספרא שמיני פרשה א ג).
לפי מדרש זה צריך לקרא את הפסוקים כך:
"וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת ... וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וְעֵגֶל ...".
זאת משום שאהרון צריך לכפר על חטא העגל ולכן הוא אמור להקריב "עגל בן בקר לחטאת" (זהו המקום היחיד בכל התורה שנזכר בו הביטוי עגל בן בקר לחטאת ולא פר בן בקר לחטאת).
לעומתו, עם ישראל צריך להביא לחטאת גם שעיר עזים וגם עגל. העגל, כדי לכפר על חטא העגל והשעיר, כדי לכפר על מכירת יוסף בידי אחיו, שטבלו את כתונת הפסים שלו בדם השעיר, על מנת לשכנע את אביהם ש"טרף טרף יוסף".
קולמוסים רבים נשתברו כדי להסביר את הקשר בין שני החטאים, שהתבצעו בשני דורות רחוקים זה מזה וממילא בידי אנשים שונים.
בדברינו השבוע נביא שוב מדברי המלבי"ם בפירושו על ספר ויקרא ומדרש ההלכה שלו ה"ספרא".
הסברים אחרים בשמו הבאנו בדברינו לפרשת שמיני בשנת תשס"ג ובשנת תשע"ג.
חז"ל מנסים להסביר לנו מה סיפר יוסף לאביו על אודות אחיו? סיפורים שהכתוב בספר בראשית מגדיר אותם כ"דיבה רעה". סיפורים שגרמו לשנאה, שגרמה בסופו של דבר להשלכתו לבור ולמכירתו בידי האחים. וז"ל התלמוד הירושלמי:
"מה אמר [יוסף]? רבי מאיר אמר חשודים הן על אבר מן החי. רבי יהודה אומר מזלזלין הן בבני השפחות ... ורבי שמעון אומר נותנין הן עיניהן בבנות הארץ" (מסכת פאה פ"א ה"א). נשאלת השאלה כיצד יתכן שהאחים בני יעקב, שבטי י-ה נכשלו בעבירות חמורות כל כך?
מסביר המלבי"ם, כי הוויכוח בין יוסף והאחים נסוב אודות השאלה אם קודם מתן תורה יש לצאצאי יעקב דין "יהודים" גמורים או שהדין הזה התחדש רק לאחר קבלת התורה. האחים טענו אנחנו "יהודים" לכל דבר ועניין בין לחומרא ובין לקולא יוסף טען אנחנו "יהודים" רק לחומרא ולא לקולא. האחים טענו לנו כ"יהודים" מותר לאכול בשר "מפרכסת" כיוון שכבר נשחטה ואילו יוסף טען אנחנו עדיין "בני נח" ולכן מפרכסת אסורה לנו ואם נאכל מיד נעבור על איסור "אבר מן החי". האחים טענו שאמן לאה היא אשת יעקב, שהרי נתקדשה ואילו בני השפחות הם בני פלגשים, שהרי אמותיהן נלקחו על ידי יעקב ללא קידושין ולכן יש הבדל מעמדי ביניהם. האחים טענו שכיוון שאנו "יהודים" גמורים אסור לנו לישא את אחיותינו ולכן אנו חייבים לחפש נשים מבנות הארץ ויוסף טען אין לכך היתר אנו "יהודים" רק לחומרא ולכן על אחיו לשאת את אחיותיהן מן האב. ברור לפי זה כיצד הם הואשמו על ידי יוסף בתחומים אלה.
כאשר עם ישראל נתבע על חטא העגל, הם טענו שהלוחות נשברו, הם עדיין לא קיבלו את התורה בפועל וממילא אינם "יהודים" גמורים. לכן, הם צריכים לצאת זכאים על חטא זה. אבל אז "קפצה לה" הבעיה של חטא מכירת יוסף, שהרי אם אינם "יהודים" יוסף צדק בדברים שסיפר לאביו והם יצאו חייבים על מכירתו.
מסקנה, אם הם צדקו בוויכוח עם יוסף, הם יוצאים חייבים בדינם על חטא העגל. וכן להיפך. לכן, עליהם לכפר על שני החטאים כאחד, כי ממה נפשך יצאו חייבים על אחד מהם.

הבה נתפלל כי מחלוקות בין אחים לא יובילו לשנאה, שתגרום, חס וחלילה, לנפילה חוזרת ב"בור" חטא מכירת יוסף.
הבה נרבה אהבה גם אם המחלוקות כואבות ונוקבות.
עוד בנושא פרשת שבוע

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il